חואן קרלוס (אוניית סער אמפיבית)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חואן קרלוס
Juan Carlos I
תיאור כללי
סימן זיהוי L61
סוג אונייה landing helicopter dock עריכת הנתון בוויקינתונים
צי הצי הספרדי עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת ספנות נוואנטיה
סדרה חואן קרלוס הראשון
אוניות בסדרה סיפון טיסה, ski-jump עריכת הנתון בוויקינתונים
ציוני דרך עיקריים
מספנה בסיס הצי רוטה
הוזמנה 5 בספטמבר 2003
תחילת הבנייה מאי 2005
מחיר 462€ מיליון
הושקה 22 בספטמבר 2009
תקופת הפעילות 30 בספטמבר 2010 – הווה (13 שנים)
נתונים כלליים
אורך 230.82 מטרים
רוחב 32 מ' עריכת הנתון בוויקינתונים
שוקע 7.9 מ' עריכת הנתון בוויקינתונים
מהירות 21 קשר
מספר נוסעים 261 עריכת הנתון בוויקינתונים
טווח שיוט 9000 מיילים ימיים במהירות של 15 קשר
הנעה טורבינת גז, diesel generator, azimuth thruster עריכת הנתון בוויקינתונים
חימוש M242 Bushmaster, M2 בראונינג עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

חואן קרלוס היא אוניית סער אמפיבית נושאת מטוסים ספרדית על שם חואן קרלוס הראשון, מלך ספרד. האונייה מהווה את חוד החנית של הצי הספרדי.

מאפיינים טכניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסה: 26,000 טון.

קרן (החלק הרחב היותר בסירה): 32 מטרים.

סירות נחיתה: ארבע נחתות נחיתה ממוכנות. קיבולת: עד 912 חיילים ו46 טנקי לאונרדו. נשק: רובי 4 × 20 מ"מ

טילים נגד מטוסים : שתי סוללות BPDMS (FBNW) וסוללה בתצורת VLS

מקלעי 12.7 מ"מ . מטוסים-מסוקים: הרייר, צ'ינוק, NHIndustries NH90, סיקורסקי S-61.

עיצוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאונייה סיפון טיסה באורך 202 מטרים, עם "רמפת סקי".

על האונייה יש שמונה נקודות נחיתה למסוקים בינוניים כגון: בואינג V22 וצ'ינוק CH-47, וארבע נקודות נחיתה למסוקים-מטוסים גדולים כגון: מקדונל דאגלס AV-8B הרייר II או F-35 לייטנינג II.

האונייה משתמשת, בפעם הראשונה בצי הספרדי, במנוע דיזל-חשמלי בעזרת טורבינת גז.

האונייה תוכננה לשאת כ-900 ימאים אך יש לה ציוד ואמצעי תמיכה גם ל-1,200.

בנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניית האונייה שאורכה 230.82 מטרים ומשקלה כ-26,000 טון החלה במאי 2005 והסתיימה במרץ 2008. הבניה לקחה 3,100,000 שעות ייצור ו-775,000 שעות הנדסה.

האונייה הוזמנה ב-30 בספטמבר 2021 על ידי הצי הספרדי.

תקציב בנייתה המקורי היה 360 מיליון אירו אבל בסופו של דבר בנייתה עלתה 462 מיליון אירו (600 מיליון דולרים).[1]

יצוא[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוסטרליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האונייה התמודדה אל מול ספינת הסער האמפיבית "מיסטרל" של צרפת ב-20 ביוני 2007 במכרז של הצי המלכותי האוסטרלי לשדרוג הצי האמפיבי שלו. במכרז והתחילה לבנות באוסטרליה שתי אוניות מדגם חואן קרלוס עם שינויים קטנים ולקרוא להן "סדרת הקנברה".

האוניה הראשונה הגיעה ב-28 בנובמבר 2014, והספינה השנייה הגיעה ב-4 בדצמבר 2015.

רוסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האונייה התמודדה נגד ספינת הסער האמפיבית "מיסטרל" של צרפת בספטמבר 2009 במכרז לשדרוג הצי הרוסי. בינואר 2011 הרוסים בחרו את מיסטרל הצרפתית על פני החואן קרלוס.

אנאדולו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נושאת המטוסים אנאדולו (אנ') של טורקיה מתבססת על החואן קרלוס אף על פי שנושאת המטוסים מסווגת כנושאת מטוסים קלה ולא ספינת סער אמפיבית.[2] העזרה של חברת נוואנטיה לחברת הספנות סדף הטורקית מסתכמת על פי הדיווחים בעזרה בתכנון, בטכנולוגיה, ובסיוע טכני.[2]

ספינות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם מספר דגלון תחילת בנייה הושקה הוזמנה נמל בית
הצי הספרדי
חואן קרלוס הראשון L61 מאי 2005 22 בספטמבר 2009 30 בספטמבר 2010 תחנת חיל הים רוטה, רוטה
הצי המלכותי האוסטרלי
קנברה L02 23 בספטמבר 2009 17 בפברואר 2011 28 בנובמבר 2014 בסיס צי מזרח
אדלייד L01 18 בפברואר 2011 4 ביולי 2012 4 בדצמבר 2015 בסיס צי מזרח
הצי הטורקי
TCG Anadolu L-400 7 בפברואר 2018 30 באפריל 2019 2021 (צפוי) לא ידוע
TCG טרקיה

(תכנון)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חואן קרלוס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נושאת מסוקים לישראל, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 6:20)
  2. ^ 1 2 נושאת המטוסים של טורקיה, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 11:00)