נושאת מטוסים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
נושאת המטוסים האמריקנית ג'ון סטניס (משמאל) ונושאת המטוסים הבריטית אילסטריוס במפרץ הפרסי, אפריל 1998
נושאת המטוסים הצרפתית שארל דה גול
סיפון נושאת מטוסים הארי טרומן.
הדמיה של מטוס ממריא ממסלול טיסה שעל נושאת מטוסים
ההמראה הראשונה מאוניית מלחמה, 14 בנובמבר 1910
הנחיתה הראשונה על אוניית מלחמה, 18 בינואר 1911
בניית נושאת המטוסים "גרף צפלין", מספנות קיל, 21 בספטמבר 1938
מטוסי קרב על נושאת המטוסים היפנית שוקאקו, לפני ההמראה לתקיפת פרל הארבור, 7 בדצמבר 1941
תחזוקה של המעוט

נושאת מטוסים (נומ"ט) היא אוניית מלחמה עצומת ממדים, המשמשת כשדה תעופה נייד לכלי טיס. אורכה של נושאת מטוסים נע בין מעט יותר מ-100 מטר ומגיע עד ליותר מ־300 מטרים בדגמים הגדולים יותר (בעיקר נושאות המטוסים האמריקניות), והיא נושאת בעיקר מטוסי יירוט ותקיפה, אך גם מסוקים ומטוסים ללוחמה אלקטרונית. על נושאת מטוסים גדולה משרתים אלפי מלחים, והיא כוללת כל מה שנדרש כדי לקיים עיר קטנה, כולל תחנת טלוויזיה, רדיו פנימי, עיתון ובתי תפילה.

בעקבות מלחמת העולם השנייה, נושאות המטוסים נחשבות לאוניות המלחמה העיקריות בחילות הים שמפעילים אותן, בזכות חשיבותם של מטוסי הקרב. נושאות המטוסים נחשבות לפגיעות בגלל גודלן, ולכן הן שטות בליווי כלי שיט נוספים, כחלק מקבוצת קרב, הכוללת גם משחתות, פריגטות, צוללת אחת או שתיים, נחתות וספינות סיוע לוגיסטי. צי כזה משמש כזרוע אסטרטגית לתקיפת מטרות הרחק מחופי המדינה. ארצות הברית מפעילה מספר קבוצות קרב מסוג זה ברחבי העולם.

נכון לשנת 2013, עשר מדינות מפעילות 20 נושאות מטוסים. ארצות הברית (10), איטליה (2), ספרד, בריטניה, צרפת, הודו, רוסיה, ברזיל, סין ותאילנד (אחת כל אחת).

רקע היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנים מוקדמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות פיתוח כלי הטיס הראשונים בתחילת המאה ה-20, חילות הים של ארצות הברית ובריטניה ערכו ניסויים במטרה להכניס לשירות מטוסי סיור ימיים. הטייס האמריקני יוג'ין איליי ביצע את ההמראה הראשונה מאוניית מלחמה עוגנת, ב-14 בנובמבר 1910 בוירג'יניה. איליי ביצע גם את הנחיתה הראשונה על אוניית מלחמה עוגנת, ב-18 בינואר 1911 בסן פרנסיסקו. הטייס הבריטי צ'ארלס סמסון ביצע את ההמראה הראשונה מאוניית מלחמה נעה, ב-2 במאי 1912 בדורסט.

נושאת המטוסים הראשונה בעולם - ארק רויאל הבריטית - נכנסה לשירות בדצמבר 1914, הוצבה בים התיכון במהלך מלחמת העולם הראשונה והוצאה משירות בפברואר 1944.

התקיפה הראשונה של מטוסים מנושאת מטוסים נערכה ב-19 ביולי 1918. שבעה מטוסי קרב בריטיים המריאו מנושאת המטוסים פיוריוס ותקפו את בסיס הצפלינים הגרמני בטונדרן שבדנמרק.

בין שתי מלחמות העולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוניות המלחמה הראשונות בעולם שתוכננו במקור כנושאות מטוסים היו אה"מ הרמס (95) הבריטית שנכנסה לשירות ביולי 1923, וההושו היפנית שנכנסה לשירות בדצמבר 1922. נושאות המטוסים הראשונות של חיל הים האמריקני היו הלנגלי (CV-1) שהוסבה לנושאת מטוסים בשנת 1920, הלקסינגטון (CV-2) והסרטוגה (CV-3), שנכנסו לשירות בשנת 1928.

נושאות המטוסים של שנות ה-30 הפעילו מטוסי סיור, תקיפה ויירוט, שעסקו בהגנה על ספינות ומפציצים ובתקיפת מטרות ימיות וקרקעיות. בגלל מגבלות השטח המטוסים היו קטנים, חד-מנועיים ובעלי כנפיים מתקפלות.

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת מלחמת העולם השנייה הופעלו נושאות מטוסים בחילות הים של יפן (10), בריטניה (7) וארצות הברית (6), ובמהלך המלחמה נבנו נושאות מטוסים נוספות, לרבות נושאות מטוסים קלות (CVL). נושאות המטוסים נטלו חלק משמעותי במלחמה, והוכרו במהלכה כאוניות המלחמה העיקריות, בזכות חשיבותם של מטוסי הקרב - מעמד שהיה שמור בעבר לספינות הקרב. נושאות מטוסים אמריקאיות היו מטרה לתקיפות חוזרות ונשנות בחזית האוקיינוס השקט (במזרח הרחוק) מצד היפנים. נושאת המטוסים הגדולה ביותר שפעלה במלחמה הייתה השינאנו היפנית, שנכנסה לשירות ב-19 בנובמבר 1944 והוטבעה כעבור עשרה ימים על ידי צוללת אמריקנית.

מבצעים בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבצעים בולטים במלחמה בהשתתפות נושאות מטוסים:

טכנולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לנושאות מטוסים קיימת טכנולוגיה ייחודית שמטרתה היא המראה והנחתה של מטוסים על פלטפורמה צפה ביעילות. בימים הראשונים של נושאות המטוסים אמצעים אלו לא היו משוכללים דיים ותאונות רבות נגרמו בזמן הנחיתה. לעתים מספר הטייסים שנפגעו במהלך נחיתה היה גדול ממספר הטייסים שנפגעו בקרב. סיפון נושאת המטוסים נחשב לאחת מסביבות העבודה העוינות והמסוכנות ביותר, ולכן נדרשים הליכים מסודרים, בקרה מתמדת, ומקצוענות רבה כדי שלא יתרחשו תאונות.

מעוט וכבל עצירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – מעוט, כבל עצירה, וו עצירה

מכיוון שאורך מסלול טיסה של נושאות המטוסים אינו ארוך דיו כדי לאפשר למטוסים להמריא ולנחות באופן עצמאי, נושאות מטוסים מצוידות בכמה אמצעי עזר המאפשרים המראה ונחיתה במסלול קצר. במקרה ואמצעי העזר לא עובדים כראוי נשקפת סכנה גדולה לטייסים ולמטוס, לכן אמצעי העזר נמצאים תחת תחזוקה מתמדת.

מטוס F/A-18 נתפס בכבל עצירה

כדי להמריא נעזרים המטוסים במעוט - מתקן הנמצא ברובו מתחת למסלול, המתחבר לגלגל הקדמי של המטוס ומאיץ אותו למהירות הדרושה בעוצמה רבה, וכך הוא יכול להעלות לאוויר מטוס שצריך מסלול של 1,500 מטרים בכ-100 מטר בלבד. בנושאות מטוסים מודרניות הדבר נעשה על ידי בוכנת-קיטור המופעלת על ידי קיטור בלחץ גבוה.

כדי לנחות נעזרים המטוסים בכבל עצירה - כבל הנתפס בוו עצירה המותקן בחלקו האחורי של המטוס, ומאיט אותו עד לעצירה, למול לחץ של מערכת הידראולית. בנושאות מטוסים מודרניות קיימים ארבעה כבלי עצירה, מהחלק הקדמי עד האחורי. בנושאות מטוסים מהדורות הישנים חלק מהמטוסים היה מאוכסן בירכתי הספינה, כך שנחיתה לא טובה הייתה עלולה לגרום למטוס הנוחת להתרסק אל המטוסים החונים. בנושאות המטוסים המודרניות מסלול הנחיתה פתוח כולו, והמטוסים חונים בצדדים במשטחים מיוחדים, וכך במקרה שמטוס מפספס את כבל העצירה, הוא יכול להמריא ולחזור לנחיתה נוספת.

מערכת הנחתה אופטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערכת הנחתה אופטית בנושאת המטוסים שארל דה גול

בעיה נוספת היא קביעת זווית הגישה של המטוס לנחיתה. זווית הגישה האידאלית של מטוס לסיפון נושאת המטוסים היא 3 מעלות. זווית גבוהה מדי או נמוכה מדי עלולה לרסק את המטוס. בנושאת המטוסים הראשונות היה אדם שתפקידו היה לכוון ידנית את הטייס לגישה בזווית המתאימה באמצעות דגלים. במטוסים סילוניים הדבר לא אפשרי, בשל מהירות הנחיתה הגבוהה של המטוס, ולכן הומצא על ידי רס"ן ה. גודהארט, מתקן שמשמש לנחיתה. המתקן הוא מראה שמשקפת זרקור המופנה לעיני הטייס הנוחת בזווית של 3 מעלות, כאשר עליה או לצידה פסים מאכנים. כך הטייס יכול לקבל בכל זמן הנחיתה אינדיקציה מידית על זווית הנחיתה שלו ולשפר אותה. בחלק מנושאות המטוסים המתקן מחובר לג'ירוסקופ שמייצב אותה, כך שאפשר להשתמש בו גם בים סוער, כאשר הספינה מטלטלת. בנושאות מטוסים חדשות המתקן שוכלל באופנים שונים, אחד מהם הוא ראיה של האור רק בזווית המתאימה.

האי[עריכת קוד מקור | עריכה]

רובו של סיפון נושאת המטוסים הינו משטח המראה ונחיתה למעט אזור המכונה "האי". זהו מעין בנין פלדה רב קומות, שמהווה את לב נושאת המטוסים ובו קיימים מכשירי בקרה שונים, מכ"מי הספינה, אנטנות שידור, מערכי בקרה ופיקוד, ומגדל פיקוח של הספינה.

סוגי נושאות מטוסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעולם קיימות נומטי"ם (נושאות מטוסים) שונות, עם מבנה שונה ומטרות שונות. באירופה רוב נושאות המטוסים ביבשת מתבססות על V/STOL (הסבר בהמשך), לעומת הנומטי"ם בארצות הברית ובכמה מדינות נוספות בעולם, מתבססות על CATOBAR (הסבר בהמשך). שני סוגי מטוסים אלו, הם המטוסים הבולטים ביותר בנושאות המטוסים בעולם. הספרדים, הבריטים, האיטלקים, ההודים והתאילנדים מחזיקות במטוסי ה-הארייר (וגם האמריקאים, מחזיקים גם הם אצל נושאות המסוקים שלהם) שמטוסים אלו הם מטוסי V/STOL. אצל הצרפתים נמצא המטוס ראפאל שזהו מטוס קרב, אצל הברזילאים נמצא המטוס A-4KU Skyhawk ואצל ארצות הברית נמצא המטוס F/A-18 הורנט, בשלוש מדינות אלו המטוסים הם מטוסי CATOBAR. נכון לשנת 2011 שתי נושאות מטוסים נוספות שמשרתות בסין ברוסיה (אחת כל אחת) אשר מתבססות על STOBAR ( הסבר בהמשך). נושאות המטוסים מקבלות את סוגן לפי צורת ההמראה וההנחתה של המטוס, והמטוסים הבאים הם מטוסים ימיים אשר מתפרסות לכל נושאות המטוסים בעולם:

  • VTOL - המראה והנחתה אנכית = Vertical Take-Off and Landing.
  • V\STOL - המראה מטווח קצר/המראה אנכית והנחתה אנכית/הנחתה מטווח קצר = Short Take-Off and Vertical Landing.
  • STOVL - המראה מטווח קצר והנחתה אנכית = Short Take-Off and Vertical Landing.
  • TOBAR - המראה מטווח קצר, והנחתה על ידי כבלי עצירה = Short Take-Off But Arrested Recovery.
  • CATOBAR -המראה בסיוע הבליסטרה והנחתה על ידי כבלי עצירה = Catapult Assisted Take-Off But Arrested Recovery.

הנעה גרעינית[עריכת קוד מקור | עריכה]

נושאת מטוסים, כמו כל כלי שיט בגודלה, יכולה להיות מונעת במנוע דיזל או טורבינת קיטור. עם זאת, מרבית נושאות המטוסים האמריקאיות מונעות במנוע גרעיני. היתרון של הנעה במנוע גרעיני הוא הגדלת הטווח של נושאת המטוסים ללא כל צורך בתדלוק באופן משמעותי, סיפוק חשמל לכל הצרכים של הספינה, אי תלות בספינה מתדלקת ובתהליך תדלוק שמגביל את תמרוני הספינה אחת לכמה ימים, ופינוי מקום גדול בנושאת המטוסים לדלק מטוסים במקום לדלק לנושאת המטוסים, מה שמאפשר פעולה רבה יותר של המטוסים ללא תדלוק של הספינה. עם זאת כור גרעיני בנושאת מטוסים מציב אתגרים בבנית הספינה ובתחזוקה שלה, ומחייב הגדלת משקלה בשל לוחות עופרת מסיביים שנבנים מכל עבריו של הכור, כדי לחסום את הקרינה הגרעינית.

נושאת המטוסים הראשונה שמונעת על ידי כורים גרעיניים, האנטרפרייז (CVN-65) האמריקנית, נכנסה לשירות בנובמבר 1961. שתי המדינות מלבד ארצות הברית שמפעילה נושאת מטוסים בהנעה גרעינית צרפת, שמפעילה את נושאת המטוסים שארל דה גול (R91) מאפריל 2001 ורוסיה שמפעילה את נושאת המטוסים אדמירל קוזנצוב.

נושאות מטוסים פעילות (2013)[עריכת קוד מקור | עריכה]

נושאת המטוסים ההודית ויראט
סיפון נושאת המטוסים האמריקנית אברהם לינקולן
מטוס F/A-18C ממריא מנושאת המטוסים קיטי הוק
תרגיל חילוץ בנושאת המטוסים דווייט אייזנהאואר - צילום ממסוק סי הוק

נושאות המטוסים הבריטיות נטלו חלק עיקרי במלחמת פוקלנד בשנת 1982, ונושאות המטוסים האמריקניות נטלו חלק עיקרי בעימותים הצבאיים במפרץ הפרסי, באפגניסטן ובעיראק. ארצות הברית היא המפעילה העיקרית של נושאות המטוסים - כל נושאות המטוסים בעולם נושאות כ-1,250 כלי טיס, ו-10 הנושאות האמריקניות מובילות מעל 1,000 מתוכם. נושאות המטוסים של מדינות אחרות מובילות בממוצע כ-25 כלי טיס כל אחת בלבד. נושאות מטוסים חדשות מפותחות בנפרד בצרפת, הודו, איטליה, סין, בריטניה, רוסיה, ספרד וארצות הברית.

נושאות המטוסים מסדרת נימיץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – נושאות המטוסים מסדרת נימיץ

נושאות המטוסים האמריקניות מסדרת נימיץ, על שם האדמירל צ'סטר נימיץ, הן נושאות המטוסים הגדולות ביותר בעולם. הנושאת הראשונה בסדרה, נימיץ (CVN-68), נכנסה לשירות במאי 1975. הנושאת העשירית והאחרונה בסדרה, ג'ורג' בוש (CVN-77), הושקה ב-7 באוקטובר 2006, ונכנסה לשירות בינואר 2009. בנושאות מטוסים אלו יש חידושים טכנולוגיים רבים. החל מתהליך הבנייה שנעשה בבניה מודולרית שמארגנת ומפחיתה את זמן הייצור שלהן. דרך בניית הכורים הגרעיניים, וכל המתלווה להם, ועד בשכלול מכשירים קיימים

תוכניות לעתיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארצות הברית: שלוש נושאות מטוסים מסדרת ג'רלד פורד:

בריטניה:

הודו:

  • ויקראנט (CV-01), ב-2014/2015 - בבנייה
  • וישאל (CV-02), ב-2017/2018 - בבנייה
  • (CV-03) - בתכנון, עדיין ללא שם

הרפובליקה העממית של סין:

  • סין משפצת שתי נושאות מטוסים סובייטיות - מדגם קייב ומדגם מינסק, ואת נושאת המטוסים האוסטרלית מלבורן - שלושתן עתידות להיכנס לשירות ב-2015

צרפת:

  • (PA2)- בתכנון, עדיין ללא שם

אוסטרליה:

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא נושאת מטוסים בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‫סוכנויות הידיעות, צפו: נחיתה ראשונה על נושאת המטוסים הסינית, באתר ynet‏, 25 בנובמבר 2012‬
אמצעי תחבורה