חוזה ורדן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חלוקת אירופה לאחר חוזה ורדן:
* אדום - תחת שלטון לותאר ה-1
* כתום - תחת שלטון לואי
* ורוד - תחת שלטון שארל

חוזה ורדן של שנת 843 הוא הסכם במסגרתו שלושת בניו של לואי החסיד, נכדיו של קרל הגדול, חילקו ביניהם את האימפריה הקארולינגית.

המאבק על האימפריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם מותו של לואי החסיד ב-840 לספירה, תבע בנו הבכור, לותאר הראשון, בעלות על קיסרות אביו ותמך בהמלכתו של אחיינו פפין השני כמלך אקוויטניה. לאחר שאחיו של לותאר, שארל הקירח ולודוויג הגרמני הביסו אותו בקרב על פונטני (Fontenay) בשנת 841 וחתמו על שבועת שטרסבורג (842), הסכים לותאר למשא ומתן.

ההסכם[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלושת האחים כבר היו מבוססים בממלכות שונות, לותאר באיטליה, לודוויג בבאווריה, ושארל באקוויטינה.

בשנת 843 התכנסו שלושת האחים בעיר ורדן וחתמו על הסכם לפיו חולקה האימפריה לשלוש ממלכות שונות: לודוויג, לעתיד "לודוויג הגרמני", זכה בחלקה המזרחי של האימפריה במה שעתיד להיות גרמניה, לותאר זכה בחלק המרכזי של האימפריה, ארצות השפלה, אלזס, בורגנדיה, פרובנס ואיטליה כמו כן, בהיותו הבן הבכור, הוא זכה בתואר קיסר האימפריה הרומית הקדושה. שארל זכה בחלק המערבי, שהפך מאוחר יותר למה שיודע כיום כצרפת. פפין השני קיבל את ממלכת אקוויטינה אבל תחת סמכותו של שארל.

P La Liberte.png ערך זה הוא קצרמר בנושא היסטוריה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.