חרדון סיני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgחרדון סיני
AgamaSinaita01 ST 10.jpg
זכר חרדון סיני בעונת הייחום, ירדן
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: זוחלים
סדרה: קשקשאים
תת־סדרה: לטאות
משפחה: חרדוניים
סוג: חרדון
מין: חרדון סיני
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Agama sinaita
נקבת חרדון סיני בתקופת הרבייה

חרדון סִינַי (שם מדעי: Agama sinaita לשעבר בסוג Pseudotrapelus) הוא מין חרדון הנפוץ במדינות השוכנות לחופי ים סוף ושלוחותיו. בישראל הוא נפוץ באזורים סלעיים בנגב, בערבה ובבקעת ים המלח. שמו המדעי ניתן לו מאחר שזוהה לראשונה בחצי האי סיני.

אורכו של חרדון סיני מגיע עד 25 ס"מ, זנבו מגיע עד שני שליש מהאורך הכולל. מין חרדון זה מותאם במיוחד לטיפוס על סלעים ועל קירות סלע. הגפיים והזנב ארוכים ודקים ומקנים לו כושר ריצה וטיפוס טובים. בניגוד לחרדונים אחרים, האצבע השלישית (האמצעית) ברגליו היא הארוכה באצבעותיו ולא האצבע הרביעית. החרדון פעיל ביום וניזון מחרקים ושאר פרוקי רגליים ואף מצמחים.

צבעו של החרדון חום עד אפור בהיר. באביב ובקיץ, בעת הייחום, צבעו של הזכר הופך לכחול עז. הצבע מתפשט מאזור הראש והכתפיים ונחלש לכיוון הזנב. הצבע משמש את הזכר למשיכת תשומת הלב של הנקבה ממרחק, ובנוסף לכך הזכר מתמקם על סלע בולט. כל זכר חולש על טריטוריה גדולה וייאבק בזכר אחר אם זה ייכנס לטריטוריה שלו. הנקבה, לעומת זאת, משנה את גזרתה והופכת מלאה יותר בשל הביצים המתפתחות בשחלותיה. צבעה משתנה אף הוא, ועל גבה מופיעים כתמים בולטים בצבע חום-אדמדם. לצורך ההזדווגות נכנסת הנקבה לטריטוריה של הזכר, שם נערכים החיזור וההזדווגות המהירה. מזמן ההזדווגות ועד ההטלה מכחיל גם ראשה של הנקבה ומסמן שהיא אינה מטרה לחיזורים נוספים.

יש התולים את מקור ביטוי הסלנג ראש כחול באפיון הבולט של חרדון זה שראשו הכחול מבטא את היותו מיוחם.‏[1]

חרדון סיני הוא בעל חיים יחידאי, כל פרט (זכר ונקבה) חולש ומגן על טריטוריה ששטחה כמה מאות מ"ר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

זיהוי חרדון סיני

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חרדון סיני בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חיות בנגב, באתר "טנא - טבע, נוף, אקולוגיה"