חרך ירי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חרכי ירי מעל בניין מגורים, סמוך לקו העירוני במוסררה

חרך ירי הוא חריץ צר במעטה שריון, חומה או קיר שמטרתו לאפשר ירי על האויב. על החרך להיות רחב מספיק כדי לאפשר דרכו ירי באמצעות קשת, רובה או מקלע, אך עם זאת צר מספיק כדי שיהיה קשה מאוד לקלוע אל תוך החרך ולפגוע במי שנמצא מאחוריו (על-פי רוב מדובר בסנטימטרים בודדים).

החרכים מופיעים בדרך כלל בצורת חלון אנכי צר, המאפשר ליורה לבחור את מידת ההרמה (וכותצאה מכך הטווח) של הירי. בימי הביניים הופיעו חרכי ירי בצורת צלב, שהקנו לקשת מידה רבה יותר של חופש (שכן הוא קיבל גם אפשרות צידוד רחבה יותר).

חרכי ירי הופיעו כחלק מהביצורים כבר בעת העתיקה, והיו נפוצים במיוחד בתקופת ימי הביניים. חרכי ירי נמצאים בשימוש בשימוש גם בעת החדשה עד ימינו, במוצבים, ביצורי פילבוקס ואפילו ברכב קרבי משוריין (למשל: בנגמחו"ן). ניתן לראות הבדל בולט בין חרכי ירי עתיקים לחרכים מודרניים: בעוד שחרכים עתיקים הם אנכיים, על מנת לאפשר ירי באמצעות קשת, הרי שחרכים מודרניים הנם אופקיים בשל המבנה השטוח של המקלעים, והצורך לאפשר גזרת ירי רחבה. החל משלהי המאה ה-20, הולך ופוחת השימוש בחרכי ירי עם השימוש הגובר במערכות ירי בשליטה מרחוק (דוגמת הקטלנית והטייפון של רפאל), המאפשרת ירי מדויק ללא כל חשיפה.

חרך ירי במשוריין פרפר, נגב 1948

מלחמת העצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת מלחמת העצמאות נבנו בשני צידי המשוריינים חרכי ירי להפעלת נשק קל. רוחב החרכים: 11 ס"מ גובהם: 9 ס"מ. המרחק בין חרך לחרך: 66 ס"מ. ברכבים הגדולים נבנו חרכים נוספים לפנים ולאחור. במשורייני הפרפר הקטנים, היו שלושה חרכים בצידי הרכב ואחד במרכז הדלת האחורית.

גלריית תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]


T-34 76 Westerplatte p d.jpg ערך זה הוא קצרמר בנושא צבא. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.