טופולב Tu-160

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
טופולב Tu-160 בשנת 2007

טופולב Tu-160רוסית: Туполев Ту-160), המכונה גם "הברבור הלבן", וכינוי נאט"ו "בלאק ג'ק" הוא מפציץ אסטרטגי כבד, על קולי, בעל גאומטריית כנף משתנה, מתוצרת ברית המועצות. טו-160 נכנס לשירות מבצעי בשנת 1987 ומאז נחשב למטוס הקרב הכבד, המהיר, והחזק ביותר שנבנה אי פעם.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1967 הוכרזה בברית המועצות תחרות לתכנון מפציץ אסטרטגי כבד. הדרישה העיקרית של המכרז הייתה למהירות שיוט של מאך 3. בשנת 1972 הציגה חברת טופולב את אב הטיפוס מתוצרתה: מפציץ רב משימתי, על קולי, בעל גאומטריית כנפיים משתנה , ובעל מהירות מקסימלית של מאך 2.3, אשר הוצב כמתחרה למפציץ האסטרטגי האמריקני B-1. דרישת המהירות המקסימלית המקורית הופחתה לאחר שהתבררו העלויות הכספיות הגבוהות במיוחד שידרשו לצורך ישומה. כשנה לאחר מכן נבחרה כזוכה והחלה בפיתוח המטוס המבצעי. הטיסה הראשונה של המטוס בוצעה ב-18 בדצמבר 1981 והיצור להזמנה בת 100 מטוסים החל ב-1984, אם כי בסופו של דבר יוצרו כ-35 מטוסים בלבד.

המטוס הוצג לראשונה לציבור ב-1989 אולם פעילותו המבצעית החלה כבר באפריל 1987. בשנים 1989-1990 קבע 44 שיאי מהירות למטוסים מסוגו. בשנת 1992 החליט נשיא רוסיה דאז בוריס ילצין להפסיק את יצור המטוס. 19 מתוך 35 המטוסים שיוצרו נשארו בשטח ובבעלות אוקראינה. בשנת 1999 הוחזרו 8 מהם לרוסיה במסגרת הסכם להסדרת החובות בין שתי המדינות. אוקראינה השמידה את יתר המטוסים כחלק ממדיניות הוויתור על נשק גרעיני שישמה, פרט למטוס אחד שנותר לתצוגה.

בשנת 2007 הכריז נשיא רוסיה ולדימיר פוטין על חידוש טיסות הסיור האסטרטגיות של המפציצים הכבדים אשר הופסקו מאז 1991. מאז התרחשו מספר עימותים ללא אש מעל צפון האוקיינוס האטלנטי והים הצפוני בין מטוסי טו-160 למטוסים בריטיים, דניים, ונורבגיים. באפריל 2008 נבנה וצורף מטוס חדש לחיל האוויר הרוסי ומספר המטוסים המבצעיים מדגם טו-160 שהועמדו לרשותו הגיע ל-16. המטרה המוצהרת היא לבנות מטוס חדש מדי שנה או שנתיים ולהעמיד את הצי הזמין לפעילות על כ-30 מטוסים עד לשנים 2025-2030.

צללית המטוס ב-3 ממדים

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גאומטרית הכנפיים המשתנה מאפשרת תנועה של 20°-65°. הכנף עצמה משולבת כחלק מגוף המטוס. המדפים של שפת ההתקפה נמשכים לאורך כל הכנף והאחורים הם בעלי מצג כפול. השליטה במטוס מבוצעת בעזרת מערכת טוס-על-חוט. המטוס מונע בארבעה מנועי סילון טורבו מניפה, בעלי יכולת יניקה משתנה הנחשבים לחזקים ביותר שהותקנו במטוס קרב, ומאפשרים את ביצועי הטיסה הגבוהים של המטוס.

טו-160 מצויד במיכל דלק בן 130 טון המאפשר לו שהות באוויר של כ-15 שעות במהירות שיוט ממוצעת של 850 קמ"ש ובגובה של 30,000 רגל. נוסף לכך קיים גם התקן לתדלוק באוויר אשר מאריך עוד יותר את יכולתו לשהות בפעילות מבצעית באוויר.

טו-160 מצויד במכ"ם גילוי אווירי, במכ"ם מעקב קרקעי לטיסה בגובה נמוך, מערכות הגנה לצורכי לוחמה אלקטרונית, ומערכות הנחייה והפצצה אלקטרוניות ואופטיות, אך חסר מערכות נשק להגנה עצמית אקטיבית.

המטען הקרבי הכולל כ-40 טון (משקל הפצצות הכבד ביותר שמפציץ רגיל יכול לשאת) של טילים ופצצות מסוגים שונים מאוכסן בשני תאים בבטן המטוס, ובנוסף ניתן לתלות טילים נוספים מתחת לכנפיים, ונחשב למטוס הקרב הכבד ביותר שיוצר מעולם.

צוות המטוס כולל ארבעה בעלי תפקידים: טייס, טייס משנה, מפעיל מערכות נשק, ומפעיל מערכות הגנה אלקטרונית. המטוס מצויד בשירותים ובחדר מנוחה לצוות בטיסות ארוכות.

נתונים טכניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • צוות: 4
  • אורך: 54.1 מטר
  • מוטת כנפיים: 55.70 מטר במצב פרוס, 35.60 מטר במצב מכונס
  • גובה: 13.10מטר
  • שטח הכנף: פרוס 400 מ"ר, מכונס 360 מ"ר
  • משקל ריק: 110 טון
  • משקל מלא: 267 טון
  • משקל המראה מרבי: 275 טון
  • יחידת כוח: 4 מנועי סילון טורבו מניפה מתוצרת קוזניצוב, המייצרים 30,900 ליברות דחף כל אחד, ועם הפעלת מבער אחורי 55,100 ליברות דחף כל אחד.

ביצועים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מהירות מקסימלית: 2.05 מאך
  • טווח: 12,300 ק"מ ללא תדלוק באויר, ובמטען ומהירות רגילים
  • רדיוס קרבי: 7,300 ק"מ
  • סייג רום: 16,000 מטר
  • שיעור נסיקה: 70 מטר לשנייה
  • מטען כנף: 743 ק"ג למ"ר במצב מכונס
  • יחס עילוי/גרר: 18.5-19,ובטיסה על קולית מעל 6
  • יחס דחף/משקל: 0.37

חימוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2 מארזים פנימיים למטען, 20 טון חימוש כל אחד, בתצורות שונות
  • מתלי חימוש מתחת לכנפיים