בוריס ילצין
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| בוריס ילצין | |
|---|---|
| נשיא הפדרציה הרוסית ה-1 | |
 |
|
| מנהיג קודם | מיכאיל גורבצ'וב (כנשיא ברית המועצות) |
| מנהיג הבא אחריו | ולדימיר פוטין |
| תחילת כהונה | 10 ביולי 1991 |
| סוף כהונה | 31 בדצמבר 1999 |
| תאריך לידה | 1 בפברואר 1931 |
| מקום לידה | בוּטקה, סברדלובסק |
| תאריך פטירה | 23 באפריל 2007 |
| מקום פטירה | מוסקבה |
| בת זוג | נאינה ילצין |
בוריס ניקולאיביץ' ילצין (ברוסית: Борис Николаевич Ельцин, להאזנה (מידע · עזרה); 1 בפברואר 1931 - 23 באפריל 2007) היה מדינאי רוסי, נבחר למשרת נשיא הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של רוסיה זמן קצר לפני פירוק ברית המועצות בשנת 1991 והמשיך לכהן בתפקיד נשיא רוסיה לאחר פירוק מעצמת העל עד שנת 1999. הוא היה בין הגורמים העיקריים לנטישת הקומוניזם ברוסיה והיה הנשיא הראשון שנבחר בבחירות דמוקרטיות במדינה.
תוכן עניינים |
[עריכה] השנים הראשונות
ילצין נולד למשפחת איכרים בסברדלובסק, אזור נידח בברית המועצות (כיום יקטרינבורג, רוסיה). שנים ספורות לאחר היוולדו הואשם והורשע אביו, ניקולאי ילצין, בפעילות אנטי סובייטית. כתוצאה מהרשעתו נשלח ניקולאי ילצין לגולאג לשלוש שנים. בזמן הזה טיפלה בבוריס ילצין אמו, קלאבדיה ואסילייבנה. בצעירותו, נפצע בוריס ילצין במשחק ברימון יד ושתיים מאצבעותיו נקטעו. ילצין למד בבית ספר על-שם פושקין. לאחר סיום לימודיו התקבל לפּוליטכניון באורל. במהלך לימודיו הכיר את נאינה יאוסיפנה גרינה, אותה נשא לאישה ב-1956. לזוג נולדו שתי בנות. הוא סיים את לימודיו בפוליטכניון שנה לפני כן וקיבל תואר בהנדסת בניין.
[עריכה] העלייה לשלטון
ב-1961, בזמן הרפורמות של ניקיטה חרושצ'וב, הצטרף בוריס ילצין למפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות. חמש עשרה שנה אחר כך, ב-1976, הוא מונה ליושב ראש הוועדה הקומוניסטית ביקטרינבורג (סברדלובסק לשעבר), תפקיד המקביל לראש עיר. כשנה לאחר מכן הוא קיבל הוראה אשר הגיע ישירות מהקרמלין להרוס את בית יפטייב, שבו נרצחו הצאר ניקולאי השני ומשפחתו.
ב-1985 מינה אותו מיכאיל גורבצ'וב למזכיר המפלגה בסניף מוסקבה, ושנה לאחר מכן הוא התקבל לפוליטביורו. בחושיו הפוליטיים המחודדים הוא הבחין שסופו של המשטר קרב, ומתח ביקורת על השמרנים במפלגה ואף על גורבצ'וב עצמו. הוא התפטר מהנהגת המפלגה (1987) ומהפוליטביורו (1988). הקריאה שלו לרפורמות בממשל הביאה לעלייה בפופולריות שלו, והוא ניצח בבחירות הסמי-דמוקרטיות הראשונות והאחרונות בברית המועצות בשנת 1989, בהן קיבל מושב בסובייט העליון, הבית העליון של הפרלמנט של ברית המועצות. זמן קצר לאחר מכן הוא מונה לנשיא הפרלמנט הרוסי חרף התנגדותו של גורבצ'וב. ב-1991 סייע ילצין להכשיל את הפיכת יאנייב, שהייתה ניסיונם האחרון של הקומוניסטים השמרנים להחזיר את הגלגל לאחור.
עוד קודם לכן, ביולי 1990, פרש ילצין מהמפלגה הקומוניסטית. שנה וחצי לאחר מכן התפרקה ברית המועצות, גורבצ'וב נאלץ להתפטר וילצין הפך ב-25 בדצמבר 1991 לנשיא הראשון של רוסיה העצמאית, בתוקף היותו נשיא הפדרציה הרוסית, משרה אליה נבחר בבחירות הדמוקרטיות הראשונות בפדרציה שנערכו ב-12 ביוני 1991.
[עריכה] כהונתו כנשיא
אחת מפעולותיו הראשונות של ילצין הייתה ייסוד חבר המדינות. בכך הביא סוף לניסיונות לשמר את ברית המועצות במתכונתה הישנה. בנוסף לכך, שאף ילצין ליצור כלכלת שוק ולחזק את הדמוקרטיה. לבסוף לאחר מאמצים רבים (שכללו את הפצצת "הבית הלבן" מושב הממשלה הרוסית), ילצין הצליח להעביר את החוקה הדמוקרטית הראשונה של הפדרציה הרוסית בדצמבר 1993, שהבטיחה בעלות פרטית על רכוש, עיתונות חופשית וזכויות אדם ואזרח.
בתחום הכלכלי ילצין לא נחל הצלחה. הוא התקשה לשקם את הכלכלה הרוסית ההרוסה, ובתקופת כהונתו האינפלציה דהרה והאבטלה האמירה. במסגרת תהליך ההפרטה הלא מבוקר, נמכרו נכסי מדינה רבים, ובמיוחד משאבי טבע וחברות האמונות על הפקתם, במהירות רבה ובמחיר נמוך יחסית. אלה הועברו לידיהם של אילי הון בודדים- האוליגרכים הרוסים, אשר צברו השפעה רבה על המערכת הפוליטית ברוסיה.
בתחום החוץ ילצין הצליח לשפר את יחסיה של רוסיה עם המערב אחרי שחתם על הסכם פירוק נשק גרעיני עם ארצות הברית.
התפרקות ברית המועצות לא עברה בשלווה וילצין הסתבך במערכה ארוכה בצ'צ'ניה, שביקשה עצמאות. בשנת 1994 - 1996 לחמו הכוחות הרוסים אל מול הבדלנים הצ'צ'נים במלחמת צ'צ'ניה הראשונה, שהסתיימה בתבוסה רוסית, שהביאה לעצמאותו דה פקטו של חבל הארץ. בשנת 1999, סמוך לסיום כהונת ילצין, החלה מלחמת צ'צ'ניה השנייה שהביאה להשתלטות מחדש של כוחות הפדרציה הרוסית על צ'צ'ניה, ולמלחמת גרילה שנמשכה גם שנים לאחר כיבושה של צ'צ'ניה.
בהמשך השנים הידרדרה בריאותו של ילצין וב-1996 הוא נאלץ לעבור ניתוח מעקפים בלבו. גם הפופולריות שלו בשנים אלה צנחה לשפל. אף על פי כן הוא הודיע שהוא מתכוון לרוץ לכהונה שנייה בבחירות של 1996, וניצח כנגד כל הסיכויים, אחרי סיבוב שני, את המועמד הקומניסטי גנאדי זוגאנוב תוך כדי שהוא מפגין רוח צעירה שסחפה את ההמונים. אולם שמועות על שחיתות וההידרדרות גדולה עוד יותר במצבו הבריאותי גרמו לרבים לתהות על יכולתו לשלוט. לבסוף ב-31 בדצמבר 1999, אף על פי שהתפטרותו הייתה צפויה, ילצין הפתיע את צופי הטלוויזיה הרוסית והודיע בתום נאום ראש השנה האזרחית שהוא מתפטר מכהונתו. ראש ממשלתו ולדימיר פוטין החליף אותו כנשיא בפועל (לפי החוקה הרוסית, במקרה של נבצרות, התפטרות או מוות של הנשיא, ראש ממשלת רוסיה מחליף אותו עד לעריכת בחירות חדשות).
[עריכה] מותו ומורשתו
פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.
ילצין נפטר ב-23 באפריל 2007 בשעה 15:45 כתוצאה מאי ספיקת לב. הוא הונח בארון פתוח בכנסיית ישו המושיע (שנהרסה על ידי סטלין ונבנתה מחדש בהוראתו של ילצין עצמו). ב-25 באפריל הונח ארונו על עגלת תותח שנקשרה לנגמ"ש שעשה את דרכו לבית הקברות נובודביצ'י שם נקבר בהלוויה ממלכתית דתית, בניגוד להלוויותיהם של מנהיגים סובייטים שנקברו בבית הקברות של חומת הקרמלין שבכיכר האדומה. השוני בהלוויה בוצע בשל בקשה אישית שלו, עקב רצונו להבדיל את עצמו מאישיותם ודרכי פעולותיהם של מנהיגי ברית המועצות.
| הקודם: --- |
נשיאי הפדרציה הרוסית 10 ביולי 1991 - 31 בדצמבר 1999 |
הבא: ולדימיר פוטין |
|
נסיכי קייב | נסיכי ולדימיר | נסיכי מוסקבה | צארים של רוסיה | קיסרי רוסיה | שליטי ברית המועצות | נשיאי הפדרציה הרוסית |
|
בוריס ילצין | ולדימיר פוטין | דמיטרי מדבדב |
