טיוטה:איסור עריות לגוי ולגר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

איסורי עריות לגוי ולגר הן העריות שאסור לגוי ולגר להתחתן עימן. עבור הגוי, משכב עימן הוא אחד משבע מצוות בני נח. התנאים, האמוראים והראשונים נחלקו אלו עריות בכלל האיסור.

מקור איסורי עריות לנוכרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתלמוד הבבלי במסכת סנהדרין[1] מובא מקור דין איסורי העריות שמוסכם על הכל שאסורים גם לנוכרים, בהתבסס על הפסוק בתחילת ספר בראשית: "עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד"[2], אותו דרשו חכמים: ”וְדָבַק - ולא בזכר, בְּאִשְׁתּוֹ - ולא באשת חבירו, וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד - מי שנעשים בשר אחד, יצאו בהמה וחיה שאין נעשין בשר אחד” (סנהדרין דף נ"ח עמוד א').

העריות שבכלל האיסור לנוכרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסכת סנהדרין[3] מובאת מחלוקת בין רבי מאיר לחכמים אילו עריות נאסרו על בני נח.

גזרת 'שמא יאמרו'[עריכת קוד מקור | עריכה]

כ

גזרת 'אתי לאיחלופי'[עריכת קוד מקור | עריכה]

כ

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]