גיור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף גר)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ערכים ביהדות
יהדות
Israeli blue Star of David.png
פורטל יהדות
מושגים ביהדות

גיור הוא הליך של המרת דתו של גוי ליהדות. על פי הגדרת ההלכה היהודית, יהודי הוא מי שנולד לאם יהודיה או שהוא בעצמו התגייר כהלכה. בלשון התנ"כית היה גם שימוש במונח "התייהדות"‏‏[1] כדי לציין מושג זה. גבר שהתגייר מכונה "גר", אישה שהתגיירה מכונה "גיורת". היהדות מבחינה בין גר צדק שהינו יהודי לכל דבר ועניין לבין גר תושב שמקבל על עצמו שבע מצוות בני נח. המקרא עצמו לא מבחין ביניהם ומשתמש לשניהם באותו מושג - 'גר', וההבחנה נעשית לפי תוכן הפסוק.

ההבחנה בין יהודים לגויים חשובה ביהדות לשם הגדרת חיובו של כל אדם במצוות. על פי היהדות, יהודים מחויבים בקיום תרי"ג מצוות, בעוד שאר בני-האדם מחויבים בשבע מצוות בני נח בלבד.

בניגוד לדתות רבות שניסו להעביר המוני אנשים לדתם בשכנוע ובכוח, היהדות הייתה פאסיבית ברוב התקופות ביחס לגיור ולעתים אף הערימה קשיים בפני המתדפקים על דלתותיה. גם כיום חלק מהזרמים ביהדות אינם מעודדים גיור. על פי ההלכה, כל אדם באשר הוא, מכל מוצא, ללא אבחנה של דת, גזע ומין, יכול להתגייר על פי שיקולים הלכתיים שונים.

גרים במקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתנ"ך מסופר שליציאת מצרים הצטרפו ערב רב, ערבוביית אנשים בני לאומים שונים שדבקו ביהדות. יתרו כהן מדין וחתן משה, שנתייחדה לו פרשה חשובה בתורה, נתפס אצל חז"ל כאב טיפוס למתגייר האידאלי‏[2]. משה גדול נביאי ישראל נשא לאישה את צפורה הגיורת. רחב, גיורת תנ"כית מפורסמת נוספת‏‏‏[3], נישאה על פי חז"ל ליהושע‏‏‏[4]. שושלת המלכות החשובה ביותר בישראל המכונה "מלכי בית דוד" שמהם יצאו בין היתר דוד, שלמה וחזקיהו, הם צאצאים של גיורת, הלא היא רות המואביה, כמסופר במגילת רות[5].

מי ראוי לבוא בקהל[עריכת קוד מקור | עריכה]

"נעמי מפצירה ברות וערפה לשוב לארץ מואב", מאת וויליאם בלייק, שנת 1795. רות דובקת בנעמי ואומרת: "אַל-תִּפְגְּעִי-בִי לְעָזְבֵךְ לָשׁוּב מֵאַחֲרָיִךְ, כִּי אֶל-אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין, עַמֵּךְ עַמִּי וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי."

בתקופת המקרא הייתה הגבלה לקבל מצרים ואדומים רק מדור שלישי ואילך, ואיסור לקבל עמונים ומואבים עד דור עשירי ועד בכלל[6]. האיסור על עמונים ומואבים צומצם בתקופת השופטים לגברים ולא לנשים.

המקור בתורה לנושא הגרות מצוי בספר דברים[7]:

 לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה' גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל ה' עַד עוֹלָם. עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִפְּתוֹר אֲרַם נַהֲרַיִם לְקַלְלֶךָּ. וְלֹא אָבָה ה' אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ אֶל בִּלְעָם וַיַּהֲפֹךְ ה' אֱלֹהֶיךָ לְּךָ אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה כִּי אֲהֵבְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ. לֹא תִדְרֹשׁ שְׁלֹמָם וְטֹבָתָם כָּל יָמֶיךָ לְעוֹלָם. לֹא תְתַעֵב אֲדֹמִי כִּי אָחִיךָ הוּא לֹא תְתַעֵב מִצְרִי כִּי גֵר הָיִיתָ בְאַרְצוֹ. בָּנִים אֲשֶׁר יִוָּלְדוּ לָהֶם דּוֹר שְׁלִישִׁי יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל ה'.

מכאן לומדים כי רק על בני עמים מסוימים נאסר להתגייר, וכל שאר העמים מותרים. עמונים ומואבים אסורים בגיור ובחיתון עם ישראל לעולם, אדומים ומצרים רק עד דור שלישי, ואילו שאר האומות מותרים מיד. רש"י בפירושו לפסוק זה מסביר, כי סיבת ההרחקה מעמים מיוחדים אלו הם העוולות שעשו לישראל, ובעוד שעמון ומואב עשו עוולות רוחניות שנחשבות לחמורות, האדומים והמצרים עשו עוולות פיזיות שנחשבות לקלות יותר, ולכן מותרים בדור השלישי.

התקבלותה של רות המואביה לעם ישראל כבר בתקופת השופטים, כפי שבאה לידי ביטוי בפסוק הבא‏[8]:

וַיֹּאמְרוּ כָּל הָעָם אֲשֶׁר בַּשַּׁעַר וְהַזְּקֵנִים עֵדִים יִתֵּן ה' אֶת הָאִשָּׁה הַבָּאָה אֶל בֵּיתֶךָ כְּרָחֵל וּכְלֵאָה

צמצמה את האיסור המקראי על עמוני ומואבי רק לגברים ולא לנשים.

עם נוסף שנאסר לבוא בקהל, היו הגבעונים, אחד משבעת העמים שהתגוררו בארץ כנען, שנאסרו בשל העזות והאכזריות שהייתה בהם‏‏‏[9].

יחס המקרא לגרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

התורה מתייחסת פעמים רבות אל הגר בגישה אוהדת, ומדגישה פעמים רבות את הניסיון ההיסטורי של עם ישראל במצרים, כדי לגייס יחס חיובי לגר. המעמד של הגר הוא שוויון בפני החוק, ואיסור מיוחד לפגוע בו ולהפלות אותו לרעה.

אלוהי ישראל מציג עצמו כמי שאוהב גרים‏[10]:

עֹשֶׂה מִשְׁפַּט יָתוֹם וְאַלְמָנָה וְאֹהֵב גֵּר לָתֶת לוֹ לֶחֶם וְשִׂמְלָה

ובעקבותיו עם ישראל מצווה לפחות פעמים על אהבת הגר‏[11].

וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם

וכן גם‏[12]:

כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם

ואף מצווה על מעמדו השווה, והאיסור להפלותו לרעה‏[13]:

וְכִי יָגוּר אִתְּכֶם גֵּר אוֹ אֲשֶׁר בְּתוֹכְכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם וְעָשָׂה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַ-ה' כַּאֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ כֵּן יַעֲשֶׂה. הַקָּהָל חֻקָּה אַחַת לָכֶם וְלַגֵּר הַגָּר חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם כָּכֶם כַּגֵּר יִהְיֶה לִפְנֵי ה'. תּוֹרָה אַחַת וּמִשְׁפָּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם וְלַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם

וגם על האיסור להונות (להעליב) ולהעמיד אותו במצבי לחץ:

"וְגֵר לֹא תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם"[14].
"וְגֵר לֹא תִלְחָץ וְאַתֶּם יְדַעְתֶּם אֶת נֶפֶשׁ הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם"[15].

כשעם ישראל מבוקר על מעשים רעים הוא מבוקר על כך שהוא פגע בגר ביחד עם החוליות החלשות האחרות בחברה כמו היתום, האלמנה והאביון. למשל"וְאֶת הַגֵּר עָשְׁקוּ בְּלֹא מִשְׁפָּט"[16], "לַגֵּר עָשׂוּ בַעֹשֶׁק בְּתוֹכֵךְ"[17].

יחס חז"ל לגרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרגום אונקלוס (גר מתקופת התנאים) התקבל ביהדות כתרגום ראשי וכפירוש לתורה, עד כדי כך שמופיע עליו מנהג בתלמוד, ללמוד את פרשת השבוע "שניים מקרא ואחד תרגום".

בדברי חז"ל, הטון הרווח הוא יחס חיובי לגר. בתקופת בית שני ההגבלה על קבלה מעמים מסוימים כבר בטלה, מהטעם שסנחריב מלך אשור בלבל את האומות, ושינה לחלוטין את הרכב האוכלוסייה במזרח התיכון, ולכן גוי שבא להתגייר, אפילו ממצרים וממואב, חזקתו שאינו מהעמים הבעייתים‏[18] בנוסף היו גם דעות של חז"ל ששללו קבלת גרים מעמלק[19]. מאידך ישנה מימרה של חז"ל בתלמוד הבבלי שממנה עולה שאפילו מהאויבים הקשים ביותר של העם היהודי יכולים לצאת גרים ואף להגיע לתפקידי מפתח בהנהגה הרוחנית של עם ישראל:"מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק, מבני בניו של סיסרא למדו תינוקות בירושלים, מבני בניו של סנחריב למדו תורה ברבים מאן אינון? שמעיה ואבטליון."[20].

"אמר ר' אלעזר בן פדת: לא הגלה הקב"ה את ישראל לבין האומות, אלא כדי שיתוספו עליהם גרים."[21].
"אמר ר' שמעון בן לקיש: חביב הגר לפני הקב"ה מן אותן אוכלוסין שעמדו על הר סיני. למה? שכל אותן אוכלוסין שאלולא שראו את הקולות והלפידים והברקים וההרים רועשים וקול שופרות לא קבלו עליהם עול מלכות שמים. וזה לא ראה אחד מכולם ובא ומשלים עצמו להקב"ה וקבל עליו עול מלכות שמים, יש חביב מזה?"[22].

בתפילת שמונה עשרה מוזכרים גרי הצדק יחד עם הצדיקים, החסידים והסופרים בעם ישראל, שהמתפלל מבקש עליהם רחמים.

בתקופת המשנה והתלמוד בין תלמידי החכמים היו גרים רבים. אחד מפרשני המקרא הראשיים, אונקלוס הגר, שעל תרגומו מתבססים הפרשנים השונים היה גר רומאי ולגרסת התלמוד אחיינו של הקיסר טיטוס[23], גם התנאים, רבי עקיבא, שנחשב לעמוד התווך של המשנה והתוספתא, ורבי מאיר תלמידו‏[24], שנחשב לדמות מרכזית במשנה ("סתם משנה רבי מאיר"), הם לפי המסורת מצאצאי גרים. גיורת מפורסמת נוספת היא הלני המלכה מלכת חדייב, שהתגיירה עם אצולת מדינתה.

עם זאת ניתן למצוא גם טון קשה כלפי גרים: כמו "אמר רבי חלבו: קשים גרים לישראל כספחת."‏[25] וכמו "אמר רבי יצחק: רעה אחר רעה תבא למקבלי גרים."‏[26]. את הטון הזה ניתן להסביר על רקע סיבות תקופתיות – גרים חזרו לגויותם ונטשו את עם ישראל בעת משבר‏[27], ועל בעיות מקומיות שהיו קשורים בהם גרים, בעמים שצררו את ישראל. הרב שלמה גורן עמד על העובדה שמאמריהם הקשים של אמוראי ארץ ישראל, רבי חלבו ורבי יצחק, נגד הגרים לא נשנו בתלמוד הירושלמי, שבו אין כלל טונים צורמים כלפי גרים.

קיימת מחלוקת בשאלה האם הגר יכול לומר בפרשת מקרא ביכורים את הציטוט "אלוהינו ואלהי אבותינו", או שאין אבות האומה אברהם יצחק ויעקב נחשבים אבותיו (משנה, מסכת ביכורים, פרק א, משנה ד'). דעת המשנה היא שהגר מביא ביכורים אך אינו קורא. לעומת זאת, בתלמוד הירושלמי מובאת דעתו של ר' יהודה, שגם על פיה גר מביא ביכורים, אך גם קורא את הציטוט הנ"ל - ואבות האומה נחשבים אבותיו.

בתקופת הזוגות מתבלט הבדל בין שמאי להלל ביחס לגרים. בעוד ששמאי הקפדן נקט גישה מחמירה, ולא הסכים לגייר גר שרצה ללמוד רק תורה שבכתב, וגר שביקש ללמוד את כל התורה כולה על רגל אחת, וגר שרצה להתגייר על מנת להיות כהן גדול, הלל נקט בגישה מקילה, והסכים לגייר את אותם גרים, אף שלא נהגו כהלכה. בתלמוד מובא ששלושת הגרים ששמאי לא קיבלם והלל קיבלם נפגשו, ולאחר שסיפרו אחד לשני את סיפורם הם חתמו: "קפדנותו של שמאי בקשה לטורדנו מן העולם, ענוותנותו של הלל קרבנו תחת כנפי השכינה." בסיפור זה נשמעת נימה של ביקורת כלפי שמאי‏[28].

ייתכן כי בעקבות סיפור זה נוצרה הכְוונה בחז"ל, לבתי דין לא להקשות את הגרות:

"רבי אליעזר אומר: נאמר למשה 'אני', אני הוא שאמרתי והיה העולם, אני הוא המקרב ולא המרחק... אני הוא שקרבתי את יתרו ולא רחקתיו. אף אתה כשיבוא אדם אצלך להתגייר ואינו בא אלא לשום שמים, אף אתה קרבהו ולא תרחיקהו. מכאן אתה למד שיהא אדם דוחה בשמאל וימין מקרב..."‏[29].

בהתאם למגמה של עדיפות לתלמיד חכם ממזר על פני כהן גדול עם הארץ, חז"ל מספרים סיפור שבו הם נותנים עדיפות לתלמידי חכמים על פני כהן גדול שלא נהג כהוגן. על פי התלמוד כהן גדול ששמו לא הוזכר (כנראה בכוונה), יצא ביום כיפור מבית המקדש לאחר עבודתו. הוא נעלב לאחר שהקהל הגדול שליווה אותו, עזב והלך אחרי שמעיה ואבטליון ראשי הסנהדרין תלמידי החכמים בדור הרביעי של תקופת הזוגות שהגיעו למקום. ולכן הטיח בהם עלבון "יבואו בני העמים לשלום", לומר שהיו ממשפחות גרים והם נחותים ממנו, והם ענו לו, "יבואו בני העמים לשלום - שעושים מעשה אהרון, ולא יבוא בן אהרון לשלום - שלא עושה מעשה אהרון" (בבלי, מסכת יומא דף עא ב').

חז"ל המשיכו ופירשו את הקו המקראי של נתינת יחס מיוחד לגר, במיוחד לאחר שהתגייר. בתוספתא ביארו "וְגֵר לֹא-תוֹנֶה, וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ" "ראה גר שבא ללמוד תורה, לא יאמר, ראו מי שבא ללמוד, פה שאכל נבלות וטרפות שקצין ורמשין."‏‏‏[30]. במדרש ציינו לשבח את רבי יהושע שריצה את עקילס הגר בדברים, וטענו שגישתו הנוקשה והמחמירה של רבי אליעזר לעקילס הייתה גורמת לכך, שגר חשוב זה היה נוטש את ישראל‏‏‏[31].

השומרונים מכונים אצל חז"ל "גרי אריות" מפני שעל פי המסופר בספר מלכים (ב', י"ז), לאחר שהובאו לארץ בידי מלך אשור, הם המשיכו לעבוד את אלוהיהם, ובתגובה ה' הביא עליהם אריות שהרגו בהם ולכן הם התגיירו בשל הפחד, אבל המשיכו בעבודת אלילים. חז"ל חלוקים בדעותיהם לגבי מעמדם, האם הם גרי צדק או שמא נחשבים כגויים.

היחס לגרים בימי הביניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בימי הביניים מתבלטות שתי גישות שונות בקשר לגרים, שייתכן וכבר היו קיימות בעבר. את הגישה הראשונה הלאומית והסגורה מייצג ריה"ל, ואילו את הגישה השנייה האוניברסלית והפתוחה מייצג הרמב"ם. אף שהגישה לא קשורה לעניין הקפדנות בקבלת גרים, ייתכן שהיא משליכה עליה. היהדות בגלות הסתגרה מפני החשש להתבוללות ולאיבוד הצביון היהודי וניסתה לעכב ביד המתגיירים, במיוחד במדינות שהיו תחת שליטה של הנצרות והאסלאם, שם מתגיירים ומגייריהם היו בסכנת נפשות.

ר' יהודה הלוי מציג בצורה ברורה בספר הכוזרי, בו הוא מעמת את היהדות עם העולם החיצוני תוך ניסיון לחשוף את חיבוטי נפשו של הגוי הבא להתגייר, את הגישה הרואה בחברות בעם היהודי עניין 'משפחתי' פנימי הקשור, לדבריו, לסגולה העוברת בעם ישראל מדור לדור, מאז האדם הראשון דרך נח ושלושת האבות, אברהם, יצחק ויעקב וזאת לשונו:

"וכל הנלווה אלינו מן האומות בפרט יגיעהו מן הטובה אשר ייטיב הבורא אלינו, אך לא יהיה שווה עמנו" (ספר הכוזרי מאמר א, כו-כז).
"ומי שדבק בדרך הזה יהיה לו ולזרעו חלק גדול מן הקורבה אל האל יתברך. ועם כל זה לא ישתוה הגר הנכנס בתורתנו עם האזרח, כי האזרחים לבדם הם ראויים לנבואה, וזולתם, תכלית ענינם שיקבלו מהם ושיהיו חכמים וחסידים אך לא נביאים". (ספר הכוזרי מאמר א, קטו).

לעומתו הרמב"ם, באגרתו לעובדיה גר צדק אומר:

"אין שום הפרש כלל בינינו ובינך לכל דבר... לפיכך כל מי שיתגייר עד סוף כל הדורות וכל המייחד שמו של הקב"ה כמו שכתוב בתורה – תלמידיו של אברהם אבינו ובני ביתו הן ... נמצא אברהם אבינו אב לזרעו הכשרים ההולכים בדרכיו ואב לתלמידיו והם כל גר שיתגייר...ואל יהא יחוסך קל בעיניך; אם אנו מתייחסים לאברהם, יצחק ויעקב, אתה מתייחס למי שאמר והיה העולם." (איגרת הרמב"ם לר' עובדיה הגר, מהדורת הרב שילת, עמ' רלג-רלה).

יחס הקבלה לגרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד להתפשטותה של קבלת האר"י, רווחה בתורת הקבלה גישתו של ר' יהודה הלוי שהובאה לעיל. תורת האר"י, עם הדגש ששמה על העלאת הניצוצות מן הגויים, ראתה בנשמות הגרים נשמות שביסודן הינן נשמות ישראל שהתגלגלו לבין האומות. לדידה, תהליך הגיור הינו דווקא שיבתם של נשמות הנושאות איתן את סגולת ישראל אל העם היהודי. באופן זה, של תהליך העלאת ניצוצות, הסביר ר' חיים בן עטר בפירושו אור החיים על התורה את מצות אשת יפת תואר.

הליכי הגיור בהלכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתלמוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתלמוד בבלי במספר מקומות‏[32] מוזכר כי תנאי הסף של הגיור הם מילה וטבילה (ובזמן ביהמ"ק הקרבת קורבן): "אמר ר' יוחנן: לעולם אין גר עד שימול ויטבול". במקור אחר, מפורט סדר הגיור ובו מיד לאחר קבלתו ובמשך טבילתו מודיעים לו פרטים לגבי מצוות‏[33]:

תנו רבנן: גר שבא להתגייר בזמן הזה, אומרים לו: מה ראית שבאת להתגייר? אי אתה יודע שישראל בזמן הזה דוויים דחופים סחופים ומטורפין ויסורין באין עליהם? אם אומר: יודע אני ואיני כדאי מקבלין אותו מיד, ומודיעין אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות, ומודיעין אותו עון לקט שכחה ופאה ומעשר עני, ומודיעין אותו ענשן של מצות. אומרים לו: הוי יודע שעד שלא באת למדה זו, אכלת חֵלב אי אתה ענוש כרת, חללת שבת אי אתה ענוש סקילה, ועכשיו אכלת חלב ענוש כרת, חללת שבת ענוש סקילה, וכשם שמודיעין אותו ענשן של מצות, כך מודיעין אותו מתן שכרן, אומרים לו: הוי יודע שהעולם הבא אינו עשוי אלא לצדיקים, וישראל בזמן הזה אינם יכולים לקבל לא רוב טובה ולא רוב פורענות. ואין מרבין עליו ואין מדקדקין עליו. קיבל מלין אותו מיד...נתרפא מטבילין אותו מיד ושני ת"ח עומדים על גביו ומודיעין אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות. טבל ועלה, הרי הוא כישראל לכל דבריו

במקור נוסף‏[34] נאמר בפירוש:

גוי שבא לקבל דברי תורה חוץ מדבר אחד - אין מקבלין אותו. ר' יוסי בר' יהודה אומר: אפילו דקדוק אחד מדברי סופרים". אמרה נוספת שם המתייחסת למעשה המצוות ולגר היא: "כי הגר שקיבל עליו דברי תורה, אפילו נחשד לדבר אחד, הוי חשוד לכל התורה כולה, והרי הוא כישראל מומר. נפקא מינה דאי קדיש, קידושיו קידושין

יש המפרשים כי האמור שלא מקבלים אותו, הוא כאשר יש לו התנגדות עקרונית למצוה מסוימת, אבל כאשר עובר על מצווה בשל יצרו, מקבלים אותו, שאם לא כן, אין משמעות לכל מוסד הגיור, שהרי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא.

ברמב"ם[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי הרמב"ם, בהתאם לדברי התלמוד‏[35], תחילה יש לבדוק בו אם מתגייר לא לשם שמים, כמו לשם נישואין, אם לא מצאו עילה מיד מקבלים אותו לתהליך הגיור‏[36], "אמר אני יודע, ואני כדאי - מקבלין אותו מיד"[37]. ולאחר מכן יש להודיע לו בענייני אמונה, ייחוד ה' ואיסורי עבודת אלילים ועונשי המצוות כהרתעה, אך לא מאריכים בפירוט נושאי המצווות: "ומודיעין אותו עיקרי הדת שהוא ייחוד השם ואיסור עכו"ם, ומאריכין בדבר הזה ומודיעין אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות, ואין מאריכין בדבר זה" עוד קובע הרמב"ם שלא להרבות ולא לדקדק עם הגר: "ואין מרבין עליו ואין מדקדקין עליו שמא יגרום לטרדו ולהטותו מדרך טובה לדרך רעה, שבתחלה אין מושכין את האדם אלא בדברי רצון ורכים וכן הוא אומר בחבלי אדם אמשכם ואחר כך בעבותות אהבה"[38].

ואם לא חזר בו מקבלים אותו מיד. "ואם קיבל - אין משהין אותו, אלא מלין אותו מיד"‏[38].

גם לדעת הרמב"ם, חובה על הגר לקבל על עצמו את כל המצוות, כתנאי לגיור, וכפי שכתב‏[39]:

"כל הגויים כולם, כשיתגיירו ויקבלו עליהן כל המצוות שבתורה... - הרי הן כישראל לכל דבר"‏[40].

אך לשם כך אין צורך ללמדו מראש את כל המצוות, אלא רק את העיקריות שבהן, כדבריו המובאים לעיל, ומכל מקום, על דעת כך הוא מתגייר, שיקיים את כל המצוות לכשידע אותן.

כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשולחן ערוך, בעקבות הרמב"ם וראשונים נוספים‏[41], התקבלה התפיסה כי הגר חייב גם בקבלת מצוות‏[42].

כיום הכניסה ליהדות מותנית במעבר של טקס גיור בפני בית דין רבני. הצד הפורמלי של הגיור כולל קבלת האמונה באל אחד, לימוד הלכות ומנהגים יהודיים, טבילה במים (מקווה או מעיין) ולגברים ברית מילה. בזמן שבית המקדש היה קים היה על הגר להביא קורבן כאקט הסופי המהווה את הצטרפותו לעם היהודי. בהבאת הקורבן הפך הגר להיות, על פי ניסוחו של הרמב"ם "להיות ככל כשרי ישראל"‏[43]. מאז חורבן בית המקדש דרישה זאת אינה רלוונטית עוד והיא אינה משנה את היחס לגרים בימינו‏[44].

בצד המהותי, חייב כיום המתגייר בלימוד של עיקרי האמונה היהודית ומצוותיה, שיכול להמשך בין חצי שנה לשנה, ובהסכמה לקיימם הלכה למעשה לאחר מכן. מקובל לתת לגר שם עברי, שמסמל את קבלתו והטמעותו בעם ישראל. גרים רבים מקבלים כשם המשפחה את השם "בן אברהם", בשל התפיסה שאברהם היה הגר הראשון, וכל המתגיירים הם צאצאיו הרוחניים. נקודות מחלוקת עיקריות בין המקילים למחמירים בגירות הם בעיקר בנושאים של עילת הגירות, והאם המתגייר צריך לקבל על עצמו עול מצוות כתנאי מקדים לגירות, גם אורך תקופת הגיור והקף החומר של היהדות שיש ללמוד, הם נושאים שניתן להקל בהם. יש רבנים כמו הרב שאר ישוב כהן, הטוענים שיש הבדל בין גיור בחו"ל, שם צריך לנקוט בגישה המחמירה והמרחיקה, בשל החשש להתבוללות, לבין גיור בארץ ישראל, שבה יש לנקוט בגישה המקילה.

הרב בן ציון עוזיאל, הראשון לציון והרב הראשי הספרדי הראשון, הוביל גישה מקילה בעניין, ובין היתר כתב[דרוש מקור]:

Cquote2.svg

בדורנו זו אחריות קשה מאוד, נעילת דלת בפני גרים, מפני שהיא פותחת שערים רחבים מאוד, ודוחפת אנשים ונשים מישראל להמיר את דתם ולצאת מעם ישראל ולהיטמע בגויים, ויש בזה משום אזהרת חז"ל. אמנם (לגביהם יש לנהוג) 'שמאל דוחה וימין מקרבת' (הגמרא בסוטה). מכל מקום עם בניהם בוודאי שחייבים לקרבם, אפילו אימם גויה, הרי מזרע ישראל המה, ובבחינת 'צאן אובדות', וירא אנוכי שאם נדחה אותם לגמרי, ניתבע לדין משמיים ויאמר עלינו 'את הנידחת לא השיבותם ואת האובדת לא ביקשתם'‏[45].

Cquote3.svg

הרב שלמה גורן רצה לחדש תפיסה, שאפשר לקבל גר על רקע לאומי‏[46], ולא רק על רקע דתי, כנאמר במגילת רות "עמך עמי ואלוהיך אלהי" (רות א' ט"ז). גם הרב שאול ישראלי סבר שהדגש צריך להיות על רצונו של הגר להיות חלק מכלל ישראל: "כל תוכן הגירות היא הסתפחות לעם ישראל". גישה מקלה ביחס לגיור הציג גם הרב הראשי הספרדי הראשון, הרב בן ציון עוזיאל[47] ובמיוחד לגבי ילדים ממשפחות מעורבות סבר שיש להקל במיוחד. גם הרב שאר ישוב כהן סבר שיש לאמץ את הגישה המקילה ולדעתו דגל בה גם הרב חיים עוזר גרודזנסקי[48], לעומתם רוב הרבנים החרדים סוברים כי רוב פוסקי ההלכה התנגדו לתפיסות מקלות אלו, והם מובילים קו שמרני ובלתי מתפשר.

גיור לחומרא הוא גיור שנעשה למישהו ממוצא יהודי, שיש ספקות בקשר ליהדותו, בדרך כלל נעשה במשפחות מתבוללות. לאחר העלייה מאתיופיה, דרשה הרבנות לערוך גיור לחומרא לבני העדה האתיופית, שראו בכך עלבון גדול. גם בני המנשה עוברים גיור לחומרא.

ביטול גרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

האם יכול בית דין לבטל גרותו של מי שנמצא שגר שנתגייר לשם טובת הנאה או שאיננו מקיים מצוות? על פי פסק הרמב"ם אין כל אפשרות לבטל את גרותו של גר שהתגייר - "אפילו חזר ועבד עבודה זרה - הרי הוא כישראל משומד, שקידושיו קידושין, ומצוה להחזיר אבידתו, מאחר שטבל נעשה כישראל"‏‏‏[49], וכך פסקו רבי יוסף קארו בשולחן ערוך והרמ"א‏‏‏[50]. הרמב"ם מביא ראיה מהתנ"ך שנשותיהן של שמשון ושלמה לא בוטל גיורן אף על פי "שנגלה סודן" דהיינו שנודע שעבדו לאלילים. הרב יואל בן נון טען שאם עבירה הייתה מבטלת את הגיור, הרי שחטא העגל במדבר היה צריך להביא לידי ביטול של מתן תורה‏‏[51]. הרב חיים דרוקמן העיר על הפרדוקס שיכול להתרחש אם תהיה אפשרות של ביטול גיור, שאז עלול להיות מצב, שעדותו של גר שהעיד על מתן גט תתבטל, וילדיה של האישה שנישאה בשנית, יהפכו להיות ממזרים‏‏‏[52]. למרות שלא קיימת אפשרות לבטל גירות בדיעבד, עשוי להתברר שהיא הייתה פסולה מלכתחילה. הרמב"ם עצמו הסביר כך את הרחקת הכותים מהיהדות: "שארכו להם הימים עד שלמדו את התורה ופירשוה כפשוטה, ומצוה שהחזיקו בה היו מדקדקים בה ומחזיקים בה מאד, והיו מוחזקים שהם מאמיני הדת, מיחדים, ואינם עובדים עבודה זרה, עד שחקרו חכמים אחריהם ומצאום מקדשים את הר גריזים, וכשחקרו על סבת הדבר מצאו להם באותו הר דמות יונה ונודע שהם עובדי עבודה זרה, ואז הורידום במעלת גוים גמורים לכל דבריהם."[53] דוגמה לפסילת גיור למפרע המופיעה בשולחן ערוך היא של גוי קטן שבית דין גיירוהו עם אביו בהנחה ש"זכות היא לו", אך הוא התנגד לגיור בשעה שהגדיל‏‏‏[54]. דוגמה המעוררת פולמוס נרחב במדינת ישראל היא של מקרים בהם נטען שגר לא קיים מצוות אפילו בסמוך לאחר גיורו, ומכאן יש שהסיקו שכלל לא התכוון לקבל עליו מצוות בשעת הגיור.‏[55]

בשנת 1972, בפסק דין האח והאחות, פסק הרב שלמה גורן שגיור שהתבצע לכאורה, שנים רבות לפני כן, היה פסול, בנימוק שאין ראיות מספיקות לגביו ושאורח החיים של הגר אינו יוצר חזקת יהדות. בכך טיהר פסק הדין מממזרות בן ובת שילדה לאיש אחר, אישה שנפרדה מאותו גר ללא גט. פסק הדין, שניתן על ידי הרכב אנונימי בעניין שכבר הכריע בו בית הדין הרבני בכמה ערכאות, עורר עליו את קצפם של החרדים, שטענו שהפסק שגוי ומגמתי, ובעקבות המעשה אף התפטר הרב יוסף שלום אלישיב מבית הדין הרבני הגדול. גם בציונות הדתית היו שיצאו נגד הפסק הזה, כמו הדיין הרב שאול ישראלי. הרב אלישיב כתב בעניין: "בזמנינו יש לדון שהתנהגות בדרכי היהדות שעל ידה נקבעת הגירות, לובשת קצת צורה אחרת, ואם ראינוהו מתנהג כדרך שיהודים אשר הוא שוכן בתוכם מתנהגים, כגון שהוא מבקר בביהכנ"ס בשבתות ויו"ט, לוקח באיטליז כשר, לא עובד בשבת וכיוצא בזה, י"ל דעי"ז מחזיקים אותו לגר גם כשעובר על דבר מדברי סופרים. ע"כ. אך אם אינו שומר מצוות כלל, רק שנרשם בפנקסי הקהל כיהודי וגר, אין זו חזקת יהדות". גם הרב משה פיינשטיין צידד, במקרים אחרים, להכיר בקבלת מצוות שהיא לפי מנהג 'שומרי התורה' המוכרים לגר‏[56] ואף כתב "טעם שיש בה ממש" להכיר בקבלת מצוות לפי מנהג סתם יהודים המוכרים לגר גם כשהם מחללי שבת‏[57].

בשת 1984 פורסמה אזהרה בחתימת גדולי התורה הליטאיים הרב יעקב קנייבסקי, הרב שלמה זלמן אוירבך, הרב שך והרב יוסף שלום אלישיב בה נכתב‏[58]:

היות ולצערינו הגדול נתרבו לאחרונה מקרים של קבלת גרים, מתברר שאחוז גדול מהם לא חשב לקבל על עצמו שמירת תורה ומצות בעת מעשה הגירות, הננו מזהירים בזה שהוא אסור חמור מאוד לקבל גרים מבלי להיות משוכנעים שאכן דעתם באמת לקבל עליהם עול תורה ומצוות, הדבר פשוט וברור שגיור ללא קבלת תורה ומצוות אינו גיור אפילו בדיעבד. גם הננו מזהירים את כל רושמי הנישואין שההלכה מחייבת אותם לבדוק את המציג תעודת גיור הן בארץ והן בחוץ לארץ האם באמת היתה הגירות כהלכה כאמור לעיל, רק לאחר מכן אפשר לרושמם.

בשנת 2008 פסק הרכב של בית הדין הרבני הגדול, בראשותו של הרב אברהם שרמן, כי כל אלפי גיוריו של הרב חיים דרוקמן שנעשו במערך הגיור בראשותו משנת 1999 פסולים‏‏, עקב היות חברי ההרכב פסולים, לדבריהם, לדון, על רקע של אי סדרים בסדר הדין ובכללם זיוף מסמכים.‏[59][60] פסק הדין, שבוטל בידי בג"ץ, עורר פולמוס גדול בציבור הישראלי‏‏‏[61] והותקף גם על ידי רבנים ואישים מהציונות הדתית, שגישתם לגיור עולי רוסיה, הינה מקלה‏[62][63][51][64] בפסק גם נטען שרוב הגרים אינם שומרים מצוות לאחר גיורם, באופן המוכיח שקבלת המצוות שלהם הייתה משפה ולחוץ. אל מול טענה זו טען דיין בית הדין הרבני הגדול הרב שלמה דיכובסקי שלא ניתן להסיק מהתנהגותו של הגר לאחר זמן, שבשעת הגיור קבלת המצוות שלו לא הייתה אמיתית‏[65].

הגיור בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

עולה מברית המועצות שהמיר את דתו ליהדות, קורא בתנך בנחלת יצחק בתל אביב, ספטמבר 1934

סעיף 1 לחוק השבות, תש"י-1950 קובע כי "כל יהודי זכאי לעלות ארצה". קביעה זו העלתה את השאלה מיהו יהודי, סביבה היו מחלוקות פוליטיות רבות. בשנת 1958 פרץ משבר קואליציוני סביב השאלה הזאת, וראש הממשלה דאז דוד בן-גוריון החליט לערוך משאל אצל מה שהגדיר 'חכמי ישראל' בארץ ובעולם, כדי לברר את עמדתם בסוגיה הזאת. הוא פנה לחמישים אנשי רוח במגוון תחומים. ארבעים ושישה מהם השיבו על הפנייה‏[66]. רובם (שלושים ושבעה מהמשיבים) תמכו בהשארתה על כנה של ההגדרה ההלכתית למושג יהודי. בן-גוריון החליט לאמץ עמדה זו, ובעקבות זאת הועברה הנחיה כי לרישום האוכלוסין ייחשב יהודי "מי שנולד לאם יהודייה ואינו בן דת אחרת, או מי שנתגייר כהלכה." ההנחיות נשמרו בסודיות ולא הובאו לאישור הממשלה או הכנסת.

בשנת 1970, בעקבות בג"ץ שליט, תוקן החוק ונקבע בו (סעיף 4ב): "לעניין חוק זה, 'יהודי' - מי שנולד לאם יהודיה או שנתגייר, והוא אינו בן דת אחרת". התיקון לא ציין במכוון איזה גיור קביל, ונקבע רק ש"הרישום או התעודה האמורים לנחת דעתו של פקיד הרישום הראשי או כל עוד לא נקבע אחרת בפסק-הדין הצהרתי של בית משפט או בית דין מוסמך" (סעיף 3א).

בשנות ה-90 של המאה ה-20 עלו לישראל, על פי חוק השבות, גויים רבים מחבר המדינות, מאתיופיה ועוד. כללי הגיור האורתודוקסי, הדורשים התחייבות לשמירת מצוות, לא התאימו לכל המעוניינים להתגייר ועל כן היו שפנו לגיור של היהדות הקונסרבטיבית או הרפורמית. שאלת ההכרה בגיורים של היהדות הרפורמית ושל היהדות הקונסרבטיבית הייתה לנקודת מחלוקת בין התנועות האלה לבין המפלגות הדתיות בישראל. המפלגות הדתיות ביקשו לשנות את החוק כך שיציין במפורש שהגיור חייב להיות "כהלכה", בעוד התנועה הרפורמית והתנועה הקונסרבטיבית (התנועה המסורתית) ביקשו שמשרד הפנים ירשום גרים שגיירו כיהודים, כאשר משרד הפנים, שהיה בניהול המפלגות הדתיות, סירב לעשות זאת. במהלך השנים עבר התיקון לחוק בקריאה טרומית, אך לא בשלוש הקריאות והחוק לא שונה.

בשנת 1989 קבע בג"ץ כי די במסמך המעיד על גיור בקהילה יהודית מחוץ לישראל על מנת שפקיד הרישום ירשום את המבקש כיהודי במרשם האוכלוסין‏[67]. ב-1995 כפה בג"ץ על משרד הפנים לרשום אישה שהתגיירה בישראל בגיור שאינו אורתודוקסי כיהודייה (בג"ץ פסרו-גולדשטיין[68]). בעקבות זאת, התפטר שר הפנים, יצחק פרץ. בהמשך הוספה לתעודת הזהות הערה שהמידע לגבי הדת בתעודת הזהות אינו מעיד על נכונותו, ובהמשך (בשנת 2002) הורה שר הפנים אלי ישי על מחיקת הסעיף מתעודת הזהות. עם זאת, לא הוכרו גיורים שנעשו בישראל שלא על ידי הרבנות הראשית.

בחודש יוני 1997 מינה ראש הממשלה ועדה לגיבוש רעיונות והצעות לעניין סוגיית הגיור בישראל בראשותו של פרופ' יעקב נאמן במטרה לגבש הסדר פשרה. הוועדה המליצה להקים הליך גיור ממלכתי אחד, שיהא מוכר על ידי כלל ישראל. במסגרת זו הומלץ על הקמתו של מכון משותף ללימודי היהדות, שיהיה משותף לכל שלושת הזרמים ביהדות. כמו כן המליצה הוועדה כי הליכי הגיור עצמם יערכו בבתי דין מיוחדים לגיור, אשר יוכרו על ידי כל הזרמים ביהדות. מטרתה של ההצעה למנוע קרע בעם היהודי, ובה בעת להביא להסדר הטיפול הממלכתי בגיור.‏[69] ביום 7.4.98 אימצה הממשלה את דו"ח ועדת נאמן. הממשלה קבעה כי ראש מערך הגיור ימונה על ידי הרב הראשי לישראל, ויופקד על מערך הגיור ועל המדיניות הכוללת בנושא הגיור בישראל. ראש מערך הגיור הוסמך על תעודות הגיור לחתום מטעם השר לענייני דתות.

ב-20 בפברואר 2002 קבע בג"ץ כי לצורך רישום במרשם האוכלוסין כיהודים יוכרו גם גיורים של היהדות הרפורמית ושל היהדות הקונסרבטיבית כאשר חלק הארי בתהליך נעשה בישראל, בעוד הטקס עצמו נעשה בחו"ל (גיורים אלו מכונים "גיורי קפיצה", שכן המתגייר לא הצטרף לקהילה יהודית בתפוצות ונסע אך לצורך הטקס)‏[70]. ב-31 במרץ 2005 קבע בג"ץ כי יש להכיר בגיורי קפיצה גם לצורך חוק השבות.‏[71]

כיום ישנם מכוני גיור רבים במקומות שונים בישראל. בעקבות העלייה מברית המועצות לשעבר בשנות התשעים והמשפחות המעורבות הרבות שהיו בהם, נדרשו הרבנים לסוגיה הזו, והיו אף בינם שתבעו יותר גמישות בתהליכי הגיור של המשפחות שרואות עצמן כחלק מעם ישראל ומבקשות להשתלב בו. היו שטענו שהרבנים בבתי הדין לגיור נוקטים בגישה מחמירה שלא במקומה, מטילים הגבלות ביורוקרטיות, ומאמצים הלכה למעשה את גישת שמאי ולא הלל בנושא זה. במערכת הבחירות לכנסת ה-19 הביעה מפלגת ש"ס התנגדות לגיור מהיר, בתשדיר "כוכבית גיור", שעורר מחאות רבות נגדו.

הרבנות הצבאית הראשית מפעילה גם היא מכון לגיור במסגרת הצבא. התוכנית מאפשרת לחיילים לעבור את תהליך הגיור במסגרת שרותם הצבאי. הליך הגיור במסגרת זו הוא קצר יחסית, והרכב בית הדין מורכב מדיינים שלרוב נוקטים בגישה מקלה ביחס לגיור.

גיור אורתודוקסי נעשה בישראל בעיקר על ידי בתי דין מיוחדים לגיור, שהוקמו על ידי הרבנות הראשית ופועלים בהתאם לכללי הדיון בבקשות לגיור, התשס"ו-2006‏‏‏‏[72].

גיור סוציולוגי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – גיור סוציולוגי

גיור סוציולוגי הוא מונח המתאר תהליך הצטרפות מעשית לעם היהודי ללא תלות בתהליך גיור דתי כלשהו. במילים אחרות, הגיור הסוציולוגי מבוסס על הגדרה עצמית קהילתית וסביבתית של האדם בניגוד לגיור על פי ההלכה שנקבע על פי אמות מידה דתיות.

המונח הוטבע על מנת לתאר את תהליך הטמיעה החברתית של אוכלוסיות שאינן יהודית על פי ההלכה בחברה היהודית הישראלית, בעיקר בהתייחס לעלייה מחבר העמים בשנות התשעים שהביאה עימה מכוח חוק השבות עולים רבים העונים על הגדרה זו. את המונח הגה פרופ' אשר כהן מאוניברסיטת בר-אילן. לטענתו הגיור הסוציולוגי מעמיד את החברה היהודית בישראל בפני אחד האתגרים המשמעותיים שעברה עד כה בנוגע לגבולות ולזהות החברה.

גיור המוני בהיסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאורך ההיסטוריה היהודית, היו כמה תקופות של התגיירות המונית:

  • התגיירות המונית של רומאים לאחר חורבן בית שני בידי רומא. (יש הטוענים כי החל מתקופה זו ועד עליית הנצרות אחד מכל עשרה אנשים ברחבי האימפריה הרומאית היה יהודי).
  • התגיירותם של בני מעמד האצולה של ממלכת חדייב (שכללו אישים כמו: מונבז המלך ואמו הלני המלכה) בשנת 30 של המאה הראשונה לספירה, בהשפעת הקהילה היהודית הגדולה שחיה בשטחי הממלכה הזו.
  • משנת 300 לספירה ועד לעליית האסלאם בחצי האי ערב, התגיירו בני המלוכה של ממלכת חמיר כתוצאה מקשר חיובי עם יהודי האזור (שני יהודים טיפלו במלך חמיר שנפצע במלחמה ורפאו אותו למרות שפיקד על צבא העוין לארצם ושכנעו אותו לוותר על המלחמה ולקשור קשרי שלום עם ארצם), ואיתם התגיירו רבים מתושביהם בהוראתו של המלך הראשון שהתגייר, מספרם של התושבים היהודים שחיו בממלכה זו הוערך כזהה למספרם של התושבים הפגאנים שחיו בה בזמן ההוא.
  • התגיירות ממלכת הכוזרים. לאחר חורבנה של ממלכה זו נטמעו שרידיה היהודיים בקהילות היהודיות ממוצא ישראלי שהתקיימו בהונגריה, בפולין, ברוסיה וייתכן שאף בטורקיה ובתפוצות ישראל אחרות.
  • התגיירותם של מספר שבטים ברברים שהתנגדו לכיבוש הערבי של אזור המגרב, שהתגיירו לפני עליית האסלאם בארצות צפון אפריקה בעקבות התגיירות מלכתם קהינה והצטרפו לקהילת יהודי ארצות אלה.
  • התגיירותם של הסובוטניקים ברוסיה.
  • המיסיונרים האירופאים הנוצרים (שביניהם היו גם יהודים מומרים) שפעלו באתיופיה במטרה לנצר את קהילת יהודי אתיופיה בשנת 1840, טענו כי ניסיונם להמיר את דתם של יהודי אתיופיה לנצרות נעשה כתגובה לגיורם של קבוצת אנשים גרמנים.

ממצאים גנטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות שידוע על מקרים של גיור המוני של עמים וקבוצות אתניות שונות כמתועד בהיסטוריה, כגון התגיירותם של תושבי ממלכת הכוזרים, מחקרים גנטיים הראו כי רובו המכריע של העם היהודי ולא משנה באיזו קהילה מדובר הנו צאצא של קבוצה או עם ממוצא מזרח תיכוני כמתואר בתנ"ך, שלמרות שהתפרס בעקבות הגלויות השונות ברחבי תבל, מוצאו נשאר זהה הודות לנישואין בתוך הקהילה‏[77].

המחקרים הראו כי כמות היהודים מיהדות אשכנז שלהם דנ"א של עמים ממוצא אירופי הוא פחות מ-12% (היו כאלה שאף טענו 12.7%) מכלל יהדות אשכנז, כלומר כל יתר יהדות אשכנז הנה צאצאית של אותו העם המזרח תיכוני שהוזכר לעיל. מחקרים גנטיים עדכניים יותר הראו כי ייתכן ששיעורם של היהודים בעלי הגנים האירופאים ביהדות אשכנז הוא בין 5 ל-8 אחוזים מכלל יהדות אשכנז, ובלתי סביר שיהוו את הבסיס לאותה היהדות, כפי שטענו בעבר גורמים עוינים ליהודים כי מקור יהודי העולם הוא בגויים שקיבלו על עצמם את דת ישראל (טענות אלו כאמור הופרכו במספר רב של מחקרים גנטיים על יהודים)‏[78].

למרות שידוע על התגיירותם של בית המלוכה בחמיר שבחצי האי ערב (משנת 300 לספירה ועד לעליית האסלאם בחצי האי ערב), בעקבות יצירת קשר חיובי בין היהודים לבין בני מעמד המלוכה, והתגיירותם של רבים מתושבי חמיר בהוראת מלכם, מחקרים גנטיים הראו כי מוצא יהדות תימן זהה לזה של שאר קהילות יהדות התפוצות[79], ובנוסף לכך נמצא כי לכרומוזום ה-Y של יהודי תימן זהה לזה של קהילות מזרח תיכוניות אחרות.

ידוע גם על התגיירותם של מספר שבטים ברברים בצפון אפריקה לפני עליית האסלאם, אך עם זאת מחקרים גנטיים שבדקו את הדנ"א המיטוכונדריאלי (שעובר מהאם לצאצאיה) הראו כי ליהודי צפון אפריקה אין חומרים תורשתיים בשם: Hg M1 ו-U6, שנפוצים אצל תושבי צפון אפריקה המקומיים, דבר שמאשר כי נישואי תערובת בין יהודים לערבים מצפון אפריקה או בין יהודים וברברים הם בגדר בלתי-סבירים, ושולל את תאוריית "ההתייהדות ההמונית" שנהוג היה לחשוב שחלה בצפון אפריקה‏[80].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מנחם פינקלשטיין, הגיור - הלכה ומעשה, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 2003
  • דוד אלנסון, דניאל גורדיס, ברית אמונים: גיור, הלכה ומדיניות קהילתית בספרות השו"ת במאה ה-19 ובמאה ה-20, הוצאת שלם, 2014

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גיור בוויקישיתוף

מידע כללי[עריכת קוד מקור | עריכה]

תשובות ומאמרי דעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ וְרַבִּים מֵעַמֵּי הָאָרֶץ מִתְיַהֲדִים מגילת אסתר, פרק ח', פסוק י"ז
  2. ^ מדרש תנחומא (בובר) פרשת יתרו, סימן ה.
  3. ^ ספר יהושע, פרק ו', פסוק כ"ה
  4. ^ תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף י"ד, עמוד ב'
  5. ^ רות התקבלה ליהדות, אף שהייתה מעם עוין (מואב) שבתורה נאסר לקבל ממנו גרים בציווי "לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה'", בשל הכלל "מואבי ולא מואבית".
  6. ^ לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה' גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל ה' עַד עוֹלָם.ספר דברים, פרק כ"ג, פסוק ד'
  7. ^ ספר דברים, פרק כ"ג, פסוקים ד'-ט'
  8. ^ מגילת רות, פרק ד', פסוק י"א
  9. ^ ‏רמב"ם, משנה תורה, איסורי ביאה, י"ב כ"ב-כ"ד‏
  10. ^ ספר דברים, פרק י', פסוק י"ח
  11. ^ ספר דברים, פרק י', פסוק י"ט
  12. ^ ספר ויקרא, פרק י"ט, פסוק ל"ד
  13. ^ ספר במדבר, פרק ט"ו, פסוקים י"ד-ט"ז
  14. ^ ספר שמות, פרק כ"ב, פסוק כ'
  15. ^ ספר שמות, פרק כ"ג, פסוק ט'
  16. ^ ספר יחזקאל, פרק כ"ב, פסוק כ"ט
  17. ^ ספר יחזקאל, פרק כ"ב, פסוק ז'
  18. ^ "מיד התירוהו לבא בקהל" -{תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף כ"ח, עמוד א', וכן משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות איסורי ביאה, פרק י"ב, הלכה כ"ה
  19. ^ אם כי בספר שמואל יש עדויות לגרים מעמלק, "וַיֹּאמֶר: בֶּן אִישׁ גֵּר עֲמָלֵקִי אָנֹכִי."(ספר שמואל ב', פרק א', פסוק י"ג)
  20. ^ תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף נ"ז, עמוד ב'
  21. ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף פ"ז, עמוד ב'
  22. ^ תנחומא לך לך ו'
  23. ^ תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף נ"ו, עמוד ב'
  24. ^ על פי תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף נ"ו, עמוד א', רבי מאיר היה צאצאו של נרון קיסר
  25. ^ תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף מ"ז, עמוד ב'
  26. ^ תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף ק"ט, עמוד ב'
  27. ^ תלמוד בבלי, מסכת גיטין , דף מ"ה, עמוד ב' תלמוד ירושלמי, מסכת עבודה זרה, פרק ב', הלכה ב'
  28. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ל"א, עמוד א'
  29. ^ מכילתא דרבי ישמעאל, יתרו, מסכתא דעמלק, פרשה א. על הכוונה זו הסתמכו לעתים פוסקים להקל בגיורים שונים.
  30. ^ ‏תוספתא, מסכת בבא מציעא ג, יד‏
  31. ^ ‏בראשית רבא פרשה ע' פסקה ה'‏
  32. ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף מ"ז, עמוד ב', תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף מ"ו, עמוד ב', תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף נ"ט, עמוד א'
  33. ^ תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף מ"ז, עמוד א'
  34. ^ תלמוד בבלי, מסכת בכורות, דף ל', עמוד ב'
  35. ^ תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף כ"ד, עמוד ב'
  36. ^ עם זאת הרמב"ם בתשובותיו (תשובות הרמב"ם, מהד' בלאו, סימן רי"א) פוסק במקרה כזה שיש לגייר. רבנו ירוחם (חלק חוה, נתיב כ"ג, חלק ד', דף ר' ע"א) פסק כן לכתחילה. וכן הלכו בעקבות תשובת הרמב"ם הרמ"א (דרכי משה על טור אבן העזר קע"ז, ס"ק ה'). רבי יצחק יהודה שמעלקעס (שו"ת בית יצחק, חלק ב', סימן ק') ר' שלמה קלוגר, (שו"ת טוב טעם ודעת, סימן ר"ל). הרב חיים עוזר גרודזנסקי (שו"ת אחיעזר, חלק ג', סימן כ"ו). הרב יחיאל ויינברג (שו"ת שרידי אש, חלק ג', סימן נ'). ועוד רבים אחרים.
  37. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות איסורי ביאה, פרק י"ד, הלכה א'
  38. ^ 38.0 38.1 משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות איסורי ביאה, פרק י"ד, הלכה ב'. וכן בטור ובשולחן ערוך יורה דעה סימן רס"ח
  39. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות איסורי ביאה, פרק י"ב, הלכה י"ז
  40. ^ וראה שם גם ספר קדושה, הלכות איסורי ביאה, פרק י"ב, הלכה י"א והלכה יד, ו ספר קדושה, הלכות איסורי ביאה, פרק י"ג, הלכה ד' והלכה יד.
  41. ^ תוספות על תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ס"ח, עמוד א'
  42. ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן רס"ח, סעיף ג'
  43. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר משנה תורה, הלכות קרבנות, פרק מחוסרי כפר"ה, הלכה א'
  44. ^ ראו דברי הרמב"ם לעיל וכן ספר צפנת פענח על הרמב"ם.
  45. ^ ספר יחזקאל, פרק ל"ד, פסוק ד'
  46. ^ "האמת היא שכל גיור מיסודו הוא הצטרפותו של המתגייר לעם היהודי (וקבלת עול תורה ומצוות לפני הגיור הוא תנאי לגיור ולא הגיור עצמו) כי לפי ההלכה רק מי שמשתייך לעם היהודי, חייב בשמירת המצוות" (שנה בשנה תשמ"ז)
  47. ^ "מותר לקבל גרים וגיורות אף על פי שידוע לנו שלא יקיימו את כל המצוות... ומצוּוים אנו לפתוח להם פתח כזה. ואם לא יקיימו את המצוות, הם יישאו את עוונם, ואנו נקיים" (שו"ת פסקי עוזיאל בשאלות הזמן, סימן ס"ה)
  48. ^ שו"ת "אחיעזר" ח"ג, ס' כ"ו
  49. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר ‏משנה תורה, הלכות קדושה, פרק איסורי ביא"ה, הלכה י"ג
  50. ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן רס"ח, סעיף י"ב
  51. ^ 51.0 51.1 הרב יואל בן-נון, אין בהלכה ביטול גיור, באתר ynet‏, 2 במאי 2008
  52. ^ ‏ערוץ 1, הבית היהודי, 7.6.2008‏
  53. ^ אומנם, יש שפירשו את הרחקת הכותים היהדות באופנים אחרים.
  54. ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן רס"ח, סעיף ז'
  55. ^ ראו לדוגמה בפסק הרב עובדיה יוסף בשו"ת יביע אומר, חלק י' סימן כז'
  56. ^ "דמאחר שנפרץ תלבושת הפריצות בעוה"ר גם בבנות ישראל ואף באלו שהן שומרות תורה, שלכן הנכריה שבאה להתגייר הרי חושבת שהוא רק חומרא בעלמא שרוצים הרבנים להטיל עליה יותר מהדין [...] ומסתבר זה אף שלע"ע [שלעת עתה] אין לי ראיה ע"ז [על זה]". אגרות משה חלק ו' יו"ד סימן א'.
  57. ^ "דמה שבעלה שנתגיירה בשבילו הוא מחלל שבת ומופקר בכמה איסורין עושה שהיא סבורה שאין חיוב כ"כ [כל כך] לשמור המצות [...] ולכן אף שהב"ד [שהבית-דין] אמרו לה שצריך לשמור שבת חושבת שהוא רק הדור בעלמא אבל גם מי שאינו שומר השבת וכדומה טועה לומר שהוא יהודי כשר נמצא שלטעותה קבלה כל המצות שיהודי מחוייב שהוא גרות אף שמחמת זה לא תקיים עכ"פ המצות. וזהו טעם שיש בה ממש להחשיבה לגיורת", אגרות משה חלק ב'-ג' יו"ד סימן קס'.
  58. ^ צוטט בפסק הרב שרמן שיוזכר לקמן
  59. ^ פסק הדין של בית הדין הרבני הגדול
  60. ^ בית הדין הרבני: יהדותם של אלפי גרים - מבוטלת, באתר ynet‏, 2 במאי 2008
  61. ^ נטע סלע, דיון דחוף בכנסת בפסילת הגיורים, באתר ynet‏, 2 במאי 2008
  62. ^ רבקה לוביץ, ביטול גט? אין חיה כזו, באתר ynet‏, 28 במאי 2007
  63. ^ קובי נחשוני, הרב דרוקמן עולה להתקפה, באתר ynet‏, 28 במאי 2007
  64. ^ הרב יובל שרלו, להקים בית דין אלטרנטיבי, באתר ynet‏, 4 במאי 2008
  65. ^ לדוגמה בפסק דינו בתיק אחר
  66. ^ התשובות יצאו לאור בספר זהויות יהודיות, מאת אליעזר בן רפאל, בהוצאת מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, 2001.
  67. ^ בג"ץ 264/87 תנועת ש"ס נ' כהנא, פ"ד מג(2) 723
  68. ^ בג"ץ 2888/92 גולדשטיין נ' שר הפנים, פ"ד נ(5) 89
  69. ^ דוח ועדת נאמן
  70. ^ בג"ץ קיבל העתירה: משרד הפנים יכיר בגיור רפורמי וקונסרבטיבי, באתר וואלה!, 20 בפברואר 2002
    בג"ץ 5070/95 נעמת – תנועת נשים עובדות ומתנדבות נ' שר הפנים, פ"ד נו(2) 721
  71. ^ בג"ץ 2597/99 טושביים נ' שר הפנים, פ"ד נח(5) 412
  72. ^ כללי הדיון בבקשות לגיור, באתר של בתי הדין הרבניים‏
  73. ^ ספר שמות, פרק י"ב, פסוק ל"ח
  74. ^ אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק מוטב שתעקר אות אחת מן התורה ויתקדש שם שמים בפרהסיא שהיו עוברים ושבים אומרים מה טיבן של אלו הללו בני מלכים הם ומה עשו פשטו ידיהם בגרים גרורים אמרו אין לך אומה שראויה להדבק בה כזו ומה בני מלכים כך בני הדיוטות על אחת כמה וכמה ומה גרים גרורים כך ישראל על אחת כמה וכמה מיד נתוספו על ישראל מאה וחמשים אלף שנאמר ספר מלכים א', פרק ה', פסוק כ"ט ויהי לשלמה שבעים אלף נושא סבל ושמנים אלף חוצב בהר
  75. ^ וּבְכָל מְדִינָה וּמְדִינָה וּבְכָל עִיר וָעִיר מְקוֹם אֲשֶׁר דְּבַר הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ מַגִּיעַ שִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן לַיְּהוּדִים מִשְׁתֶּה וְיוֹם טוֹב וְרַבִּים מֵעַמֵּי הָאָרֶץ מִתְיַהֲדִים כִּי נָפַל פַּחַד הַיְּהוּדִים עֲלֵיהֶם מגילת אסתר, פרק ח', פסוק י"ז. עם זאת, משה דוד קאסוטו ואליה שמואל הרטום מפרשים פסוק זה כי הנוכרים תושבי הממלכה הפרסית כנראה לא התגיירו אלא התחזו ליהודים כי רצו שיחשיבו אותם ליהודים (היות והיה ידוע כי המלכה ואף השר הגדול הנם יהודים) היות שהמלך הטה חסדו ליהודים בזמנו, וכי השתייכות ליהודים באותה תקופה הוסיפה כבוד ונוכרים רבים השתדלו שיחשיבו אותםם כיהודים (עוד נטען בפירושם של קאסוטו והרטום כי לאחר כתבו האחרון של המלך אחשוורוש הטילו היהודים פחד על הנוכרים). בנוסף, על-פי מסכת גרים אותם שהתגיירו בימי מרדכי ואסתר אינם גרים משום שהתגיירו מיראה.[1] קובץ PDF.
  76. ^ "הורקנוס לכד את אדורה (אדוריים) ומרישה, ערי אידומאיה (אדום), ולאחר הכניעו את כל האדומים התיר להם להישאר בארץ אם יימולו את מבושיהם ויאבו להשתמש בחוקי היהודים. בשל דבקותם בארץ אבותיהם האדומים נכנעו למילה ולהפיכת אורח חייהם האחר, זהה לזה של היהודים. מאותו זמן ואילך היו הם ליהודים" ((קדמוניות יג, 258-257)) "הוא [יהודה אריסטובולוס] נלחם ביטורים וסיפח חלק גדול של ארצם ליהודה והכריח את התושבים, אם רצונם להישאר בארץ, להימול ולחיות לפי חוקי היהודים" ((קדמוניות יג 318))
    בימינו דברי בן מתתיהו, שהיה כפוף לרומאים, שנויים במחלוקת בין ההיסטוריונים, ויש הרואים בהם, או בדברי ההיסטוריונים ההלניסטים עליהם הסתמך בעניין הגיורים בכפיה, תעמולה אנטי-חשמונאית המבוססת על חצאי-אמיתות. ממקורות היסטוריוגרפיים אחרים הם מסיקים שהיטורים והאדומים הכפריים התגיירו מרצון, בשיאו של תהליך התקרבות ממושך ליהודים.
    ראו: אריה כשר, ‏יחסי יהודים ויטורים בתקופה החשמונאית, קתדרה 33, אוקטובר 1984 (תשרי תשמ"ה), עמ' 32-26
    אך ראו גם: ישראל שצמן, "על גיורם של האדומים", מתוך "לאוריאל: מחקרים בתולדות ישראל בעת העתיקה", בהוצאת מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, ירושלים תשס"ו.
    ללא תלות באופן הגיור, בן-מתתיהו עצמו ראה באדומים קבוצה אתנית נפרדת גם בימיו, כמאה ושמונים שנה לאחר גיורם.
  77. ^ M.F. Hammer, Proc. Nat'l Academy of Science, 9 June 2000
  78. ^ "Jewish and Middle Eastern non-Jewish populations share a common pool of Y-chromosome biallelic haplotypes."
  79. ^ DNA Evidence for Common Jewish Origin and Maintenance of the Ancestral Genetic Profile, By Rabbi Yaakov Kleiman
  80. ^ "Counting the Founders: The Matrilineal Genetic Ancestry of the Jewish Diaspora."

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.