ניאוף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ציור יפני המתאר גבר ואישה שעוברים השפלה פומבית לאחר שהואשמו בניאוף

ניאוף הוא קיום יחסי מין בהסכמה, בין אדם נשוי לאחר שאינו נשוי לו. מעשה זה נתפס כלא-מוסרי בעיני רוב התרבויות עוד משחר האנושות, ובתרבויות אלה הוא מהווה עילה חוקית לדרוש את פירוק קשר הנישואין. בתרבויות מסוימות דבר זה נתפס כפשע המחייב ענישה, לעתים חמורה עד כדי מוות.‏[1]

בתרבויות קדומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחברות הקדומות נחשב הניאוף לעברה חמורה. מכיוון שהאישה נחשבה בדרך כלל לרכושו של הבעל, נחשב רק קיום יחסי מין עם אישה נשואה כניאוף, בעוד גבר נשוי שקיים יחסי מין עם אישה לא נשואה לא נענש. העונשים על ניאוף היו קשים, כגון כריתת אברים ואף מוות. יחד עם זאת, לבעל הייתה זכות לחוס על אשתו ולוותר לה על העברה שעשתה כנגדו. במקרה שהאישה לא נדונה למוות, גם הנואף שהיה איתה היה משוחרר, מפני שדין אחד היה לשניהם.

חוקי חמורבי[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי חוקי חמורבי דינם של אנשים שנאפו היה בהטבעה בנהר.

"כי תימצא אשת איש שוכבת עם איש זר, ייעקדו שניהם ויושלכו למים. אם יבקש בעל האישה לחמול על אשתו, גם הנואף יוחן". (חוקי חמורבי, סעיף 129)

חוקי אשור[עריכת קוד מקור | עריכה]

"כי ימצא איש עם אשתו איש זר, מות יומתו שניהם. אם יוציא האיש את אשתו לחופשי, גם הנואף יצא חופשי". (חוקי אשור, סעיף 51)

יחס הדתות[עריכת קוד מקור | עריכה]

יהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – לא תנאף

הניאוף נאסר במקרא בכמה מקומות. המקום המרכזי הוא בעשרת הדיברות שם האיסור ממוקם בין האיסור על רציחה לאיסור על גניבה (שמות כ' י"ג; דברים ה' י"ז).

רש"י מפרש כי הביטוי "לא תנאף" מיוחד לקיום יחסי מין עם אשת איש, אך אבן עזרא וחזקוני חולקים עליו וסוברים כי זהו איסור כללי על יחסי מין בין מי שאינם נשואים זה לזה, שאחד מביטוייו הוא קיום יחסים עם אשת איש. גם ספורנו סובר כמותם, אם כי הוא סובר שעיקרו של הביטוי הנו באשת איש בגלל נפוצותו אצל עוברי העברה.

מעשה הניאוף נחשב ביהדות לאחת מהעברות החמורות ביותר, אחת משלוש שעליהן נאמר "ייהרג ואל יעבור". בספר משלי (פרק ו' כ"ז-כ"ט), למשל, מתואר הניאוף כך:

"הֲיַחְתֶּה אִישׁ אֵשׁ בְּחֵיקוֹ וּבְגָדָיו לֹא תִשָּׂרַפְנָה? אִם יְהַלֵּךְ אִישׁ עַל הַגֶּחָלִים וְרַגְלָיו לֹא תִכָּוֶינָה? כֵּן הַבָּא אֶל אֵשֶׁת רֵעֵהוּ - לֹא יִנָּקֶה כָּל הַנֹּגֵעַ בָּהּ."

על פי החוק המקראי אנשים שנתפסו בניאוף דינם מיתה. חז"ל דרשו עדויות מאוד ודאיות לחטא, כך שמימוש העונש היה כמעט בלתי אפשרי.

פרשת דוד ובת שבע, המתוארת בספר שמואל ב, עוסק בניאופו של דוד עם בת שבע, אשת אוריה החתי. לאחר שבת שבע הרתה לו, שלח דוד את אוריה אל מותו, כדי להסתיר את מעשה הניאוף.

בנוסף מספר התנ"ך על כוונות ניאוף שלא התמששו:

נצרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הניאוף בנצרות מוגדר כקיום יחסי מין של אדם נשוי עם אדם אחר שאינו בן זוגו החוקי. בנצרות הוסרה האבחנה בין גבר לאישה הקיימת ביהדות, וקיים דגש בסקרמנט הנוצרי של הנישואים, על נאמנות הדדית. האיסור על ניאוף בא לידי ביטוי בחקיקה של המדינות שמסורתן נוצרית, אולם במקרים רבים היה האיסור על נשים חמור יותר מאשר על גברים. כך לדוגמה בקוד הנפוליאוני נחשב ניאוף של אישה כעילה לגירושים, בעוד ניאוף של הבעל היה עילה לגירושים רק אם שיכן את פילגשו בדירת האישה.

אסלאם[עריכת קוד מקור | עריכה]

באסלאם נחשב הניאוף לחטא חמור, והוא כולל יחסי מין מחוץ לנישואים, כמו גם קיום יחסי מין לפני הנישואים. העונש על ניאוף באסלאם הוא 100 (מאת) מלקות, ומדינות אסלאמיות רבות, כגון פקיסטן וערב הסעודית, מגדירות ניאוף כעבירה פלילית. ב-1979 לאחר המהפכה האיראנית חוקק באיראן חוק הקובע עונש של הצלפות או סקילה למוות במקרה של ניאוף.

בחברה המודרנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

באחדות ממדינות מזרח אסיה, ובהן הפיליפינים והודו, ניאוף הוא עבירה פלילית. גם במדינות מוסלמיות, כערב הסעודית ופקיסטן ניאוף הוא עבירה פלילית, שעונשה מגיע עד עונש מוות. באחדות ממדינות ארצות הברית ניאוף הוא עבירה המופיעה בספר החוקים אך אינה נאכפת.

במדינות רבות, ניאוף הוא מעשה המצדיק דרישה לגירושים. בישראל ניאוף של האישה המובא בפני בית דין רבני מחייב את גירושיה.

היחס החברתי לנואפים שנחשפו משתנה ממדינה למדינה, ונע מחוסר עניין ציבורי ועד להתייחסות כאל מעשה בלתי מוסרי הראוי לגינוי.

פרסומם של מעשי ניאוף[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעשי ניאוף נעשים ברשות היחיד, ובדרך כלל אינם זוכים לפרסום, גם כאשר הם נעשים על ידי דמות ציבורית. לעתים זוכים מעשי ניאוף לפרסום רב. בישראל נודעה בשנת 1993 פרשת הקלטת הלוהטת, שבה טען בנימין נתניהו, במהלך מסע בחירות לראשות הליכוד, שקיבל איומים לפיהם תיחשף פרשת ניאוף שבה היה מעורב.

בארצות הברית זכתה לפרסום רב פרשת מוניקה לווינסקי, שבה נודע שנשיא ארצות הברית, ביל קלינטון קיים קשר מיני עם מתמחה בבית הלבן בשם מוניקה לוינסקי. פרשה זו זיעזעה את הגורמים השמרנים בארצות הברית ונעשה נסיון להדיח את קלינטון מתפקידו כנשיא, בטענה שהכחשתו את הפרשה היא עדות שקר.

ראש ממשלת איטליה, סילביו ברלוסקוני, נודע בהוללות המינית שלו, גם בתקופה שבה היה נשוי.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ האנציקלופדיה העברית, נאוף (כרך כ"ד, עמ' 786).