גוי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

גוי או נוכרי הוא כינוי יהודי לכל אדם שאינו יהודי.

משמעות המילה "נוכרי" היא "זר" והיא מופיעה פעמים רבות במקרא בהקשרים שונים. המשמעות המילולית של המילה "גוי" היא "עם", ומכאן הכוונה לאדם המשתייך לעמי העולם, ולא לעם ישראל.

התפתחות הביטויים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשפה המקראית משמעות המילה "גוי" היא עם, ולפיכך גם ישראל נקרא "גוי"‏[1]. בספר בראשית הבטיח ה' לאברהם "וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ...", ובהמשך נכתב "וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם, וְנִבְרְכוּ-בוֹ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ."

בדורות מאוחרים יותר, חלה התמרה במילה והיא קיבלה גוון בדלני.

היחס אל הגוי במנהגי הדת היהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורות שונים ביהדות מציגים צורות התייחסות שונות לגוי.

בכל בוקר, בברכות השחר, אומר היהודי המתפלל את ההודיה "ברוך שלא עשני גוי". ברכה זו באה להודות על תרי"ג מצוות שבהם זכה היהודי, בעוד שהנוכרי חייב בשבע מצוות בני נח בלבד.

התרחקות מעובדי אלילים[עריכת קוד מקור | עריכה]

התורה דרשה מעם ישראל להתרחק משבעת העממים שבארץ כנען, כדי שלא יושפעו מעבודת האלילים שלהם. במשנה ובתלמוד נוספו גזירות רבות‏[2], שתכליתם להרחיק את ישראל מהשפעת הגויים ואליליהם. כמו כן, נאסר על יהודים להתקרב אליהם בימי חגיהם, ולאכול מפיתם, מיינם, מחלביהם ומבישוליהם. בנוסף, נצטוו לנהוג זהירות כלפי הגויים, בנימוק שהם חשודים על רצח ועל גזל.

גרי הארץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

יחד עם זאת, התורה מצווה בפירוש להתייחס אל הגר (גוי החי תחת שלטון יהודי; בימינו גם: אדם שעבר גיור) בכבוד: "וכי יגור איתך גר בארצכם לא תונו אֹתו: כאזרח מכם יהיה לכם הגר הגר אתכם ואהבת לו כמוך כי גרים הייתם בארץ מצרים"‏[3].

מכלכלים עניי נוכרים עם עניי ישראל, מבקרים חולים נוכרים עם חולי ישראל וקוברים מתיהם עם מתי ישראל‏[4]. שואלים בשלום גויים מפני דרכי שלום. גזל עכו"ם אסור וכן אין לגנוב את דעתם של הגויים ולרמותם. אבידת גוי מותרת ליהודי, אך חכמים הקפידו לנהוג לפנים משורת הדין ולהשיב לגוי את אבידתו כדי שיברך הגוי את אלוהי ישראל‏[5].

חסיד אומות העולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שבע מצוות בני נח

נוכרי המקיים בקפדנות שבע מצוות בני נח הוא חסיד אומות העולם ויש לו חלק לעולם הבא[6]. גוי שנימול וטבל לשם גיור וקיבל על עצמו לקיים את המצוות הריהו כישראל גמור.

בכל הדיבור על גויים יש להבחין בין עכו"ם (=עובדי כוכבים ומזלות), שנגדם נאמרו כל ההגבלות החמורות, לבין גוי סתם העכו"ם מקולקל בדתו ובמידותיו, ואילו הנוצרים והמוסלמים מאמינים אף הם כיהודים באל אחד. עקב ההאשמות שהטיחו הנוצרים ביהודים כי הביטויים העוינים לגוי שבתלמוד מכוונים נגדם, נהגו היהודים בשתי דרכים:

  1. הסבירו כי הכוונה היא לעובדי אלילים בלבד.
  2. שינו בתלמוד את הכינוי "גוי" ל"נוכרי", "ערל", "עכו"ם" ועוד (אלא שגם כאן נמצאו נוצרים שאמרו שנוטריקון של עכו"ם הוא: עובדי כריסטוס ומרים).

טומאת גויים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – טומאת זיבה#זבים מדרבנן

מן התורה גוי אינו מקבל טומאה ואינו מטמא כלל בחייו. הדבר נלמד מכך שבפסוקי המקרא על הטומאה נאמר שמצווה זו מופנית ל"בני ישראל"‏[7]. עם זאת, חכמים גזרו שגויים יחשבו כזבים לכל דבר ועניין‏[8]. גזירה זו נועד למנוע מגורים משותפים של ישראל וגויים, בגלל נוהגי פריצות שרווחו בקרב גויים‏[9]. בפרט מסוים הקלו חכמים, שזרע היוצא מגופו של גוי אינו מטמא‏[10]. הדבר נועד להבליט את העובדה שזוהי גזירת חכמים, וכך יזהרו שלא לשרוף תרומה וקדשים על טומאה זו.

הגזירה שחלה על גוים זכרים הוא מגיל תשע ועל הנקבות מגיל שלוש‏[11].

מצוות שאסורות על גויים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימות מצוות אותן ישראלים חייבים לקיים על פי ההלכה אך גויים אסורים בהם. כך גוי שבטל ממלאכה בשבת חייב מיתה אלא שאינו מוצא להורג בפועל, וכן קיים איסור ללמד גויים תורה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "וּמִי גּוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִם כְּכֹל הַתּוֹרָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם" (ספר דברים, פרק ד', פסוק ח'); "... וְכָל יִשְׂרָאֵל עֹבְרִים בֶּחָרָבָה עַד אֲשֶׁר תַּמּוּ כָּל הַגּוֹי לַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן" (ספר יהושע, פרק ג', פסוק י"ז)
  2. ^ בעיקר במסכת עבודה זרה.
  3. ^ ויקרא טז, לג, לד.
  4. ^ גיטין סא, ע"א
  5. ^ רושלמי בבא מציעא ב', ה'
  6. ^ רמב"ם הלכות תשובה ג', ה' והלכות מלכים ח', י"א.
  7. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף פ"ג, עמוד ב'
  8. ^ שם ובתלמוד בבלי, מסכת שבת, דף י"ז, עמוד ב'
  9. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף י"ז, עמוד ב'
  10. ^ תלמוד בבלי, מסכת נידה, דף ל"ד, עמוד א'
  11. ^ תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף ל"ז, עמוד א', משנה תורה לרמב"ם, ספר טהרה, הלכות מטמאי משכב ומושב, פרק ב', הלכה י'.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.