גוי
הדף "ערל" מפנה לכאן. לערך העוסק במי שלא עבר הסרת עורלה, ראו ברית מילה. ערכים אפשריים נוספים: עורלה, מילה (ניתוח).
גוי או נוכרי הוא כינוי יהודי לכל אדם שאינו יהודי.
משמעות המילה "נוכרי" הינה "זר" והיא מופיעה פעמים רבות במקרא בהקשרים שונים. המשמעות המילולית של המילה "גוי" הינה "עם", ומכאן הכוונה לאדם המשתייך לעמי העולם, ולא לעם ישראל.
תוכן עניינים |
[עריכה] התפתחות הביטויים
בשפה המקראית משמעות המילה "גוי" היא עם, ולפיכך גם ישראל נקרא "גוי"[1]. בספר בראשית הבטיח ה' לאברהם "וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ...", ובהמשך נכתב "וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם, וְנִבְרְכוּ-בוֹ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ."
בדורות מאוחרים יותר, חלה התמרה במילה והיא קיבלה גוון בדלני.
[עריכה] היחס אל הגוי בתורה
מקורות שונים ביהדות מציגים צורות התייחסות שונות לגוי.
בכל בוקר, בברכות השחר, אומר היהודי המתפלל את ההודיה "ברוך שלא עשני גוי". ברכה זו באה להודות על תרי"ג מצוות שבהם זכה היהודי, בעוד שהנוכרי חייב בשבע מצוות בני נח בלבד. תפילת "עלינו לשבח" הנאמרת בסוף כל תפילות היום מתחילה במשפט: "עלינו לשבח לאדון הכל, לתת גדולה ליוצר בראשית, שלא עשנו כגויי הארצות ולא שמנו כמשפחות האדמה, שלא שם חלקנו כהם וגורלנו ככל המונם." הגרסה המסורתית ממשיכה במשפט הבא: "שהם משתחווים להבל וריק, ומתפללים אל אל לא יושיע."
בהגדה של פסח מופיע הפסוק "שפך חמתך אל הגויים אשר לא-ידעוך, ועל ממלכות אשר בשמך לא קראו"[2], כלומר, הפנה את חמתך אל עמים אשר אינם מכירים בקיומו של אל אחד.
כבר בגמרא, במעשה בריחת רשב"י ניתן לראות דעות שונות ביחס לאומות העולם.
עפ"י המסופר בתלמוד הבבלי[3], בשעה שישבו יחד רבי יהודה, רבי יוסי, רבי שמעון בר יוחאי, ויהודה בן גרים, דנו במעשי הרומאים ובפיתוח הארץ על ידיהם ואמרו:
| פתח ר' יהודה ואמר: כמה נאים מעשיהן של אומה זו - תקנו שווקים, תקנו גשרים, תקנו מרחצאות. ר' יוסי שתק. נענה רשב"י ואמר: כל מה שתיקנו לא תיקנו אלא לצורך עצמם - תיקנו שווקים להושיב בהן זונות, מרחצאות לעדן בהן עצמן, גשרים ליטול מהן מכס. | ||
את חלק מההבדלים ניתן להבין על רקע היחסים בין יהודים לנוכרים באופן כללי באותה תקופה, יחס השלטונות ליהודים ומצבם האישי של הדוברים.
[עריכה] התרחקות מעובדי אלילים
התורה דרשה מעם ישראל להתרחק משבעת העממים שבארץ כנען, כדי שלא יושפעו מעבודת האלילים שלהם. במשנה ובתלמוד נוספו גזירות רבות[4], שתכליתם להרחיק את ישראל מהשפעת הגויים ואליליהם. כמו כן, נאסר על יהודים להתקרב אליהם בימי חגיהם, ולאכול מפיתם ומיינם. בנוסף, נצטוו לנהוג זהירות כלפי הגויים, החשודים על רצח ועל גזל.
[עריכה] גרי הארץ
יחד עם זאת, התורה מצווה בפירוש להתייחס אל הגר (גוי החי תחת שלטון יהודי; בימינו גם: אדם שעבר גיור) בכבוד: "וכי יגור איתך גר בארצכם לא תונו אֹתו: כאזרח מכם יהיה לכם הגר הגר אתכם ואהבת לו כמוך כי גרים הייתם בארץ מצרים"[5].
מכלכלים עניי נוכרים עם עניי ישראל, מבקרים חולים נוכרים עם חולי ישראל וקוברים מתיהם עם מתי ישראל[6]. שואלים בשלום גויים מפני דרכי שלום. גזל עכו"ם אסור וכן אין לגנוב את דעתם של הגויים ולרמותם. אבידת גוי מותרת ליהודי, אך חכמים הקפידו לנהוג לפנים משורת הדין ולהשיב לגוי את אבידתו כדי שיברך הגוי את אלוהי ישראל[7].
[עריכה] חסיד אומות העולם
 |
ערך מורחב – חסיד אומות העולם |
נוכרי המקיים בקפדנות שבע מצוות בני נח הוא חסיד אומות העולם ויש לו חלק לעולם הבא[8]. גוי שנימול וטבל לשם גיור וקיבל על עצמו לקיים את המצוות הריהו כישראל גמור.
בכל הדיבור על גויים יש להבחין בין עכו"ם (=עובדי כוכבים ומזלות), שנגדם נאמרו כל ההגבלות החמורות, לבין גוי סתם העכו"ם מקולקל בדתו ובמידותיו, ואילו הנוצרים והמוסלמים מאמינים אף הם כיהודים באל אחד. עקב ההאשמות שהטיחו הנוצרים ביהודים כי הביטויים העוינים לגוי שבתלמוד מכוונים נגדם, נהגו היהודים בשתי דרכים:
- הסבירו כי הכוונה היא לעובדי אלילים בלבד.
- שינו בתלמוד את הכינוי "גוי" ל"נוכרי", "ערל", "עכו"ם" ועוד (אלא שגם כאן נמצאו נוצרים שאמרו שנוטריקון של עכו"ם הוא: עובדי כריסטוס ומרים).
[עריכה] טומאת גויים
מן התורה גוי אינו מקבל טומאה ואינו מטמא כלל בחייו. הדבר נלמד מכך שבפסוקי המקרא על הטומאה נאמר שמצווה זו מופנית ל"בני ישראל"[9]. עם זאת, חכמים גזרו שגויים יחשבו כזבים לכל דבר ועניין[10]. גזירה זו נועד למנוע מגורים משותפים של ישראל וגויים, בגלל נוהגי פריצות שרווחו בקרב גויים[11]. בפרט מסוים הקלו חכמים, שזרע היוצא מגופו של גוי אינו מטמא[12]. הדבר נועד להבליט את העובדה שזוהי גזירת חכמים, וכך יזהרו שלא לשרוף תרומה וקדשים על טומאה זו.
הגזירה שחלה על גוים זכרים הוא מגיל תשע ועל הנקבות מגיל שלוש[13].
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
- גוי, באנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
- שמואל ספראי, יחסי ישראל והאומות לאחר החורבן, באתר דעת
- אהד פיקסלר, מכירה והשכרת בתים לנכרים, אתר ישיבת הר עציון
- הרב יוסף בן הראש, יחסי יהודים-נכרים בזמן הזה: הזמנת נכרים לבית הכנסת וכניסת יהודים לכנסיות ומסגדים
[עריכה] הערות שוליים
- ^ (דברים ד', ח'; יהושע ג', י"ז)
- ^ תהילים ע"ט ו'.
- ^ מסכת שבת ל"ג ע"ב
- ^ בעיקר במסכת עבודה זרה.
- ^ ויקרא טז, לג, לד.
- ^ גיטין סא, ע"א
- ^ ירושלמי בבא מציעא ב', ה'
- ^ רמב"ם הלכות תשובה ג', ה' והלכות מלכים ח', י"א.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף פג, עמוד ב
- ^ שם ובתלמוד בבלי, מסכת שבת, דף יז, עמוד ב
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף יז, עמוד ב
- ^ תלמוד בבלי, מסכת נידה, דף לד, עמוד א
- ^ תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף לז, עמוד א, משנה תורה לרמב"ם, ספר טהרה, הלכות מטמאי משכב ומושב, פרק ב, הלכה י.
