טיטו סקיפה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
טיטו סקיפה

טיטו סקיפהאיטלקית: Tito Schipa;‏ 1888 - 16 בדצמבר 1965) היה טנור איטלקי. הוא נחשב לאחד הטנורים הליריים הטובים ביותר בהיסטוריה של האופרה. סקיפה התפרסם בזכות קולו הטבעי והחושני, שאותו הוא ניצל בצורה מעוררת התפעלות.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סקיפה נולד בשם רפאלה אטיליו אמדאו סקיפה בעיר לצ'ה שבאיטליה בשלהי 1888 (מאוחר יותר הוא טען שהוא נולד ב-2 בינואר 1889 כדי להימנע מגיוס לצבא). הוא למד במילאנו וערך את הופעת הבכורה שלו באופרה ב-1910 בעיר ורצ'לי, כשהיה בן 21. לאחר מכן הוא הופיע ברחבי איטליה ובואנוס איירס. ב-1917 הוא גילם את רוג'ריו באופרה לה רונדין של פוצ'יני.

סקיפה נסע לארצות הברית ב-1919, והצטרף לאופרה הלירית של שיקגו, שם הופיע עד 1932. החל מ-1932 הוא החל להופיע במטרופוליטן אופרה ועשה זאת בין עד 1935, ופעם נוספת ב-1941. בין 1929 ל-1949 הוא המשיך להופיע בקביעות באיטליה, וחזר לבואנוס איירס ב-1954. בשנת 1957 הוא נסע לסיור בברית המועצות.

הרפרטואר של סקיפה היה מורכב מכ-20 תפקידים איטלקיים וצרפתיים, כגון "שיקוי האהבה" של גאטנו דוניצטי. בקונצרטים שערך סקיפה ביצע אריות כגון שירים נפוליטניים וספרדיים ידועים.

סקיפה הקליט מספר רב של תקליטים במהלך הקריירה שלו, כולל ההקלטה המפורסמת של דון פסקואלה מ-1932, שהייתה אחת מהקלטות האופרה השלמות הראשונות, ועדיין נמכרת.

סקיפה היה טנור שעסק גם בניצוח, וממשיכו הוא פלאסידו דומינגו. למרות שיש כאלה המחשיבים את קולו של סקיפה לקול רגיל מבחינת עוצמה ומנעד, הוא גרם למהומה ברחובות בכמה מקרים לא רק בזכות יכולתו המוזיקלית כי אם בזכות הטכניקה האמנותית שלו, והוא נחשב למודל לחיקוי עבור אמנים מהתקופה הנוכחית.

סקיפה פרש מהבמה ב-1958 על מנת ללמד פיתוח קול בבודפשט והוא מת בניו יורק ב-1965 כאשר היה בן 77, כתוצאה מסוכרת, בעודו מלמד בעיר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]