טכנולוגיות מידע ותקשורת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תרשים הממחיש התלכדות מדיה בטלפונים חכמים. ניתן לראות את השילוב בין גישות הניתוח השונות בתרשים המעגלי
אישה עם מכשירים שונים המשמשים לאחסון מידע ותקשורת.
שימוש במכשיר אלקטרוני לשמירה והצגה של ספרים אלקטרוניים.
שימוש במכשיר אלקטרוני להקלטת הרצאה.

המונח טכנולוגיות מידע ותקשורת (ICT - Information and Communications Technology) מתייחס לשימושים בטכנולוגיה לשם קליטה, הצגה ושידור של מידע באופן אלקטרוני. המונח מהווה מקבילה למונח טכנולוגיית מידע, אלא שמונח זה מדגיש את חשיבותם של אמצעי התקשורת בשימושים בטכנולוגייה לצורכי מידע.

מקור המושג[עריכת קוד מקור | עריכה]

הביטוי ICT היה בשימוש חוקרים באקדמיה החל משנות השמונים[1] . הביטוי נעשה פופולרי משנת 1997 עקב דו"ח שהגיש דניס סטיבנסון לממשלת בריטניה[2]. תוספת המילה "תקשורת" (Communications) למונח "טכנולוגיות מידע" (IT), נובע מהחשיבות ההולכת וגוברת של אמצעי התקשורת השונים, ובפרט רשת האינטרנט, בטיפול במידע.

גישות ניתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחקר התקשורת, נהוג לנתח את טכנולוגיות המידע והתקשורת באמצעות שלוש גישות מרכזיות. חשוב לציין, כי הגישות הללו הן לא תאוריות "קונבנציונלית" כמו התאוריה המבנית-תפקודית או תאוריות הקונפליקט השונות. הגישות מהוות דרך הסתכלות לתופעות ולתמורות בעולם הטכנולוגי.

  • הגישה הטכנולוגית - ענף רחב העוטף בתוכו את גישת הדטרמיניזם הטכנולוגי, אך במקביל מנסה לעקוב ולבחון כיצד שינויים טכנולוגיים מובילים לשינויים חברתיים. הגישה מסתכלת על ההתפתחות הטכנולוגית בחברה נתונה כמדד מרכזי של חברות המידע.
  • הגישה החברתית - גישת ניתוח הבודקת כיצד בני-האדם או החברה מעצבים ומייצרים את הטכנולוגיה, וכיצד כל חברה עושה באמצעותה שימושים שונים בהתאם לצרכיה. בניגוד לגישה הטכנולוגית, הגישה החברתית מכניסה למשוואה את הצרכים החברתיים כעוגן. אמנם, היא אינה מסתכלת על החברה בלבד ומייחסת משמעות גם לטכנולוגיה.
  • הגישה הסביבתית (לעתים גם נקראת הגישה האקולוגית) - מעין שילוב של שתי הגישות אשר נמנות לעיל. הגישה בוחנת את הצרכים החברתיים, המאפיינים והמגבלות של הטכנולוגיות הזמינות. הגישה מנסה למצוא איזון בין הגישה הטכנולוגית והחברתית. הגישה הסביבתית מתבוננת בארבעה מרכיבים: הראשון, האוכלוסייה; השני, הצרכים של האוכלוסייה; השלישי, המשאבים שברשותנו (הטכנולוגיה שברשותנו); הרביעי, הסביבה - המרחב התקשורתי שבה נמצאים האוכלוסייה והמשאבים.

דוגמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השימוש במערכות ניווט לוויני בעת נסיעה ברכב, ניתן לניתוח באמצעות הגישות השונות:

הגישה הטכנולוגית-תבחן כיצד השימוש ההולך וגובר בקרב אנשים פרטיים במערכות ניווט לוויני משפיע על החברה לטווח-הרחוק. הגישה תטען למשל, כי כושר הניווט העצמאי של הנהגים הולך ופוחת מאחר שהם מסתמכים יותר על מערכות הניווט.

הגישה החברתית-תטען, כי בני-האדם המציאו את הטכנולוגיה על-מנת לענות על צרכים שונים: קבלת מידע על תוואי-הדרך, קבלת מידע על זמן ההגעה המשוער אל היעד, הגעה אל היעד במהירות רבה יותר, קבלת מידע על אודות פקקי תנועה ועוד.

דוגמה נוספת היא שהגישה הטכנולוגית תראה בגידול בנגישות לאינטרנט כמדד מרכזי להשגת צמיחה בכלכלה ובחברה.

השפעות והתמודדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחת השפעות של טכנולוגית מידע ותקשורת היא פתיחה של אפשרויות חדשות להבעה בכתב ותקשורת במסגרת קשרים בין-אישיים. כגון: שליחה של מסרון באמצעות טלפון סלולרי.

טכנולוגיות המידע והתקשורת הציפו את העולם בים של מידע. באמצעות האינטרנט מידע זה נגיש לכול וזמין בכל עת. הוא פתוח, חשוף אך גם פרוץ ובלתי מבוקר‏[3].

במצב של היצף מידע הכמות העודפת של המידע מפריעה לקבלת החלטה וליכולת להתעדכן.

אחד היעדים החשובים של מערכת החינוך הוא להכשיר את התלמידים לחיים בחברה תקשורתית ועתירת מידע, כך שיוכלו להפיק תועלת מן המידע הנגיש להם באופן בטוח‏[3]. המיומנויות הנדרשות לבוגר מערכת החינוך להשתלב בשוק העבודה של עידן המידע מכונות מיומנויות המאה ה-21.

תחומי מחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקרה של הסוציולוגית אסתר הארגיטאי מתמקד בהשלכות החברתיות ובהשלכות של עיצוב מדיניות של טכנולוגיות המידע, בדגש על תרומתן של טכנולוגיות המידע לשוויונות או אי-שוויונות חברתיים[4]. במחקרה אשר מקובל לשייך אותו לאסכולת פער הידע, העוסק בפער הדיגיטלי, חקרה הארגיטאי את הפערים בכישורי השימוש באינטרנט בין קבוצות דמוגרפיות שונות וקבוצות בעלות מאפיינים שונים אחרים באוכלוסייה. כמו כן היא חקרה את התפתחותם של מנועי החיפוש ואת השימוש הפוליטי הנעשה בטכנולוגיות מידע.

הסוציולוג פול דימאג'יו ועמיתיו מצאו שפערים בחברה הנמצאים "מחוץ" לגבולות האינטרנט משתקפים גם "בתוכו" [5].

בישראל, מטרתו של המכון לחקר האינטרנט באוניברסיטת תל אביב היא "לחקור את מהפכת המידע בפרט והשלכותיה בכלל, הבנת תהליכיה וצפיית עתידה"[6]. המכון בוחן, בין היתר, את מאפייני השימוש באינטרנט בחברה הישראלית ומקיים שיתופי פעולה עם גורמי מחקר בישראל וברחבי העולם.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ William Melody et al., Information and Communication Technologies: Social Sciences Research and Training: A Report by the ESRC Programme on Information and Communication Technologies, ISBN 0-86226-179-1, 1986. Roger Silverstone et al., "Listening to a long conversation: an ethnographic approach to the study of information and communication technologies in the home", Cultural Studies, 5(2), pages 204-227, 1991.
  2. ^ The Independent ICT in Schools Commission, Information and Communications Technology in UK Schools: An Independent Inquiry, 1997. Impact noted in Jim Kelly, What the Web is Doing for Schools, Financial Times, 2000.
  3. ^ 3.0 3.1 משרד החינוך, האגף לתכנון ולפיתוח תוכניות לימודים (2009). מידענות - מתווה לפיתוח תהליכים מידעניים במהלך הלמידה של תחומי הדעת להתנהלות לומדים בסביבה עתירת מידע.
  4. ^ Hargittai, E. Second-Level Digital Divide: Differences in People's Online Skills (2002). First Monday 7(4);
  5. ^ DiMaggio P., Hargittai E., Neuman W.R. and Robinson J.P. Social Implications of Internet. Annual Review of Sociology (2001) Vol. 27.;
  6. ^ על אודות המכון לחקר האינטרנט באוניברסיטת תל אביב באתרו הרשמי.