אוריינות מדיה

		יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: קביעות לא מובנות, הצגת הנחות כעובדות, 'המלצות' בגוף הערך, חסרים קישורים פנימיים, יש לשלב את המקורות בגוף הערך, להרחיב על ההבדל בין אוריינות מדיה לבין אוריינות רגילה.
		אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.	עריכה

אוריינות מדיה היא תהליך עיבוד ויצירת מידע בסוגים שונים של אמצעי תקשורת. המונח אוריינות מדיה הוא הרחבה המשגתית (קונספטואלית) של המונח אוריינות. זהו תחום דעת הקושר בין תחומי דעת מגוונים כמו: תקשורת, חינוך, טכנולוגיה, בלשנות, פסיכולוגיה, אנתרופולוגיה ותרבות.

מאוריינות לאוריינות מדיה

אוריינות מדיה מרחיבה את העיסוק המסורתי באופן תקשורתי של קריאה ושל כתיבה בעולם הדפוס והספר לאופנים נוספים, כגון התבוננות ועיצוב, בעיקר במסכים כגון: טלוויזיה, מחשב, טלפונים סלולריים, וכן לריבוי ולשילוב של מסרים מילוליים, חזותיים קוליים ותנועתיים. כל זאת בהקשר אישי, חברתי וטכנולוגי, המאפשר לאורייני מדיה לתפקד באופן יעיל.

ההגדרה הרווחת של אוריינות מדיה היא "יכול לגשת לתקשורת, וכן לנתח, להעריך וליצור אותה." היא מדגישה נגישות והפעלה של חשיבה אנליטית וביקורתית ביחס למידע ולידע הנחשף בקריאה, בשמיעה או בצפייה באמצעות ספרים, עיתונים, כתבי עת, טלוויזיה, רדיו, סרטים, מוזיקה, פרסום, אינטרנט, טלפונים ועוד. החידושים הטכנולוגיים, דוגמת וב 2.0, מאפשרים לאדם ליצור תכנים, ולא רק לצרוך אותם, ולכן ההגדרה כוללת גם את היכולת ליצור מסרים תוך שימוש בדפוס ובטכנולוגית שמע, וידאו ומולטימדיה.

אוריינות מדיה בהקשר אישי, חברתי, אידאולוגי, פוליטי, יצירתי

הרחבת תחומי העיסוק באוריינות מדיה הביאה איתה גם שינוי והרחבה של מוקדי ההתעניינות. מומחים בתחום עוקבים אחר הכשירויות והמיומנויות שיש לרכוש בצד בחינה של ההקשר החברתי, האידאולוגי והתרבותי הרוחש בזירה.

זירת הפעולה של אוריינות מדיה רוויה במתח בין אינטרסים וגורמי סמכות וכוח שונים. המציאות המתהווה כיום מצביעה על כינון משותף ושיתופי של ידע ושל תרבות.

רקע

חילופים פרדיגמטיים

ההתפתחויות השונות באוריינות מדיה ובתפיסות אודותיה משוקעות בהקשר־על תרבותי והן נעות מההיגיון המודרני להיגיון הפוסט־מודרני. השינוי כרוך במעתקים של העולם החומרי ושל הדרך שבה אנו חושבים על העולם.

הפוסט-מודרניזם מהווה ביקורת על המודרניזם מבחינה תרבותית בכך שהוא יוצא נגד יסודות המסד שלה: נאורות, תבונה ומדע. הפוסט-מודרניזם גם מתייחס לשינוי הקיצוני אשר התרחש בתהליכי הייצור, להתפתחות טכנולוגיות חדשות אשר שינו את הדרך שבה אנו מתייחסים לטלקומוניקציה, לעיבוד מידע וליצירתו. המעבר לתרבות מתווכת אלקטרוניקה מחייב כישורים המאפשרים להתמצא ולנווט בתוך טכנולוגיות המידע השונות. המעבר מתרבות רווחה לחברה בה מצופה מהאינדיבידואל להיות אחראי לגורלו, ייצרה משמעות ומשקל חדשים למושגים כמו גישה/נגישות, צריכה ויצירה. התמונה כאן ממחישה ויזואלית את החילופים הפרדיגמטיים של אוריינות בעידן הפרה-מודרני, המודרני והפוסט-מודרני.

חינוך לאוריינות מדיה

אוריינות מדיה במאה ה-21

עידן המידע הציב אתגר משמעותי בפני עולם ההשכלה הפורמלית. כיום, המידע על העולם שבו אנו חיים אינו מתקבל רק ממילים מודפסות, אלא גם מתמונות וצלילים בתרבות המולטי-מדיה. על אף שמסרים מתווכים נראים ברורים ופשוטים לקליטה, למעשה הם עושים שימוש ב"שפה" אודיו-ויזואלית מורכבת, בעלת חוקי "דקדוק" משלה, שניתן להשתמש בה על מנת לבטא מסרים ורעיונות מרובי רבדים על העולם.

חינוך לאוריינות מדיה נחוץ משלבי הגן ובית הספר היסודי, משום שכבר בגיל זה נחשפים הילדים לאמצעי התקשורת, בעיקר האלקטרונית, וצורכים את מסריהם כחלק בלתי־נפרד מסביבתם החברתית-תרבותית. על מנת להביא לכך שילדים בימינו יוכלו לנווט את חייהם בתרבות המולטימדיה, יש ללמדם "לקרוא" ו"לכתוב" בשפת התמונות והצלילים, כפי שלמדו לעשות בשפת התקשורת המודפסת. כלומר, יש להקנות להם יכולת למצוא את המידע הנחוץ להם, לנווט בין מקורות המידע המתאימים ולפתח כישורי חשיבה שיאפשרו להם לנתח ולהעריך האם המידע שימושי ומועיל עבורם.

חינוך לאוריינות מדיה: גורמים, גישות ומטרות

החינוך לאוריינות מדיה הושפע משלושה גורמים עיקריים:

1. תחום לימודי התרבות, אשר הדגיש את חקר הסביבה התרבותית של הקהל בהקשר למדיה, וקרא לבתי הספר להגיב למציאות היום-יומית של התלמידים ולהכשירם ללמידה עצמאית.
2. ממצאים שעלו מחקר התנהגות הקהל בשנים האחרונות, אשר הראו כי ילדים אינם קהל פאסיבי, אלא קהל המבין את המדיה באמצעות משא ומתן מתמשך עם הטקסטים התקשורתיים, ואף מסתייע במדיה לעיצוב זהותו.
3. מחקרים שבדקו תהליכי הוראה-למידה בכיתה והראו כי אין לראות במורה "מומחה" בלעדי להעברת הידע, ויש להיעזר גם בידע ובניסיון שהתלמידים מביאים איתם לכיתה ולהרחיבם בשיטתיות.

לתחום החינוך לאוריינות מדיה נודעו מטרות רבות, אשר המשותף להן הוא הדגשת חשיבותו של הידע בתחום המדיה והמודעות הנדרשת לעיבודו הקוגניטיבי ולהערכתו הביקורתית :

• עידוד הנגישות למידע וטיפוח תלמיד המסוגל לזהות, לנתח ולהעריך את המסרים המילוליים, החזותיים והקוליים, המרכיבים את תרבות המדיה העכשווית, בד בבד עם יכולתו ליצור מסרים בערוצי המדיה השונים.
• קבלת מידע על תפקידי המדיה ועל פעולתה בחברה: כיצד מאורגנים אמצעי התקשורת וכיצד הם פועלים, כיצד הם מייצרים משמעויות וכיצד הם נקלטים על ידי קהלי היעד שלהם.
• טיפוח תלמיד מעודכן בנעשה בסביבות חייו השונות, תוך הבנת פעולתם של גורמים תרבותיים, כלכליים, פוליטיים וטכנולוגים ביצירה, בהפקה ובהעברת מסרים לחברה.
• למידת מאפייני המדיה ועיבוד תכניה בצורה ביקורתית בהקשר למציאות היום-יומית. הערכה אוטונומית של המידע המועבר במדיה, על מנת לאפשר אזרחות מעורבת ופעילה בחברה דמוקרטית.
• הפקת טקסטים מגוונים, תוך שימוש באמצעי תקשורת שונים ובטכנולוגיות ייחודיות, לפי בחירתו של התלמיד, לשם יישום הידע הנלמד, פיתוח יצירתיות וככלי הערכה אלטרנטיבי.

הסרטון "Assignment: Media Literacy (elementary school intro) - המשימה: אוריינות מדיה (בית ספר יסודי)" מראה כיצד המטרות הללו באות לידי ביטוי:

קיימות שתי גישות מרכזיות להוראת החינוך למדיה:

הגישה הראשונה, גישת ה"דה-מיסטיפיקציה" של המדיה, מדגישה את פענוח "סודות" התקשורת. התלמידים לומדים על הגורמים האחראים להפקת המדיה, כאשר ההנחה היא שהתוודעות לתעשיית התקשורת ולגורמי ההפקה תסייע בהבנת הקשר בין התקשורת לתחומים אחרים, כגון פוליטיקה, כלכלה וחברה, והשלכותיו של קשר זה על הקהל.

הגישה השנייה, גישת "הפדגוגיה הביקורתית", מדגישה את הניתוח והעיון הביקורתי בטקסטים תקשורתיים בהקשרם החברתי-תרבותי. התלמידים מתנסים בפענוח קודים ותבניות של שפת המדיה, בהצגת בעיות ופתרונות ובהעלאת שאלות על נושאים המוצגים בתקשורת, כגון זיהוי בעלי עניין, התכליות המעשיות, מאבקי כוח לשליטה על מקורות מידע וכדומה.

הוראה אפקטיבית של חינוך לאוריינות מדיה תשלב בין שתי הגישות הללו, תוך עשיית שימוש בשני מודלים אפשריים: מודל בזלגט ומודל הפירמידה. מודל בזלגט הוא מודל שכיח בהוראת החינוך למדיה ומשמש בסיס תאורטי להוראת המדיה בארץ ובעולם. המודל מתבסס על שש שאלות מפתח המשמשות מסגרת התייחסות לניתוח ולהערכה של טקסטים תקשורתיים: סוכני המדיה, קטגוריות המדיה, טכנולוגיות המדיה, שפות המדיה, קהל המדיה, ייצוגיות המדיה. בעזרת מודל זה, המורה מאפשר לתלמידים להפעיל שיקול דעת ביחס לקשר שבין מטרות היוצר לתוצריו ולהבין את תהליך יצירת המשמעויות, המסרים והעברתם לקהל. מודל הפירמידה הוא כלי למיפוי תהליך הוראה-למידה של טקסטים תקשורתיים. יוצרי המסרים התקשורתיים מתחרים ביניהם על קבלת שרשרת של תגובות בלתי מבוקרות אצל ציבור גדול ככל האפשר. המרחק בין שלב הגירוי לשלב התגובה הוא קצר ביותר, ובדרך כלל התגובה מאופיינת ביצריות, רגשנות וחוסר מובחנות. מודל זה מסייע לאנשי חינוך להוביל את התלמידים מבסיס הפירמידה, הרגע האותנטי של המפגש עם הטקסט התקשורתי - מפגש עם גירוי, דרך תגובה, ניתוח, חלופות, הערכה ושיפוט, עד לקצה הפירמידה - עשיית מעשה. השימוש בפירמידה מאלץ את התלמידים להפעיל שיקול דעת בשישה שלבים, וכך מנותבים התלמידים לפעולה מושכלת, אחראית ואכפתית.

חינוך לאוריינות מדיה ברחבי העולם

כבר ב-1984 קרא אונסק"ו "ליזום ולתמוך בחינוך מקיף לאמצעי התקשורת מהגיל הרך ועד לרמת האוניברסיטה וחינוך מבוגרים" . בין הארצות המובילות בנושא זה נמצאות אנגליה, סקוטלנד, הולנד, גרמניה, אוסטריה וצרפת, הזוכות לתמיכת גופים ממשלתיים כלל-ארציים ומקומיים. באוסטרליה ובחבל אונטריו בקנדה הפך הנושא לחלק מלימודי החובה במערכת החינוך. בארצות הברית ניכרת פחות פעילות לימודית ויישום של הוראת התקשורת במערכת החינוך. בדרום אפריקה נועד החינוך לתקשורת בצורה מוצהרת למלא תפקיד גלוי ומרכזי בסדר היום הפוליטי, בנושאים הנוגעים לזכויות אדם, שוויון ושינוי חברתי, במטרה להביא לביטול השפעותיו של משטר האפרטהייד .

מבט אל העתיד: כיצד יוכלו בתי הספר לחתור להשגת היעדים שצוינו

חינוך התלמידים לתקשר עם סביבתם ולבטא את עצמם בערוצי תקשורת מגוונים הוא צורך אמיתי, אשר מערכת החינוך נדרשת לתת לו מענה. תפקידם של המורים הוא לסייע להם בהבנה וביכולת לתקשר בחברה טכנולוגית משתנה בת-זמננו, באמצעות פעולות של יצירה, ניתוח והערכה של תכנים ומסרים תקשורתיים.

ג'ולס מציינת מספר דרכים באמצעותן יוכלו בתי הספר להתאים עצמם לעידן החדש: ראשית, יש להפוך את בתי הספר וכיתות הלימוד מ"מחסני ידע" ל"אוהלים ניידים", אשר יספקו מקום מקלט והתאספות לתלמידים בעודם יוצאים לחקור, לחוות ולגלות. שנית, על המורים לאמץ תפקיד חדש: במקום "להפקיד" מידע בראשי התלמידים, עליהם לעמוד לצידם, להדריך, לעודד ולתמוך בהם בתהליך הלמידה. בכיתות הלימוד החדשות יושם דגש על יצירתיות, ובהן כולם ילמדו מכולם, ולא רק מהמורים. שלישית, יש לעצב את תוכנית הלימודים והפעילויות כך שהתלמידים יהיו מעורבים באופן אקטיבי בפתרון בעיות ובגילוי המידע.

הטבלה הבאה מציגה השוואה קצרה בין ההשכלה המסורתית ואופן ארגונה בעבר, לאופן בו עליה להשתנות על מנת לסגל תלמידים לחיים בתרבות המדיה של המאה ה-21:

למידה במאה ה-19 ובמאה ה-20	למידה במאה ה-21
גישה מוגבלת לידע ומידע, בעיקר מידע כתוב ומודפס.	גישה בלתי מוגבלת לידע ומידע באמצעות האינטרנט.
דגש על למידת מידע ותוכן שייתכן ולא ייעשה בהם שימוש בחיים.	דגש על כישורים שיאפשרו למידה לאורך כל החיים (למידה ללא לאות).
המטרה: התמחות בידע הנרכש (מדעים, ספרות, היסטוריה וכו'). המורים "מאכילים בכפית" את תלמידיהם במידע.	המטרה: לימוד כישורים (גישה, ניתוח, הערכה, יצירה, השתתפות) לפתרון בעיות. ניסוי וטעייה מצד התלמידים.
למידה אינדיבידואלית, המוגבלת לחדר הכיתה ושיתוף פעולה מועט בין התלמידים ל"עולם החיצון".	למידה והתקשרות חובקות עולם, המאפשרות לתלמידים לחבור לאנשים ברחבי העולם.
למידה מתקשורת מודפסת, בעיקר מספרי לימוד.	למידה אינטראקטיבית ממקורות מולטי-מדיה מרובים, באמצעות כלים טכנולוגיים.
חשיפה מוגבלת למידע, המדורגת בהתאם לגיל התלמיד.	חשיפה גמישה ואינדיבידואלית לתוכן וידע.
מבחנים ועבודות כמדד למומחיות ובקיאות.	שליטה במולטי-מדיה כמדד למומחיות.
תפקיד המורה: בחירת תוכנית הלימודים והעברת הרצאות.	תפקיד המורה: הדרכה והכוונה של תהליך הלמידה.
המורים מעריכים את עבודת התלמידים באמצעות מתן ציונים.	התלמידים לומדים לקבוע אמות מידה ולהעריך את עבודתם בעצמם.
על התלמידים לקלוט מידע.	התלמידים משתתפים אקטיביים ותורמים.

אוריינות מדיה חברתית

אוריינות המדיה חרגה מתחומי הלמידה וכעת אוריין הוא אדם בעל יכולת להבין, לפרש וליצור מסרים המועברים באמצעי המדיה בתוך הקשר חברתי ותרבותי לשם התפתחותו ולשם פיתוח הקהילה. אוריינות המדיה החברתית מתאפיינת ביצירת שפות חדשות המשמשות ליצירת קשרים חברתיים וטיפוח האינדיבידואל תוך שימוש באמצעי התקשורת על כל צורותיהם. ההשתתפות בפעילויות אורייניות-חברתיות כוללת כתיבת בלוגים, חברות ברשתות חברתיות, כתיבת תגובות, יצירת אתרים, השתתפות ביצירת מסדי תוכן עתירי מלל, תמונות ומוזיקה, כמו ויקיפדיה, יוטיוב ועוד.

השיתופיות ברשת מתבטאת במעבר ממודל חשיבה יחידני למודל חשיבה קולקטיבי ופלורליסטי - אינטליגנציה קולקטיבית. פלטפורמות מובילות בהן מתבצעת השתתפות חברתית הן: דואר אלקטרוני, ויקיפדיה, myspace, facebook, eblog, twitter וכו'. רשת חברתית היא אתר אינטרנט קהילתי המכיל בתוכו גישה לבלוגים, סרטונים, קבוצות חברתיות ושאר סוגי מידע. כל זאת תוך כדי ניהול רשימת חברים המאפשרת לרוב שיקוף של החיים החברתיים במציאות, שכן מערכות יחסים רבות נרקמות ברשת עצמה ושיתופם בתכנים השונים. רשתות חברתיות קיימות כדי לחבר בין אנשים, ללא גבולות דת, מגדר ומרחק גאוגרפי. בהרחבת המעגלים החברתיים האינטרנט הוא כלי המקצר ומקל את התהליכים. כולנו שותפים לאותו עולם טכנולוגי בו אנו חיים, המתעדכן מרגע לרגע.

שיתוף הפעולה בין המוענים לנמענים בשיח הדיגיטלי מצריך עמידה בתנאים כגון: אמון, כבוד, אכפתיות, יושר, קבלה ונתינה. שיתוף הפעולה בהקשרים האורייניים הנוכחיים מאתגר את עקרונות הרלוונטיות, הכמות, האיכות והאופן המסורתיים אוריינות מדיה ספרתית דורשת בין היתר גם ביקורתיות, חשדנות ונקיטת אמצעי זהירות. וירוסים ומתחזים אורבים בכל פינה במרחב הווירטואלי. כפי שכתב יורם עשת-אלקלעי במאמרו "אוריינות דיגיטלית": "למרחב הווירטואלי חוקים לא-כתובים משלו. הוא אינו רק כפר גלובלי. מדויק יותר לומר כי זהו ג'ונגל של תקשורת אנושית, המכיל תערובת אינסופית של מידע, אמיתי ושקרי, ישר ומטעה, מידע של רצון טוב ומידע זדוני".

היכולת לבנות ולשמר קשרים בקלות היא בעלת ערך רב לאדם, הן במישור הקהילתי והן במישור הכלכלי. על כן לא צפויים אתרי הרשתות החברתיות להיעלם בקרוב, נהפוך הוא - כמעט מדי יום צצה רשת חברתית חדשה במרחב הקיברנטי, המציעה יכולות ושימושים חדשים. מספר חברות אף מתמקדות בפיתוח דפדפנים המתיימרים לקפל בחובם יכולות "חברתיות", כדוגמת פלוק, הנועד לרכז את הגישה לרוב הרשתות במקום אחד.

המתנבאים לטווח ארוך נחלקים לשתי קבוצות עיקריות: מצד אחד, אלו הטוענים כי רשתות חברתיות באינטרנט יחליפו בהדרגה את דרכי המפגש המקובלות בין בני אדם, כך שיום אחד נקום בבוקר ונגלה את נכונות האמירה: אם אתה לא שם - אתה לא קיים. מצד אחר, יש הטוענים שכוחן של הרשתות הללו ילך וידעך עד שייעלמו בסופו של דבר מרשימת ה"מועדפים" כדרכו של כל טרנד חולף. אולם, על דבר אחד אין ויכוח - בזכות רשתות חברתיות באינטרנט, המושג "עולם קטן" מקבל משמעות אחרת לגמרי.

אוריינות מדיה ביקורתית

הגישה החלוצית של אוריינות מדיה מדגישה את הצורך בביקורת של תכני התקשורת באמצעי המדיה. העיקרון הבסיסי העומד בבסיס הנחה זו הוא שבעידן בו בני האדם מוצפים במידע נגיש וזמין - בספרים, ברדיו, בטלוויזיה, בשלטי חוצות, בטלפון ובאינטרנט, נוצר צורך לברור את המידע הרצוי להם משלל המידע הקיים. כדי לעשות זאת, יש לרכוש כישורים לחשיפה פעילה ומודעת לאמצעי המדיה, המאפשרים לסנן ולפרש את המסרים המועברים דרכם .

כמויות המידע העצומות שמביאים עימם אמצעי התקשורת השונים מעלים את "בעיית המידע", אשר עברה גלגולים שונים: מהמאבק על הגישה אליו, דרך הניסיון לעמוד בקצב הגעתו ועד ההתמודדות הנוכחית - הניסיון להימנע ממנו . אולם, יש הטוענים כי כל עוד אתה חלק מאותה התרבות, ניסיון ההימנעות נדון מראש לכישלון. בנוסף, החשיפה הממוצעת של אדם למסרי המדיה מתוארת כהתנהגות "אוטומטית". מונח זה לקוח מעולם פסיכולוגיה ומתאר התנהגות אשר אינה מצריכה מאמץ מודע. ההתנהגות האוטומטית מופסקת רק כתוצאה מלחיצה דמיונית על מתג המסמן לנו על נוכחותו של גירוי בעל משמעות עבורנו. היעדרותם של מתגים אלו היא המעניקה למדיה את היכולת להפעיל אסטרטגיות אשר מושכות את תשומת ליבנו ומותירות את הצופה כשבוי "אוטומטי", בוהה ולא תוהה. לאורך זמן, הסכנה במצב כזה היא היקלעות למלכודות, כגון: עייפות מעומס המידע, תחושת עדכון מזויפת, אשליית שליטה במסרים וגיבוש אמונות שגויות. על מנת להתמודד עם מפגעים אלו מומלץ להיחשף לסוג מסרים לא שגרתיים, להיחלץ ממצב ה"אוטומטיות" על ידי אימון עיבוד פעיל של מידע .

חקר אוריינות מדיה ביקורתית עבר גלגולים שונים משנות ה-60 וה-70, בהן הניתוח עסק בשאלה כיצד הדימויים שמוצגים באמצעי המדיה השונים מבטאים עמדות אידאולוגיות, אל שנות ה-80, שבהן החלו להתמקד בקהל שצורך את הטקסטים התקשורתיים ובשאלה כיצד המיקום החברתי שלו משפיע על אופן צריכת המדיה. על מנת להבין את הנסיבות שבהן הקהל צורך את המדיום, צריך קודם כל להבין את הקונטקסט שבו הטקסט התקשורתי נוצר .

אוריינות מדיה ביקורתית נשענת על ההבנה כי לא די לתת את הדעת רק על הטקסטים וניתוחם, אלא גם להבין את הקונטקסט, ולשאול: על ידי מי נוצר המסר, תחת אילו תנאים ולאיזו תכלית. גישה שתתמקד בניתוח טקסטים בלבד תהיה מוגבלת ללא הבנת התנאים החברתיים, המוסדותיים והכלכליים שבהן המסר נוצר . תחילה צריך להבין את התנאים ההיסטוריים והחברתיים שבהן נוצר הטקסט, אך הבנת הקונטקסט לא כוללת רק את הקונטקסט ההיסטורי-חברתי שבו הוא נוצר, אלא גם זה שבו הוא נצרך. אוריינות מדיה ביקורתית תלויה גם בקונטקסט הסוציו-אקונומי של הקהל הצורך, המשפיע על המשמעויות של הטקסטים התקשורתיים שאותם צרכנים מייצרים. בחקר המשמעויות שמייצרים הקהלים השונים טמונה האפשרות לחשיפת הכוחות החברתיים הקיימים בין קבוצות שונות בחברה.

גישות אחרות טוענות כי לשם הבנת הקונטקסט שבו הטקסט נוצר, יש להעניק חשיבות משמעותית להכרת מוסדות התקשורת ואופן התנהלותם. הבנת המדיה העכשווית דורשת לדעת למה נוצרו המסרים ותחת אילו תנאים. טענה זו רואה את אוריינות המדיה הביקורתית כחשובה על מנת להיות אזרחים טובים יותר ולאו דווקא צרכני תקשורת חכמים יותר. הכרת מוסדות התקשורת והכרת המדיה כמסגרת של אינטרסים ויחסי כוחות יאפשרו מוטיבציה לשינוי הקיים ושאיפה למדיה בעלת מאפיינים דמוקרטיים יותר.

אסטרטגיות להגברת אוריינות מדיה ביקורתית

אוריינות מדיה ביקורתית ניתנת להעצמה על ידי פיתוח אסטרטגיות אישיות, כמו למשל חיזוק המיקום האישי על ידי הגברת המודעות ליעדים האישיים וניתוח המקורות שלהם והרצון להגדיל את המאמץ השכלי בעת הצריכה. טכניקות נוספות הן הגדרה אישית של מטרות החשיפה לתקשורת ופיתוח מודעות מדויקת של החשיפה על ידי ניהול יומן אישי של חשיפה למדיה והסקת מסקנות ממנו. דרך אחרת היא שמירה על חשיפה למדיה שאיננה פסיבית, אלא מודעת תוך הטמעת כישורי חשיפה פעילה ומודעת. רכישת בסיס של ידע שימושי וחשיבה על טקסטים התקשורתיים כחלק מהרצף שבין מציאות לפנטזיה יכולות לתרום להעצמת אוריינות מדיה. נוסף לאלו, מומלץ לערוך השוואות בין ערוצי המדיה השונים, כמו גם התבוננות פנימית בדעות הפרטיות ובחינתן, התאמת הדעות להתנהגות ושינוי ההתנהגות בהתאם לדעות. הטכניקה האחרונה והמאתגרת ביותר לפיתוח אוריינות מדיה ביקורתית היא לקיחת אחריות אישית בנוגע לחשיפה לטקסטים התקשורתיים.

ביקורת

הגישה החלוצית של אוריינות מדיה ביקורתית אומצה על ידי אנשי חינוך בבתי ספר ובמוסדות חינוך גבוהים בעיקר לאחר קולות גוברים של חרדה לאור חוסר היכולת של מבוגרים לשלוט על נגישות ילדיהם למדיה . אולם, גם כאן יש יתרונות וחסרונות באימוץ גישה ביקורתית כזו במוסדות החינוך. מחקרים מראים כיצד הנחלתה של אוריינות מדיה ביקורתית בקרב תלמידים משפיעה על קבלת החלטות ועל עצמאות המחשבה של ילדים. אלו מייצגים גישה לפיה החינוך לאוריינות מדיה ביקורתית משול לתרופת טטנוס המונעת את התפשטות הנגיף , כך שהחשיפה למדיה היא מרכיב הסיכון ואוריינות מדיה היא מרכיב ההגנה7. בהקשר לכך עולה השאלה האם אכן המטרה של הנחלת אוריינות המדיה היא להגן על ילדים וצעירים מפני השפעותיה השליליות של המדיה.

יש הטוענים כי אוריינות מדיה ביקורתית, שמציגה את הסכנות שבחשיפה למדיה, היא גישה אליטיסטית ולא מבוססת. הביקורת מציגה נקודת מבט שונה, לפיה, לימוד אוריינות מדיה ביקורתית אשר מציגה את סכנות המדיה בלבד, גורמת לאבדן הרלוונטיות עבור התלמידים, שנהנים מצריכת המדיה ואינם רואים אותה באור שלילי כפי שהיא מוצגת להם. הם רואים בצריכת המדיה סביבה תרבותית-חברתית לכל דבר.

הביקורת כנגד הגישה החלוצית של אוריינות מדיה ביקורתית טוענת כי מדובר בחשיבה ביקורתית שאיננה אלא מסווה לשמרנות . לכאורה מדובר בהקניית חשיבה ביקורתית כלפי המסרים התקשורתיים, אך בפועל הגישה של אוריינות מדיה ביקורתית מציגה את המדיה כמכלול של סכנות שיש להימנע ממנו, ובכך מתבטאת השמרנות שמציגה הגישה. במקום להתייחס לחידושים בעולם התקשורת כתורמים לחשיבתנו ועולמנו, הם מוצגים על ידי דבריה של גישת האוריינות הביקורתית כמסוכנים לנו.

המטרה של אוריינות מדיה ביקורתית לא צריכה לכלול ביקורת כנגד התרבות הפופולרית, אלא לאפשר הנאה מאותה תרבות פופולרית תוך הבעת ביקורת כלפי האלמנטים שבה המשתיקים או המחלישים את צרכני המדיה ויוצריה.

אוריינות מדיה ביקורתית צריכה להנחיל כלים לא רק להערכה נכונה וביקורתית כלפי צריכת טקסטים תקשורתיים, אלא גם כלים לביטוי ולביקורת עצמית ביצירת טקסטים תקשורתיים. החינוך לאוריינות מדיה ביקורתית, אשר החל בהענקת כלים להתמודדות עם המידע האינסופי הנגיש, דורש היום ללמד את יצרכני המדיה להיות בעלי אחריות חברתית ואתית כלפי התכנים שהם מייצרים, על אף האפשרות לאנונימיות.

סוף עידן הספר, תחילת עידן הכתיבה

השינויים הטכנולוגיים והתרבותיים גרמו לשינויים בהרגלי הקריאה והכתיבה ובמונופול של הספר המודפס ושל הדפוס. הנתונים מראים כי מספר קוראי העיתונים והמגזינים יורד בהדרגה, אנשים נוטשים שיטות קריאה מסורתיות ומדירים רגליהם מהספריות. פעילויות הפנאי השתנו ואנשים משקיעים פחות זמן בקריאה ויותר זמן בשימוש באמצעי מדיה אחרים עובדות אלו הוליכו לאמירה כי עידן הספר הגיע לקיצו. עם זאת, מוקדם להספיד אותו.

הספר משתנה ומסגל עצמו למצב הקיים. הדיגיטציה הביאה איתה אופציות חדשות ששינו את פניו של הספר המסורתי ל"ספר דיגיטלי/אלקטרוני". הדיגיטציה יצרה את התהליך של סריקה והעברה של ספרים אל תוך רשת האינטרנט, כך שבלחיצת כפתור אפשר לקרוא ספרים מלאים או חלקיים ב-Google Books ובפורטלים דומים. באותה מידה, גם עיתונים מבוססים המירו את מתכונתם המודפסת לפורמט אלקטרוני. לתופעה מעין זו שבה מדיום אחד עובר התמרה לטכנולוגיה אחרת נקראת התכנסות. הספר "מתכנס" בתוך מסך המחשב, ששירת בעבר פונקציות מקצועיות וכיום משלב בתוכו ספרים, תכני וידאו ועוד.

בשנת 2007 הציע אתר אמזון לגולשים תוצר חדש - ספר דיגיטלי – בשם Kindle, המאפשר להוריד כמות נרחבת של ספרים דיגיטליים אל תוך מכשיר אחד, נוח וחסכוני. לאחרונה, קינדל ומכשירים דומים תופסים תאוצה ומשנים את פני מאזן האימה שבין הספר המודפס לספר הדיגיטלי.

הדיגיטציה יצרה תפנית מפתיעה בהרגלי הקריאה והכתיבה, ואפשר לומר שהיוותה את יריית הפתיחה ל"עידן הכתיבה". בעידן הווב 2.0 כל אחד יכול להעלות תכנים ולהשתתף בתהליכי הקריאה והכתיבה. "המציאות התקשורתית שאמצעי התקשורת מאפשרים ומעודדים כל אחד מהקוראים להיות בה בעת גם כותב ויוצר טקסטים". אפשר לראות זאת, למשל, בהתרחבות ה"בלוגוספרה" ובמקומה. כמות הכותבים באתרי בלוגים למיניהם עולה בקצב מואץ. ולצד מיליוני בלוגים קטנים ואישיים מצויים בלוגים שמייצרים סקופים עוד לפני שאמצעי התקשורת המסורתיים מפיצים אותם. הבלוג, כפי שמסביר ד"ר יעקב הכט, הוא "מדיום חופשי הפתוח לגולשים וללא דרישות מוקדמות [...] משוחרר ממגבלות הפיזיות של 'דפים' ו'עמודים' ואינו כפוף להוראות עריכה ומגבלות מעכבות כמו מערכת הוצאה לאור" . חשיבותם של הבלוגים מתבטאת למשל באתר המיקרו-בלוג Twitter, המשמש פלטפורמה ואמצעי למאבק חברתי ופוליטי. בעת הבחירות לנשיאות איראן ב-2009, כשהתקשורת באיראן הטילה צנזורה קשה, טוויטר היווה מקור חשוב לשיתוף העולם בהתרחשויות, באמצעות עדכונים ישירים ומהירים של אזרחים איראניים מודאגים. זוהי דוגמה לאפשרויות החדשות בכתיבה הדיגיטלית, שאינן קיימות באמצעי הדפוס.

ציוני דרך בהתפתחות טכנולוגיות הקריאה והכתיבה

1436 לערך	המצאת הדפוס המודרני, פרי עטו של יוהאן גוטנברג בגרמניה. גולת הכותרת: התנ"ך.
1993	פורמטים ראשונים של טקסטים דיגיטליים (PDF).
1995	אמזון מבססת את עצמה כאתר המכירות הווירטואלי הגדול ביותר שעיקרו ספרים.
1998	מכשירים ראשוניים לקריאת ספרים דיגיטליים: Rocket ebook, Softbook.
2000	הסופר האמריקאי הפופולרי, סטיבן קינג, מפרסם ספר כקובץ דיגיטלי בלבד.
2004	גוגל משיקה את Google Books, לעתיד הספרייה הדיגיטלית המשמעותית ביותר.
2004	המונח ווב 2.0 נטבע, והמהפכה תופסת תאוצה.
2006	Twitter נוסד ומשנה שוב את הרגלי הקריאה והכתיבה לכדי תמציתיות מרבית.
2006-2007	סוני ואמזון משיקות את מכשירי ה- Sony Reader ו Kindle והספר הדיגיטלי משגשג.

אוריינות ברשת, תהליכי קריאה

כניסתה של רשת האינטרנט כשחקן חדש בתחום האוריינות יצרה שינוי משמעותי בתהליך הקריאה וההבנה של התכנים והמסרים המוצגים על גבי מסכי המחשב. כדי לזהות את התהליכים ההכרתיים הכרוכים בקריאה במסך ערכו סטודנטים באוניברסיטת תל אביב בקורס "אוריינות מדיה" בהנחיית ד"ר שושן ברוש-ויץ ניסוי, שבו נבדקו האלמנטים השונים שמרכיבים את התהליך באמצעות תיעוד אקטיבי של תחושותיהם ופעולותיהם בעת הגלישה באתר. הניסוי מצביע על המאפיינים האלו:

• ריבוי של פעולות קוגניטיביות, חושיות, ופיזיות [בעזרת היד והעכבר]
• התמודדות עם מספר אופנויות: מלל, תמונות, קול, תנועה, מוזיקה, סרטון
• פעולות מנוגדות וסותרות [תכנון # זרימה; שולט # נשלט; קיטוע # חיבור; מיקוד # פיזור]
• פעולות חוזרות ונשנות [רקורסיביות]
• סימולטניות [פעולות טרום-קריאה, בתר קריאה במשך כל התהליך]
• אינטראקטיביות
• תחושת בעלות על תהליך הקריאה
• פתיחות להפתעות ולאיבוד בעלות
• קביעת מסלול קריאה תלוי הקשר [זמן, עניין, מסוגלות] ולא משוכפל
• הפעלת ידע קודם לשם קבלת החלטות [תוכן, מבנה, תקשורתיות, טכנולוגיה]
• פעולות בתבנית גירוי - תגובה
• תנועה רבה במרחב המסך ול"עומקו" [רתמוס של פתיחה-סגירה; רתמוס התנעה והפסקה;]
• תהליך מונחה מטרות [עניין; יעילות ביחס להשקעת זמן]
• פתרון בעיות קוגניטיביות וטכנולוגיות
• לימוד והתמחות בהפעלה טכנולוגית תוך כדי תהליך
• תשומה קוגניטיבית [חיבור לידע קודם, הכלת החדש, השוואה, בחירה, סיווג, הכללות, הסקת מסקנות, ביקורת] ומטה-קוגניטיבית [בקרה ושליטה]

הנבדקים מעידים על התנהגות אוריינית כמו:

• התעדכנות בו-זמנית בתחומים שונים ובסוגים שונים של טקסטים ובחוסר רצון להתמקד בדבר אחד בלבד לאורך זמן.
• קריאה ויזואלית (סקירת התמונות) לפני קריאת המלל, והעדפה של קריאת מקדמי ארגון, כלומר כותרות ראשיות, כותרות משנה, מילים ראשונות במקטע, דגימת תכנים, שם המחבר. פעולות בולטות למיומנות של רפרוף ושל בחירה
• בחירה אקטיבית ובררנית של טקסטים על פי תחומי עניין ומטרה בצד סינונים על פי גירויים.

מושגי מפתח

אוריינות מדיה מייצרת מושגים חדשים להבנתה ומעניקה משמעויות חדשות למושגים קיימים.

התכנסות ואוריינות מתכנסת

תהליכי התלכדות אשר משנים את פני תקשורת ההמונים בעולם כולו. הבסיס לתהליך ההתכנסות הוא תהליך הדיגיטציה. תהליך ההתלכדות של אמצעי המדיה מביא לכך שפעולות ושימושים שלא היו נהוגים במכשירי מדיה מסוימים מתרחבים ופולשים זה לזה, כגון צפייה בערוצי טלוויזיה במחשב, בטלפונים סלולריים, קריאת עיתון במחשב מחובר לרשת האינטרנט, האזנה לרדיו באמצעות הטלוויזיה ועוד. על-פי ח' אדוני וה' נוסק צרכני המדיה צריכים לפתח סוג אוריינות נוסף, זה של האוריינות המתכנסת (Convergent Literacy), על מנת לממש את הפוטנציאל המצוי במכשירים החדשים האלה. "האוריינות המתכנסת מחייבת שליטה באוריינות המסורתית, באוריינות המדיה ובאוריינות התקשוב. נוסף על כך, האוריינות המתכנסת מחייבת יכולת של יצירת תכנים וצריכה ביקורתית של התכנים המוצעים במדיה החדשים" .

טכּסט (techst)

המילה נוצרה על ידי הלחם בין המילה טקסט (Text) לבין המילה טכנולוגיה (Tech). זהו טקסט טכנולוגי שמשלב אופנויות שונות (מלל, אימאז'ים שונים, קול, תנועה) ובעל תכונות של הייפר-טקסט. המעבר מטקסט לטקסט משנה את אמצעי המישמוע ואת ההבניה שלהם. הטקסט והמסך מייצגים סימנים שיוצרים משמעות באמצעות תצוגה [display]. כך נוצרות צורות ז'אנריות חדשות של ייצוג יצרני ודינמי .

אוריינות מולטי מודאלית

מודאליות בעברית היא אופנִיוּת. בעבר אוריינות זוהתה עם קריאה וכתיבה של מלל, אך כיום היא מזוהה עם אופנים נוספים של צורות ייצוג כמו: תמונה, תרשים, ציור, ריקוד, תנועה, קול וצלילים. האוריינות הדיגיטלית המולטי-מודאלית יוצרת דקדוקים חדשים של טקסטים מולטי מודאליים.

שיתופיות (Collaboration)

תהליך שבו שני אנשים או ארגונים פועלים יחד להשגת מטרותיהם. במקרים רבים הקולבורציה היא מאמץ אינטלקטואלי, יצירתי מטבעו, השואף לשיתוף ידע בעזרתו ניתן ללמוד ולבנות הסכמה רחבה. השיתופיות אינה מצריכה הנהגה ולעתים יכולה להביא לתוצאות איכותיות, יעילות ומפורטות יותר, כדוגמת ויקיפדיה.

השתתפות (participation)

השתתפות היא מעורבות בפעילויות. תהליך בו אדם, קבוצה או ארגון, מתייעצים או הופכים למעורבים בצורה פעילה בפרויקט, בתוכנית או בפעילות כלשהי, והופכים לחלק ממכלול גדול יותר. זוהי התאגדות שמטרתה לחלוק את הרווח בין השותפים. ברשת הרווח יכול להיות מגוון, דוגמת שיתוף של מידע וידע בפורומים, בבלוגים, במדיה (סרטים, מוזיקה), בתוכנות ועוד. בכל אחד מהם ריבוי המשתמשים משפר את המערכת, את תפקודה ואת יעילותה. אוריינו-מדיה היא כיום תרבות המעודדת השתתפות דמוקרטית ללא הדרה.

אינטליגנציה קולקטיבית

מעבר ממודל קרטזיאני של חשיבה, המבוסס על רעיון יחידני של ה-cogito \("אני חושב"), ועל האינטליגנציה של היחיד, אל מודל של "אנחנו חושבים" קולקטיבי ופלורליסטי. הגדרה מעניינת נוספת לאינטליגנציה קולקטיבית באה מתוך הקולקטיב. את ההגדרה ניתן לעדכן ולשנות ממש כמו ערכים בוויקיפדיה שגם היא ביטוי מובהק למימוש של אינטליגנציה קולקטיבית. תומאס מאלון (Thomas Malone) כותב כך:

Collective Intelligence relies upon the individual knowledge, creativity, and identity of its constituent parts, and emerges from a synergy between them. In its highest forms, participating in collective intelligence can actually help people self-actualize while solving collective problems.

ההגדרה הזו נוצרה על ידי מאלון ועודכנה על ידי ריצ'רד לאי (Richard Lai). הוא מתמקד במה שדווקא הפרט מקבל מתוך התמודדות עם בעיות קולקטיביות.

ספר אלקטרוני

הספר האלקטרוני, ה E- Book, הוא ספר המוגש לקורא בצורה דיגיטלית, כקובץ הנקרא במחשב או במכשיר שנועד במיוחד לקריאת ספרים כאלה. יש המבחינים בין ספר דיגיטלי, שהוא ספר הנמצא בפורמט דיגיטלי (כלומר כקובץ מחשב), ובין ספר אלקטרוני, שהוא מכשיר ייעודי להצגת ספרים דיגיטליים (ויקיפדיה). קיימות בשוק כמה תצורות של ספרים אלקטרוניים, אך עד כה הן לא משמשות חלופה לספר בדפוס.

אוריינות מדיה בעולם שטוח זנב

"עולם שטוח זנב" הוא צירוף של שני מושגים: "עולם שטוח" ו"הזנב הארוך". "עולם שטוח" הוא מונח אשר מסביר את התפתחות הכלכלה הגלובלית והתקשורת והשפעתן על משחק הכוחות העולמי ברמת המאקרו "הזנב הארוך" משפיע ברמת המיקרו שכן הוא נוגע ברמה פרטנית לכל אחד מאיתנו. המונח לקוח מעולם הסטטיסטיקה והוא מתאר הרגלי צריכה חברתיים וכלכליים.

אשר עידן טוען כי "מאז ומתמיד היוו טכנולוגיות מידע גורם מרכזי בקביעת אופני האינטראקציה בין בני אדם" [...] במקום תכנים תאגידיים-מונולוגיים, מופיעות בזו אחר זו צורות חדשות של תכנים דיאלוגיים ומולטילוגיים: בלוגים עם טוקבקים, ויקי-ידע (שיתוף ידע) ורשתות חברתיות". אלו מכונים "חוכמת ההמון" ויש לה משקל רב יותר על פני "חוכמת הגאון".

אוריינות מדיה ושפה

יצרכן

הלחם של השורשים י.צ.ר וצ.ר.ך. אוריינות מדיה בעשור הראשון של האלף השלישי פירושה יכולת ליצור תכנים במדיה ולא רק לצרוך אותם. יכולת זו נשענת על ווב 2.0, פלטפורמה של השתתפות - המבוססת על קישורים בין יישומי רשת, שמאפשרים למשתמשים ליצור תוכן ולא רק לצרוך אותו. בעידן בו כל אדם בעל גישה לאינטרנט יכול לפרסם בטוויטר, בבלוגים אישיים, בסרטי ווידאו, באלבומי תמונות, בתגובות למאמרים, בפורומים ועוד, כבר אין הפרדה בין צרכני תכנים ליצרני תכנים. כל הגולשים הם "יצרכנים". דוגמאות לפלטפורמות "יצרכנות" נפוצות הן פייסבוק לתכנים חברתיים, יוטיוב לתכני ווידאו וויקיפדיה לתכני מידע .

וב 3.0

השלב האבולוציוני הבא של ווב 2.0 הוא ווב 3.0, הרשת הסמנטית. הרשת הסמנטית תתאפיין באינטליגנציה של הרשת. לא עוד מסמכים שרק האדם יכול לקרוא אלא אוסף של נתונים שגם המחשב יוכל להבין ולעבד בעצמו. מידע זה אינו מוגבל רק לאינטרנט, אלא מוכל גם על חפצים אלקטרוניים בבית, למשל תנור מיקרוגל, שיוכל לדעת מהי הדרך הטובה ביותר לחמם את המוצר הקפוא. הרשת הסמנטית תסייע גם בפיתוח מאגר הידע האנושי בכך שהיא תגשר ותיצור שפה משותפת בין מוקדי הידע הפזורים בעולם אשר נוצרים לרוב על ידי קבוצות קטנות של אנשים בעלי תרבות המובנת רק להם.

הגדרות שונות לאוריינות מדיה

"אוריינות דיגיטאלית: מסגרת מושגית עבור מיומנויות חשיבה בעידן הדיגיטאלי / יורם עשת-אלקלעי" אוריינות בישראל: האגודה הישראלית לאוריינות אוריינות בעולם: האתר הרשמי של המרכז לאוריינות מדיה

אתר של ארגון קנדי העוסק בחינוך לאינטרנט ותקשורת

דו"ח בנושא אוריינות מדיה ממרץ 2009, בריטניה

האתר של ד"ר פיטר דה-בנדיטיס העוסק בבטיחות באינטרנט ובחינוך לביקורתיות
אוריינות ברשת, תהליך יצירה:
לינק שמכיל קישורים לפוסטים שכתבו הסטודנטים בקורס "אוריינות ומדיה", סמסטר ב', תשס"ט, אוניברסיטת תל אביב

סוף עידן הכתיבה האקדמית?
אוריינות וילדים, הדור הבא:
תרגיל של מייקל ווש, מרצה בארצות הברית, עם כיתת התלמידים שלו, שבו הם מבקרים את שיטת הלימוד הקיימת היום ואת האופן שבה היא לא מתאימה למאה ה-21

אתר של ערוץ הטלוויזיה הציבורי-חינוכי האמריקאי PBS, שמלמד ילדים כיצד לקרוא את המדיה דרך משחקים אינטראקטיביים.
הוא עוסק בפרסומות וב"טריקים" שלהם, בקנייה נכונה, בבידור, ואף מדריך אותם כיצד לבקר ולהגיב למסרי המדיה שהם מקבלים, ומספקים כתובות של חברות צעצועים, ערוצי טלוויזיה ואף משרדי ממשלה אליהם הם יכולים לשלוח מכתבים כדי לחוות דעה.

קישורים חיצוניים

דוגמאות לתוכנית לימודים בנושא "פיתוח וטיפוח כשירות לאוריינות מדיה"

• ברוש-ויץ (2009), אוריינות ומדיה, (להלן ברוש-ויץ, 2009)
  

http://virtual2002.tau.ac.il/bareket/ShowItemByType.asp?random=21017&sid=279618&iid=582307&sentfrom=ItemMenu.asp&vcCourseGuid=9C6A207BE1F0C447B0C9C4890BA5BA11&vcCourseID=231032&headertype=2

• צדיקוב, א. (2009). בין מודרניזם לפוסט-מודרניזם: המעבר מאוריינות לאוריינות מדיה – החוכמה בגלגוליה. קורס אוריינות ומדיה, אוניברסיטת תל אביב.
  
• Jolls T.(2008). LITERACY for the 21st Century- An Overview & Orientation Guide To Media Literacy Education.

http://www.medialit.org

• הרתאן, ר., גסר, ד., ברגר., א., ופוירשטיין., מ. 2003: סביבות מדברות – החינוך בעידן המדיה. תל אביב: מכון מופ"ת.
• פטרסון, ש' ופרץ, א'. בי"ס אפיק: פיתוח וטיפוח כשירות לאוריינות מדיה: http://www.edu-negev.gov.il/mad/marianak/marpad-new/htm/tikshoret/tikshoret.htm

• קלר, ה., 1995: לדעת לצפות: עיון בתכנים ובדרכי הבעה בקולנוע ובטלוויזיה. ירושלים: מעלות.

כאן צריך לפרט מראה מקום של גרייס

• אלקלעי-עשת, י' (2004). אוריינות דיגיטלית: מיומנויות חשיבה בסביבות דיגיטליות. סקריפט 8-7, 77-61.

• Potter W James. (2005) Media Literacy. Thousand Oaks, California: Sage Publication. P. 22.

• Potter W James. (2005) Media Literacy. Thousand Oaks, California: Sage Publication. P.23

• Potter W James. (2005) Media Literacy. Thousand Oaks, California: Sage Publication. Pp. 4-14.

• Alvaermann D E & Hagood M C. "Critical Media Literacy: Research, Theory, and Practice in 'New Times'. Journal of Educational Research. (2000) 93.3. Pp. 193-203

• Lewis J & Jhally S. "The Struggle over Media Literacy". The Journal of Communication (1998) 48.1 Pp. 109- 120

• Denby, d. (1996, july 15). "Buried alive". New Yorker. Pp. 48-58

• Hobbs R. "The Seven Great Debates in Media Literacy Movement". The Journal of Communication (1998) 48.1.

Pp. 16-32

• Austin, e., & Johnson, k. (1997). Effects of general and alcohol-specific media literacy training on children's decision making about alcohol. Journal of health communication, 2(1), 17-42.

• פוירשטיין, מ. (2003), ילדים חושבים טלוויזיה ופרסומות. ספר הכנס השנתי החמישי: מורים חוקרים, באורנים, היחידה למחקר והערכה, ק. טבעון: מכללת אורנים, עמודים 111-114.

• Bazalgette, c. (1997). "An agenda for the second phase of media literacy development". In R. kurbey (Ed), Media Literacy in the Information Age. New Brubswick, NJ: Transaction. P. 72.

• ברוש-ויץ, שושן. אוריינות ומדיה (הרצאה), החוג לתקשורת, אונ' ת"א (16/6/2009).
• נדב איל, השמועות על מותם: המשבר בעיתונות הגיע גם לבריטניה, באתר nrg מעריב, 12/4/2009
• חנה אדני והלל נוסק, קולות הקוראים: מעשה הקריאה בסביבת התקשורת הרב ערוצית, ירושלים: מאגנס, 2007
• אדר שלו, ספריים, רבותיי, ספרים – רק לא בנייר, באתר ynet‏, יוני 2009
• יעקב הכט, תרבות דיגיטלית: הביטוי העצמי המקוון – המקרה של הבלוג, באתר איגוד האינטרנט הישראלי
• דימי ריידר, המהפכה לא תשודר בטלוויזיה, באתר הארץ-קפטן אינטרנט, יוני 2009
• אונ' ת"א, קורס אוריינות ומדיה, תשס"ט, הממצאים מתייחסים לסטודנטים בקורס.
• ברוש-ויץ, ש' (2009). אוריינות הקריאה במסך http://virtual2002.tau.ac.il/bareket/ShowItemByType.asp?random=1181&sid=279618&iid=610127&sentfrom=ExerciseMenu.asp&vcCourseGuid=9C6A207BE1F0C447B0C9C4890BA5BA11&vcCourseID=231032&headertype=2
• מתוך ברוש-ויץ, ש' (2009). אוריינות הקריאה במסך http://virtual2002.tau.ac.il/bareket/ShowItemByType.asp?random=1181&sid=279618&iid=610127&sentfrom=ExerciseMenu.asp&vcCourseGuid=9C6A207BE1F0C447B0C9C4890BA5BA11&vcCourseID=231032&headertype=2
• אדוני חנה ונוסק הלל. "אוריינות וקריאה – מושגים משתנים". קולות הקוראים: מעשה הקריאה בסביבת התקשורת הרב ערוצית. 1-5.
• ד"ר שושן ברוש-ויץ. http://www.ravmilim.co.il/ על פי Eisner, 1997; Kist, 2005.
• פייר לוי, אינטליגנציה קולקטיבית, אצל ון-אסן, 2002, 40
• אשר עידן, 2009. "על הקשר בין גוגל לברק אובמה". אודיסאה גיליון 1.
• Berners-Lee, T., Hendler, J., & Lassila, O. (2001). "The semantic Web". Scientific American, 284(5), pp. 28-37.