יובל פיק

יובל פיק

אין תמונה חופשית
לידה	1970 (בן 54 בערך) פתח תקווה, ישראל
תחום יצירה	מחול
www.ccnr.fr

יובל פיק (נולד ב-1970 בפתח תקווה), הוא רקדן וכוריאוגרף הגר ויוצר בצרפת מאז 1997. הוא מנהל את המרכז הכוריאוגרפי הלאומי (Centre Chorégraphique National) בעיירה ריליו-לה-פאפ (Rillieux-la-Pape), שבפרוורי העיר ליון, מאז 2011.

ביוגרפיה

פיק החל לרקוד ב"להקת הנוער העירונית של בית התלמיד", להקת ריקודי עם שפעלה בעיר הולדתו פתח תקווה, בניהולה של אורה ישורון. אחר כך בבית הספר למחול של מרכז ביכורי העתים בתל אביב. פיק התגייס לצה"ל במעמד של רקדן מצטיין, ובמקביל לשירות הצבאי למד בבית הספר למחול של להקת בת-דור.

ב-1991 הצטרף ללהקת בת שבע, שם רקד תחת הדרכתו של אוהד נהרין ביצירותיו 'מבול', ‘זינה', ‘קיר', ‘חלב שחור' ו'טיטאניק'. בנוסף ביצע בתקופה זו מיצירותיהם של אנז'לן פרלז'וקאז', ויליאם פורסיית', יז'י קיליאן ויצירות נוספות. ארבע שנים אחר כך עזב כדי להתחיל לעבוד כאמן אורח באירופה ובארצות הברית עם, בין היתר, טרו סארינן, קרולין קרלסון וראסל מליפנט. בין לבין יצר יצר את הכוריאוגרפיה הראשונה שלו, "מותר", לסדנה של להקת בת שבע.

ב-1997 יצר את "כבדים", טריו בביצועו עם חופש שכטר ונועה צוק לתחרות "גוונים במחול", וזכה במקום השני. שנה לאחר מכן הוזמן ליצור דואט לכבוד חגיגות שנת ה-40 למדינת ישראל; יחד עם שרון אייל, בשם ‘יום יפה לחתונה לבנה', היצירה השתתפה לאחר מכן גם באירוע 'חשיפה בינלאומית'" של מרכז סוזן דלל', המשמש במה לחשיפת כוריאוגרפים צעירים מישראל.

ב-1999 הצטרף ללהקת הבלט שליד האופרה הלאומית בליון (Opéra National de Lyon), ומאז נשאר לפועל בעיר. ב-2002 הקים להקה משלו, "גסטס"". מאז הוא יצר רפרטואר גדול של יצירות הבולטות באוצר המילים התנועתי המשוכלל והמרובד שלהן, בליווי מוזיקה שנוצרה במיוחד לליווי יצירותיו בידי מלחינים מובילים. בין השאר יצר ב-2002 את "Cotton Crown", בהזמנת קרולין קארלסון, עבור הביאנלה של ונציה. שנה לאחר מכן יצר את "Le Sacre", עבודה ל-11 רקדנים, בהזמנת הקונסרבטוריון בליון. ב-2007 הוזמן על ידי פסטיבל המחול בקאן ליצור את "Look White Inside" לחמישה רקדנים. ב-2010 יצר את "Score", טריו בהשראת ההוויה האינטנסיבית המאפיינת את ישראל שעלתה בפסטיבל מונפלייה למחול ואחר כך גם בישראל. ב-2018 יצר את "סופה של מערכה", בה הוא חקר את נושא הקולקטיב, השייכות, הזהות מנקודת מבט של מי שנולד בארץ אך חי במקום אחר, שהוצגה גם בעונה הבינלאומית של מרכז סוזן דלל.

שיטה ופילוסופיה

מתחילת שנות ה-2000 יצר יובל פיק יותר מעשרים יצירות כוריאוגרפיות, שהיצירה שלהם מבוססת על שיטה שפיתח הנקראת Practice, שהיא גם פילוסופיה של הגוף וגם קבוצה של חוויות עצמיות חדשות. מיצירה ליצירה, מניסוי למחקר, שיטת Practice התעצבה בהדרגה כדרך נוספת של ריקוד, שהוא מזמין את המבצעים לחוות תפיסה אחרת של גופם ולמצב תודעתי חדש נקי מהרגלים מסוימים.

Practice מציע לרדת מהמסלול המקובל של עולם הריקוד, למצוא את העומק האורגני והאינטימי של המבצע בכל תנועה. ומזמין לכ אחד מהמבצעים לגלות מחדש את הזהות הגופנית הייחודית שלו, כמו גם לפתח מערכת יחסים חופשית יותר עם המרחב והמבצעים האחרים. עם התפישה שהפעולה מתרחשת בתוכי באותה מידה כמו מחוצה לי, ובתוכי.

כוריאוגרפיות עיקריות

• 1997: "כבדים", זכתה בפרס השני בפסטיבל גוונים בתל אביב
• 1998: "יום יפה לחתונה לבנה" עבור חגיגות שנת ה-40 למדינת ישראל
• 2002: Cotton Crown עבור הביאנלה של ונציה
• 2004: Le Sacre עבור בלט דה לוריין
• 2005: Popular Music
• 2006: Strand Behind
• 2007: Look White Inside
• 2008: 17 Drops
• 2008: Living in Pieces סולו עבור הביאנלה למחול בליון
• 2008: /Paon/ עבור הבלט הצעיר של ז'נבה
• 2010: Score
• 2010: PlayBach
• 2012: No Play Hero
• 2012: Folks
• 2014: Loom
• 2014: Ply
• 2015: Apnée (corps vocal)
• 2015: Eddies
• 2015: Are Friends Electric?
• 2016: Hydre
• 2018: Acta est fabula
• 2020: Vocabulary of need
• 2020: Pazaz - ici ça danse

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של יובל פיק
• יובל פיק המרכז הלאומי לכוריאוגרפיה ריליו לה-פאפ - סופה של מערכה | Acta est fabula, סרטון בערוץ "Suzanne Dellal Centre", באתר יוטיוב (אורך: 01:03)
• מרב יודילוביץ', "אני מדבר אל העולם בשפתי שלי", באתר ynet, 26 בפברואר 2011 - ריאיון
• ענת זכריה אזרח צרפתי אבל ישראלי במהות, אתר "הבמה", 11 בדצמבר 2011 - ריאיון