פתח תקווה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פתח תקווה
Coat of arms of Petah-Tiqua.svg

סמל העיר פתח תקווה
לוגו העיר

שם בערבית מלאבס
מחוז המרכז
מעמד מוניציפלי עירייה
ראש העירייה איציק ברוורמן
גובה ממוצע ‎31‏ מטר
תאריך ייסוד 1878
סוג יישוב עיר 200,000‏-499,999 תושבים
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף דצמבר 2013:
  - אוכלוסייה 219,303 תושבים
  - שינוי בגודל האוכלוסייה ‎2.5%‏ בשנה עד דצמבר 2013
  - צפיפות אוכלוסייה 6,114 תושבים לקמ"ר
תחום שיפוט 35,868 דונם
מיקום פתח תקווה
פתח תקווה
פתח תקווה
דירוג חברתי-כלכלי 6 מתוך 10
מדד ג'יני 0.4214
פרופיל פתח תקווה נכון לשנת 2011 באתר הלמ"ס
http://www.petah-tikva.muni.il

פתח-תקווה, המכונה "אם המושבות", היא עיר במחוז המרכז והשישית באוכלוסייתה בישראל. נוסדה כמושבה בשנת 1878 והוכרזה כעיר בשנת 1937. העיר חברה בארגון פורום ה-15.

העיר גובלת בהוד השרון ורמת השרון מצפון, בתל אביב-יפו, בני ברק וגבעת שמואל במערב, גובלת בקיבוצי המועצה האזורית דרום השרון (עינת, גבעת השלושה ונחשונים) והמושב כפר סירקין במזרח, ועם גני תקווה, קריית אונו ומועצה אזורית חבל מודיעין (מושב נחלים) מדרום.

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור השם "פתח תקווה" לקוח מספר הושע:

וְנָתַתִּי לָהּ אֶת-כְּרָמֶיהָ מִשָּׁם, וְאֶת-עֵמֶק עָכוֹר לְפֶתַח תִּקְוָה"

– הושע, פרק ב, פסוק יז

המתיישבים הראשונים של פתח תקווה התכוונו בשנת 1872 להתיישב בסביבות העיר יריחו, ובכך להגשים את הנבואה המוזכרת בספר הושע בהקשר ל"עמק עכור" הנמצא באזור זה.‏[1] השם אותו בחרו המייסדים היה ביטוי לתקווה כי ניתן להפוך מקום מקולל ליישוב פורח.

בסופו של דבר רכישת הקרקע בעמק עכור לא התבצעה. המתיישבים הגיעו לשפלה, רכשו את אדמות הכפר הערבי אוּ‏מְלָבָּס וקראו למושבה החדשה בשם שתוכנן למושבה ביריחו - "פתח תקווה".

גם במקום זה נמצאה משמעות לשם המושבה, שכן בספר ישעיהו מוקבל עמק עכור לאזור השרון בו היא הוקמה לבסוף: "וְהָיָה הַשָּׁרוֹן לִנְוֵה-צֹאן וְעֵמֶק עָכוֹר לְרֵבֶץ בָּקָר" (ישעיהו, פרק ס"ה, פסוק י').

באופן אירוני קיבל השם גם משמעות נוספת, בשל המצב העכור בו מצאו המתיישבים את הירקון, וניסיונם ותקוותם להפוך אותו לפתח לעתיד, להתיישבות יהודית ברחבי הארץ ולתחייה לאומית.

תולדות העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בול הבאר הראשונה של פתח-תקווה

ייסוד פתח-תקווה תרל"ח 1878[עריכת קוד מקור | עריכה]

פתח תקווה נקנתה בט"ו באב ה'תרל"ח , 8 ביולי 1878 והמייסדים עלו לשם אחרי סוכות תרל"ט,‏[2] כמושבה חקלאית. היא הייתה המושבה הראשונה במרכז הארץ. המושבה "גיא אוני" (ראש פינה) הוקמה מספר שבועות לפניה, אולם מאחר שהידיעות על הקמת "גיא אוני" הגיעו באיחור ומתיישבי אומלבס היו בעלי קשרים רבים יותר,‏[3] קיבלה פתח תקווה את הכינוי "אם המושבות".‏[4]

מייסדי המושבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב עקיבא יוסף שלזינגר שעלה לארץ מהונגריה נתקבל בכבוד גדול על ידי מנהיגי "היישוב הישן", אולם לאחר עלייתו החל לחפש דרך שונה לקיום היישוב ודרש לצאת לעבודה ולחקלאות. יחד עם תלמידיו באי בית מדרשו, ביניהם ר' יואל משה סלומון, הקים את החברה וההסתדרות "חברת מחזירי עטרה ליושנה" (כונתה בספרו גם בשם "כולל העברים"), אשר עיקרה היה כינון חברה יצרנית ודינמית המבססת את חייה על ערכי התורה ותחיית השפה העברית. יחד עם דוד גוטמן ויהושע שטמפפר ניסה לרכוש אדמות בסביבות חברון ללא הצלחה. לאחר שגם ניסיונות לרכישת אדמות בסביבות יריחו לא צלחו, החליטו לרכוש אדמה באזור השפלה. יחד עם הרב יואל משה סלומון רכש את האדמות שעליהן נבנתה פתח תקווה, פיצלו אותן למאה חלקות ומכרו אותם ליהודים שרצו לעסוק בחקלאות. למייסדים הצטרפו אלעזר ראב[5] שהיה שותף לגוטמן בהקמת אגודת "גאולת הארץ" בתרל"ו (יחד עם יוסף טריוויש ואברהם הורוביץ) ובנו יהודה ראב. הרב שלזינגר שימש גם כרבם הראשון של המייסדים במקום.

שלט הנצחה אודות ייסוד העיר בכיכר המייסדים

אומלבס[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אומלבס

המתיישבים הראשונים, יהושע שטמפפר, יואל משה סלומון, זרח ברנט, דוד גוטמן, אלעזר ראב ובנו יהודה ראב ומיכל לייב כ"ץ (זיינגר), הקימו את ישובם על שטח אדמה שהם קנו מבעלי הקרקע של הכפר הערבי אוּ‏מְלָבָּס, אשר גרו ביפו. הכפר עצמו היה כמעט ריק מאריסים, אשר רובם מתו או עזבו את הכפר בשל מחלת המלריה. האדמה נרשמה על שם דוד גוטמן, נתין אוסטרי, והסכם המכירה נחתם אצל הקונסול האוסטרי ביפו, וזאת על מנת להימנע ממצב של אי-מימוש העסקה, כפי שקרה לקבוצה בניסיון הרכישה הקודם של אדמות ליד יריחו. וכך ביום ז' בחשוון ה'תרל"ט - 3 בנובמבר 1878 - יצאו לפתח-תקווה לעבודה: אלעזר ראב ובנו, יהושע שטמפפר, דוד גוטמן ויואל משה סלומון.

ר' יהושע העשיל יואל בסן, איש אשכולות, היה מן הקונים הראשונים של האדמות ולמהנדס המושבה. הוא גם ניסח את שטר ההתקשרות. חיים אמזלאג, סגן הקונסול של בריטניה ביפו, היה מעורב ברכישת אדמותיה של פתח-תקווה. מידת המעורבות שלו איננה ברורה:

  • אחיינו יוסף נבון כתב, כי בשנת 1876 פנו אליו מייסדיה העתידים של פתח-תקווה וביקשו את עזרתו בחיפושיהם אחר קרקע. אחרי נסיונותיהם הכושלים של אנשים אלה לקנות אדמה בסביבות חברון ויריחו נפגש נבון עם דודו ועדכן אותו. חיים אמר, שאפשר לרכוש קרקע בסביבות יפו. אחר-כך שלח מברק אל בעל האדמה אנטואן בישארה טיאן, בעל אחוזה נוצרי מיפו, ומישש את הדופק, והלה ענה בחיוב. חיים ויוסף ביקרו בשטח, אבל טיאן דרש יותר מדי תמורתו.
  • המתיישבים תיארו את ההתפתחות בצורה שונה. בקיץ 1878 יצאו מירושלים דוד גוטמן, יואל משה סלומון, יהושע שטמפפר, זרח ברנט ואחרים מן העדה האשכנזית בירושלים במגמה לבדוק את אדמות מלבס שבסביבת יפו. בהגיעם לשם ביקשו מחיים אמזלאג לפנות אל בעל הקרקע טיאן, במגמה לארגן פגישה ביניהם ולסייר בשטח. אמזלאג נענה ברצון. אך בינתיים, ב-30 ביולי 1878, נרכש שטח אדמה קרוב בן 3,375 דונאמים טורקיים (כ-3,044 דונאמים מטריים) מאפנדי נוצרי ביפו, סלים קצאר. בשנה שלאחר-מכן הגיעו המתיישבים לידי הסכם גם עם טיאן וקנו ממנו 10,000 דונאמים טורקיים (9,193 דונאמים מטריים) מאדמתו בתשלומים לשיעורין. אחדות מקרקעות אלו נרשמו על שמו של אמזלאג".‏[6]

הבאר הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שנתגלה כי מקור המים בו השתמשו הפלחים הערבים מזוהם מפגרי בקר אשר הושלכו למימי הירקון, החליטו שלושת המייסדים כי המשימה הראשונה שלהם תהיה לחפור באר מים חדשה.‏[7] יהודה ראב שכר קבלן אשר חפר הבאר לעומק 24 מטרים, שם נתגלו לבסוף מים. עם בניית הבאר תושבי הכפרים הערבים מסביב החלו להשתמש בה לצד החלוצים. הערבים כינו את הבאר "ביר –שוע" וייעצו שהמים הראשונים יינתנו לנשים כסגולה לפריון.

החריש הראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]

יהודה ראב מוזכר בתור "פותח תלם ראשון" באדמת פתח-תקווה. האגרונום דוד רגנר, שבא מהונגריה לנהל את עבודת האדמה החליט להזמין מארץ מוצאו מחרשות, מהסוג המקובל באירופה. כמו כן, הביא שוורים מסוריה "גדולים וכבירי כח". לאחר הגשם הראשון, אליעזר ראב ובנו יצאו לעבודה בשדות, יחד עם 12 פלחים ערבים. תבואת השדות הצליחה והערבים שיבחו את העבודה ואמרו : "אל יהוד אשטר מן אל אלמאן" - כלומר - היהודים עולים בחריצותם על הגרמנים, תושבי מושבות הטמפלרים. מראה השדות הירוקים לעומת השדות היבשים מסביב גרם לכך שהשכנים התבטאו "אל ברכה ענד אל יהוד" - דהיינו הברכה שרוייה אצל היהודים.

טוביה סלומון מסביר גם את הרקע לתופעה. הכפריים, בעלי הניסיון‏[8] לא זורעים מיד אחרי הגשם הראשון, אם הוא הקדים שלא כרגיל. הם קוראים לו "גשם נפל", כאילו אישה הרה מפילה את ולדה. הם מחכים לגשם השני. כי תופעה מקובלת בארץ היא, שלעתים נוצר פער זמנים בין הגשם הראשון לבין בוא שאר גשמי החורף. ואם זורעים מיד אחרי הגשם הראשון, השתילים נובלים עד שמגיעים הגשמים הנוספים. אבל כך לא קרה באותה שנה בפתח-תקווה. האגרונום היהודי קבע: "לא הערבים יהיו מורינו לעבודה, כי אם בינתנו תהיה משמשת דוגמה להם".

חג הפסח הראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתום השנה הראשונה הסתבר כי היבול עלה יפה. המתיישבים החליטו לקיים את כל המצוות התלויות בארץ: לקט, שכחה ופאה. את התרומות ומעשרות הפרישו כדין והעמיסו אותם על 30 גמלים והעלו אותם לירושלים. טוביה סלומון מספר כי "היום ההוא עשה רושם כביר על כל תושבי ירושלים". וקהל של המונים באו לראות כיצד יהודים מביאים את יבול אדמתם ומעשרותיהם לירושלים לראשונה מאז חורבן הבית השני. באחד הבתים בשכונת מאה שערים התקיימה סעודת מצווה. וכל הספקות בקשר לטבל ודמאי התבטלו שכן נתקיימו הפעם כל המצוות התלויות בארץ.

בפסח תרל"ט - 8 באפריל 1879 חגגו מייסדי פתח-תקווה את ליל הסדר בביתו של דוד גוטמן, כאשר הבית התרוקן מכל התבואה שנאספה בחורף. וכך מתאר אברהם יערי בספרו זכרונות ארץ ישראל מפי טוביה סלומון:

Cquote2.svg

"חגגו בבית שנתרוקן מכל התבואות ששמו בו בתחילת חדשי החורף. אותו הבית הגדול שבו ערכו את הסדר, היה מואר וערוך שולחנות וכיסאות וכל הכלים הדרושים לכבוד החג. ר' דוד גוטמן, הזקן שבחבורה, ישב בראש המסובין עם כל בני משפחת אשתו, שהוא גדלם וחנכם, ויתר חבריו ובני משפחותיהם, האבות והבנים, הקטנים והגדולים, עוטרים לו מסביב, ודמות לו כראש-שבט מוקף המון יוצאי חלציו, שדאגת כולם עליו. פניו האציליים מביעים קורת-רוח מרובה על שקיים סוף סוף את נדרו אשר נדר לה', להיות האחד מהראשונים ביישוב החקלאי בארץ הקודש. פתח ר' דוד גוטמן ואמר:

"הלילה הזה הוא ליל זיכרון לישראל על הנסים ועל הנפלאות שעשה אלוקינו לאבותינו בצאתם ממצרים, מעבדות לחרות, משעבוד לגאולה, גאולת הרוח וגאולת הגוף. הלילה הזה עלינו לברך את ברכת 'שהחיינו' בכוונה כפולה: שהחיינו לכונן מושבה חקלאית ראשונה בארצנו הקדושה ולסול המסילה להבאים אחרינו. אנחנו הננו היום הצפורים הראשונות המבשרות את אור השחר, וה' הוא המאיר לנו אור תקווה והסולל לפנינו דרך הקודש. במקום הזה בקע לנו אור השחר ועוד מעט וזרחה עלינו, יראי ה', שמש צדקה ומרפא. נשמת ישראל סבא תשוב, תעל, תתלבש בקדושה ובטהרה כימי קדם קדמתה, ושוב פעם נזכה להקים לנו נביאים וקדושי עליון לגאולתנו ולגאולת העולם". .

Cquote3.svg
– מאתר סנונית המצטט את הבטאון מחניים - גיליון פ'

התיישבות הירקונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

משה סמילנסקי מספר כי בשנת תר"ם, שנה לאחר ייסוד המושבה, נחלקו חלוצי פתח-תקווה לשני "מעמדות" : "האמידים התיישבו על הרמה ויקרא המקום בפי הציבור "רמתים" והעניים התיישבו על שפת הירקון ויקראו "ירקונים" - והמקום נקרא "מעמקים"". לאחר גאות מי הירקון נהרסו בתי ה"ירקונים" ורובם נטשו את המקום ועזבו לירושלים.

בתחילת ימיה של פתח-תקווה, השלטון הטורקי לא אישר הקמת בתים, וכל הבתים שהוקמו בשלהי המאה ה-19 הוקמו על סמך אישורים שניתנו להקמת רפתות.

המושבה ננטשה לאחר שלוש שנים.

חידוש היישוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקמת המושבה יהוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתרמ"ג (1883) ניסו לחדש את היישוב בפתח-תקווה. המתיישבים חיפשו מקום רחוק מהמקום הקודם, אותו נאלצו לעזוב בעקבות המחלות. הם חיפשו מקום גבוה, בעל אקלים נוח יותר, שאין לקדחת שליטה עליו. בני פתח-תקווה יסדו את המושבה יהוד, דרומה מהמקום הישן, בקרבת הכפר הערבי יהודייה - היום סביון. שם התיישב הרב מרדכי גימפל יפה שהיה מגדולי הרבנים בזמנו. בין מחדשי היישוב נעדר אלעזר רב שכבר היה זקן מדי מכדי להשתתף בעבודה חקלאית, אך במקומו הגיע בנו השני משה שמואל שהצטרף לאחיו יהודה ולשאר מחדשי היישוב.

בשנת תרמ"ו (1885/1886) חזרו רוב המתיישבים לפתח-תקווה. במושבה שנבנתה מחדש הבניינים נבנו ביתר יסודיות: מאבני כורכר מסותתות וגגות רעפים. למרות איסור השלטונות הטורקיים על היהודים לבנות בתים מחוץ לערים, הערימו החלוצים על השלטונות, אך אלה ניסו להרוס את הבניינים. הודות להתערבות הקונסול הגרמני וגורמים אחרים, ניצלו הבניינים הקיימים מהרס, אך הבנייה נפסקה.

הבתים הראשונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתרמ"ז (1887) בנה הרב אריה ליב פרומקין את הבית הראשון במושבה מאבני כורכר. את המרפסות בנה מעץ ואת החצר הקיף בחומה. בעקבותיו בנה זרח ברנט בניין אבן, ודוד גוטמן בנה בניין איתן. שאר הבניינים – של יהושע שטמפפר ויואל משה סלומון – נבנו בשיטה הבגדדית, היינו: שלד מעץ ממולא טיט ופירורי אבן מבחוץ מצופה לוחות עץ, ובפנים טיח מחימר וקש. הגגות מרעפי מרסיל. הרפתות נבנו מלבני טיט עם קש. ריבוי הבניינים מסוג זה סיבתו בכך שלא נמצאו חוצבי אבנים בשטח פתח-תקווה, והבאת אבנים מהמחצבות הרחוקות מהמושבה עלתה כסף רב. אנשי פתח-תקווה, שרובם היו אנשי עמל, בחרו להסתפק בבניינים ארעיים שאינם עולים הרבה ובניינם אינו נמשך זמן רב.‏[9]

בית אברהם שפירא (זקן השומרים) עם פסלו בחזית הבית

שומרי המושבה בראשיתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זרח ברנט, ממייסדי פתח-תקווה מספר על ההתנפלות הראשונה המאורגנת על מושבה יהודית, שהייתה בראשון למרס 1886. תושבי המושבה לא היו מוכנים שערביי היישובים השכנים יבואו למושבה ועוד מעט "יהיו בתיה לבז ובניה להרג ולמשיסה". התושבים התבצרו עד שבאו חיילים טורקיים, אסרו בשלשלאות 16 שייחים, הובילו אותם ליפו, שם קבלו מלקות ונידונו למאסר. המושבה החליטה כי היא זקוקה לשומרים נאמנים. בתולדות פתח-תקווה רשומים ששה שומרים, כאשר האחרון שבהם היה אברהם שפירא. הם הביאו ביטחון למושבה ונתנו דוגמה לשאר המושבות כיצד להגן על עצמן, בתיהן ושדותיהן.

תכנון המושבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התכנון הראשוני של המושבה היה מבוסס על השיטה לפיה תוכננה בניית מושבות הצ'רקסים בגליל. שתי שורות של בתים, שהיוו חומה כלפי חוץ. כאשר המשקים בפנים החומה ובמרכז בניני הציבור.

אשר לחלוקת המגרשים, פה הייתה שיטתו של חיים משה סלור מקובלת. הוא חילק את הקרקע לעשרה חלקים שווים, כמספר שבטי ישראל (בלי אפרים ומנשה). כל חלק כזה חילק שוב לעשר חלקות ובסה"כ – 100 חלקות. כל המגרשים היו בעלי חזית שווה. כך נתקבלו חזיתות צרות ברוחב 5-15 מ' ומיגרש מלבני ארוך. בתוך המגרש פנימה צופפו כל המבנים הדרושים למשק החקלאי: דיור, רפת, מזווה, מחסן לכלי עבודה ולול. סלור, שמעולם לא למד הנדסה או תכנון, תיכנן כך את המושבה החקלאית הראשונה בארץ-ישראל.

אנדרטת "שער הברון" בפתח תקווה
בתים בפתח-תקווה ב-1912

הברון רוטשילד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1887 ביקר הברון רוטשילד בפתח תקווה והסכים לקחת את המושבה תחת חסותו. 28 משפחות הסכימו לעבור לחסותו של הברון. הם מסרו לו את נחלותיהם ונכנסו לעבוד במשק הכללי של פקידות הברון תוך קבלת משכורת קבועה. הברון תרם לייבוש הביצות ולנטיעת עצי אקליפטוס וגידולים חקלאיים שונים. הברון סיפק לאיכרים סוסים וכלים חקלאיים. שאר המשפחות לא הסכימו לעבור לחסות הברון והמשיכו לקבל תמיכה מסוימת מחובבי ציון.

לאות הוקרה לתרומתו של הברון למושבה, הוקמה בשנת 1947 אנדרטה בצורת שער המכונה שער הברון בכניסה המערבית לפתח תקווה.

הגעת הפועלים לפתח-תקווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המושבה פתח-תקווה הייתה אבן שואבת לאנשי העלייה השנייה - פועלים בעיקר. האיכרים נעזרו בפועלים לצורך עיבוד השדות והמטעים, ביניהם ההדרים אשר באותה עת החלו לטעת במושבה, אבל העדיפו פועלים ערביים. המצב הביא למאבק על כיבוש העבודה, והחל משנת 1905 הגיעו למושבה למעלה ממאה איש אשר עבורם העבודה לא הייתה רק אמצעי פרנסה אלא דרך להגשמת האידאולוגיה הציונית. בנוסף, היו התנגשויות עם איכרי המושבה שומרי המסורת, שכן רוב הפועלים לא נהגו בהתאם להלכה היהודית.

בפורים תרס"ה (1905) הוקמה אגודת הפועלים שנקראה הפועל הצעיר. השם ניתן על ידי זלמן גיסין, מאיכרי פתח-תקווה, שהיה בין המייסדים. תוכנית האגודה נתבססה על כיבוש מקצועות העבודה "העלאת מצבו הטבעי והתרבותי של הפועל העברי בארץ-ישראל", ייסוד קופות מילווה, מטבחי פועלים, חנויות קואופרטיביות, חוות התיישבות וכן הפצת הלשון והתרבות העברית.

בשנת תרע"א (1911) נפתח בפתח-תקווה מועדון הפועלים הראשון בארץ. בנשף הפתיחה השתתפו רבים מצעירי המושבה. המועדון היה למרכז הרוחני של ציבור הפועלים, אך גם האיכרים בני המושבה ביקרו בו (מבנה מועדון הפועלים עמד שנים במקום בו עומד היום בית ההסתדרות, ברחוב ההסתדרות).

בתרע"א (1911) התקיימה בפתח-תקווה הוועידה השנייה של "פועלי יהודה", בה הונח יסוד לקופת חולים. באותה שנה נפתח חדר-חולים לעולים מתימן, שעלו ארצה שנה קודם לכן והתחלואה הרבה הפילה בהם חללים רבים. שנתיים אחר-כך, בתרע"ג, הושלם בניין השכונה הראשונה בארץ לעולי תימן – זוהי "מחנה יהודה", אחת השכונות הוותיקות בפתח-תקווה.

בתרע"א (1911) הוקמה חברת ההשקאה "פלשתינה",‏[10] מפעל שאיבה מרכזי שספק מים לפרדסים שבסביבת המושבה. בית המשאבה מבטון ניצב על גדות הירקון, סמוך לכפר הבפטיסטים.

מלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנים אלה היו קשות לפתח-תקווה. לא רק שהיו קשיים בייצור החקלאי: משבר כלכלי קשה בהיעדר יכולת לייצא לאירופה את היבול, מכת ארבה שניחתה על השדות, גזירות של השלטון הטורקי ורדיפה של עסקני הציבור, אלא שתושבי המושבה התבקשו לקלוט את פליטי תל אביב ויפו שגורשו מבתיהם.

אנדרטה לנופלים במאורעות תרפ"א בפתח תקווה

פרעות תרפ"א[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחודש מאי 1921 החלו פרעות ביהודי יפו, בהן נרצח בין היתר הסופר יוסף חיים ברנר. ימים אחדים לאחר מכן (ב-5 במאי), תקפו ערביי הכפרים יהודייה, פג'ה, ראס אל-עין ואחרים את המושבה. על הגנתה הופקדו אברהם שפירא וסגנו אבשלום גיסין.

בפרעות נהרגו ארבעה מתושבי פתח תקווה ובהם גיסין וזאב אורלוב, על שמם רחובות מרכזיים בפתח תקווה של היום. לזכרם הוקמה אנדרטה הנמצאת כיום ליד בית העירייה. אנדרטה נוספת לזכרם נמצאת בגן ליד בית "יד לבנים".

מועצה מקומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הפרעות ועקב התרחבותה של המושבה בעקבות העלייה, קיבלה פתח-תקווה מהשלטון הבריטי מעמד של מועצה מקומית ב-1921. בשנת 1926 הוקמה בפתח תקווה קבוצת מנורה בהנהגת גרשון שץ, שהיוותה את ההתארגנות הראשונה של תנועת בית"ר בארץ ישראל.

בשנת 1922 נפתחה תחנת הרכבת הראשונה בפתח תקווה.‏[11]

בשנת 1934 ביקשה הסוכנות היהודית שפתח תקווה תהיה לעיר, אך ההצעה נתקלה בהתנגדות נציגי חקלאי פתח תקווה מהגוש האזרחי, ובראשם משה סמילנסקי, נשיא התאחדות האיכרים, אשר חששו שההפיכה לעיר תסכן את פתח-תקווה ואת כלל המושבות. מנגד, חמשת נציגי הפועלים, שלמה יצחק שטמפפר ונציג החרדים מונק תמכו בהחלטה, אך הם נותרו במיעוט.‏[12] בסופו של דבר, קיבלה פתח תקווה מעמד של עיר ב-1937, כשלוש שנים לאחר תל אביב, ובכך הייתה ליישוב העברי השני שקיבל מעמד זה. ראש העירייה הראשון היה שלמה שטמפפר, בנו של מייסד המושבה.

לפתח-תקווה מקום חשוב בהיסטוריה של התפתחות היישוב היהודי, בשמשה מקום מעבר לעולים, במיוחד אלה בני העלייה השנייה, שהגיעו אליה וממנה התפזרו לכל רחבי הארץ. אנשי תנועת העבודה ראו בפתח-תקווה את מרכזם, ובה נוסדו תנועות "הפועל הצעיר" ו"אחדות העבודה". במלחמת העצמאות סבלה פתח-תקווה מהתקפותיהם של פורעים ערבים מכפר קאסם והשומרון.

אחרי המלחמה סופחו לעיר אדמות הכפר פג'ה. חלק מתושבי הכפר עזבוהו בגלל התקפת האצ"ל ב-17 בפברואר, והיתר עזבו לאחר שההגנה הוציאה להם צו גירוש, במאי 1948. בתיו נמחו ביוני אותה שנה על ידי הקרן הקיימת לישראל, בהמלצת יוסף וייץ, ולאחר שאדמותיו הוכרזו נכסי נפקדים, סופחו לעיר.

בית משפט השלום בפתח תקווה

לאחר קום המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גן העצמאות בתכנון האדריכלים ליפא יהלום ודן צור

אחרי קום המדינה התפתחה העיר במהירות שיא, בעיקר בשל סיפוחן של שכונות שצורפו לתחום השיפוט שלה (מחנה יהודה, קריית מטלון וכפר אברהם), ובשל בניית שכונות חדשות על אדמות שצורפו לשטח העיר (כמו עמישב וקרית אלון). העיר המתפתחת במהרה הפכה עצמה לעיר תעשייה ולכרך גדול, לא אחת על חשבון השטחים הפתוחים והפרדסים ההיסטוריים, שאף האחרונים שבהם נעלמים. ב-1971 נורו על העיר קטיושות מאזור דיר בלוט, וגרמו להרג שני אזרחים.‏[13]

בשנת 1984, לאחר בחירתו לקדנציה שנייה כראש העיר, החליט ראש העיר, דב תבורי, לפתוח את קולנוע היכל בלילות שבת. הדבר הביא לעימות בין דתיים לחילוניים בפתח-תקווה ולהפגנות רבות מאוד של הציבור הדתי, בהנהגת רב העיר, הרב סלומון, נגד פתיחת הקולנוע בשבת, במשך כשנתיים.

במהלך שנות ה-90 של המאה ה-20 התיישבו בעיר קרוב ל-40,000 עולים חדשים ממדינות ברית המועצות לשעבר המהווים כ-20% מתושבי העיר.‏[14]

אוכלוסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנדרטה לזכר חללי פתח-תקווה בגן יד לבנים, יולי 2007


לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לדצמבר 2013, מתגוררים בפתח תקווה 219,303 תושבים. האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎2.5%‏. לפי נתוני הלמ"ס נכון לדצמבר 2012, העיר מדורגת 6 מתוך 10, בדירוג החברתי-כלכלי. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשע"ב (2011‏-2012) היה 67.6%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2011 היה 8,692 ש"ח (ממוצע ארצי: 7,964 ש"ח).‏[15]

להלן גרף התפתחות האוכלוסייה ביישוב:

חינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

החווה לחינוך חקלאי בפתח תקווה, לשעבר בית הספר המחוזי ע"ש רוזה כהן

בעיר פתח-תקווה לומדים קרוב ל-40,000 תלמידים, מתוכם קרוב ל-8,000 בגני הילדים, למעלה מ-17,000 בחינוך היסודי וכ-14,500 בחינוך העל-יסודי. העיר פתח-תקווה ידועה ברמה הגבוהה של התיכונים בה, בהם התיכונים אחד העם, ברנר, גולדה, בן-גוריון ואולפנית ישורון שזכו בפרסי הצטיינות מטעם גורמים שונים. בשנת תשס"ז נבחרה היחידה לנוער בעיר פתח-תקווה ליחידה מצטיינת ארצית. בעיר מספר רב של מתנ"סים וספריות בשכונות השונות, המשמשים את תושבי העיר לצרכיהם השונים.

בשנים האחרונות אין בפתח-תקווה בניה מספקת של גני ילדים ובתי ספר בעיר, קצב הקמת הגנים ובתי הספר נופל משמעותית מקצב בניית הדירות, לכן חלק גדול מאוד מגני הילדים העירוניים בשכונות החדשות כמו 'אם המושבות' ו'אם המושבות החדשה' הם בקראוונים "מבנים יבילים", וגם חלק מכיתות הלימוד בבתי הספר בשכונות החדשות בקראוונים, כאשר בשנים האחרונות מספר הקראוונים בעליה מתמדת.

בגלל הזדקנות מרכז העיר התפנו באזור המרכז כיתות בבתי ספר שנבנו לפני שלושים שנה ויותר, ובמקביל אוכלסו השכונות החדשות, אם המושבות, אם המושבות החדשה, כפר גנים ג, נווה גן, נווה עוז, בזוגות צעירים מהעיר ומחוצה לה, לכן חלק מהילדים במיוחד בגילאי חטיבת ביניים ותיכון נאלצים לנסוע לבתי הספר הישנים מחוץ לשכונות החדשות.

לעירייה קיימת יחידה לחינוך סביבתי וכן חווה לחינוך חקלאי ולימודי הסביבה, המנוהלת על ידי משרד החינוך, שאליה מגיעים תלמידים מרוב בתי הספר היסודיים בעיר.

בעיר פועל מוסד אקדמי אחד: "מכללת העיר פתח-תקווה", מרכז לימוד של האוניברסיטה הפתוחה בו לומדים למעלה מ-2,000 סטודנטים בתוכניות לימוד שונות.

תרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתוך תערוכה במוזיאון לתולדות פתח תקווה, בקריית המוזיאונים

היכל התרבות העירוני החדש זוכה לארח הצגות וטקסים רבים ונחשב לאטרקטיבי בגלל הפונקציונליות, הנוחות והאדריכלות המעניינת.

ברחוב ארלוזורוב קיים הלב התרבותי של העיר: סביב גן העצמאות (מוכר יותר בשם "גן יד לבנים") שתוכנן בראשית שנות החמישים בידי אדריכל הנוף זוכה פרס ישראל ליפא יהלום, מתקיימים מספר מוסדות תרבות מרכזיים: מוזיאון פתח תקווה לאמנות שנִפתח מחדש לאחר שיפוץ יסודי בשנת 2004, בית יד לבנים - הראשון מסוגו בארץ ועל כך זכה המקום בפרס ישראל, מוזיאון האדם והסביבה (לשעבר מוזיאון גוף האדם), הארכיון לתולדות פתח-תקווה ע"ש עודד ירקוני ופינת חי. דרומית ומעבר לכביש נמצאת אכסניית נוער יד לבנים, וכן מיתחם קיבוץ גבעת השלושה ששכן במקום עד לשנת 1952, ובתוכו בניין חדר האוכל העומד כיום בשממונו ושמיועד לשימור. בניין מרשים זה תוכנן בשנת 1936 על ידי האדריכל בוגר הבאוהאוס וזוכה פרס ישראל אריה שרון. כיום משמשים חלק ממבני הקיבוץ כבית אבות הנמצא בבעלות עיריית תל אביב-יפו.

בעיר קיימת רשת ספריות עירוניות.

בתי חולים ושירותי בריאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מגדל האשפוז ע"ש גור שאשא וחדר המיון של בית החולים בילינסון

בעיר פתח-תקווה פועלים מספר בתי חולים המשרתים את תושבי פתח-תקווה והאזור כולו:

2 בתי חולים אלה מהווים יחד את מרכז רפואי רבין, שהוא המרכז הרפואי השני בגודלו בישראל, אחרי בית חולים שיבא.

  • בית חולים שניידר לרפואת ילדים בישראל הוא בית החולים הגדול בישראל לרפואת ילדים. בית החולים ממוקם בסמוך לבית החולים בילינסון. את בית החולים הקים בשנת 1991 פרופסור יהודה דנון אשר ניהל אותו עד לשנת 1997. בית החולים קרוי על שם משפחת שניידר שתרמה את מרבית הכספים להקמתו.
  • בית החולים גהה - בית חולים הפסיכיאטרי הגדול בישראל, שנמצא בסמוך לבילינסון ולשניידר.
  • בית רבקה - בית חולים גריאטרי הנמצא במזרח העיר.
  • המרכז הרפואי רמת מרפא - בית חולים פרטי השייך לרשת בתי החולים אסותא, ומתפרש על פני 4 קומות במבנה של קניון לב העיר לשעבר, בסמוך לעיריית פתח-תקווה. רמת מרפא, יחד עם אסותא תל אביב, מהווים את 2 בתי החולים הגדולים ביותר ברשת.

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזורי תעשייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזור התעשייה של פתח-תקווה הוא אזור התעשייה הגדול בארץ, ושטחו הכולל הוא כ- 10,000 דונם (יותר משטחן הכולל של בת ים או בני ברק, למשל). אזור התעשייה של העיר נחלק ל-3 אזורים נפרדים:

סה"כ השטח הבנוי באזורי התעשייה עומד על כ-2,000,000 מ"ר.

בעבר שכנו בעיר מפעלי תעשייה כבדה ובתי אריזה רבים שיועדו לשיווק תפוזים. החל מראשית המאה ה-21, העיר פתח-תקווה מושכת אליה עובדים רבים מכל רחבי גוש דן והשומרון, עקב ריבוי אזורי התעשייה בה.

מרכזי קניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקניון הגדול (אבנת) בפתח תקווה

בפתח-תקווה מספר מרכזי קניות גדולים המשרתים את תושבי העיר והסביבה:

  • קניון אבנת (ידוע גם כ"הקניון הגדול") - נמצא על ציר ז'בוטינסקי מול ביה"ח בילינסון. הקניון הוקם בשנת 1999, ועל פי הנהלת הקניון בכל יום מבקרים בו כ-25,000 מבקרים.‏[16]
  • קניון סירקין - הוקם בשנת 1997 בסמוך לצומת סירקין. בתחילת דרכו היה מאוד פופולרי בקרב תושבי העיר, אולם לאחר הקמת הקניון הגדול חלה נסיגה בהצלחתו. בתקופה האחרונה נהנה הקניון מפריחה מחודשת, וזאת לאחר שהתחלפה ההנהלה. הקניון נמצא בשכונות עין גנים ומחנה יהודה ובאזור של שכונת שעריה.
  • פאואר סנטר ירקונים - נמצא מדרום למחלף ירקון מול תחנת הרכבת סגולה ובו מספר חנויות מובילות בתחומן.
  • פאואר סנטר סגולה - שוכן מדרום לצומת סגולה ולפאואר סנטר ירקונים, וכמו הנ"ל, מרכז מספר חנויות גדולות בתחומי הלבשה, מזון, מוצרי חשמל ועוד.
  • יכין סנטר - פאואר סנטר הנמצא בחלקו המזרחי של אזור התעשייה קריית מטלון ובו שוכנות מספר חנויות בתחומי הלבשה, מזון, ריהוט וילדים. במתחם ובסביבו פזורים בתי קפה וברים רבים ומסעדות.
  • קניון גנים - קניון פתוח חדש שנמצא בכפר גנים ג'. בנייתו החלה בשנת 2008 עם איכלוס השכונה.
  • מרכז רום - נפתח עם גדילת האוכלוסייה בשכונת הדר המושבות
  • מטלון סנטר- נמצא ברחוב הסיבים בקריית מטלון
  • קניון הדר גנים- קניון קטן בשכונת הדר גנים ונמצא ברחוב מנחם בגין
  • קניון אם המושבות - קניון המרכזי באם המושבות

שוק פתח תקווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השוק בפתח תקווה בעיקר מתמחה בעיקר במזון, פירות, וירקות, בנוסף לאלו ישנן מספר חנויות נוספות לממכר ושיווק בגדים נעליים ועוד. בקרבת השוק ובתוכו פועלות גם מסעדות, מאפיות וחנויות פלאפל. בזכות אלו, יש המחשיבים את השוק לאחד הטובים בארץ.‏[17]

סביבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תבליטי מייסדי פתח תקווה בכיכר המייסדים
פארק אזורים באזור התעשייה קריית אריה
כיכר קובלנץ

בעוד שהעיר זוהתה בעבר עם פרדסים, בתים פרטיים וחקלאות, במאה ה-21 הפרדסים נעקרים לטובת שטחים לשכונות חדשות. הבתים הפרטיים הולכים ונעלמים לטובת בניינים רבי קומות, ומזה זמן רב, תושבי העיר אינם עוסקים עוד בחקלאות. אזורים קטנים המיועדים לשימוש חקלאי מצויים באזורי הספר של העיר, אך גם הם על פי רוב נטושים. שימור המורשת החקלאית נעשה בחווה לחינוך חקלאי ולימודי הסביבה, שבה ניתן להתנסות בחקלאות אורבנית.

בעשור השני של המאה ה-21 השיקה עיריית פתח-תקווה קמפיין לשינוי תדמיתה של העיר ל"עיר ירוקה", תוך התמקדות בשכונות החדשות הנבנות בדרום העיר: כפר גנים ג', נווה עוז החדשה ונווה עוז הצעירה. בנוסף, מול הקניון הגדול הוקם פארק גדול ובו גני שעשועים ומגרשי דשא רחבים.

לכבוד מלאת 130 שנים למושבה, שופצה בשנת 2008 הכיכר המרכזית בעיר - כיכר המייסדים. במקום זה הייתה הבאר הראשונה של המושבה שנחפרה ב-1878. לימים הותקנה בבאר משאבה ונמשכו ממנה צינורות לבתי המושבה. המקום שימש כגורן ומסביבו הוקמו הבתים הראשונים. המקום שימש כמרכז לבילוי ובו הייתה מנגנת תזמורת מקומית בשם "כינור ציון". ב1938 נחנך במקום גן שנקרא על שם המייסדים. מגן זה לא נשאר כמעט דבר. הכיכר רוצפה, והוקמה במרכזה מזרקה, תבליטי הוקרה לחמשת מייסדי המושבה ואנדרטת הוקרה לתזמורת "כינור דוד".

בעיר פועל "חרדים לסביבה" - ארגון ייחודי בקרב הקהילה החרדית, המפעיל תוכנית ללימודי סביבה לשם העצמת המודעות הסביבתית בבתי החינוך החרדי.

בעיר פועלות שלוש תחנות ניטור (באזור התעשייה סגולה, על גג בית דינה ובתיכון אחד העם), המודדות בכל רגע נתון את מדד זיהום האוויר בעיר. על-פי המדדים המקובלים, הזיהום בשכונות המגורים הינו על-פי-רוב ברמת בינוני-טוב, אך לאורכו של רחוב ז'בוטינסקי הזיהום הינו אחד מהגבוהים בארץ.

מים ותשתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המים המסופקים לתושבי פתח-תקווה מגיעים משני מקורות מים עיקריים: שאיבה עצמית מחמש בארות הנמצאות מסביב לעיר. השאיבה היא ממאגר ההר (מאגר = אקוויפר תת-קרקעי טבעי המצוי ממערב להרי שומרון). טיב המים באקוויפר החוף טוב ומתאים לשמוש כמי שתייה. קנית מים מחברת "מקורות". מקורות מספקת את מי השתייה לתושבי פתח-תקווה ממעינות ראש העין או מהמוביל הארצי, לפי החלטתה ובהתאם לעונות השנה. איכות המים בפתח-תקווה טובה ועומדת בכל תקני האיכות שנקבעו בתקנות איכות מי השתייה.

תשתיות הביוב והחשמל המצוינות של העיר מציבות אותה כאחת הערים המודרניות והמפותחות ביותר בישראל.

דת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישיבת לומז'ה, הישיבה הראשונה בעיר, כיום

רובם המוחלט של תושבי העיר פתח-תקווה הם יהודים, ומתוכם כ-40% הם דתיים לאומיים וחרדים. הציבור הדתי מתגורר בכל רחבי העיר, כשריכוזים גדולים מצויים בשכונות כפר אברהם, כפר גנים והדר גנים. בעיר פועלים למעלה מ-300 בתי כנסת בנוסחים שונים ו-8 מקוואות טהרה. לעיר מועצה דתית ושוכן בה גם בית דין רבני אזורי. גם בעבר נודע פתח תקווה כמושבה עם אחוז נכבד של דתיים, הקפדה על קיום מצוות וקיום מוסדות דת, בניגוד למושבות אחרות.‏[18]

זמן כניסת השבת הרשמי בעיר פתח תקווה, חל ארבעים דקות לפני שקיעת החמה, על פי מנהג ירושלים שלא כשאר ערי מרכז הארץ. הסיבה לכך נעוצה במנהגם של מייסדי העיר שהיו בני היישוב הישן בירושלים. גם מנהגי הקבורה הם על פי מנהג ירושלים.

בתי כנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין המוסדות הדתיים החשובים בעיר הוא בית הכנסת "בית יעקב" שנחנך בתרנ"ח (1898) שנקרא ע"ש אביו של הברון אדמונד ג'יימס דה רוטשילד, ועדיין משמש כאחד מבתי הכנסת המרכזיים בעיר. את בית הכנסת תכנן דניאל הכהן ליפשיץ. מעל הכניסה הראשית נמצא שעון ובו אותיות עבריות במקום ספרות. על כל אחד מצידי קיר הכניסה קבוע שעון שמש מהיחידים הנמצאים בישראל. בשנות ה-20 של המאה ה-20 נבנו מגוון של בתי כנסת נוספים. בית הכנסת השני להבנות‏[19] היה בית הכנסת "נחלת ישראל" או "קריצ'מן" בו התפללו בנוסח ספרד. בעיר היה עוד בית כנסת בנוסח ספרד, וביחד היו בהם 400 מקומות ישיבה. בית הכנסת השני בגודלו ויופיו, היה בית הכנסת "שונה הלכות" שהוקם בסביבות שנת 1926. כן התקיימו בתי כנסת לצד ישיבת לומז'ה, לצד הישיבה הקטנה שלה ולצד בית ספר נצח ישראל. נוסף אליהם היו בעיר שלושה בתי כנסת ספרדיים שהכילו יחד כ-300 מקומות ישיבה.‏[20] במהלך שנות השלושים התרכזו עולי פולין סביב בית הכנסת "זכר חיים".‏[21] בימי העלייה החמישית נוסדה אגודת מקור חיים בפתח תקווה שקיימה תפילות באולם מכבי האש‏[22] עד שחנכה בשבועות 1940 את בית הכנסת שלה, בו התפללו כמנהג יהודי גרמניה.‏[23] עד שנת 1940 נוספו עוד בתי כנסת, בהם "חפץ חיים" ברחוב ביאליק, בית הכנסת "תפארה" של הרב יחיאל הלר, ובית הכנסת "שבת אחים".‏[24][25]

ישיבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הישיבה הראשונה בעיר, ישיבת לומז'ה נוסדה בתרפ"ו (1925).‏[26] בפתח תקווה גם נוסד הכולל הראשון בארץ מחוץ לחומות ירושלים: "כולל תורת ארץ ישראל" הפעיל עד היום. כיום פעילות בעיר ישיבות נוספות רבות, ביניהם ישיבת אור ישראל הליטאית, ישיבת נחלת דוד של הרב ברוך שמעון סלומון, רשת החינוך התורנית לאומית דרכי נועם, רשת החינוך של ישיבת למרחב, ישיבת אורות שאול, כולל רצון יהודה ועוד. בעיר פועלת גם רשת מוסדות החינוך של חסידות חב"ד הכוללת גנים, בית ספר לבנות, בית ספר לבנים, מדרשת ערב ועוד.

חצרות חסידיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעיר ישנם גם בתי מדרש לחסידויות שונות, ביניהן חב"ד, גור, צאנז, ויז'ניץ וראדזין. האדמו"ר השני מברגסז, הרב אברהם אלטר פולק, שכונה גם "האדמו"ר מפתח תקווה" הקים בשנות ה-70 של המאה ה-20 את חצרו בעיר‏[27] וגר בה עד סמוך לפטירתו ב-2006, אז עבר לאלעד. בית מדרשו פעיל גם כיום ברחוב רוטשילד. אחד מאדמו"רי חסידות נדבורנא, הרב יוסף לייפר, הקים בעיר את חצרו ונקרא על שמה "האדמו"ר מנדבורנא פתח תקווה", בתש"ן עבר הרב לייפר לבני ברק.‏[28] חסידות מישקולץ, שהוקמה בעיר בסביבות שנות ה-90 של המאה ה-20, עורכת מדי שנה אירוע שמחת בית השואבה בהשתתפות אלפים.

רבני העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבנים אשכנזיים
בשנת תרמ"ד (1884) מונה הרב אהרון אורלנסקי לרב של פתח-תקווה. אורלנסקי היה מקבוצת בני ביאליסטוק (אשר כונו "הביאליסטוקאים") שהצטרפה למושבה שנה קודם לכן. הרב אהרון אורלנסקי כיהן כרב העיר במשך 27 שנים,‏[29] עד פטירתו בשנת תרע"א (1911).‏[30] לאחר פטירתו נבחר הרב ישראל אבא ציטרון שהיה חתנו של הרב יוסף רוזין (הרוגצ'ובר).‏[31] הרב ציטרון, שעיברת את שמו לקיטרוני, כיהן כרב העיר במשך 17 שנה, עד פטירתו בגיל 47 בשנת ה'תרפ"ז (1927). לאחר פטירתו הוזמן על ידי תושבי פתח-תקווה הרב יחזקאל אברמסקי מברית המועצות לכהן כרבה הראשי. הרב אברמסקי נענה להזמנה, אולם נאסרה יציאתו מברית המועצות על ידי השלטונות, שאף שלחו אותו בהמשך לסיביר. ב-1932, לאחר שהתייאשו פרנסי פתח תקווה מלחכות לרב אברמסקי, נבחר הרב ראובן כץ והוא כיהן כרב העיר במשך 31 שנים עד מותו בגיל 84 בשנת תשכ"ד (1963). בשנת תשל"ט (1979) נבחר הרב ברוך שמעון סלומון, והוא כיהן כרב העיר עד פטירתו ביום י"ז באדר תשס"ט, 13 במרץ 2009.
רבנים ספרדיים
הרב עובדיה הדאיה כיהן כרב הספרדי הראשון של פתח-תקווה בין השנים תרצ"ט-תשי"א. אחריו כיהן הרב עמרם אבורביע בין השנים תשי"א-תשכ"ז ולאחריו כיהן הרב משה מלכה, עד פטירתו בשנת תשנ"ז.‏[32]

בפברואר 2012 נבחרו הרב מיכה הלוי והרב בנימין אטיאס לכהונת הרבנים הראשיים של פתח תקווה.‏[33]

תחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסלול תחבורה ציבורית ברחוב ז'בוטינסקי
גשר המיתרים בתכנונו של סנטיאגו קלטרווה, מעל ציר ז'בוטינסקי
שלט מידע אלקטרוני של מערכת המידע הנסיונית אודות התחבורה הציבורית
פסל הפרידה לשלום ביציאה מפתח תקווה לכיוון כביש 5

העיר פתח-תקווה מהווה צומת תחבורה ראשי במדינת ישראל הודות למיקומה בגוש דן, בין השרון לשפלה והודות לכך שעוברים בה עורקי תחבורה ראשיים שונים. בזכות זאת, קווי אוטובוס רבים שנוסעים מערי השרון לתל אביב או קווי אוטובוס מצפון לדרום (למשל חיפה-ירושלים) עוברים בעיר.

כבישים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף, החל מאזור השוק ועד לצומת גהה, חוצה את פתח-תקווה ציר ז'בוטינסקי (דרך מספר 481). ציר תחבורה זה הוא אחד הצירים הראשיים בגוש דן והוא מחבר את פתח-תקווה, דרך בני ברק ורמת גן, אל תל אביב-יפו.

כביש איילון מזרח שהקמתו מתוכננת לשנת 2010, מתוכנן לצאת ממחלף תקווה בעיר ולהגיע עד למחלף רוקח בתל אביב.

רמזור ראשון הופעל בפתח תקווה בשנת 1957, בצומת הרחובות בר כוכבא ושטמפפר במרכז העיר‏[34]. עד שנת 1972 רומזר צומת אחד נוסף‏[35].

תחבורה ציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערך התחבורה הציבורית בפתח-תקווה מורכב מאוטובוסים, רכבת, מוניות שירות ובעתיד גם רכבת קלה. מבחינת תחבורה ציבורית העיר נמצאת במקום טוב ביחס לערים אחרות בישראל, אבל במקום גרוע אל מול ערים תאומות בחו"ל.

אוטובוסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

התחנה המרכזית של פתח תקווה, שנמצאת בחלקו הצפוני של מרכז העיר, ישנה ומוזנחת. בנוסף אליה, ישנם 4 מרכזי תחבורה ציבורית גדולים אליהם מגיעים רוב האוטובוסים: מסוף בית רבקה, מסוף ביה"ח שניידר (רחוב קפלן) ומסוף החרש (קריית אריה) משמשים תחנה סופית לחלק נכבד מהקווים העירוניים, ותחנת הקניון הגדול/ביה"ח בילינסון (רחוב ז'בוטינסקי) מהווה נקודת מעבר לרוב הקווים הבין-עירוניים. בימים האלה מוקם בקרבת הקניון מסוף ייחודי שיקשר בין האוטובוסים המגיעים לתחנה ובין המת"צ שנסלל במרכז רחוב ז'בוטינסקי.

על האוטובוסים הפנימיים בעיר אחראית חברת האוטובוסים הפרטית קווים, שמפעילה מספר קווים בעיר החל מאפריל 2006. על הקווים הבין-עירוניים הרבים לבני ברק, לרמת גן, לתל אביב, אחראית חברת דן. על הקווים לשומרון אחראית חברת אפיקים. את רוב הקווים היוצאים מפתח-תקווה או עוברים בה, מחוץ לגוש דן מפעילה אגד, אך ישנם גם קווים של חברות מרגלית וסופרבוס. העיר מקושרת במספר קווי אוטובוס עם ראש העין, שוהם, אריאל, אלעד והשומרון ממזרח ועם רמת גן, בני ברק, בת ים, חולון, קריית אונו, אור יהודה ותל אביב ממערב. כמו כן יש קווי אוטובוס ליהוד, גני תקווה, רמלה, לוד, ראשון לציון, נס ציונה, רחובות, ירושלים ומודיעין-מכבים-רעות מדרום, וקווים לכפר סבא, הוד השרון, רעננה, הרצליה, רמת השרון, נתניה, חדרה, חיפה, עפולה, טבריה, נצרת עילית וקריית שמונה מצפון.

בשנים 2009-2010 התקיים בעיר פילוט, אשר במסגרתו מוצבים שלטים אלקטרונים בתחנות ההמתנה באוטובוסים. בשלטים האלקטרונים יופיע מידע בזמן אמת על האוטובוסים שעומדים להגיע לתחנה. תחנות אלו, אשר נפוצות באירופה, ארצות הברית וקנדה, הן הראשונות מסוגן בארץ.‏‏‏[36]

רכבת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעיר פועלות שתי תחנות רכבת: תחנת סגולה ותחנת קריית אריה. בתחנות עוברות רכבות בקו הפרברי של רכבת ישראל אשקלון-כפר סבא (דרך בני ברק, ראש העין, תל אביב, חולון, בת ים וראשון לציון). הרכבות עוברות בתדירות יחסית גבוהה (עד שלוש פעמים בשעה לכל כיוון בשעות השיא). תחנת הרכבת סגולה ממוקמת בקצה העיר, במרכז ירקונים. מיקום התחנה מעורר ביקורת: אל התחנה וממנה יוצא קו אוטובוס אחד בלבד בתדירות נמוכה, ואינה במרחק הליכה מאתרים מרכזיים בעיר. תחנת הרכבת קריית אריה נמצאת בחלקו הצפון מערבי של אזור התעשייה קריית אריה, ומיקומה נחשב טוב יותר, בשל קרבתה לאזור התעשייה ולשכונת מגורים ("אם המושבות הוותיקה"). אל התחנה וממנה יוצאים שני קווי אוטובוס, בתדירות של 1-2 לשעה.

בעתיד מתוכננת שלוחת רכבת כבדה שתסתעף ממסילת תל אביב-ראש העין בנקודה מערבית לתחנת סגולה למרכז תחבורה משולב של רכבת ישראל, תחנת אוטובוסים חדשה ותחנה של הרכבת הקלה. זו תבנה במקום בו נמצאת כיום התחנה המרכזית המיושנת של העיר.

רכבת קלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפתח-תקווה יעבור הקו הראשון של הרכבת הקלה ("הקו האדום") מעל לקרקע. הקו יתחיל בתחנה המרכזית ברחוב אורלוב וימשיך בנתיב מיוחד לכל אורך רחוב ז'בוטינסקי, דרך הערים בני ברק, רמת גן, תל אביב ויפו עד לבת ים. כמו כן באזור התעשייה קריית אריה עתיד לקום הדפו של הקו.

בנוסף לקו האדום, נמצא בתכנון ראשוני הקו הסגול של הרכבת הקלה. מסלול הקו יתחיל באזור התעשייה סגולה, דרך מרכז העיר ודרך גבעת שמואל, והמחלפים בר-אילן ואלוף שדה עד לתל אביב. שלוחה נוספת של הקו הסגול תתפצל ממנו באזור גבעת שמואל ותיכנס לתוך קריית אונו ויהוד. כמו כן, מתוכנן גם הקו הצהוב, אשר יגיע לאזור התחנה המרכזית מכיוון כפר סבא.

לאחרונה נשמעים קולות מחאה בקרב תושבי מרכז העיר ועמותת "פתח-תקווה זה אני" המתנגדים לכך שהרכבת תהיה עילית ולא תחתית, ונעשים ניסיונות להרחיב את מסלול הקו האדום כך שהרכבת תעבור גם ברחובות הברון הירש ובר-כוכבא בעיר. עם הקמת הקו האדום תשודרג העיר מבחינה תחבורתית ותצעד עוד צעד גדול לקראת היותה עיר מערבית מודרנית.

ספורט[עריכת קוד מקור | עריכה]

כדורגל

מגרשן הביתי של הקבוצות הוא אצטדיון המושבה שנחנך בדצמבר 2011. משחקי הדרבי בין קבוצות אלו נחשבים למתוחים מאוד, ולא פעם גולשים לפסים אלימים במגרש ומחוצה לו.

ובנוסף ישנן 3 קבוצות המשחקות בליגות הנמוכות:

כדורסל

כדוריד

כדורמים

בייסבול

כדור רגל חופים

השכונות בעיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבנים וגן מרכזי בשכונת אם המושבות
אנדרטת אסון המסוקים בשכונת הדר גנים
  • כפר גנים[37] שהיא השכונה הגדולה בפתח-תקווה. השכונה ממוקמת בחלקה הדרומי של העיר ונהוג לחלק אותה לארבע תתי שכונות:
    • כפר גנים א' (הישנה) החלק הוותיק והגדול ביותר של השכונה. מתפרס מרחוב רוטשילד דרום-מערבה עד לרחוב הנשיאים ולרחוב יהלום. בחלק זה מצוי בית חולים השרון.
    • כפר גנים ב' חלק שנבנה ברובו בשנות השמונים מתפרס מרחוב הנשיאים דרומה עד רחוב העצמאות. בתחומיה נמצאת אולפנית ישורון.
    • כפר גנים ג' (החדשה/העיר הירוקה) מתפרסת מרחוב העצמאות דרום-מערבה עד לשכונת נווה עוז החדשה, החלה להיבנות בשנים האחרונות על שטחים חקלאיים (בעיקר פרדסים) שהיו שייכים לראשוני כפר גנים. בשכונה נפתח "קניון גנים".
    • בת גנים שכונה יוקרתית הממוקמת דרומה מחלקו המזרחי של רחוב העצמאות, מתוחמת ברח' זרובבל במזרח ובכביש מכבית בדרום. בתחומיה נמצאת הישיבה התיכונית פ"ת וישיבת אורות שאול. נבנתה בשנות התשעים. נחשבת לשכונה היקרה בעיר בה גרים גם העשירים והמפורסמים (מוטי זיסר, דודו פישר)
  • כפר אברהם מושב עובדים דתי, שאוחד עם פתח-תקווה בשנת 1952. היא השכונה הצפונית ביותר בפתח-תקווה. הגדרת כפר אברהם מבחינה גאוגרפית בעייתית במקצת, בעיקר בשל העובדה, שתחת השם הזה נכללו שכונות רבות נוספות כשאוחד המושב עם העיר. גבולותיו של הכפר המקורי אם כן היו מצומצמים בהרבה:
    • במזרח- דרך ירושלים שמהווה את החלק הראשון של כביש ירושלים תל אביב.
    • בצפון- רחוב הרב הרצוג ודרומה לכל אורכו- החל מצומת גנים במזרח ועד ההצטלבות עם רחוב שטמפפר במערב.
    • במערב- מזרחה מרחוב אורבך החל מצומת הרחובות אורבך, שטמפפר, הרצוג והירקונים ועד לרחוב חנקין.
    • בדרום- הגבול הדרומי הוא קצת יותר מפותל- הוא מתחיל ברחוב חנקין במערב, ממשיך דרך רחוב רמח"ל ומסתיים בבתים הדרומיים של רחוב ריינס.
      • חן הצפון- צפונה לכפר אברהם, משקיפה על צומת סגולה.
  • עין גנים מושב עובדים שאוחד עם פתח-תקווה בשנות הארבעים.
  • רמת ורבר
  • עמישב-הדר גנים - שכונה הממוקמת בחלק הדרום מזרחי של פתח-תקווה, ממזרח לכביש 40 (רחוב ירושלים).
    • עמישב הוקמה כמעברה בשנות ה-50 של המאה ה-20 על אדמות הכפר הערבי פג'ה. גובלת בכפר סירקין. בשלהי שנות ה-70' נכללה השכונה בפרויקט שיקום שכונות (אומצה על ידי הפדרציה היהודית של קהילת יהודי שיקגו) ושינתה את פניה. מאז נעשה בשכונה פיתוח רב.
    • הדר גנים הוקמה בראשית שנות ה-90 בשטחה של שכונת עמישב. בין הפרויקטים החשובים של ראש העירייה גיורא לב. השכונה צמחה מאוד וכיום היא עדיין מתרחבת צפונה ומערבה ומתחילה לגבול בצומת סירקין ובשכונת שעריה ובמזרחה מחלפון שמחברה לכביש מכבית (471). השכונה מאופיינת ב-3 שיטות בניה, העיקרית בהם היא השיטה הרוויה. השיטה הנוספת מכונה " גג-גן" - מבנים בני שתי קומות, דירה אחת מעל, כוללת גג, ואחת למטה, כוללת גן. השיטה הנוספת הנפוצה שם היא שיטת הקוטג'ים הטוריים. בשכונה נמצאת אנדרטה לחללי אסון המסוקים. בסוף שנות ה-90 התרחבה מאוד השכונה ובהמשך רחוב מנחם בגין נבנו מספר מתחמים שכל אחד מהם מיועד לציבור משלו כגון: גני הדר ויוצאי חברון (ליטאים), קריית בעש"ט (חסידים), בינת לעתים (ספרדים), החושן (דתיים לאומיים), וכן אזור של עולי אתיופיה ואזור של עולי חבר העמים.
  • שעריה - בתחומיה נמצא בית החולים הגריאטרי שיקומי "בית רבקה".
  • אחדות
  • מחנה-יהודה נוסדה בשנת 1913 על ידי המשרד הארצישראלי כמושב עצמאי. בשנת 1937 צורפה השכונה לעיר פתח תקווה. השכונה מצויה מדרום למרכז העיר ובסמוך אליו. מדרום לשכונה נמצאות השכונות שעריה ואחדות וממזרחה עין-גנים.
  • שכונת בילינסון - שכונת מגורים שהוקמה בתקופת המנדט על אדמות שנקנו מהכפר הערבי פג'ה. צמודה לכפר סירקין. השכונה כוללת רק בתים צמודי קרקע. בשנים האחרונות גבר הביקוש לשכונה ובתים קטנים וישנים מפנים את מקומם לבתים מפוארים רחבי מידות.
  • קריית-אלון - שכונת מגורים שהוקמה לאחר קום המדינה על חורבות הכפר הערבי פג'ה, ושוכנה בעולים חדשים. בעת היווסדה נקראה בשם "פג'ה", וגם כיום מוכרת בקרב תושבי האזור בשם זה.
  • יוספטל - ממוקמת בין פג'ה לצומת גנים. מאוכלסת במשפחות ותיקות לצד עולים חדשים.
  • נווה גן - שכונה קטנה ויוקרתית בצפון העיר פתח-תקווה, מצפון לציר ז'בוטינסקי ומדרום לשכונת אם המושבות.
  • נווה עוז - במקור שכונת בתים צמודי קרקע ותיקה בדרום-מערב העיר פתח-תקווה. כיום כוללת גם אזור חדש של בתים צמודי קרקע דו משפחתיים. נחשבת למבוקשת ויוקרתית.
  • קריית מטלון במערב. שכונת מגורים שנוסדה לפני קום המדינה. מאוחר יותר נוספו אליה שכונות קטנות: קריית משה בדרום ושכונה בשם גן-שלמה מצפון לרחוב מסדה. כיום שכונות אילו נבלעו בתוך שכונת מטלון הוותיקה יותר. ממזרחה של שכונת קריית מטלון מתפתח לאחרונה אזור עסקי גדול, אשר נושא את השם מטלון.
  • קריית אריה - אזור תעשייה, מצפון לדרך ז'בוטינסקי.
  • אזור תעשייה סגולה - בצפון מזרח העיר, מצפון לשכונת כפר אברהם, ממערב לכביש 40 ומדרום לכביש 5 ולמחלף ירקון.
  • שכונת אם המושבות היא שכונה בצפון מערב פתח-תקווה (הבניה החלה בסוף שנות ה-90), בסמוך לבית העלמין ירקון, אזור התעשייה קריית אריה, כביש 5 ומחלף תקווה, לא הרחק מבית חולים בילינסון, בית חולים שניידר והקניון הגדול של פתח-תקווה. השכונה כוללת בתי קומות שמאכלסים בעיקר משפחות צעירות מהמעמד הבינוני-גבוה.
  • אם המושבות החדשה - כוללת מספר פרויקטים שונים, ביניהם לב הסביונים, אילנות, מגדלי אם המושבות, חפציבה, א. דורי, גינדי ועוד, רובם רבי קומות 9-23 קומות. גבולות השכונה, במערב דרך ראשון לציון, בצפון מסילת הברזל לכיוון ראש העין וסגולה, במזרח רחוב פיינשטיין ובית העלמין סגולה, בדרום האחים ישראלית ורחוב גיסין. רוב תושבי השכונה הם זוגות צעירים עם ילדים. בשכונה קיימת קבוצה פתוחה של פעילים מתנדבים, הפועלים בתחומים שונים

שלטון מקומי[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסל ארבע האמהות בכניסה לעיריית פתח תקווה
עיריית פתח-תקווה מבט כללי


Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – עיריית פתח תקווה
ראשי עיריית פתח תקווה
שלמה שטמפפר יוסף ספיר מרדכי קראוסמן פנחס רשיש ישראל פיינברג דב תבורי גיורא לב יצחק אוחיון אורי אוהד יצחק ברוורמן
1937 - 1940 1940 - 1951 1951 1951 - 1966 1966 - 1978 1978 - 1989 1989 - 1998 1998 - 2013 2013 2013 -

ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פתח-תקווה היא עיר תאומה של הערים הבאות‏[38]:

ערים תאומות עם קשר פעיל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערים תאומות עם קשר לא פעיל[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רן אהרנסון, לכו ונלכה, סיורים במושבות העלייה הראשונה, ירושלים: הוצאת יד יצחק בן צבי, ירושלים, 2004
  • מרדכי נאור, "ממושבה לעיר: כיצד הפכה 'אם המושבות' פתח-תקווה לעיר", אריאל, 1994.
  • אברהם יערי, זכרונות ארץ ישראל - כרך א':
    • זקני פתח-תקווה מפי משה סמילנסקי, אוּ‏מלבֶּ‏ס, עד 1878 - פרק כ"ה
    • טוביה סלומון, ייסוד פתח-תקווה, 1878 - 1880 - פרק כ"ו
    • זרח ברנט, אחת המתיישבים מפתח-תקווה מספר, 1871 - 1882 - פרק כ"ז
    • זקני פתח-תקווה מפי משה סמילנסקי, מטיפוסי המתיישבים על שפת הירקון, 1880 - פרק כ"ח
    • זקני פתח-תקווה, חידוש היישוב היהודי בפתח-תקווה על ידי עולי ביאליסטוק, 1883 - פרק כ"ט
    • מרדכי דיסקין, חלוץ עולי ליטא בפתח-תקווה, 1882 - 1886 - פרק ל'
    • יהודה ראב, בדוי יהודי בפתח-תקווה, 1885 - פרק ל"א
    • דב חביב לובמן, מהחיים בפתח-תקווה בשנים הראשונות', 1885 - 1886 - פרק ל"ב : "גלוי אליהו", קורטוב של כיבוש, "קפיצת הדרך",
    • זרח ברנט, התנפלות על פתח-תקווה, 1886 - פרק ל"ג
    • זקני פתח-תקווה מפי משה סמילנסקי, "סקנדר חדד" מראשוני השומרים של פתח-תקווה, 1886 - פרק ל"ד
    • יהודה אידלשטיין, אברהם שפירא ראש השומרים בפתח-תקווה. 1884 ואילך - פרק ל"ה : "במעלליו יתנכר נער", רצח במושבה, בעקבות סוסים גנובים
  • אברהם יערי, זכרונות ארץ ישראל - כרך ב': פרק ק"י, ההגנה על פתח-תקווה, מזכרונות בני המושבה, 1921
  • משה סמילנסקי, פרקים בתולדות היישוב - כרך א' ואחרים, תל אביב הוצאת דביר - תל אביב, 1939
  • חנוך ברטוב, "של מי אתה ילד", "השוק הקטן", "פצעי בגרות", רגל אחת בחוץ, "מתום עד תום" ובאמצע הרומן - פרקי ילדות והתבגרות במושבה פתח-תקוה, מאמצע שנות ה-20 של המאה ה-20 עד מלחמת העצמאות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מקור השם "עמק עכור" הוא בספר יהושע, בפרשת עכן שהתרחשה באזור יריחו: "וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ מֶה עֲכַרְתָּנוּ, יַעְכָּרְךָ ה' בַּיּוֹם הַזֶּה; וַיִּרְגְּמוּ אֹתוֹ כָל-יִשְׂרָאֵל אֶבֶן, וַיִּשְׂרְפוּ אֹתָם בָּאֵשׁ וַיִּסְקְלוּ אֹתָם בָּאֲבָנִים. וַיָּקִימוּ עָלָיו גַּל-אֲבָנִים גָּדוֹל עַד הַיּוֹם הַזֶּה, וַיָּשָׁב ה' מֵחֲרוֹן אַפּוֹ; עַל-כֵּן קָרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא עֵמֶק עָכוֹר עַד הַיּוֹם הַזֶּה." (יהושע, פרק ז', פסוקים כ"ה-כ"ו)
  2. ^ דרכה של המושבה, באתר "פתח תקווה אם המושבות".
  3. ^ ראו: זאב וילנאיבראשית היה "גיא-אוני", דבר, 3 במאי 1962
  4. ^ ראו: יהושע קניאל, ‏הוויכוח בין פתח-תקווה לראשון-לציון על הראשוניות בהתיישבות ומשמעותו ההיסטורית, קתדרה 9, תשרי, תשל"ט, אוקטובר 1978
  5. ^ על אלעזר ראב ראה כאן.
  6. ^ מקור: רות קרק ויוסף גלס תרומתו של חיים אמזלאג לקהילה היהודית
  7. ^ המקום שבו הייתה הבאר היה שטח ציבורי שהיה לגן. היום (2008) השטח הוא ככר ציבורית. על מקום הבאר ניצבת מזרקת מי שתייה ציבורית מודרנית. ברצפת האבן חקוקה כתובת לציון האתר. מקור: רן אהרונסון עמ' 86
  8. ^ גם בימינו נוהגים כך
  9. ^ עד היום ניתן למצוא בתי טיט וקש בחצרות האחוריות במרכז העיר – ברחוב פינסקר, ברחוב חובבי ציון 17 (שם גר ראש העירייה הראשון יהושע שטמפפר) וברחוב גוטמן.
  10. ^ האגח המוניציפלי העברי הראשון – ועד מושבת פתח תקוה
  11. ^ פתח-תקוה: הרכבת, דואר היום, 12 באפריל 1922
  12. ^ מיהו הרוב בפתח תקווה שמרד בהנהלת הסוכנות, דבר, 8 בדצמבר 1934
  13. ^ ארבע התפוצצויות אדירות זעזעו את פתח תקוה, מעריב, 8 ביולי 1971
  14. ^ נתונים סטטיסטים, באתר עיריית פתח תקווה
  15. ^ פרופיל פתח תקווה באתר הלמ"ס
  16. ^ אודות הקניון באתר הרשמי
  17. ^ נקודות חן סביב השוק בפתח תקווה את וואלה
  18. ^ י.י. ילין, אות הזמן, מוריה, 24 במרץ 1913
  19. ^ הכנסת ספר תורה לבית הכנסת קריצמן בפתח תקווה, אתר דתילי, 26 בדצמבר 2007
  20. ^ אנ"ש, פתח תקווה, ראש השנה באם המושבות, דואר היום, 20 בספטמבר 1928
  21. ^ פתח תקווה, במועצה המקומית, דואר היום, 25 בספטמבר 1935
  22. ^ פתח תקווה בת שישים, הצופה, 22 בינואר 1931
  23. ^ עולי גרמניה בתוך היישוב בפתח תקווה, הצופה, 2 במרץ 1941
  24. ^ לקראת הבחירות לעירית פתח תקווה, הצופה, 28 ביוני 1940
  25. ^ לרשימת בתי כנסת ב-1948 ראו: החזית הדתית המאוחדת, הצופה, 24 בדצמבר 1948
  26. ^ ישיבת לומז'ה-רח' הרצל באתר הצנחנים.
  27. ^ מאיר הלחמי, "בית פתח תקווה", תולדות החסידות בארץ ישראל, ירושלים, הוצאת במה, תשנ"ח 1997, חלק ב', עמ' 329-335.
  28. ^ מאיר הלחמי, "בית נדבורנא פתח תקוה", תולדות החסידות בארץ ישראל, ירושלים, הוצאת במה, תשנ"ח 1997, חלק ב', עמ' 211‏-216.
  29. ^ הרב אברהם יעקב אורלנסקי, באתר קדושי תרפ"ט
  30. ^ אהרן הכהן אורלנסקי ז"ל,
  31. ^ האבא של אם המושבות, הצופה, 28 באוגוסט 2007.
  32. ^ התקיים טקס הכרזת הפרס ע"ש הרב משה מלכה זצ"ל, 13 במרץ 2007, חדשות המגזר הדתי.
  33. ^ אורי פולק, ‏הרב מיכה הלוי נבחר לרב העיר פתח תקווה, באתר כיפה, 21 בפברואר 2012
  34. ^ הופעל רמזור ראשון בפתח תקווה, דבר, 3 ביוני 1957
  35. ^ תהילה עופר, הפער החברתי מתחיל ... ברמזור, מעריב, 15 במרץ 1972
  36. ^ עינב יוסף-זדה, לא יודעים מתי האוטובוס הבא? שאלו את התחנה!, באתר mynet‏, 26 באוגוסט 2009
  37. ^ אתר האינטרנט של כפר גנים]
  38. ^ ערים תאומות באתר העירייה


מראה כללי של שכונת אם המושבות וחלקה הצפוני של העיר מאזור מחלף מורשה
Magnify-clip.png
מראה כללי של שכונת אם המושבות וחלקה הצפוני של העיר מאזור מחלף מורשה
מראה פנורמי מתל הזבל הישן בהוד השרון: מימין גורדי השחקים של תל אביב ורמת גן והשדות בדרומה של הוד השרון; בתווך פתח תקווה והר הזבל הישן שבצפונה, ובקדמת התמונה תל קנה ואפיקו של נחל הדר; שמאלה משם ראש העין ואזור התעשייה נווה נאמן, ובקצה השמאלי שכונותיה הדרומיות של הוד השרון
Magnify-clip.png
מראה פנורמי מתל הזבל הישן בהוד השרון: מימין גורדי השחקים של תל אביב ורמת גן והשדות בדרומה של הוד השרון; בתווך פתח תקווה והר הזבל הישן שבצפונה, ובקדמת התמונה תל קנה ואפיקו של נחל הדר; שמאלה משם ראש העין ואזור התעשייה נווה נאמן, ובקצה השמאלי שכונותיה הדרומיות של הוד השרון

קואורדינטות: 32°5′0.95″N 34°53′29.75″E / 32.0835972°N 34.8915972°E / 32.0835972; 34.8915972