יוהאן קזימיר, דוכס סקסוניה-קובורג
 | |||||
| לידה |
12 ביוני 1564 גותה, דוכסות סקסוניה (1547–1572) .svg){kind=small}  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
16 ביולי 1633 (בגיל 69) קובורג, דוכסות סקסוניה-קובורג  | ||||
| מקום קבורה |
Pfarrkirche | ||||
| השכלה |
אוניברסיטת לייפציג | ||||
| בן או בת זוג |
Anna of Saxony (16 בינואר 1586–?) מרגרטה מבראונשווייג-לינבורג (16 בספטמבר 1599–?) | ||||
| השושלת הארנסטינית | |||||
| |||||
  | |||||
יוהאן קזימיר, דוכס סקסוניה-קובורג (בגרמנית: Johann Casimir von Sachsen-Coburg; 12 ביוני 1564 – 16 ביולי 1633) היה הדוכס של סקסוניה-קובורג. הוא היה צאצא של הענף הארנסטיני של בית וטין. תחת שלטונו, עיר המגורים קובורג שגשגה עם הקמת מבנים רבים שלאדריכלות הרנסאנס שנשארו עד היום.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
יוהאן קזימיר נולד בטירת גרימנשטיין בגותה ב-12 ביוני 1564 כאמצעי מבין שלושת בניו של יוהאן פרידריך השני, דוכס סקסוניה ואשתו אליזבת, רוזנת פפאלץ-זימרן-שפונהיים. בגלל הסנקציות של האימפריה הרומית הקדושה (Reichsexekution) נגד גותה, אביו איבד ב-15 באפריל 1567 את נחלותיו וחירותו. אחר כך התגורר יוהאן קזימיר עם אחיו, פרידריך היינריך (שנפטר ב-1572 בגיל 11) ויוהאן ארנסט ואמם, תחילה באייזנך, אחר כך בחצרו של דודו יוהאן וילהלם, האפוטרופוס של הילדים, בוויימאר, ולבסוף באייזנברג, תורינגיה. בשנת 1570 החזירה דיאטת שפייר לאחים את הזכויות והפריבילגיות של אביהם. שנתיים לאחר מכן, בקיץ 1572, עברה אמם לאוסטריה כדי להצטרף לבעלה בשבי. כמה חודשים לאחר מכן, ב-6 בנובמבר 1572, זכו שני בניה על ידי חלוקת ארפורט בדוכסות סקסוניה-קובורג-אייזנך. הנסיכות כללה אזורים דרומיים ומערביים של תורינגיה, כולל הערים אייזנך, גותה והילדבורגהאוזן. האפוטרופוסים הנוספים של הילדים היו יוהאן גאורג, הנסיך הבוחר מברנדנבורג (מאז 1578 גאורג פרידריך, מרקיז ברנדנבורג-אנסבך) והסב מצד האם, פרידריך השלישי, הנסיך הבוחר מפפאלץ, וגם אויבו של אביו, אוגוסט, הנסיך הבוחר מסקסוניה, שפיקח על חינוכו של יוהאן קזימיר וכן על העוצרות של הנסיכות החדשה בקובורג. יוהאן קזימיר ואחיו עברו לקובורג ב-5 בדצמבר 1572. שומריו חתמו בשם יוהאן קזימיר על נוסחת הקונקורד (Konkordienformel) משנת 1577 ועל ספר הקונקורד (Konkordienbuch) משנת 1580, שתי ההצהרות המוסמכות של האמונה הלותרנית. [1]
בין 1578 ל-1581 למד יוהאן קזימיר באוניברסיטת לייפציג . ב-6 במאי 1584 הוא התארס, ללא הסכמת אביו, עם אנה, בתו של אוגוסט מסקסוניה, לה נישא ב-16 בינואר 1586 בדרזדן . רק לאחר מותו של אוגוסט מסקסוניה ב-11 בפברואר 1586, היה הדוכס יוהאן קזימיר בגיל 22 מסוגל לקבל על עצמו עם אחיו יוהאן ארנסט את ממשלת נסיכותו.
שלטונו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1596 חילקו האחים את נסיכותם לשניים. יוהאן ארנסט קיבל את דוכסות סקסוניה-אייזנך ויוהאן קזימיר המשיך לשלוט לבדו בקובורג. המחוזות שלו הורכבו מהמחוזות של קובורג עם תת-המחוזות לאוטר, רודך וגסטונגהאוזן ביי זוננפלד, הלדבורג עם תת-מחוז של הילדבורגהאוזן, רמהילד, אייספלד, שאלקאו, זונברג, נוישטאדט, נויהאוס, מונשרדן וזונפלד.
תחת יוהאן קזימיר, לעיר מגוריו, קובורג, הייתה פסגה תרבותית ראשונה עם דחיפה לבנייה. שלוס ארנבורג נבנה מחדש בסגנון הרנסאנס כ-Stadtschloss (טירת העיר). שלוס קלנברג לשעבר, הורחב לבקתת ציד; הקפלה שלו נחנכה בשנת 1618 כהקדש הפרוטסטנטי הראשון בקובורג. ה-Veste Coburg הוסבה למצודה דוכסית, והארסנל וכן מבני הממשלה (Stadthaus) נבנו מחדש ב-Marktplatz (כיכר השוק). בנוסף, הוא הקים את הגימנסיה Casimirianum, הרחיב את ספריית הטירה כך שתכלול את ירושת אוספי הספרים שלו ובשנת 1603 שכר את המלחין מלכיאור פרנק כמנהל המוזיקה של הופקפלמייסטר. משק הבית של חצר הדוכסות החזיק לזמן מה 213 אנשים ו-130 סוסים.
מבחינה פוליטית הצליח יוהאן קזימיר לגרום ל-Reichsritterschaft (קהילת האבירים הקיסריים) להיכנע לריבונותו על ידי הבטחת סמכות השיפוט על אחוזות המדינה שלהם. הוא הוציא את הפקודה להקים את הכנסייה הלותרנית הממלכתית עם הדוכס בתור summus episcopus (בלטינית, "הבישוף העליון"), הטקטיקה שאומצה מאוחר יותר על ידי רבות ממדינות תורינגיה. כסמכות העליונה היחידה של צדק ודת בנסיכות, הוא בנה בקובורג בשנת 1589 בית משפט מיוחד לאצילים, בית משפט לערעורים), שופנשטול (בית משפט לצדק) ובשנת 1593 הוסיף עבור הכנסייה הלותרנית, קונסיסטוריה, שכיסתה גם את סקסוניה-ויימאר אך נשארה בינה.
מעל לכל, הוא בנה, בתור הליבה של ממשלתו של קובורג, מנגנון אדמיניסטרטיבי, שהתקיים לאחר מותו ושרד תהפוכות פוליטיות רבות. יוהאן קזימיר הצליח להישאר נייטרלי במלחמת שלושים השנים עד 1631. לאחר שהצטרף לצד הפרוטסטנטי תחת שוודיה, ביצעו הכוחות הקיסריים והבוואריים בפיקודו של ולנשטיין את כיבוש קובורג ואת המצור הלא מוצלח של הוסט בשנת 1632.[2]
בתקופת שלטונו, משפטי המכשפות והשריפות היו בשיאם. הוא אפשר ל-178 משפטי מכשפות להמשיך. בשנת 1593 התגרש הדוכס יוהאן קזימיר מאשתו הראשונה בשל ניאוף ולאחר מכן הוא החזיק אותה בשבי עד מותה ב"ווסטה". בשנת 1599, הוא התחתן עם מרגרט, בתו של וילהלם, דוכס בראונשווייג-לינבורג. [3] יוהאן קזימיר מת בקובורג ב-16 ביולי 1633. מכיוון שהיה ערירי, נחלתו נפלה לאחיו יוהאן ארנסט, דוכס סקסוני-אייזנך.
אילן יוחסין[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ (de) Cf. Bekenntnisschriften der evangelisch-lutherischen Kirche de:BSLK (Confessions of the Evangelical Lutheran Church), p. 15 and p. 763.
- ^ Klüglein, Norbert (1991). Coburg Stadt und Land (German). Verkehrsverein Coburg.
- ^ (de) Das fürstliche Beilager Herzog Johann Casimirs auf Schloss Heldburg und in Coburg (The Princely Nuptials (wedding) of Duke John Casimir at the Heldburg Castle and in Coburg), see: Norbert Klaus Fuchs: Das Heldburger Land – ein historischer Reiseführer (The Land of Heldburg – a Historical Guide); Bad Langensalza, Verlag Rockstuhl, 2013, מסת"ב 978-3-86777-349-2