קובורג
| |||
 | |||
| מדינה |
 גרמניה | ||
|---|---|---|---|
| מדינה פדרלית |
 בוואריה | ||
| מחוז | פרנקוניה עילית | ||
| ראש העיר | Dominik Sauerteig | ||
| שטח | 48.29 קמ"ר | ||
| גובה | 292 מטרים | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ בעיר | 41,842 (31 בדצמבר 2022) | ||
| קואורדינטות | 50°15′30″N 10°57′28″E / 50.258469444444°N 10.957869444444°E | ||
| אזור זמן | UTC +1 | ||
| https://www.coburg.de/ | |||
  | |||
קובורג (בגרמנית: Coburg) היא עיירה הממוקמת על נהר איץ במחוז פרנקוניה עילית בבוואריה, גרמניה. למרות היותה במשך תרופה ארוכה אחת ממדינות תורינגיה של בית וטין, היא הצטרפה לבוואריה בהצבעה עממית ב-1920. עד למהפכה של 1918, היא הייתה אחת מהבירות של דוכסות סקסוניה-קובורג-גותה ושל דוכסות סקסוניה-קובורג-זאלפלד.
באמצעות מדיניות שושלתית מוצלחת, המשפחה הנסיכותית השלטת נישאה לכמה ממשפחות המלוכה של אירופה, בעיקר בדמותו של הנסיך אלברט, שנישא למלכה ויקטוריה ב-1840. כתוצאה מהקשרים ההדוקים הללו עם בתי המלוכה של אירופה בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, קובורג זכתה לביקורים תדירים של ראשי אירופה ומשפחותיהם.
קובורג היא המיקום של Veste Coburg, אחת הטירות הגדולות בגרמניה. בשנת 1530 התגורר בה מרטין לותר במשך שישה חודשים בזמן שתרגם את התנ"ך לגרמנית (תנ"ך לותר).
אוכלוסיית קובורג מונה בימינו קרוב ל-41,500. מכיוון שהיא ניזוקה רק מעט במלחמת העולם השנייה שרדו בה מבנים היסטוריים רבים, מה שהופך אותה ליעד תיירותי פופולרי.
גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיקום[עריכת קוד מקור | עריכה]
קובורג שוכנת כ-90 קילומטרים (56 מיל) דרומית לארפורט וכ-100 קילומטרים (62 מיל) צפונית לנירנברג על נהר איץ. זהו מחוז עירוני והוא מוקף ב-Landkreis Coburg. קובורג שוכנת למרגלות הרמה התורינגית. קובורג, בוואריה הייתה חלק מגרמניה המערבית עד לאיחוד מחדש ב-1990, אך משלושה צדדים היא גובלת בתורינגיה שהייתה חלק מגרמניה המזרחית. הגבול בין בוואריה לתורינגיה היה גם הגבול הפנימי של גרמניה.
חלוקות משנה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קובורג מחולקת ל-15 כפרים – Stadtteile:
- קובורג (העיר עצמה)
- ביירסדורף
- ברטלסדורף
- קורטנדורף
- קריידליץ
- גלנד
- קטשנדורף
- לבלשטיין
- ליצלבוך
- נוי- ונירסהוף
- נויזס
- רגן
- שיירפלד
- זיידמנסדורף
- ויסטנאהורן
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
המאה ה-11 עד המאה ה-16[עריכת קוד מקור | עריכה]
קובורג הוזכרה לראשונה במסמך נזירי משנת 1056, שסימן את העברת הבעלות לארכיבישוף-הבוחר של קלן, אף על פי שהיה במקום יישוב שקדם לו בשם "Trufalistat". מקור השם קובורג אינו ברור; האלמנט הראשון עשוי להיות "kuh", מה שייתן משמעות מילולית של "רובע פרות".
"קובורג" התייחס בתחילה לנכס שמרכזו על הגבעה שבה נבנתה מאוחר יותר וסטה קובורג. השרידים העתיקים ביותר שלה מתוארכים למאה ה-12 או ה-13. בשנת 1248 הגיעה הטירה לרשות בית הננברג ובשנת 1353 עברה לבית וטין עם נישואיו של פרידריך השלישי עם קתרינה מהנברג ובתחילה נחשבה בעיניהם כמאחז סקסוני בתוך פרנקוניה.
במהלך הדיאטה של אאוגסבורג ב-1530 בילה הרפורמטור מרטין לותר שישה חודשים בטירה (הממוקמת בנקודה הדרומית ביותר של הדוכסות הסקסונית) בזמן שהלורד המגן שלו, יוהאן, הנסיך הבוחר מסקסוניה, השתתף בה. לותר לא הורשה להשתתף על ידי הנסיך, שחשש שהוא ייכלא וישרף ככופר. בעודו מתגורר בטירה המשיך לותר בתרגומו של התנ"ך לגרמנית.
בשנת 1547 הועבר בית הנסיכות מהווסטה למנזר לשעבר, שנבנה מחדש כארמון רנסאנס, ארנבורג.
המאה ה-17 עד תחילת המאה ה-20[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1596 הועלתה קובורג למעמד של בירה של אחד מהשטחים הסקסונים-תורינגים המפוצלים של השושלת, הדוכסות החדשה שנוצרה לאחרונה של סקסוניה-קובורג בהנהגתו של הדוכס יוהאן קזימיר (שלט בשנים 1596–1633). מ-1699 עד 1826, היא הייתה אחת משתי הבירות של דוכסות סקסוניה-קובורג-זאלפלד, ומ-1826 עד 1918 הייתה בירת דוכסות סקסוניה-קובורג-גותה.
ארנסט פרידריך, הדוכס הרביעי מסקסוניה-קובורג-זאלפלד, העביר את בירתו מזאלפלד לקובורג ב-1764. לאחר מכן הפכה קובורג לבירתה של דוכסות סקסוניה-קובורג-זאלפלד ומאוחר יותר של דוכסות סקסוניה-קובורג-גותה.
בתחילת המאה ה-19 נהרסו הביצורים של העיר מימי הביניים והוחלפו בפארקים. הדוכס פרנץ גם התחיל את אוסף תחריטי הנחושת שהוא היום חלק ממוזיאון Veste Coburg. תחת בנו, ארנסט, הוקמה כיכר הטירה (גר') עם מה שנקרא היום "לנדסטיאטר קובורג". הוא גם בנה מחדש את הארנבורג בסגנון תחייה גותי.
באמצע המאה ה-19, הדוכס ארנסט השני תמך ברעיונות לאומיים וליברליים וקובורג אירחה את המפגש הראשון של האגודה הלאומית הגרמנית, ייסוד אגודת הזמרים הגרמנית (גר') ופסטיבל התעמלות גרמנית (גר') הראשון (פסטיבל ספורט לאומי).
במהלך המאה ה-19 יצרו נישואי שושלת קשרים עם משפחות המלוכה של בלגיה, בולגריה, פורטוגל ובריטניה. זה הפך את המשפחה הדוכסית משליטי דוכסות זעירה למדי למשפחה בעלת תפקיד משפיע בפוליטיקה האירופית. עידן ההשפעה הפוליטית הגיע לשיא עם לאופולד פרידריך אשר נולד כנסיך סקסניה-קובורג-זאלפלד, והפך למלך בלגיה ב-1831, ואלברט, נסיך סקסה-קובורג-גותה, יליד שלוס רוזנאו, אשר נשא לאישה את בת דודתו הראשונה, המלכה ויקטוריה ב-1840.
הנישואים בין אלברט וויקטוריה הקימו את בית המלוכה הבריטי הנוכחי, אשר שינה את שמו לבית וינדזור במהלך מלחמת העולם הראשונה. נישואים אלו הובילו לאיחוד עם השושלת השלטת בגרמניה, בית הוהנצולרן, כאשר ילדתם הבכורה של הזוג, ויקטוריה, נישאה לקייזר לעתיד פרידריך השלישי.
לאחר נישואיה אמרה המלכה ויקטוריה על קובורג:
אם לא הייתי מי שאני, זה היה הבית האמיתי שלי, אבל תמיד אשקול זאת כביתי השני.
בשל הקשרים המלכותיים בין בתי המלוכה של אירופה, קובורג הייתה האתר של חתונות וביקורים מלכותיים רבים של הדוכסים. מלכת בריטניה ויקטוריה ערכה שישה ביקורים בקובורג במהלך 63 שנות שלטונה. בשנת 1894 חתונתם של ארנסט לודוויג, הדוכס הגדול של הסן וויקטוריה מליטה, נסיכת אדינבורו וסקסה-קובורג-גותה הפגישה את המלכה ויקטוריה, בנה אדוארד (לעתיד אדוארד השביעי), בנה השני אלפרד (דוכס סקסה-קובורג-גותה), בתה הקיסרית הגרמנית פרידריך (ויקטוריה), ורבים מנכדיה, כמו הצאר לעתיד ניקולאי ואלכסנדרה מרוסיה (אליקס מהסן), הקייזר וילהלם השני מגרמניה, והמלך העתידי ג'ורג' החמישי של בריטניה.
בנובמבר 1918 התפטר הדוכס האחרון מסקסוניה-קובורג-גותה, קרל אדוארד. המדינה החופשית קובורג שהוקמה כעת הייתה צריכה להחליט אם להיות חלק מתורינגיה או בוואריה. במשאל עם בנובמבר 1919 הצביעו המקומיים להצטרף לבוואריה ברוב של 88%. ב-1 ביולי 1920 הצטרפה קובורג לבוואריה.
העידן הנאצי[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1929 הייתה קובורג העיר הגרמנית הראשונה בה זכתה המפלגה הנאצית ברוב מוחלט של הקולות במהלך הבחירות המוניציפליות. בשנת 1932 הייתה קובורג העיר הגרמנית הראשונה שהפכה את אדולף היטלר לאזרח כבוד.
הקהילה היהודית של קובורג[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקובורג היו אזרחים יהודים כבר במאה ה-14. בשנות ה-70 של המאה ה-19 הם קיבלו אישור לשכור לצמיתות את כנסיית סנט ניקולס להסבה לבית כנסת. בשנת 1931 הוטל חרם לא רשמי על עסקים יהודיים. ב-1932 ביטלה מועצת העירייה את חוזה החכירה של כנסיית סנט ניקולס. בשנת 1933 נסגר בית הכנסת. הוא עדיין נשאר עומד. ב-25 במרץ 1933 נעצרו ועונו 40 יהודים בקובורג. הם לא שוחררו עד שהפרשה נודעה בעולם.
ב-9 בנובמבר 1938, ליל הבדולח, נכלאו כל הגברים היהודים. בתי יהודים, חנויות ובית הספר נהרסו. הקהילה היהודית של קובורג מנתה 68 ב-1869, 210 (1.3% מכלל האוכלוסייה) ב-1880, 316 (1.3%) ב-1925 ו-233 (0.9%) ב-1933. בסביבות 150 הצליחו לעזוב עד 1942, או היגרו מגרמניה או עברו לערים אחרות בגרמניה. השאר גורשו לריגה, איזביצה וטרזיינשטט בשלושה טרנספורטים בין נובמבר 1941 לספטמבר 1942. ספר הזיכרון של הארכיון הפדרלי הגרמני לקורבנות רדיפת היהודים בגרמניה מפרט 63 תושבים יהודים של קובורג, שגורשו וברובם נרצחו. הקהילה היהודית של קובורג לא הוקמה מחדש לאחר המלחמה.
לאחר מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר מלחמת העולם השנייה, שבה קובורג שרדה ברובה ללא נזק, עמדה העיירה בפני האתגר של שילוב של למעלה מ-15,000 פליטים. בעוד ששאר הנסיכויות הסקסוניות-תורינגיות שולבו ברפובליקה הדמוקרטית הגרמנית, קובורג הבווארית הפכה לחלק מגרמניה המערבית. כתוצאה מכך, העיירה בילתה את שנות המלחמה הקרה ממש ליד מסך הברזל, מוקפת בשטח מזרח גרמני משלושה צדדים ומנותקת מחלק גדול מהארץ האחורית הטבעית שלה.
בשנת 1946, טען שגריר פולין אוסקר ר. לאנג כי קובורג הייתה בסיס לבעלות הברית המערביות לארגון מרד פולני מזוין בראשות ולדיסלב אנדרס נגד הקומוניסטים הנתמכים על ידי הסובייטים בפולין.
דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
למעלה משני שלישים מאוכלוסיית קובורג מתגוררים בעיירת הליבה קובורג ולא באחד מהכפרים שהתמזגו איתה במאה ה-20. חלקם שומרים על אופי כפרי ברובו.
דת[עריכת קוד מקור | עריכה]
רוב תושבי קובורג הם חברים בכנסייה האוונגליסטית (לותרנית). קהילות נוצריות אחרות הן בפטיסטים, אדוונטיסטים של היום השביעי, תנועת ה-ICF, עדי יהוה, קתולים, קתולים ישנים והכנסייה האפוסטולית החדשה, כמו גם מורמונים. ישנן גם שלוש קהילות של מוסלמים. בקובורג הייתה קהילה יהודית גדולה עד שנות ה-40. יהודים חיו שם מאז המאה ה-14. בית הכנסת הישן היה כנסייה לשעבר. כיום הוא משמש את הקתולים הישנים. קובורג הפכה לפרוטסטנטית לאחר הרפורמציה. כל הקתולים נרדפו. קהילה קתולית חדשה נוסדה במאה ה-19.
כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1919 הקימו מקס ברוס וארנסט יונגלינג את מפעל המתכת "מקס ברוז ושות'" לייצור חלקי רכב. החברה עדיין פועלת כיום, בשם "Brose Fahrzeugteile".
בשנת 1950 עברה חברת "Haftpflicht-Unterstützungs-Kasse kraftfahrender Beamter Deutschlands a.G" (היום HUK-Coburg (גר')) מארפורט לקובורג. HUK היא המעסיק הגדול והמשלם הגדול ביותר של מס חברות מקומי (גר') בקובורג.
"Kapp Werkzeugmaschinen" היא יצרנית של מכונות כרסום גלגלי שיניים מאז 1953, לאחר שהשתלטה על נכסי הייצור של COMAG (Coburger Maschinenbau GmbH).
Waldrich-Coburg, שנוסדה בשנת 1920, מייצרת מכונות כרסום CNC במגוון גדלים, כאשר הגדולה שבהן יכולה להתמודד עם חפץ בגודל 50 על 14 על 10 מטרים.
חברת Kaeser Compressors, שנוסדה בשנת 1919, מייצרת מדחסי אוויר בגדלים שונים.
קובורג מחזיקה נתח מעל הממוצע של עובדים מייצרי סחורות. בשנת 2013, מתוך 32,962 עובדים 10,421 עבדו בענפי התעשייה או הבנייה (31% לעומת ממוצע ארצי של 24%), 4,853 במסחר, תחבורה ותיירות, 10,381 בשירותים מקצועיים ו-7,230 בשירותים ציבוריים ופרטיים.
מלונות בקובורג ספרו יותר מ-61,000 מבקרים מעל לילה ב-2014 (מתוכם כ-53,000 מגרמניה). הם שהו בסך הכול כמעט 120,000 לילות, או קרוב לשני לילות לשהות לכל מבקר בממוצע.
בשנת 2017 היה התמ"ג לתושב 91,506 אירו בקובורג, מה שהציב אותו במקום החמישי מבין 96 המחוזות העירוניים והכפריים (ממוצע בוואריה: 46,698 אירו).
ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]
קובורג מחזיקה בברית ערים תאומות עם:
קובורג, קנדה
גאיס, טרנטינו-אלטו אדיג'ה, איטליה
האי וייט, הממלכה המאוחדת
ניור, צרפת
אודנארד, בלגיה
טולידו, אוהיו, ארצות הברית
סמל העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]
.svg)
הסמל של קובורג, המכבד את הפטרון הגרמני של העיר, מאוריציוס הקדוש, הוענק ב-1493. בשנת 1934, הממשלה הנאצית אסרה כל האדרה של הגזע האפריקאי, והם החליפו את הסמל בסמל המתאר חרב אנכית עם צלב קרס נאצי על הניצב. סמל העיר המקורי שוחזר בשנת 1945 בסוף מלחמת העולם השנייה. כיום ניתן למצוא את הצללית של הקדוש הפטרון של העיר קובורג בעיקר על מכסי ביוב ועל סמל העיר.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של קובורג- קובורג, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
