אלברכט פון ולנשטיין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ולנשטיין בקרב

אלברכט ונצל אוזביוס פון ולנשטייןגרמנית:‏[1]Albrecht Wenzel Eusebius von Waldstein24 בספטמבר 1583 בוהמיה - 25 בפברואר 1634 אגר) היה אציל בוהמי והמצביא המפורסם ביותר שפעל בשירות האימפריה הרומית הקדושה. פיקד על כוחות הליגה הקתולית במהלך מלחמת שלושים השנים, אולם ניסה לתווך בין הקתולים והפרוטסטנטים בניגוד לרצון הקיסר ונרצח באגר.

בתחילת המלחמה לאחר שדיכא הקיסר את המרידות בבוהמיה והגיע בכיבושיו עד לגבולות דנמרק חשש מלך דנמרק הפרוטסטנטי כריסטיאן הרביעי משכן קתולי חזק יתר על המידה, וצבא דני שמנה 20,000 שכירי חרב רובם ממומנים מהונו הפרטי של המלך פלש לגרמניה, הקיסר נאלץ לשכור את שירותיו של ולנשטיין שארגן בבראונשוויג צבא שמנה בין 30,000 ל-100,000 חיילים. ולנשטיין ערך הסכם עם הקיסר לפיו ילחום המצביא לצד הכוחות הקתולים ובתמורה יוכלו חייליו של ולנשטיין לבזוז כל אזור שיכבשו.

מלך דנמרק כלל לא ידע על צבאותיו של ולנשטיין אלא רק על צבאותיו של הגנרל יוהאן ט'סרקלס פון טילי, ונאלץ לסגת לפני שישמידו שני הגנרלים את צבאו כליל. הצבא הדני הצליח להמלט אולם טילי השיג אותו בקרב לותר והשמיד אותו, צבאו של ולנשטיין המשיך להתקדם צפונה וכבש את מקלנבורג פומרניה ויוטלנד אולם העדר צי מנע ממנו לכבוש את עיר הבירה הנמצאת באי זילנד. ולכן החל לנוע לכיוון עיר הנמל שטרלזונד העיר היחידה שממנה יוכל להקים צי כדי לכבוש את האיים הדנים. מלך דנמרק ביקש עזרה מאנגליה צרפת סקוטלנד סקסוניה ושבדיה סיוע אולם מתוכם רק סקוטלנד ושבדיה שלחו סיוע.

מול כוחותיו של ולנשטיין שצרו על העיר עמדו תושביה, לצידם עמדו כ-9,000 חיילים סקוטים בפיקודו של רוברט מונרו וחיל מצב שבדי קטן בפיקודו של אלכסנדר לסלי. ולנשטיין הצהיר כי יכבוש את העיר בשלושה ימים אולם צבאו ספג אבדות כבדות ונאלץ לסגת. הקיסר החל להבין שלא היה משתלם להשקיע בוולנשטיין וחתם על הסכם לובק בו הפסיק כריסטיאן הרביעי את תמיכתו בפרוטסטנטים בגרמניה ובתמורה תשמור דנמרק על ריבונותה. ב-1630 פיטר הקיסר את ולנשטיין כי חשש שהוא מנסה לנגוס בעוצמתו הפוליטית.

אולם באותה שנה פלש צבאו של מלך שבדיה גוסטבוס אדולפוס לתחומי האימפריה, השבדים כמו הדנים חששו מהקתולים ורצו לחזק את שליטתם באזור, וללא צבאו של ולנשטיין נאלץ הקיסר להסתמך בעיקר על צבאות הליגה הקתולית בפיקודו של טילי. ב-1631 פלש טילי לסקסוניה במטרה למנוע מהסקסונים לאחד כוחות עם השבדים, מלך שבדיה ניצל את ההזדמנות ושכנע את הנסיך הבוחר של סקסוניה יוהאן גאורג הראשון להעמיד את כוחותיו לרשות צבא שבדיה טילי ערך את כוחותיו בברייטנפלד והתכונן לפגוש את גוסטבוס אדולפוס.

למרות יתרונם המספרי של הקתולים ניצחו הפרוטסטנטים. שנה לאחר מכן נפגשו טילי וגוסטבוס אדולפוס בקרב ריין, שוב הובסו הקתולים והפעם טילי עצמו נהרג. הקיסר נאלץ בלית ברירה לשוב ולשכור את שירותיו של ולנשטיין אולם צבאו של ולנשטיין הובס בקרב ליצן, למרות שמלך שבדיה נהרג.

הקיסר איבד את האמון בו ורגש זה התחזק לאחר שנודע לו שוולנשטיין מנסה להשיג על דעת עצמו הסכם שלום עם הפרוטסטנטים. הוא כבר עמד לחתום על הפקודה להורגו אולם כמה קצינים אירים וסקוטים מצבאו של ולנשטיין מרדו בו ב-25 בפברואר בעוד הוא מחכה באגר לתשובה מהשבדים. ראשי המורדים היו סרן אירי בשם וולטר דברו ומפקדים סקוטים בשם וולטר לסלי וג'ון גורדון הם פרצו לטירתו של ולנשטיין העירו אותו משנתו ורצחו אותו.

למרות שבאופן רשמי הקיסר לא הורה על הרצח הוא שיבח את הרוצחים ותגמל אותם ביד רחבה.

הרצח

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ או: von Wallenstein‏.