יונתן גולד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יונתן גולד
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 1972 (בן 52 בערך)
קיבוץ אפק, ישראל
תחום יצירה ציור
זרם באמנות אמנות עכשווית
פרסים והוקרה פרס האמן הצעיר (2000) עריכת הנתון בוויקינתונים
בת זוג רעות עירון
מספר צאצאים 2
jonathangold.net
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

יונתן גולד (נולד ב-1972) הוא צייר ישראלי, המתגורר ויוצר בתל אביב. היצירה של גולד משקפת נקודת מבט עכשווית ביחס לציור המודרני ובמיוחד ביחס לציור הישראלי[1], והיא מרבה לעסוק בסיטואציה החברתית, למשל ביחס בין היחיד לקבוצה[2], בין נשים לגברים ובין הצייר לצופה[3].

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גולד גדל בקיבוץ אפק, ובגיל 16 עזב את מסגרת החינוך הפורמלית ועבר ללמוד אמנות בתוכנית לבני נוער במכללת תל חי. מאוחר יותר, בין השנים 1992–1995, עבד עם בני נוער במסגרות שונות. במהלך תקופה זו זכה בתחרות ליוצרים צעירים בתחומי האמנויות הפלסטיות, שמקיים מוזיאון הכט[4].

בשנת 1995 עזב גולד את הקיבוץ ועבר להתגורר בתל אביב, שם הציג תערוכת יחיד ראשונה (2001, "טיפוסים אידיאליים", גלריה רוזנפלד)[5][6]. בשנת 2001 נסע לאמסטרדם, הולנד, ללמוד ב-The Rijksakademie van beeldende kunsten, ולאחר שסיים את לימודיו עבר לברלין, גרמניה, שם המשיך ליצור ולהציג[7]. בשנת 2007 שב לישראל ומאז הוא יוצר בתל אביב ומתגורר בה עם בת זוגו ושתי בנותיהם.

יצירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גולד עוסק בסיטואציה החברתית, למשל ביצירה "משמר הלילה". יצירה זו הוצגה בתערוכה "לינה משותפת: קבוצה ובקיבוץ בתודעה הישראלית" (2005, ביתן הלנה רובינשטיין לאמנות בת זמננו) ותוארה כ"מקרינה דממה והקפאה"[8].

בתערוכה "רחף", (2010, גלריית אלון שגב) גולד הציג נקודת מבט על "התופעות המקומיות שבאות לידי ביטוי בארכיטקטורה ובמרחב הציבורי"[9]. הציורים בתערוכה זו מציגים מבנים קנונים על צוקים או הרים, המרחפים בחלל ומשרים אוירה אפוקליפטית.  גולד מציג נקודת מבט ביחס לציור הישראלי, למשל בהקשר של זיקה בין אנשים לחפצים. בשנת 2013 יצר גולד סדרת ציורי דליים המתייחסת לציור "מים" (1961) של שלום סבא. סבא מתואר כמי שצייר דברים בהקשר השימושיות האנושית וכמי שביקש ליצור ברית באמצעים גרפיים בין אנשים לחפצים. האוצר יהושע סיימון מתאר את גולד כמי שמעביר את הניסיון הזה "למציאות שבה השאלה ביחס לקונקרטיות החפץ מוטלת בספק"[1][10]. בתערוכה "הילדים רוצים קומוניזם" (2016, מוזיאון בת ים לאמנות) יצר גולד ציור קיר ענק (180X500 ס"מ) אשר תיאר תור ארוך של אנשים[11]. לדבריו של גולד "הרעיון לציור עלה לי בזמן שהייתי ביוון בזמן המשבר עם היורו, ישבתי והתבוננתי בתור ארוך של אנשים לכספומט, המראה הזכיר לי סיפורים על תורים מזמנים אחרים"[12].

בתערוכה "ועדת קבלה" (2019, גלריית המדרשה) היצירה המרכזית מתארת דמויות יושבות מאחורי שולחן, כוועדה שחבריה עסוקים בעניינים אחרים. ביצירה זו גולד משתמש בעירום ככלי לביטוי יחסי הכוחות בסיטואציה החברתית. הדמויות, בחלקן המצויר מתחת לשולחן, ערומות כדי "... להדגיש את הדברים שבדרך כלל עושים מתחת לשולחן, כשבטוחים שאף אחד לא רואה..."[3]. גולד משתמש בעירום גם במערכת היחסים עם הצופים. בתשובה לשאלה "אז למה העירום?" השיב: "בין גבר עירום ואישה עירומה תמיד ייווצר מתח, זה תמיד ייצר אצלנו ציפיות"[3].

העיסוק של גולד במעמד הנוכחי של ערכים ישראלים, כמו "עבודה" ו"לינה משותפת" וההתייחסות שלו לציור הישראלי הורחבו ביצירה "מתרחצות ירוק". יצירה זו היא טרפיטיך גדול ממדים שהוצג בתערוכה "אופק חדש לאופקים חדשים" (2016, משכן לאמנות, עין חרוד). האוצרת טלי תמיר בוחנת את ההתייחסות של יצירה זו ויצירות אחרות של גולד, כגון "צייר" (2014), ליצירות של יוחנן סימון, למשל "במקלחת" (1952) וציורי קיר שונים וליצירות של יוסף זריצקי, למשל ציורי יחיעם (1949-1951). תמיר מתארת את היצירה של גולד כמחברת זרמים שבעבר נתפשו כמנוגדים – אמנות ריאליסטית, סוציאליסטית עם אמנות מודרנית, מופשטת[1].

תערוכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

גולד הציג מעבודותיו בתערוכות יחיד ובתערוכות קבוצתיות בגלריות ובמוזיאונים בישראל ובעולם, בין היתר:

תערוכות יחיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

תערוכות קבוצתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורות נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 יום עיון "אופק חדש לאופקים חדשים" – טלי תמיר, יוחנן סימון, יוסף זריצקי, יונתן גולד: פרישה והצטרפות, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 31:51)
  2. ^ אתר למנויים בלבד שאול סתר, המהפכה מתחילה במוזיאון בת ים, באתר הארץ, 29 ביוני 2017
  3. ^ 1 2 3 רעות ברנע, האמן יונתן גולד: "עירום תמיד יוצר ציפיות", באתר כלכליסט, 5 במאי 2019
  4. ^ יונתן גולד ואסי משולם – בין אתוס למיתוס, מוזיאון הכט.
  5. ^ תערוכות חדשות, באתר הארץ, 28 בפברואר 2001
  6. ^ 1 2 יוני גולד, באתר saltarbutartzi.org.il
  7. ^ 2005, Die Neuen Hebräer, 100 Jahre Kunst in Israel (The New Hebrews A Century of Art in Israel), Martin-Gropius-Bau, Berlin
  8. ^ טלי תמיר (עורכת ואוצרת), לינה משותפת: קבוצה וקיבוץ בתודעה הישראלית, תל אביב: מוזיאון תל אביב לאמנות, 2005
  9. ^ אלי ערמון אזולאי, המקדשים הציוניים של יונתן גולד, באתר הארץ, 17 בפברואר 2010
  10. ^ יהושע סימון, קרן גרין (ע), דלי סוציאליסטי, דלי סוציאליסטי (בתוך: יונתן גולד), ישראל: יונתן גולד, 2014, עמ' 53-54
  11. ^ 2016, "הילדים רוצים קומוניזם", מובי – מוזאוני בת ים
  12. ^ MoBY | The Kids Want Communism | Jonathan Gold Interview, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 2:54)
  13. ^ 1 2 יונתן גולד | Jonathan Gold, באתר www.israeliartists.co.il
  14. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 דף האמן יוני (יונתן) גולד – תערוכות, באתר מוזיאון ישראל, מרכז המידע לאמנות ישראלית
  15. ^ DOUGLAS BRITT, Two art exhibitions near end of Houston runs, Chron, ‏24.07.2008