יורד לנכסי חברו שלא מדעתו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
אדם שירד לשדה חברו ונטעה, מתחייב בעל השדה לשלם לו. בתמונה: שדה תירס בעמק החולה, ישראל. ברקע מורדות החרמון ומצודת נמרוד

לפי ההלכה, יורד לנכסי חברו שלא מדעתו (נקרא לעיתים: יורד) הוא אדם שהשביח את נכסיו של חברו בלא ידיעתו. האדם שהושבחו נכסיו ללא ידיעתו חייב לשלם לאדם שהשביח את נכסיו, ואינו יכול לטעון שאינו מעוניין בהשבחה זו.

פרטי הדין[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקור הדין נאמר כי במקרה שבו השביח אדם שדה או בית של חברו, חייב בעל השדה לשלם לו כפי שווי עבודתו. דין זה מוגבל לשדה העומדת לנטיעה או לבית העומד לשיפוץ וכדומה, מאחר שלולא עבודתו היה נדרש לשלם סכום זה לפועל שישכור; אך במקרה שהשדה או הבית היו נשארים שוממים באותה השנה ללא השבחה זו, מתחייב בעל הבית לשלם ל'יורד' רק את סכום ההוצאות שהוציא בעבודתו זו, או כפי השבח שהשביחה השדה מחמת עבודתו – הנמוך מבין השניים[1].

פרשני התלמוד המוקדמים נחלקו האם יש לחייב את בעל השדה אם הוא אריס ודרכו לנטוע את שדותיו בעצמו, ואין לו רווח ממוני של אי שכירת פועל[2]. לדעת הראב"ד יש להתייחס לשדה כאילו אינה מיועדת לנטיעה, מפני שבעל השדה לא היה מוציא הוצאות על מנת לנטוע בשדה; אולם לדעת הרשב"א יש לבעל השדה לשלם ל'יורד' את השווי ששווה לו הנאה זו שנמנעה ממנו הטרחה של נטיעת השדה, וכדעה האחרונה פסק הרמ"א[3].

סיבת חיוב התשלום[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאמור, בעל השדה או הנכס מחויב לשלם ל'יורד' על הוצאותיו. בראשונים ובאחרונים האריכו לבאר מאיזה טעם מתחייב בתשלום:

  • נהנה – יש שכתבו שהחיוב הוא מדין נהנה, מאחר שבעל השדה נהנה ממעשיו אל ה'יורד[4].
  • משתרשי ליה – יש מהאחרונים שכתבו שסיבת החיוב הוא מאחר שעל ידי פועלת ה'יורד' חסכו הבעלים ממון שהיו נצרכים להוציא לולא מעשיו[5].
  • ממוני גבך – הרב יחזקאל אברמסקי כתב שסיבת החיוב היא משום שהנטיעות וכדומה הן רכוש ה'יורד'[6].
  • אריס או פועל – מאחר שהשדה עומדת ליטע, נוח להם במעשיו של ה'יורד' וכאילו ירד לשם מדעתם[7].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף ק"א, עמוד א', ושולחן ערוך, חושן משפט, סימן שע"ה, סעיף א'
  2. ^ בית יוסף, חושן משפט, סימן שע"ה, סעיף ב'.
  3. ^ שולחן ערוך, חושן משפט, סימן שע"ה, סעיף ד'.
  4. ^ תוספות תלמיד רבנו תם בבא קמא נח א, בשם ר"י.
  5. ^ שערי יושר ג כה.
  6. ^ כך כתב החזון יחזקאל בתלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף י"א, בדעת המשנה תורה לרמב"ם, הלכות שכנים, פרק ג', הלכה ד', ומגיד משנה שם
  7. ^ אריס – משמעות הריטב"א בבא מציעא קא א, בדעת רש"י; נמוקי יוסף שם. פועל – שערי יושר שער ג, כה
ערך זה הוא קצרמר בנושא יהדות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.