ייחוס האבות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ייחוס האבות
"ייחוס האבות", 1550-1549 / 1659, אוסף מאיר בניהו, ירושלים
"ייחוס האבות", 1550-1549 / 1659, אוסף מאיר בניהו, ירושלים
הוצאה
תאריך הוצאה 1549 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

"ייחוס האבות והנביאים והצדיקים ותנאים ואמוראים, עליהם השלום, בארץ ישראל ובחוצה לארץ, השם יעמיד לנו זכותם אמן", ובקיצור "ייחוס האבות", הוא חיבור המתאר את המקומות הקדושים בארץ ישראל, ונוסחיו המוקדמים ביותר הם משנות ה-90 של המאה ה-15.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

"ייחוס האבות" מציג את רשימה נרחבת של המקומות הקדושים ליהדות בארץ ישראל. אלחנן ריינר זיהה את מקור החיבור בארץ ישראל של לפני האר"י.[1] הנוסח המודפס הראשון של החיבור נעשה כנראה בסביבות שנת 1537 בוונציה, אך נוסח זה לא שרד. העתק של הנוסח נוצר בצפת בידי אורי בן שמעון מביאלה בשנת 1564. כתב יד זה נמצא כיום באוסף הספרייה הלאומית. מהדורה מודפסת שנייה, בשם Cippi Hebraici, Genealogia, הודפסה על ידי התאולוג יוהאן היינריך הוטינגר (Hottinger) בהיידלברג (גרמניה) בשנת 1659 ומהדורה נוספת בשנת 1662. הייתה זו מהדורה מאוירת שכללה את הנוסח העברי לצד תרגומו ללטינית.[2] בשנת 1856 יצאה לאור מהדורה נוספת של החיבור, שהודפסה בווילנה על ידי גבריאל ראוויץ' וכללה תרגום ליידיש.

החיבור זכה לפופולריות רבה במאה ה-16 ו-17, אז שימש כבסיס לכתבי-יד עבריים מאוירים, שביקשו ליצור ייצוג של ארץ הקודש. כתבי היד המוקדמים מטיפוס זה, כגון "כתב-יד בניהו" (1550-1549), הגיעו מארץ ישראל לאיטליה והשפיעו על סגנון הסופרים, ששילבו את המסורת הארץ ישראלית עם מוטיבים מן האמנות המקומית הנוצרית.[3] תיאורים אלו עיצבו חלקים רבים במסורת האיור של המקומות הקדושים.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ייחוס האבות בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראו: ריינר, אלחנן, "מפי בני מערבה: על דרכי רישומה של מסורת המקומות הקדושים בארץ-ישראל בימי הביניים", בתוך: מנחה שלוחה: תיאורי מקומות קדושים בידי אמנים יהודים, מוזיאון ישראל, ירושלים, 2002, עמ' 14
  2. ^ ראו: ריינר, אלחנן, "מפי בני מערבה: על דרכי רישומה של מסורת המקומות הקדושים בארץ-ישראל בימי הביניים", בתוך: מנחה שלוחה: תיאורי מקומות קדושים בידי אמנים יהודים, מוזיאון ישראל, ירושלים, 2002, עמ' 15-14
  3. ^ ראו: צרפתי, רחל, "'איורי יחוס האבות': אמנות עממית מארץ-ישראל", בתוך: מנחה שלוחה: תיאורי מקומות קדושים בידי אמנים יהודים, מוזיאון ישראל, ירושלים, 2002, עמ' 20-19