יתר פרולקטין בדם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יתר פרולקטין בדם
PRL structure.png
פרולקטין
שם בלועזית Hyperprolactinaemia
ICD-10
(אנגלית)
E22.1
ICD-9
(אנגלית)
253.1
DiseasesDB
(אנגלית)
6314
eMedicine
(אנגלית)
med/1098 
MeSH
(אנגלית)
D006966

יתר פרולקטין בדםלועזית: היפרפרולקטינמיה) היא הפרעה שבה רמות הפרולקטין בדם עולות מעבר לנורמה. יתר פרולקטין בדם עלול להביא להפרעות במחזור החודשי אצל נשים, היפוגונדיזם, גינקומסטיה אצל גברים, אוסטאופורוזיס ותופעות נוספות.

בקרה על הפרשת פרולקטין[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרולקטין הוא הורמון המופרש מההיפופיזה הקדמית, ונמצא תחת השפעה מעכבת של דופמין. כלומר, כל עוד מופרש דופמין, מדוכאת הפרשת הפרולקטין. אולם, במידה שהפרשת הדופמין מעוכבת כתוצאה מסיבות שונות, ישנה עלייה ברמת הפרולקטין.

לדופמין ישנם 5 רצפטורים, כאשר הרצפטור D2 נמצא על תאים לקטו-טרופיים והוא האחראי לעיכוב פרולקטין. הדופמין מיוצר בגרעינים הגבוהים במוח ומופרש בסירקולציה פורטלית המגיעה לבלוטת יותרת המוח. לחץ על הגבעול (אינפונדיבולום) המחבר את ההיפופיזה למוח או שימוש בתרופות אנטי-דופמינרגיות (כמו תרופות לטיפול בסכיזופרניה), יכול לגרום ליתר פרולקטין בדם, כמו גם לחסימת רצפטורים לדופמין.

גירוי להפרשה של פרולקטין נעשית בעיקר על ידי ההורמון אסטרוגן, שמכין את שד האם להנקת תינוק. גם הפרשה של ההורמון TRH מביאה להפרשה של פרולקטין, כמו במצבים של תת-תריסיות ראשונית שאינה מטופלת לאורך זמן. בנוסף, קיימים מצבים פיזיולוגיים המשפיעים על הפרשת פרולקטין. כך למשל, אכילה גורמת לעלייה בהפרשת פרולקטין (למעט במצבים של פרולקטינומה, גידול המפריש פרולקטין ואכילה אינה מביאה לעלייה בהפרשתו). רמת הפרולקטין עולה גם במצבי לחץ נפשי ולאחר קיום יחסי מין ופעילות גופנית. במהלך היום לפרולקטין יש הפרשה פולסטיבית, כאשר מרבית ההפרשה היא בלילה. הרמות הגבוהות ביותר של פרולקטין הן בזמן השינה ולפנות בוקר, ועל כן בדיקת דם לזיהוי רמות פרולקטין צריכה להיעשות לפחות שלוש שעות לאחר הקימה.

תסמינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

התסמין הראשון והנפוץ ביותר להפרשת יתר של פרולקטין אצל נשים, הוא הפרעות במחזור החודשי. ההפרעה יכולה להיות קיצונית (הפסקה מוחלטת של הווסת), או קלה יותר (מחזור לא סדיר או מחזור סדיר עם פגיעה קלה בפוריות). סממן נוסף הוא גלקטוריאה, הפרשת חלב מהשד שאינה קשורה בהנקה שלאחר לידה, אך לרוב אין מדובר בתופעה שכיחה (30% בלבד), ובחלק מהמקרים קיימת גלקטוריאה שאינה קשורה ליתר פרולקטין.

סימנים נוספים המשותפים לנשים ולגברים הם היפוגונדיזם, ירידה ברמת הגונדוטרופינים, ורמות נמוכות של הורמוני מין. אצל נשים עלול מצב זה לגרום ליובש בנרתיק, ירידה בתשוקה המינית, ואצל גברים, לעקרות (בגלל ירידה בספירת הזרע), אין-אונות וירידה בתשוקה המינית. אצל גברים, בנוסף, יכולה להיווצר גינקומסטיה (דדנות הזכר - הגדלה של השד).

הן אצל נשים והן אצל גברים, עלול יתר פרולקטין בדם להביא לאוסטאופורוזיס (דלדול עצם), עקב חסר ממושך בהורמוני מין (בעיקר תלוי ברמות האסטרוגן).

גורמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגורמים יכולים להיות מחלות בהיפופיזה, בהיפותלמוס, שימוש בתרופות, או גורמים נוספים.

  • מחלות בהיפופיזה: גידולים המפרישים פרולקטין (פרולקטינומה), מאקרו-אדנומות שגורמות ללחץ על הגבעול המחבר את ההיפופיזה, ומכאן לחסימת מעבר דופמין המדכא הפרשה של פרולקטין, תופעת empty sella, שבה בלוטת ההיפופיזה שטוחה (אך מתפקדת) אך נוצר לחץ על הגבעול המחבר.
  • תרופות: תרופות פסיכיאטריות (ורפמיל, הלופרידול וכדומה), תרופות אנטי-דופמינרגיות לטיפול בבחילה ובהקאה, מעכבי קטכולאמינים, וכן אסטרוגן, TRH ואופיאטים.

טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטיפול יכול להיות באמצעות ניתוח להוצאת גידול המפריש יתר פרולקטין, טיפול תרופתי, או הפסקת טיפול תרופתי המעודד הפרשת יתר של פרולקטין. הטיפול התרופתי הוא באמצעות מתן אגוניסטים לדופמין המעודדים את הפרשת הדופמין, כמו ברומוקריפטין. תופעות הלוואי הן בחילה וסחרחורת.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.