אסטרוגן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אסטרוגןיוונית estrus=תקופת הפוריות אצל הנקבה, gen=מחולל) הוא שם כולל לקבוצת הורמוני מין נקביים המופרשים מן השחלות.

לאסטרוגנים תפקיד מכריע בהתבגרות המינית של האישה והפרשתם בגיל ההתבגרות גורמת לסימני המין המשניים כגון גדילת שדיים. בימים ה-10-28 למחזור החודשי עולה כמות האסטרוגן המופרשת ומגיעה ל-50-150 pg/ml (פיקוגרם למ"ל) בדם; בימים אלו האסטרוגן תורם להכנה של גוף האישה לקליטת העובר על ידי גרימה לעיבוי רירית הרחם והתפתחות צינורות החלב שבשד. בתקופת הווסת, שבה נהרסת רירית הרחם ונפלטת, יורדת כמות האסטרוגן בדם ל-24-64 pg/ml. אסטרוגן מופרש בכמויות נמוכות בזמן היריון והנקה (15-40 pg/ml) ובגיל האל-וסת.

בגוף האדם כ-25 סוגים שונים של אסטרוגן. הראשיים בהם הם אסטריול, אסטרדיול ואסטרון.

נשים שגופן מייצר כמויות קטנות של אסטרוגן, בייחוד נשים בגיל המעבר, עלולות לסבול מתופעות כגון יובש בנרתיק. ניתן לטפל בבעיה זאת על ידי נטילת אסטרוגן באופן מלאכותי, טיפול המכונה טיפול הורמונלי חלופי (HRT, hormone replacement therapy).

אסטרוגן פועל בכך שהוא חודר לתאי האפיתל של המערכת המינית ונקשר לקולטן (רצפטור), הנקרא אסטרוגן רצפטור. לאחר הקישור בין האסטרוגן לאסטרוגן רצפטור נכנס הקולטן לגרעין התא ומפעיל מגוון של גנים, חלקם קשורים לחלוקת התא. יש לציין כי בשנים האחרונות נמצא שיש שני קולטנים לאסטרוגן: אסטרוגן רצפטור α ואסטרוגן רצפטור β. רוב ההשפעה של האסטרוגן מתבטאת בשימוש באסטרוגן רצפטור α.

אסטרוגן רצפטור α בתאי סרטן השד

אסטרוגן וסרטן השד[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאמור, תפקידו הטבעי של האסטרוגן הוא לגרום לחלוקת תאים ברקמות מסוימות כמו רקמת השד והרחם. חלק מהגידולים הסרטניים ברקמות אלו מתפתחים כתוצאה מחשיפתם לאסטרוגן. סוגים אלו נקראים סרטן תלוי אסטרוגן. ניתן לנצל את תלותם של התאים הסרטניים באסטרוגן למטרות ריפוי: נשים המבטאות בגידולים הסרטניים שלהם רצפטורים לאסטרוגן או פרוגסטרון מגיבות היטב לטיפול הורמונלי בתרופה טמוקסיפן (Tamoxifen), שהיא אנלוג כימי לאסטרוגן. התרופה נקשרת לרצפטור אבל לא מפעילה אותו. בשנים האחרונות החלו להשתמש בטמוקסיפן גם כצעד מניעתי בנשים בעלות נטייה גנטית לחלות בסרטן השד והשחלות.

חשיפה לאסטרוגן והסיכוי לסרטן השד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעשורים האחרונים נמצאו עדויות לכך שחשיפה לאסטרוגן, בין אם ממקור חיצוני ובין אם ממקור פנימי, מעלה באופן זעיר את הסיכוי לסרטן השד. חשיפה לכמות מוגברת של אסטרוגן ממקור פנימי יכולה לנבוע מהתבגרות מינית מוקדמת, מאל-וסת מאוחרת או מאי כניסה להיריון בגיל מוקדם (עד גיל 30). גם השמנת יתר מעלה בנשים את כמות האסטרוגן ואיתו את הסיכון לסרטן השד.

גם חשיפה לאסטרוגן ממקור חיצוני מעלה את הסיכוי ללקות בסרטן השד: נשים המשתמשות באמצעי מניעה חשופות לאסטרוגן ופרוגסטרון למשך שלושה רבעים מן המחזור. הסיכון גדול יותר לנשים שהחלו להשתמש באמצעי מניעה לפני גיל 20. הנזק אינו נשאר לאחר הפסקת נטילת הגלולות (כמו במקרה של נזקי עישון), כך שעשר שנים אחרי הפסקת הנטילה הסיכוי לנשים שנטלו גלולות שווה לאלו שלא נטלו. בצירוף מספר גדול של מחקרים בהם נכללו יחד 150,000 נשים נמצא שיש עלייה זעירה בסיכון לסרטן השד.[דרוש מקור]

נשים הנוטלות טיפול הורמונלי חלופי (HRT) עושות זאת בגיל האל-וסת כאשר הן נמצאות בסיכון גבוה ללקות בסרטן השד. על כן טיפול הורמונלי חלופי מעלה את הסיכוי לסרטן השד אחרי 5 שנות שימוש בערך ב-35% ביחס לשאר האוכלוסייה. הסיכוי לסרטן יורד כשנתיים אחרי הפסקת הטיפול ההורמונלי.

גם נשים העוברות טיפולי פוריות עשויות להיות חשופות לאסטרוגן ממקור חיצוני.

אסטרוגן וגברים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אסטרוגן מופרש בכמויות קטנות יותר בגברים מן האשכים (12 - 34 pg/ml). יצירה מוגברת של אסטרוגן או נטילה של אסטרוגן באופן מלאכותי על ידי גברים גורמת לפמניזציה, כלומר לסימני מין נשיים כגון שדיים, זאת בין היתר בזכות דיכוי הפרשת הטסטוסטרון. ניתן להשתמש באסטרוגן לטיפול בסרטן הערמונית בגברים: האסטרוגן מדכא את ייצור הטסטוסטרון ובכך מעכב את הגידול הסרטני.

הבקרה ההורמונלית על ייצור האסטרוגן[עריכת קוד מקור | עריכה]

כולסטרול הוא חומר המוצא לסטרואידים שחלתיים, ובהם האסטרוגן. הכולסטרול כולל 27 פחמנים, כאשר תהליך יצירת ההורמונים כרוך בסילוק חלק מהפחמנים באופן הבא:

  1. סילוק השרשרת הצדדית של הכולסטרול בת שישה פחמנים, לקבלת שלד של 21 פחמנים המשותף לכל הנגזרות של הפרוגסטרון- פרגנן (pregnane).
  2. סילוק שני פחמנים בעמדה 20, 21 לקבלת מבנה של 19 פחמנים המשותף לכל האנדרוגנים- אנדרוסטן.
  3. הורדת הפחמן בעמדה 19 על ידי ביצוע ארומטיזציה (על ידי האנזים ארומטאז) לקבלת מבנה של 18 פחמנים המשותף לכל האסטרוגנים ונקרא אסטרן.

הזקיק הנמצא בשחלה מורכב בין היתר מתאי הגרנולוזה אשר צריכים סובסטרט כדי לייצר אסטרוגן (ראו עוד - ביצית), ואשר מבטאים רצפטורים להורמון ה-FSH, הכולסטרול, ממנו כאמור מיוצר בסופו של דבר האסטרוגן, מגיע באמצעות מערכת הדם אל שכבת ה- theca (שכבת תאים חיצוניים של הסטרומה השחלתית אשר עוטפים את הזקיק מבחוץ ובעלי גישה לכלי דם). שם עובר הכולסטרול מטבוליזם לשלב האנדרוגנים (ובהשפעת הורמון ה-LH), ומשם האנדרוגנים, שהם בעלי משקל נמוך, עוברים בקלות את הממברנה הבזאלית אשר מפרידה בין תאי הגרנולוזה אשר עוטפים את הביצית לתאים החיצוניים. תאי הגרנולוזה, באמצעות האנזים ארומטאז אשר מיוצר בהם, הופכים את האנדרוגנים לאסטרוגנים (ראו שלב 3 לעיל) בהשפעת ההורמון FSH. האסטרוגן שנוצר בדרך זו עובר בחזרה את הממברנה הבזאלית וחוזר למחזור הדם. זהו שיתוף פעולה של שני תאים ושני גונדוטרופינים הקרוי two cell two gonadotrophins theory.

באופן כללי, רמת האסטרוגנים המופרשת מהזקיק הנחבר להיות הזקיק בעת הביוץ, נמצאת במגמת עלייה - 72 שעות לפני הביוץ יש שיא ביצירת האסטרוגנים. רמת שיא זו תגרום לעלייה הדרגתית בהפרשת ההורמון LH עד להופעת שיא של הורמון זה הקרויה LH surge.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.