לאון פייה
| לידה |
6 בדצמבר 1803 פריז, הרפובליקה הצרפתית הראשונה  |
|---|---|
| פטירה |
20 במרץ 1868 (בגיל 64) ונציה, איטליה |
| מדינה |
צרפת |
  | |
לֶאוֹן פִּייֶה (בצרפתית: Léon Pillet 6 בדצמבר 1803 - 20 במרץ 1868) היה עיתונאי צרפתי, עובד מדינה ומנהל האופרה הלאומית של פריז מ-1840 עד 1847. פייה, שהיה מינוי פוליטי, היה כנראה המנהל הפחות-מצליח של האופרה הפריזאית במאה ה-19.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ילדות, נעורים ולימודים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ריימונד-פרנסואה-לאון פייה נולד בפריז, בן לפאביין פייה (1855-1772), עיתונאי ומנהלן צרפתי.[1] לאחר לימודים בליציאום נפוליאון (כיום ליציאום אנרי הרביעי), המשיך פייה בלימודי משפטים והצטרף למשרדו של עורך דין בשם מוגין.[2]
עיתונאי[עריכת קוד מקור | עריכה]
פייה היה שותף לייסוד ה"נובו ז'ורנאל דה פריז" בשנת 1827, שם עבד בעיקר כמבקר התיאטרון של העיתון. בהמשך, כשדיכוי זכויות היתר של העיתונים הגדולים נתן חופש-פעולה רב יותר למיזם, היה פייה לעורך עיתונו, והפך אותו לעיתון פוליטי, שתמך בליברליות וברדיקליות של צרפת. במהפכת יולי 1830 חתם על מחאת העיתונאים נגד הגבלות הממשלה על העיתנות, ובמשך שלושה ימים, 26, 27 ו-28 ביולי, יצא עיתונו, שנודע עכשיו פשוט בשם "הז'ורנאל של פריז", פעמים אחדות ביום. עקב תמיכתו במעבר לממשלה שמרנית יותר, שהתרחש ב-13 במרץ 1831, השתלטו על העיתון אנשי עסקים קפיטליסטים, שראו בעין יפה את המשטר החדש, אבל פייה המשיך בתפקידו כמנהל ותמך במדיניות מיניסטריאלית.[3]
עובד מדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1834 קיבל פייה מינוי ממשלתי כ"maître des requêtes en service extraordinaire" והו מופיע ב"אלמנך המלכותי" החל ב-1836 כנציב המלכותי ומזכיר הוועדה המיוחדת לקונסרבטואר ולתיאטראות המלכותיים. בתפקידו זה היה פייה המנהל הממונה על האופרה של פריז.
לבריתן[עריכת קוד מקור | עריכה]
פייה גם טיפח שאיפות כלבריתן. בתקופת כהונתו כנציב, היה שותף לכתיבת לברית לאופרה בשלוש מערכות "לה ונדטה", עם אדולף ונואה, למוזיקה מאת אנרי דה רולץ. היצירה עלתה על בימת האופרה ב-11 בספטמבר 1839, אבל התקבלה בחיוב. היא הורדה מעל הבמה לאחר ההצגה השביעית ב-11 באוקטובר, לצורך תיקונים ושיפורים, במהלכם צומצמה לשתי מערכות. ב-22 בינואר 1840 ב8וצעה בגרסתה החדשה יחד עם הבלט בשלוש מערכות "לה סומנאמבולה", אבל מכירת הכרטיסים הדלה, בסך 1,237 פרנק ו-30 סנטים, הביאה להסרתה לאחר ההצגה השישית במתכונתה המתוקנת, ב-1 במאי 1840.[4]
מנהל באופרה של פריז[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1 ביוני 1840[5] התמנה פייה, מתוך שיקול פוליטי, "כיון שלא היה אמן אף לא יזם אמיתי", להנהלה משותפת של האופרה הלאומית של פריז, שם הצטרף אל אנרי דופונשל, שכיהן כבר בתפקיד זה. השניים הסתכסכו, ודופנשל פרש באוקטובר 1841,[6]ופייה נשאר המנהל היחיד, מצב שהניע כנראה את ריכרד וגנר לאמירה, שהאופרה מנוהלת על ידי מינויים פוליטיים, כגמול." וגנר הציג לפייה את הלברית לאופרה ההולנדי המעופף. פייה גילה עניין בעלילה, אבל תגובתו למוזיקה הייתה ההשפלה הקשה ביותר שווגנר ידע מעודטו בפריז, כי פייה הציע לרכוש ממנו את הלברית כדי למסור אותה לאחד המלחינים שעמו היה קשור בחוזה, כדי שיכתוב לה את המוזיקה. וגנר מכר את "ההולנדי המעופף" תמורת סכום זעום של 500 פרנק. [7] פייה השתמש ברעיון של וגנר להפקת אופרה חדשה, "Le vaisseau fantôme", למוזיקה מאת פייר-לואי דיטש (לברית מאת פול פושה), אך היא נכשלה.
רוזין שטולץ, זמרת המצו-סופרן הראשית באופרה של פריז, הייתה לפילגשו של פייה, והוא התחיל לדרוש, שהיא תככב בכל אופרה שתעלה על הבמה. דרישה זו גרמה בסופו של דבר לסכסוכים בתוך הלהקה ולשערורייה. ייתכן, שלפייה ושטולץ נולד ילד.
נוסף לכך, הן הלבריתן המצליח ביותר בימים ההם, אז'ן סקריב, שהאשים את פייה בכך שהאופרה הלא-גמורה של גאטנו דוניצטי, "הדוכס מאלבה", לא עלתה על הבמה, והן המלחין עתיר ההצלחה, ג'אקומו מאיירבר, שלא רצה ללהק את שטולץ באופרה החדשה שלו "הנביא", מיאנו לעבוד עם פייה אחרי 1845. פייה הותקף על ידי העיתונות וסבל הפסדים כספיים בתיאטרון.
פייה הזמין את ורדי להלחין אופרה ללהקה בנובמבר 1845 ובפברואר 1847, אך ורדי דחה את ההזמנה. תוך שבוע ממועד הגעתו של ורדי לפריז, ב-27 ביולי 1847, הצטרפו דופונשל ונסטור רוקפלאן לפייה כמנהלים שותפים (31 ביולי 1847) וורדי קיבל את ההזמנה הראשונה מן הלהקה והסכים לעבד את "הלומברדים" ללברית חדשה בצרפתית, שהוכתרה בשם "ירושלים".[8] באוקטובר או נובמבר אולץ פייה לפרוש מן ההנהלה והאופרה המחודשת של ורדי עלתה בהצגת בכורה ב-26 בנובמבר 1847.
הצגות בכורה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתקופת כהונתו של פייה בהנהלת האופרה של פריז, הוצגו הבכורות הבאות:
- ז'יזל, בלט פנטסטי ב-2 מערכות, למוזיקה מאת אדולף אדם (תוספת מוזיקה מאת פרידריך בורגמילר וכוריאוגרפיה מאת ז'אן קוראלי וז'יל פרו,(28 ביוני 1841)
- "La reine de Chypre", גראנד אופרה ב-5 מערכות מאת ז'אק פרומנטל הלוי, (22 בדצמבר 1841)
- "Le guerillero", אופרה ב-2 מערכות מאת אמברואז תומא (22 ביוני 1942)
- "La jolie fille de Gand", בלט-פנטומימה ב-3 מערכות למוזיקה מאת אדם וכוריאוגרפיה מאת אלבר (22 ביוני 1842)
- " vaisseau fantôme, ou Le maudit des mers" אופרה ב-2 מערכות מאת פייר-לואי דיטש (9 בנובמבר 1842)
- "שארל השישי", אופרה ב-5 מערכות מאת הלוי (15 במרץ 1843)
- "לה פרי", בלט פנטסטי ב-2 מערכות למוזיקה מאת בורגמילר וכוריאוגרפיה מאת קוראלי (17 ביולי 1843)
- "דום סבסטיאן", גראנד אופרה ב-5 מערכות מאת גאטנו דוניצטי (13 בנובמבר 1843)
- "ליידי הנרייט או המשרתת מגריניץ'", בלט פנטומימה ב-3 מערכות מאת פרידריך פון פלוטו (מערכה ראשונה), בורגמילר |(מערכה שנייה) ואדואר דלדווז (מערכה שלישית), וכוריאוגרפיה מאת ז'וזף מאזילייר
- "Le lazzarone, ou Le bien vient en dormant", אופרה ב-2 מערכות מאת הלוי (29 במרץ 1844)
- "Eucharis", בלט פנטומימה ב-2 מערכות למוזיקה מאת דלדווז וכוריאוגרפיה מאת קוראלי
- "אותלו", אופרה ב-3 מערכות מאת ג'ואקינו רוסיני, בתרגום אלפונס רוייה וגוסטב וואז (2 בספטמבר 1844)
- "ריצ'רד בפלסטינה", אופרה ב-3 מערכות מאת אדולף אדם (7 באוקטובר 1844)
- "מרי סטיוארט", גראנד אופרה ב-5 מערכות מאת לואיס נידרמאייר (6 בדצמבר 1844)
- "Le diable à quatre", בלט פנטומימה ב-2 מערכות למוזיקה מאת אדם וכוריאוגרפיה מאת מאזילייר (11 באוגוסט 1845)
- "כוכב סביליה", גראנד אופרה ב-4 מערכות מאת מייקל באלף (7 בדצמבר 1845)
- לוצ'יה די למרמור, אופרה ב-4 מערכות מאת דוניצטי 20 בפברואר 1846)
- "משה על הר סיני", אורטוריה מאת פליסיין דוויד (23 במרץ 1846)
- "פקואיטה", בלט פנטומימה ב-2 מערכות למוזיקה מאת דלוודז וכוריאוגרפיה מאת מאזילייר (1 באפריל 1846)
- "המלך דוד", אופרה ב=3 מערכות מאת אוגוסט מרמה (3 ביוני 1846)
- "L'âme en peine", אופרה ב-2 מערכות מאת פלוטו (29 ביוני 1846)
- "בטי", בלט ב-2 מערכות למוזיקה מאת אמברואז תומא וכוריאוגרפיה מאת מאזילייר
- "רוברט ברוס", אופרה של תערובת קטעים ב-3 מערכות למוזיקה מאת רוסיני (30 בדצמבר 1846)
- "Ozaï", בלט פנטומימה ב-2 מערכות למוזיקה מאת קזימיר ז'יד וכוריאוגרפיה מאתצ קוראלי (26 באפריל 1847)
- "La bouquetière", אופרה במערכה 1 מאת אדם (31 במאי 1847)
- "La Fille de marbre", בלט פנטומימה למוזיקה מאת צ'זארה פוני וכוריאוגרפיה מאת ארתור סן-לאון (20 באוקטובר 1847)
- "ירושלים", גראנד אופרה ב-4 מערכות מאת ג'וזפה ורדי (עלתה בהצגת בכורה זמן קצר אחרי פרישת פייה) (26 בנובמבר 1847)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ vol. 12, p. 1015 ארכיב גראנדיקשונר, כרך 12, עמ' 1015
- ^ p. 1449 ואפרו 1858, גוגל בוקס id=OSVCAAAAcAAJ&pg=PA1449 עמ' 1449
- ^ מגזין פרייזר לעיר ולמדינה, כרך 17 (1838), עמ' 209
- ^ p. 160 פיטו 1990, עמ' 1060; תאודור לז'ארט, 1878
- ^ לוין 2009, עמ' 382, וגרהארד 1998, עמ' 35, אומרים שפייה הצטרף לדופנשל כמנהל שותף ב-1 ביוני 1840, ואילו פונטיין 2003, עמ' 23, נוקב בתאריך 1 ביוני 1841. נראה שפונטיין אינו מדייק, כיון שגסט 2008, עמ' 326, מציין שב-1849 שיגר פייה, "כמנהל האופרה", שליח ללונדון לשאת ולתת על הופעה חוזרת של הבלרינה מארי טליוני באופרה של פריז.]
- ^ גם כאן חלוקות הדעות לגבי המועד לראשית כהונתו של פייה כמנהל יחיד
- ^ [Richard Wagner, Hans Gal, English translation Victor Gollancz Ltd. 1976, pp 26-7, isbn 0-8128-1942
- ^ יהואש הירשברג, "קסם האופרות של ורדי", הוצאת כרמל 2014 מסת"ב 978-965-540-407-4, עמ' 273
| בקרת זהויות |
|
|---|