לואי דיאמר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
לואי -ז'וזף דיאמר, הספרייה הלאומית של צרפת, 1896.

לואי-ז'וזף דיאמרצרפתית: Louis-Joseph Diémer, ‏14 בפברואר 1843, פריז, - 21 בדצמבר 1919, פריז) היה פסנתרן, מלחין ונגן עוגב צרפתי.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיאמר למד בקונסרבטואר של פריז, שם זכה בפרסים ראשונים בפסנתר, הרמוניה וליווי, קונטרפונקט ופוגה וסולפז', ובפרס שני בעוגב. מוריו היו אנטואן מרמונטל לפסנתר, אמברואז תומא להלחנה ופרנסואה בנואה לעוגב.

תוך זמן קצר עשה לו שם כווירטואוז ויצא למסעות קונצרטים עם הכנר פבלו סרסטה. בקונסרבטואר לימד, בין השאר, את אדואר ריזלר, אלפרד קורטו, לאזאר לוי, אלפרדו קאזלה, איב נאט ורובר קאסאדסי.

דיאמר עשה רבות גם לקידום השימוש בכלים עתיקים כשהגיש סדרת הופעות בצ'מבלו במסגרת התערוכה העולמית של פריז (1889) ותרם לייסוד "האגודה לכלי נגינה עתיקים".

תפוקתו של דיאמר כמלחין כללה קונצ'רטו לפסנתר ומספר רב של יצירות סלוניות, שכולן נשכחו פחות או יותר במשך השנים.

יצירות שהוקדשו ללואי דיאמר[עריכת קוד מקור | עריכה]

סזאר פרנק חיבר בשבילו את יצירתו "וריאציות סימפוניות" ואדואר לאלו הקדיש לו את הקונצ'רטו שלו לפסנתר בפה מינור.

הקלטות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיאמר היה בן הפסנתרנים הראשונים שהקליטו לגראמופון. על הקלטותיו נאמר, שהן מציגות את מיטב ההיבטים של אסכולת הפסנתר הצרפתית במאה ה-19 - צלילות, דגש ושליטה בתרוצות מהירות של צלילים נפרדים (detaché) וסולמות שקופים בפיאניסימו. הן מצדיקות בבירור את התואר שנתנה לדיאמר העיתונות הצרפתית, "מלך הסולם והטריל".‏[1]." הן מאשרות גם את דברי תלמידו לאזאר לוי, שגם השפעתו הוא ניכרה בזירת המוזיקה הצרפתית. וכך כתב לוי, "הדייקנות המדהימה של נגינתו [של דיאמר], הטרילים האגדיים שלו, צלילות הדעת והמתינות השקולה של סגנונו, עשו אותו לפסנתרן המצוין שכולנו הערצנו‏[2]."

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Schonberg, Harold C., The Great Pianists (New York: Simon & Schuster, 1987, 1963), 287
  2. ^ Schonberg, 287

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שנברג, הרולד, "הפסנתרנים הדגולים" (ניו יורק: סיימון ושוסטר, 1987, 1963)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]