לואי דיאמר

**לואי דיאמר**
**Louis Diémer**
לידה	14 בפברואר 1843; פריז, צרפת
פטירה	21 בדצמבר 1919 (בגיל 76); פריז, צרפת
מקום קבורה	בית הקברות של מונמארטר
מוקד פעילות	צרפת
מקום לימודים	הקונסרבטואר של פריז
סוגה	מוזיקה קלאסית
שפה מועדפת	צרפתית
כלי נגינה	פסנתר
פרסים והוקרה	קצין בלגיון הכבוד

לואי-ז'וזף דיאמר (בצרפתית: Louis-Joseph Diémer; ‏14 בפברואר 1843, פריז – 21 בדצמבר 1919, פריז) היה פסנתרן, מלחין ונגן עוגב צרפתי.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיאמר למד בקונסרבטואר של פריז, שם זכה בפרסים ראשונים בפסנתר, הרמוניה וליווי, קונטרפונקט ופוגה וסולפז', ובפרס שני בעוגב. מוריו היו אנטואן מרמונטל לפסנתר, אמברואז תומא להלחנה ופרנסואה בנואה לעוגב.

תוך זמן קצר עשה לו שם כווירטואוז ויצא למסעות קונצרטים עם הכנר פבלו סרסטה. בקונסרבטואר לימד, בין השאר, את אדואר ריזלר, אלפרד קורטו, לאזאר לוי, אלפרדו קאזלה, איב נאט ורובר קאסאדסי.

דיאמר עשה רבות גם לקידום השימוש בכלים עתיקים כשהגיש סדרת הופעות בצ'מבלו במסגרת התערוכה העולמית של פריז (1889) ותרם לייסוד "האגודה לכלי נגינה עתיקים".

תפוקתו של דיאמר כמלחין כללה קונצ'רטו לפסנתר ומספר רב של יצירות סלוניות, שכולן נשכחו פחות או יותר במשך השנים.

יצירות שהוקדשו ללואי דיאמר[עריכת קוד מקור | עריכה]

סזר פרנק חיבר בשבילו את יצירתו "וריאציות סימפוניות" ואדואר לאלו הקדיש לו את הקונצ'רטו שלו לפסנתר בפה מינור.

הקלטות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיאמר היה בן הפסנתרנים הראשונים שהקליטו לגראמופון. על הקלטותיו נאמר, שהן מציגות את מיטב ההיבטים של אסכולת הפסנתר הצרפתית במאה ה-19 - צלילות, דגש ושליטה בתרוצות מהירות של צלילים נפרדים (detaché) וסולמות שקופים בפיאניסימו. הן מצדיקות בבירור את התואר שנתנה לדיאמר העיתונות הצרפתית, "מלך הסולם והטריל".^[1]." הן מאשרות גם את דברי תלמידו לאזאר לוי, שגם השפעתו הוא ניכרה בזירת המוזיקה הצרפתית. וכך כתב לוי, "הדייקנות המדהימה של נגינתו [של דיאמר], הטרילים האגדיים שלו, צלילות הדעת והמתינות השקולה של סגנונו, עשו אותו לפסנתרן המצוין שכולנו הערצנו^[2]."