אלפרד קורטו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אלפרד קורטו

אלפרד דני קורטוצרפתית: Alfred Denis Cortot;‏ 26 בספטמבר 1877 - 15 ביוני 1962), פסנתרן ומנצח צרפתי. נמנה עם המוזיקאים הפופולריים ביותר במאה ה-20, נודע לתהילה בתובנה הפיוטית שגילה בנגינת יצירות לפסנתר בנות התקופה הרומנטית.

קורטו נולד בניון, בחלק דובר הצרפתית של שווייץ. הוא למד בקונסרבטואר של פריז אצל אמיל דקומב, (תלמיד של שופן, שגם מוריס רוול למד אצלו), ואצל לואי דיאמר, וזכה בפרס ראשון בשנת 1896.

את הופעת הבכורה שלו נתן בשנת 1897 ב"קונסרט קולון", בנגינת הקונצ'רטו השלישי של בטהובן. בין 1898 ל-1901 היה מאמן מקהלה, ובהמשך עוזר מנצח, בפסטיבל ביירוית בגרמניה, ובשנת 1902 ניצח על הצגת הבכורה הפריזאית של דמדומי האלים מאת וגנר. הוא ייסד חברת קונצרטים לביצוע פרסיפל של וגנר, מיסה סולמניס של בטהובן, רקוויאם גרמני של ברהמס ויצירות חדשות משל מלחינים צרפתים.

נוסף להופעותיו כסולן בקונצרטים סימפוניים, ניגן קורטו מוזיקה קאמרית ובשנת 1905 יצר את שלישיית קורטו עם ז'אק טיבו ופבלו קזלס. השלישייה ביססה את מעמדה כשלישיית הפסנתר המובילה בתקופתה. משנת 1907 עד 1923 לימד קורטו בקונסרבטואר של פריז ובין תלמידיו שם היו קלרה הסקיל, דינו ליפאטי וולאדו פרלמוטר. בשנת 1919 הקים את האקול נורמל דה מוזיק בפריז. הקורסים בפרשנות מוזיקלית שניתנו שם היו לאגדה. קורטו סייר כפסנתרן בכל רחבי העולם, ואף הופיע כמנצח אורח עם תזמורות רבות.

בתקופת מלחמת העולם השנייה תמך במשטר וישי בצרפת (לדוגמה, הוא ניגן בקונצרטים, שהנאצים פרשו עליהם את חסותם), וכתוצאה מכך נחשב לפרסונה נון גראטה לאחר סיום המלחמה. יש ספק לגבי מניעיו במעשים אלה, אך נאסר עליו להופיע לפני קהל במשך שנה, והדימוי הציבורי שלו בצרפת נפגע במידה רבה.

כפסנתרן, נודע קורטו במיוחד בפרשנויותיו למוזיקה של פרדריק שופן ורוברט שומאן. הוא ערך תווים של יצירות שני המלחינים הללו, עריכות ראויות לציון הודות להערותיו הקפדניות של קורטו לגבי בעיות טכניות וענייני פרשנות. רבים רואים בו את גדול הפרשנים ליצירותיהם. היו לו רגעים רבים של חוסר ריכוז ולא פעם הניח תווים שגויים בתקליטיו, כמו פסנתרנים אחרים מפורסמים בני זמנו (למשל פישר, פדרבסקי וגריינג'ר). זאת בניגוד בולט לתלמידו, דינו ליפאטי, שהקפיד על שלמות ללא דופי.

קורטו מת בלוזאן, שווייץ.

קורטו היה בין המוזיקאים הדגולים ביותר של המאה ה-20 וייצג את סופה של תקופה. הוא נחשב למופת האחרון של סגנון אישי, סובייקטיבי, המבכר אינטואיציה, פרשנות ורוח אותנטית על פני טכניקה מדויקת. הקלטותיו של קורטו מהוות תעודות יקרות-ערך.