לימור מרגולין-יחידי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לימור מרגולין-יחידי
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 2 באפריל 1968 (בת 56)
גִּבְעָתַיִם, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניברסיטת תל אביב עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

לימור מרגולין-יחידי (נולדה ב-2 באפריל 1968) היא שופטת בית משפט השלום תל אביב בדימוס, סופרת ודוקטורנטית לאנתרופולוגיה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרגולין-יחידי נולדה ב-1968 וגדלה בגבעתיים. השתתפה בתוכנית "חשבון פשוט" ששודרה בטלוויזיה הלימודית בהנחייתו של דני מוג'ה[1]. לאחר שירות צבאי סיימה מרגולין-יחידי תואר ראשון במשפטים בהצטיינות באוניברסיטת תל אביב בשנת 1994[2].

היא התמחתה במשרד עורכי דין, קיבלה רישיון לעריכת דין ובמקביל לעיסוקה בתחום המשיכה גם ללימודי תואר שני במשפטים באוניברסיטת תל אביב, אותם סיימה בהצטיינות ב-1998[2].

קריירה מקצועית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרגולין-יחידי עבדה במשרדי הסנגורים עו"ד יהודה וינשטיין וד"ר יעקב וינרוט. ב-1998 הצטרפה מרגולין-יחידי ליחידת מיסוי וכלכלה בפרקליטות מחוז תל אביב, ואחרי 9 שנים מונתה לכהונת שופטת בית משפט השלום תל אביב[2].

בין הנאשמים שהופיעו בפניה היה הזמר קובי פרץ שעליו גזרה שנתיים מאסר בעקבות עבירות מס[1], הזמרים משה פרץ ואיל גולן[3] שעליהם לא גזרה מאסר בפועל, איש העסקים אבנר קופל, יו"ר איגוד הכדורסל לשעבר - עליו גזרה מרגולין-יחידי שלוש שנות מאסר[4], ויעקב דיין שארגן השתלות כליה בתשלום באמצעות חברות זרות בקפריסין ובפיליפינים ונידון ל-75 חודשי מאסר בגין עבירות מס[5].

באוקטובר 2016 מונתה מרגולין-יחידי כשופטת בפועל בבית המשפט המחוזי בתל אביב, כמינוי זמני לשנה. לאחר שמינויה הקבוע לא אושר, הודיעה מרגולין-יחידי ב-2018 על כוונתה לפרוש משיפוט.

ב-2019, ביומה האחרון בתפקיד, הקריאה מרגולין-יחידי את הכרעות הדין שלה במשפטם של מנכ"לי קופת חולים מאוחדת שהואשמו בתרמית בגיוס מבוטחים[6], ובמשפטו של ראש עיריית אשקלון לשעבר, איתמר שמעוני[7]. בהכרעת הדין שלה ייחדה פרק לשאלה האם השפעה על אמצעי תקשורת עשויה להוות שוחד, והציעה שורה של מבחנים כדי לענות על שאלה זו[8]. אף שפסיקתה לא היוותה תקדים מחייב, היא חיזקה את עמדתה של הפרקליטות בתיקים שניהלה כנגד בנימין נתניהו[9].

לאחר פרישתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר פרישתה מכס השיפוט שבה מרגולין-יחידי לאקדמיה וסיימה בהצטיינות יתרה תואר שני בניהול וישוב סכסוכים באוניברסיטת תל אביב. בשנת 2021 זכתה בפרס ע"ש יצחק רבין למחקרי שלום, פיוס ושיתופי פעולה בין יהודים-ערבים בפקולטה למדעי החברה באוניברסיטת תל אביב.

כיום היא דוקטורנטית לאנתרופולוגיה באוניברסיטת תל אביב.

כמו כן, הייתה חברה בוועדת המלגות של בית הספר לשלום בנווה שלום בשנת 2021[10].

נמנית עם 100 נשים מובילות בתערוכה "100 שנים 100 נשים" במסגרת חגיגות ה-100 לגבעתיים[11].

בספטמבר 2022 ראה אור בהוצאת כנרת זמורה דביר "לים אותו הריח", רומן הביכורים של מרגולין-יחידי[12].

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרגולין-יחידי מתגוררת ברמת גן. נשואה למוטי יחידי ואמא לשני בנים ובת[12].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 השופטת של קובי פרץ החלה את דרכה בטלוויזיה, באתר טריבונה, ‏18 במאי 2016
  2. ^ 1 2 3 האתר הרשמי של הרשות השופטת – קורות חיים שופטים, באתר judgescv.court.gov.il
  3. ^ גז"ד לחברת ליאם הפקות בע"מ ומנהליה הזמר אייל גולן, ואח' בגין עבירות מס - פסקדין, באתר www.psakdin.co.il
  4. ^ שלחה את קובי פרץ לכלא: הכירו את השופטת החדשה של שמעוני, באתר כאן דרום - אשקלון, ‏2017-09-26
  5. ^ 75 חודשי מאסר למארגן השתלות הכליה יעקב דיין שהורשע בעבירות מס, באתר רשת 13
  6. ^ ארבע שנות מאסר לאברהם סיבוני, באתר www.news1.co.il
  7. ^ הרשעת איתמר שמעוני: בית משפט או חוג לתקשורת?, באתר פוסטה, ‏2019-11-12
  8. ^ ניצן מאותת: החלטה בתיקי נתניהו תתקבל עוד החודש, באתר www.news1.co.il
  9. ^ יהודה יפרח, שופטת המחוזי שהתנדבה לעשות למנדלבליט את העבודה בתיקי נתניהו, באתר מקור ראשון, ‏14 בנובמבר 2019
  10. ^ Moran Barir, School for Peace grant awards 2022 – The School for Peace (באנגלית אמריקאית)
  11. ^ על אירועי ה-100, באתר 100.givatayim.muni.il
  12. ^ 1 2 לים אותו הריח, באתר כנרת זמורה