גבעתיים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
גבעתיים
סמל העיר
דגל העיר
תצפית מ"מצפור שלום" בגבעתיים.jpg
תצפית על גבעתיים ותל אביב מ"מצפור שלום"
מחוז תל אביב
מעמד מוניציפלי עירייה
ראש העירייה רן קוניק
גובה ממוצע ‎42‏ מטר
תאריך ייסוד 1922
סוג יישוב עיר 50,000‏-99,999 תושבים
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף דצמבר 2013:
  - אוכלוסייה 56,159 תושבים
  - שינוי בגודל האוכלוסייה ‎0.8%‏ בשנה עד דצמבר 2013
  - צפיפות אוכלוסייה 17,301 תושבים לקמ"ר
תחום שיפוט 3,246 דונם
מיקום גבעתיים
גבעתיים
גבעתיים
דירוג חברתי-כלכלי 8 מתוך 10
מדד ג'יני 0.4464
פרופיל גבעתיים נכון לשנת 2011 באתר הלמ"ס
http://www.givatayim.muni.il
הכניסה לגבעתיים מדרך השלום. האותיות מסודרות בצורת שתי גבעות - גבעתיים

גבעתיים היא עיר במחוז תל אביב בישראל. הוכרזה כעיר בשנת 1959. גבעתיים ממוקמת באזור הדרומי של מישור החוף והיא גובלת ברמת גן ובתל אביב. היא ידועה בצביונה הקהילתי ובאופן מסורתי היא נחשבת לעיר שקטה ושלווה. מאז הקמתה בחרו תושבי העיר בעקביות במפלגות השמאל המתון (מפא"י, המערך והעבודה), ולכן נחשבה למעוזן. רק ב-2007 נבחר מועמד עצמאי בתמיכת מפלגת המרכז קדימה.

מקור השם "גבעתיים" בשתי הגבעות שעליהן הייתה בנויה העיר כשהוכרזה: גבעת בורוכוב וגבעת קוזלובסקי. האחרונה, בגובה 85 מטרים מעל פני הים (ועל כן נמצא עליה מצפה הכוכבים), היא שנייה בגובהה בגוש דן רק לתל בתחום היישוב גת רימון, שגובהו 94 מטרים. במאה ה-21, העיר משתרעת למעשה על ארבע גבעות: גבעת בורוכוב, גבעת קוזלובסקי גבעת רמב"ם וגבעת פועלי הרכבת.

העיר חברה בארגון פורום ה-15.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שטחי העיר בעת העתיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזור העיר גבעתיים היה מיושב כבר בתקופה הכלקוליתית וזאת על פי שרידי מערכת קברים הכוללת גלוסקמאות ועוד ממצאים שנמצאו בגבעת קוזלובסקי בשנת 1958. בתקופה ההלניסטית הייתה במקום מצודה (שרידיה נמצאו בגבעת רמב"ם).

התיישבות ראשונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדצמבר 1917, בזמן מלחמת העולם הראשונה, התחולל קרב על גבעת קוזלובסקי בין חיילי האימפריה העות'מאנית וחיילי האנזא"ק מחיל המשלוח המצרי (1916)[1].

לאחר מלחמת העולם הראשונה העלתה קבוצת פועלים הצעה להקמת שכונת פועלים באזור תל אביב, שתהיה מבוססת על עקרון שיתוף ועזרה הדדית. המטרה העיקרית של חברי הקבוצה הייתה לאפשר לפועלים העירוניים לחיות בנפרד, כל אחד עם משפחתו והשקפתו החברתית. על פי התוכניות נכלל בכל בית משק עזר, שנועד להקל על הפועל ומשפחתו. לשכונה, שהייתה שכונת הפועלים הראשונה בארץ, החליטו חברי הקבוצה לקרוא על שם דב בר בורוכוב, שהיה ממקימי תנועת "פועלי ציון", ורעיונותיו השפיעו ביותר על תנועת העבודה הציונית.

שכונת בורוכוב
ב-2 באפריל 1922 הונחה אבן הפינה לשכונת בורוכוב. אם השכונות והשכונה הוותיקה בגבעתיים. השכונה נוסדה בשנת 1922, ביוזמתו של דוד שניידרמן, איש העלייה השנייה, ונקראת על שמו של דב בורוכוב, ממנהיגי תנועת הפועלים ומייסד תנועת "פועלי ציון". שכונת בורוכוב הייתה שכונת הפועלים הראשונה בארץ, וקנתה לה שם כחלוצה ופורצת דרך בהתיישבות. כך למשל, הוקמו בה הצרכניה השיתופית הראשונה בארץ, בית-ספר של "זרם העובדים" וסניף "הנוער העובד" הגדול ביותר בארץ, שבוגריו הקימו קיבוצים רבים ושירתו בארגון ההגנה ובפלמ"ח. על הקמת השכונה כתב שמעון בן-צבי:

דרכה של השכונה לא הייתה סוגה בשושנים. מתחילת בריאתה לא שיחק לה המזל. היא נחשבה כבת חורגת בעיני כל. אם כי הוגיה ומייסדיה היו חברי "פועלי ציון" נאמנים, בכל זאת לא נמצאה השכונה תחת חסותה. המפלגה לא הכריזה בשום אופן רשמי על הקמת שכונה כזו.

מייסדי השכונה נתקלו בבעיות רבות. הם חיפשו מקורות מימון, אך גם כשאלה נמצאו, הוטלה כל העבודה על מספר אנשים בעלי רצון טוב, אך נטולי ניסיון וכישורי ניהול. על מייסדי השכונה הוטל להכשיר ולמדוד את הקרקע לפני ההתיישבות, לדאוג לאספקת מים לבתים ולמשק, לטפל באספקת המצרכים לאנשים ולחיות המשק, לבנות כבישים, בתים, מבני חינוך ועוד.

שני מוסדות הקשורים לעלייה השלישית הוקמו בשכונה: משק פועלות שבו הועסקו נשים ("חלוצות") והחנות הקואופרטיבית הראשונה בארץ ישראל, שנקראה: "צרכנייה". מצרכנייה זו, שפעלה ברחוב קרן קיימת לישראל עד אמצע שנות ה-80 של המאה ה-20, התפתחה מאוחר יותר רשת המרכולים "קואופ הריבוע הכחול".

שכונת שינקין
נוסדה בשנת 1925, נקראת ע"ש מנחם שינקין, מנהיג ציוני, ממנהיגי "חובבי ציון" וממיסדי תל אביב. רוב תושביה היו בעלי מלאכה וסוחרים זעירים. אחד מתושביה הראשונים כתב אודותיה: "שכונת שינקין גדולה ומבודדת, קטנה ודלילה, ללא סימן של דרך, פרט לשני רחובות ארוכים ומפותלים, ששני ואדיות עמוקים מפסיקים אותה...".
שכונת פועלי הרכבת
נוסדה בשנת 1931, ונבנתה עבור פועלי הרכבת. היה זה ניסיון מיוחד ומעניין לפתרון מצוקת השיכון של פועלים חסרי אמצעים. בשלב הראשון נבנו 15 בתים בעזרת בנק הפועלים. הצלחת הניסיון גררה קבוצה שנייה מבין פועלי הרכבת, אף היא בת 15 חברים.
גבעת רמב"ם
השכונה נוסדה בפועל בשנת 1933, אם כי כבר בי"ג תשרי תרפ"ו 1925 נערכה אספת חברי שכונת "גבעת רמב"ם" על אדמתם. היא נקראה על שם הרמב"ם, במלאת 800 שנה להולדתו. שכונת רמב"ם הייתה מפעל חייו של ישראל טייבר, תעשיין וממקימי גבעתיים, שזכה לכינוי 'מוכתר' גבעת רמב"ם משום שגאל את אדמותיה. השכונה, שהייתה בראשיתה גבעת טרשים בלתי מעובדת, כונתה על ידי ערביי האזור "תל אל הווה" - תל הרוחות, בשל היותה חשופה לרוחות הים. בימי המנדט היו במקום היתקלויות עם כנופיות פורעים ובמקום הוקמה תחנת נוטרים לאזור גוש דן בשל היותה של השכונה ישוב ספר מול כפרים מהם יצאו פורעים - כפר סלמה, אל-ח'ירייה, סקיה ויהודייה). בראש הגבעה ניצב עד היום מגדל המים ולידו, ביתו של ישראל טייבר. בשכונה נמצאת בריכת שחייה (בריכת רמב"ם) ולידה - "בית אלון" לפעילות תרבותית.
גבעת קוזלובסקי
גבעת קוזלובסקי מתנשאת 85 מטר מעל פני הים. במקום התיישב בשנת 1933 מאיר קוזלובסקי (נכדתו היא הזמרת מירי אלוני) עם משפחתו ושנים רבות היה ביתם בודד על הגבעה. פסגת הגבעה מגודרת ובתוכה מאגר מים גדול המשרת בעיקר את תושבי תל אביב. לאורך הגבעה סלול רחוב "המרי" ובנקודה הגבוהה ביותר תצפית לתל אביב ולים הנקראת מצפור שלום על שם שלום קופטש, מראשוני המתיישבים בגבעתיים. על חלק אחר של הגבעה נטוע גן העלייה השנייה ובמרכזו מצפה הכוכבים.
שכונת קריית יוסף
נוסדה בשנת 1934 בגבול שכונת בורוכוב. שמה של השכונה הנקראת ע"ש יוסף בן-יעקב אבינו, מצביע על זיקה לבעלי הקרקע, יהודים אזרחי מצרים, שקנו אותה בשנת 1921 ונשארו לגור במצרים.
לימים, כשפשטה השמועה כאילו מדובר בשטחי הפקר, פשטו על שטחים אלה יהודים, שהשתלטו תוך לילה על המקום, חטפו לעצמם פיסות קרקע והקימו עליהם צריפים ובקתות למגורים. לכן הוצמד לשכונה השם "חאפ" (לחטוף, באידיש). רק לאחר שהבעלים החוקיים לחצו על ממשלת המנדט שתגן עליהם מפני נישולם מרכושם, החלו הניסיונות להסדיר את בעיית הקרקעות, אולם ניסיונות אלה לא צלחו. לאחר שנים, המועצה המקומית גבעתיים פתרה את הבעיה, בכך שהקימה את "החברה לפיתוח קריית יוסף בע"מ", שבמסגרת הסדרת חילופי קרקע, איפשרה את רכישת הקרקעות ופיתוח השכונה.
בשכונה נמצא "גן התקומה" על שם רב סרן משה וקס בן השכונה, שנפל במלחמת יום הכיפורים. בגן נמצא פסל "התקומה" שנוצר לפי דגם שאותו יצר בעת לימודיו בטכניון. בגן נמצאת גם אנדרטה לבני השכונה שנפלו במערכות ישראל.
שכונת ארלוזורוב
נוסדה בשנת 1936, נקראת ע"ש חיים ארלוזורוב, ממנהיגי תנועת העבודה ומעצבי המדיניות הציונית. מיום עלייתם לקרקע, סבלו תושביה מהיות השכונה אדמת "מושע" כלומר, חלקת אדמה אחת גדולה ובלתי מחולקת (ללא פרצלציה). כאשר לכל אחד מבעליה יש חלק יחסי לגודל שקנה, מבלי לדעת היכן היא ומהם גבולותיה. מצב זה הביא לכך שבתי התושבים לא נבנו על חלקות מסודרות, המותירות מקום לסלילת דרכים וכבישים ולהקמת מוסדות ציבור. סיבלם של תושבי השכונה, נמשך שנים רבות, והיה רצוף מאבקים שעיכבו את איחודה במסגרת גבעתיים רבתי.

הקמת גבעתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

איגרת חוב מוניציפלית "מלווה גבעתיים" שהונפקה על ידי המועצה המקומית דאז ב-1955. המלווה נועד להקמת בתי ספר וגני ילדים.

בסוף מאי 1942 פורסמה הודעה בריטית רשמית על הקמת יישוב עירוני חדש בארץ -ישראל, שינוהל על ידי מועצה מקומית ממונה בת 13 חברים. וכך נאמר בה:

דבר המלך במועצה, על פלשתינה (א"י) 1922-193, פקודת המועצות המקומיות 1941. צו מספר 54 לשנת 1942, מאת הנציב העליון, על פי סעיף 2
בתוקף הסמכויות המסורות לי בסעיף 2 מפקודת המועצות המקומיות 1941 , הואיל הנציב העליון, לפי הצעת מושל מחוז לוד, לצוות, ובזה מצווים לאמור:
1) צו זה ייקרא צו המועצות המקומיות (גבעתיים), 1942

בפקודת הוד מעלתו
ג'. ס. מקפרסון, המזכיר הראשי

ביולי 1947 רכשה לעצמה מועצת גבעתיים 5 דונם אדמה והחלה בבניית בניין המועצה. עם סיום מלחמת העולם השנייה וראשית העלייה הגדולה לארץ, הוקמו בגבעתיים שכונות נוספות של ארגון עולי רומניה, הונגריה תימן ופולין. חברי "ההגנה" הקימו את שכונת רוזנשטיין. בשנת 1949 נבנה שיכון "נוה חייל" עבור חיילים משוחררים. כמו כן הוקמו שיכונים לעובדי חברת החשמל, עובדי קופ"ח, המרכז החקלאי ושיכון המורים.

מספר מאבקים עמדו בפני המועצה המקומית: הראשון, הקמת ועידת בניין עצמאית. התביעה מומשה ב-1950. השני, סיפוח קרקעות הגובלות בגבעתיים. המחלוקת בעניין הובילה להתערבות ראש הממשלה, ובעקבותיה צורפו לגבעתיים 900 דונם. השלישי, סיפוח נחלת יצחק לגבעתיים‏[2]. הפרשה שעוררה פולמוס ציבורי, הועברה לערכאות משפטיות שפסקו לטובת תל אביב באוקטובר 1958.

יוזמה שעלתה, לאחד את גבעתיים עם רמת גן ותל אביב לגוש מוניציפלי אחד, לא התקבלה. זאת בין השאר בשל התנגדותו של שמעון בן צבי‏[3].

ב-1947 התחנכו בגבעתיים 1,300 תלמידים בשלושה בתי ספר - של הזרם הכללי, של זרם העובדים וזה של "המזרחי". חינוך חינם הוענק לכל תושב המשלם מיסים. ב-1951 כמעט והוכפל מספר התלמידים והגיע ל-2550. רוב מוסדות החינוך השתייכו לזרם העובדים. ב-1957 חוסלה המשמרת השנייה, שהתקיימה בחלק מכיתות בתי הספר היסודיים בגבעתיים, ונבעה ממחסור בכיתות לימוד.

תקציבה של גבעתיים עמד ב-1951 על 720,000 ל"י והוא נבנה ברובו ממיסי התושבים. אורך הכבישים הגיע ל-20 ק"מ‏[4]. "גדוד כבאי גבעתיים", שהחל לפעול כבר ב-1939, מנה ב-1952 כ-50 איש, רובם מתנדבים‏[5].

ב-10 בדצמבר 1959 הוכרזה גבעתיים כעיר בישראל‏[6]. במועד הכרזתה מנתה העיר 38,000 תושבים ושטחה עמד על 3,600 דונם.

לאחר ההכרזה כעיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1961 הייתה עיריית גבעתיים מעורבת בשתי פרשיות: סכסוך שהתגלע בין ראש עיריית גבעתיים, שמעון בן צבי, לסגנו, יעקב (קובא) קרייזמן, שלימים החליפו בתפקיד, הוביל לדרישת התפטרות מהסגן‏[7]. בתגובה הודיעה מזכירות מועצת מפא"י על התפטרותה. הסכסוך הסתיים ביולי 1961, בהענקת סמכויות לסגן.

בדצמבר 1961 ספגה עיריית גבעתיים ביקורת בדו"ח מבקר המדינה על מתן הלוואות בסכומים גדולים לחברת "סולל בונה" ללא אישור מועצת העירייה ומשרד הפנים[8].

אוכלוסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצפה הכוכבים
תיאטרון גבעתיים
המזרקה בפארק גבעתיים על רקע רחוב שמעון בן צבי, רחוב הקרוי על שם ראש העיר הראשון של גבעתיים. הפארק נושק לקניון שבעיר.
היכל יהדות ווהלין (בית ווהלין)
מעון ע"ש צ'ארלס קלור לחולי סרטן בגבעתיים

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לדצמבר 2012, מתגוררים בגבעתיים 55,703 תושבים. האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎1.3%‏. לפי נתוני הלמ"ס נכון לדצמבר 2012, העיר מדורגת 9 מתוך 10, בדירוג החברתי-כלכלי. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשע"ב (2011-2012) היה 81.8%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2011 היה 11,345 ש"ח (ממוצע ארצי: 7,964 ש"ח).‏[9] העיר, אשר נחשבה משך שנים ארוכות לעיר בעלת אחוז גבוה של תושבים בני האוכלוסייה המבוגרת, עוברת בעשור השני של המאה ה-21 תהליך של "הצערה". להלן גרף המציג את התפתחות האוכלוסייה בעיר:

חינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגבעתיים פועלים ארבעה בתי ספר תיכוניים: קלעי, אורט טכניקום גבעתיים, תיכון שמעון בן צבי ותלמה ילין (בי"ס ארצי לאומנויות). בעיר ישנם גם תשעה בתי ספר יסודיים: דוד שמעוני, יגאל אלון, א"ד גורדון, כצנלסון, בורוכוב, אמונים, ברנר, בן-גוריון ותום (בי"ס ללקוי למידה אשר הוקם בשנת 2007). בשנת 2007 החלה העירייה ביוזמה לפתיחת מסלולי לימוד ייחודיים בבתי הספר היסודיים אשר יתמקדו בתחומי הטבע, הסביבה, אומנויות ומדעים. בנוסף לכך ישנם 62 גני ילדים בעיר.

בשנת 2009 גבעתיים דורגה שנייה במחוז ת"א באחוז הזכאות לבגרות (71.4%) וחמישית מבין הערים הבינוניות במדינה כאשר בגרויות החורף מעלות את ממוצע הזכאות ל-74.3%.

בעיר ארבע ספריות ציבוריות: ספריית יד-לבנים (הספרייה המרכזית), חדר עיון ע"ש ז. גרין, ספריית בית אלון וספריית שז"ר.

תנועות הנוער הפועלות בעיר הן הצופים, בני עקיבא, הנוער העובד והלומד, כנפיים של קרמבו וכן תנועת גב"ע - תנועת מד"צים (מדריכים צעירים) עירונית אשר פועלת במסגרת המרכזים הקהילתיים הפזורים ברחבי העיר: "מרכז שדה בוקר", "מרכז בית שזר" ו"מרכז בית ראשונים".

איכות הסביבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון לשנת 2008, מובילה גבעתיים במחוז תל אביב בכמות הנייר הנאסף למיחזור ביחס לאוכלוסיית העיר, והיא בין המובילות בישראל בתחום המיחזור הכולל. בשנת 2008 החלה העירייה להשתמש במכלי אשפה טמוני קרקע הנחשבים לידידותיים יותר לסביבה, ולחלק לתושבים שקיות בד לעריכת קניות, כתחליף לשקיות ניילון. בשנת 2013 הציבה העירייה פחים סגולים למיחזור זכוכית ברחבי העיר.

בעיר גנים רבים, הגדולים בהם נמצאים בדרום העיר:

  • "גן חיל האוויר", ובו מוצב מטוס ישן של חיל האוויר הישראלי מסוג פוגה מגיסטר.
  • "גן רבקה" ("גן הדרום"), על-שם רבקה שטרום, שהייתה מנהלת בית הספר "מצדה" במשך 12 שנה (בית הספר שינה את שמו לאחר מכן ל"יגאל אלון"). בגן פסל שיש לזכר בני העיר שנפלו במערכות ישראל. הפסל נוצר בשנת 1988 על ידי הפסל מרדכי כפרי.
  • "פארק גבעתיים", בסמוך לקניון גבעתיים. הפארק, שנחנך ביום העצמאות תשס"ח - 2008, משתרע על 35 דונם ובו משטחי דשא, במת הופעות, מזרקות ומגרש משחקים לילדים.
  • "גן העלייה השנייה", בגבעת קוזלובסקי. הגן כולל אגמון קטן אשר מלא בימי החורף, תצפית על תל אביב ואת מצפה הכוכבים של גבעתיים, בנקודה הגבוהה ביותר בגוש דן.
  • "מצפור שלום", אשר ממוקם ברחוב המרי בגבעתיים. מהמצפור יש תצפית מרהיבה על גבעתיים ותל אביב.

אתרים חשובים בעיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשי העירייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבחינה פוליטית, נחשבת גבעתיים כעיר יציבה מאוד. עד ל-2006 נבחרו מועמדי מפלגת העבודה לראשות העיר. בשנים האחרונות דפוסי ההצבעה השתנו: ראובן בן שחר התמודד מטעם "קדימה" ורן קוניק היה מועמד מטעם רשימה מקומית.

רשימת ראשי העיר לתולדותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלריית תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

גבעתיים נשקפת מגבעת קוזלובסקי. ברקע מגדלים בתל אביב
תצפית לעבר תל אביב ממצפור שלום
מבט בלילה מגבעת רמב"ם לכיוון צפון מערב

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראה סיפורו של הקרב על קו שתי העוג'ות
  2. ^ עם הקמת המועצה המקומית גבעתיים, קבעו שלטונות המנדט את גבולותיה וצרפו את נחלת יצחק לתל אביב
  3. ^ יוסף אסא, "גבעתיים - עיר בישראל", "הארץ", 9.12.1959
  4. ^ "גבעתיים שואפת למרחב", "הארץ", 1.11.1951
  5. ^ באוקטובר 52 חגגו כבאי גבעתיים 13 שנה להיווסדם, במצעד חגיגי שצעד ברחבי העיר. לתהלוכה הצטרפו כבאי הערים השכנות
  6. ^ מעמד עיר לגבעתיים, מעריב, 18 בנובמבר 1959
    גבעתיים עיר ביום ה' הבא, דבר, 11 בדצמבר 1959
  7. ^ א. קוברינסקי, "החריף הסכסוך בין ראש עיריית גבעתיים וסגנו", "הארץ", 14.2.1961
  8. ^ "רוב עבודות הפיתוח בגבעתיים נמסרו 'לסולל בונה'", "הארץ", 7.12.1961
  9. ^ מעון צ'ארלס קלור

קואורדינטות: 32°4′7.39″N 34°48′28.18″E / 32.0687194°N 34.8078278°E / 32.0687194; 34.8078278