יהודה וינשטיין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יהודה וינשטיין
1944 (בן 70 בערך)
כיתוב
תפקיד

היועץ המשפטי לממשלה

תקופת כהונה 1 בפברואר 2010 ואילך

יהודה וינשטיין (נולד ב-1944) הוא עורך דין ישראלי המכהן כיועץ המשפטי לממשלה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

וינשטיין נולד בתל אביב להורים שעלו מפולין בשנות ה-30 של המאה ה-20 וגדל בשכונת פלורנטין. בצעירותו עסק בספורט והיה אלוף ישראל לנוער באגרוף. בשנת 1963 התגייס לצה"ל והתנדב לצנחנים. בצנחנים עבר מסלול הכשרה כלוחם והשתתף באימונים ופעילות מבצעית במסגרת הגדוד והחטיבה, וכן עבר קורס מ"כים חי"ר וקורס קציני חי"ר. עם סיום הקורס מונה למפקד מחלקה בצנחנים. במלחמת יום הכיפורים, והוא כבר קצין במילואים היה מפקד מחלקה בחטיבה 317 – חטיבת מילואים של הצנחנים – שכבשה את החרמון הסורי.‏[1]

וינשטיין נשוי ואב לשלושה ילדים, מתגורר בהרצליה פיתוח.

קריירה מקצועית[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיים לימודי תואר ראשון במשפטים באוניברסיטת תל אביב ותואר שני באוניברסיטת בר-אילן.

וינשטיין עבד בפרקליטות המדינה כתובע בפרקליטות מחוז מרכז ובתפקידו האחרון טרם פרישתו, בשנת 1979, שימש סגן בכיר לפרקליט המחוז. בסיום תפקידו ייסד משרד עורכי דין פרטי והתפרסם כסניגור פלילי מצליח בעבירות צווארון לבן. בין היתר ייצג את עזר ויצמן, אריה דרעי, אהוד אולמרט, בנימין נתניהו, יוסי ביילין, יאנוש בן-גל ועזרא בנימיני.

וינשטיין הוזכר כאחד המועמדים הבולטים לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה בשנים 2004 ו-2009 ולתפקיד פרקליט המדינה בשנת 2007.

יועץ משפטי לממשלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1 בפברואר 2010 החל לכהן כיועץ המשפטי לממשלה. הוא הראשון שהגיע לתפקיד זה מעריכת דין במגזר הפרטי. למניעת ניגוד עניינים הגיש וינשטיין לשר המשפטים מסמך המפרט את הלקוחות שבהם טיפל משרדו (הידועים שבהם אהוד אולמרט ורכבת ישראל), ואשר הוא לא יעסוק בנושאים הקשורים בהם בתפקידו כיועץ המשפטי לממשלה.‏[2]

בפברואר 2013 הגישה רשות האוכלוסין וההגירה כתב אישום נגד אביבה, רעייתו של וינשטיין, בגין העסקת עובד זר ללא היתר. יהודה וינשטיין, אשר נחקר בפרשה,‏[3] לא הואשם, למרות שהעובד הועסק במשק הבית המשותף של בני הזוג. אביבה וינשטיין הורשעה בעסקת טיעון, ונגזר עליה קנס של 20,000 ש"ח.‏[4]

החלטות מקצועיות וביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מניעת מינוי יואב גלנט[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת 2011 נדרש להתמודד עם עתירה לבג"ץ נגד החלטת הממשלה למנות את יואב גלנט לרמטכ"ל. בתשובה לבג"ץ כתב וינשטיין כי "הנתונים הקיימים באשר להתנהלותו של האלוף יואב גלנט, מעלים קשיים משפטיים משמעותיים באשר לסבירות ההחלטה למנותו לרמטכ"ל" וכי "ספק אם ראוי מבחינה ערכית להותיר בעינה את ההחלטה בדבר המינוי". בעקבות כך הודיעו ברק ונתניהו על ביטול המינוי.‏[5]

עמדת המדינה בעניין חוקיות הבניה ביהודה ושומרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

צוות המאחזים בראשות בני בגין הוקם בהוראת ראש הממשלה בנימין נתניהו בהמשך לעבודת הוועדה לבחינת מצב הבנייה ביהודה ושומרון משבט ה'תשע"ב (2012). כבר בתחילת עבודת הוועדה, משקיבל לבחינה את כתב המינוי, וינשטיין העיר שהוועדה לא תוכל להשפיע על מהלכים הנמצאים בדיון בבית המשפט הגבוה לצדק.‏[6]

הריסת מגרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעת הדיון על הריסת המאחז מגרון ולאחר רכישת חלק מאדמות היישוב בתמוז ה'תשע"ב, (יולי 2012), פורסם שוינשטיין גיבש חוות דעת שלפיה תושבים אלה לא יפונו.‏[7]

עשרה ימים לאחר מכן, למרות עמדת הוועדה להתיישבות, ובניגוד אליה, סירב וינשטיין להציג את סוגיית הבעלות בבית המשפט.‏[8] בעקבות זאת, שופטי בג"ץ קבעו כי יש לפנות כל הבתים התושבים תוך שבוע, להרוס את רוב הבתים תוך שבועיים, ולבנות חלופה להם בגבעה הסמוכה.‏[9] במאי 2013 הודיע שיש להרוס את הבתים הריקים הנותרים באתר המאחז.‏[10]

בי"א באלול ה'תשע"ב קרא לתושבי מגרון להתפנות "בדרכי שלום" לפי החלטת בג"ץ. התושבים נענו לקריאתו.‏[11][12] לאור עמדתו בעניין הריסת מגרון, באלול ה'תשע"ב (ספטמבר 2012) הוצמדה לו אבטחה אישית, מחשש לפגיעה בו.‏[13]

לקראת סיום כהונת הכנסת, לאחר שראש הממשלה נתניהו הודיע על פיזורה, וינשטיין קבע כי אין לקבל החלטות בעניין המאחזים והבנייה ביהודה ושומרון עד לאחר הבחירות.‏[14]

העמדת השר אביגדור ליברמן לדין סמוך לבחירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל ב2007 נפתחה חקירת משטרה בעניינו של אביגדור ליברמן, בחשד לקבלת מיליוני שקלים כחבר כנסת, החל מ-1999 ועד 2006 ממיכאל צ'רנוי וגורמים שונים בחו"ל, באמצעות חברות קש שלו ושל בתו. במרץ 2010 חקרה המשטרה את ליברמן בחשד שקידם את זאב בן אריה באופן לא תקין לתפקידים שונים במשרד החוץ ובסופם לשגריר רוסיה הלבנה, בתמורה לנאמנותו, וזה גמל לו בפרטים אודות החקירה המתנהלת נגדו, שהגיעו לידיו במסגרת בקשה מהשגרירות.

בדצמבר 2012, לקראת הבחירות, הודיע היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, על ההחלטה לסגור את התיק העיקרי נגד ליברמן בעניין החשדות הכספיים, בגלל היחלשות הראיות במהלך הזמן, אך להגיש כתב אישום בפרשת השגריר.‏[15] העיתוי של החלטה זו, לקראת מועד הבחירות, ותוך כדי מסע הבחירות, היה שנוי במחלוקת, ונראה שגם השפיע בסופו של דבר על החלטות הבוחרים.‏[16][17][18] מנגד מישאל חשין טען שהיה "סחר מכר" עם אביגדור ליברמן, במקום לנהל תביעה משפטית מלאה.‏[19] אחרים האשימו את וינשטיין בכך שהוא "עייף" ואינו יוזם. לטענתם מדובר בקנוניה בינלאומית הכוללת את מרטין שלאף את משפחת שרון, חיים רמון ואריה דרעי ושכשלונו של היועץ לעקוב אחרי הפרשה ולהביאה לגמר, היא באחריותו.‏[20] בעקבות הודעת היועץ המשפטי, (מיכאל) מיקי איתן חבר הכנסת לשעבר ואיש מפלגת הליכוד שהודח ממקומו, טען שליברמן אינו מועמד ראוי, ותבע מהיועץ לקבוע זאת באופן רשמי.‏[21]

ביוני 2013 טען בבית המשפט שיש לדחות את העתירה נגד סגירת התיק של ליברמן, מפני שהעדה המרכזית ישראלית לשעבר אזרחית קפריסין מסרבת לשתף פעולה.‏[22]

עבירה על צו אי פרסום בעיתון הארץ בפרשת בן זיגייר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-12 בפברואר 2013 (יא באדר, ה'תשע"ג) העיתון הארץ פרסם פרטים בעניין פרשת בן זיגייר (האסיר X), למרות צו איסור פרסום ובמודע אליו. ב-21 בפברואר וינשטיין שלח מכתב לעורך הארץ ולעיתונו, ובו הודיע שמשיקולים שונים אינו מורה לפתוח בחקירה נגד העיתון, משיקולי הצורך בעיתונות חפשית, אך נוזף בעיתון בחומרה על פגיעתו בביטחון תושבי ישראל, ומודיע שבמקרים חוזרים של התנהגות כזו לא ימנע מלפתוח בחקירה.‏[23] על החלטה זו ספג ביקורת

השופט המכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפברואר 2013, פורסם שוינשטיין מנע את חקירתו של שופט, אשר שנתיים קודם הודה בפני רשויות הרווחה שהוא מכה את ילדיו.‏[24]

בעקבות פרסום זה וביקורת קודמת עליו, הושמעה דרישה להפסיק את המשך כהונתו של וינשטיין.‏[25][26]

הדרת נשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקור ראשון פורסמה כתבה של אורי אליצור על סיום עבודתה של הוועדה בעניין הדרת נשים בתחבורה הציבורית, וממנו השתמע שוינשטיין קיבל את דברי חברי הוועדה ש"אין לשאול את פי המופלה אם הפלייתו רצויה בעיניו". המאמר ביקר את הנאמר בוועדה ובעיקר את חוסר צירופן של נשים חרדיות ושמיעת קולן.‏[27]

בהמשך לסיום עבודת הוועדה פורסם שוינשטיין ממליץ על חקיקה שלפיה הדרת נשים תיחשב עבירה פלילית.‏[28] שרת המשפטים ציפי לבני החליטה לפעול על פי המלצה זו.‏[29]

בעקבות זאת נכתבה על וינשטיין ביקורת בעיתונות השמרנית, בעיקר על כך שאינו לוקח בחשבון את דעת הנשים החרדיות, ושהוא יוצא חוצץ נגד התרבות החרדית והמסורתית, שבה קיימת הפרדה בין המינים.‏[30][31] הרב יעקב מידן קרא להחלטות היועץ המשפטי "התרת דמם של הציבור החרדי".‏[32] בעיתונות החרדית ההחלטה הוגדרה כ"מסע רדיפה".‏[33]

ביקורת שכנגד, יצאה על המבקרים עצמם, ובו הטענה שאכן ישנו מקום לאסור מנהגי תרבות, לפחות במקומות ציבוריים, אם הם פוגעניים.‏[34]

ביקורת על בכירים ועל ראש הממשלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאי 2013 פורסם שכתבה על ביקורת של וינשטיין נגד בכירים ובהם ראש הממשלה נתניהו, הוסרה משידור בערוץ 1, הערוץ הממלכתי. הכתבה הקצרה, הייתה בעניין הרצאה של היועץ המשפטי וינשטיין בפני לשכת עורכי הדין, ובה סיפר כיצד לא מנע הפגנות למרות בקשות חוזרות ונשנות של בכירים, וכן הובעה עמדתו בעניין "הוצאות פרטיות של אנשי ציבור".‏[35]

שימוע לרב שמואל אליהו בחשד להסתה בגזענות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות התבטאויות של הרב שמואל אליהו, רבה של צפת, מסוף ינואר 2006, הורה היועץ המשפטי לממשלה דאז מני מזוז, לחקור אותו בחשד להסתה לגזענות.‏[36] כשבוע לאחר מכן הוגש נגדו כתב אישום,‏[37] שבוטל כעבור מספר חודשים לאחר שהרב אליהו קיבל על עצמו להבהיר את דבריו.‏[38]

בעקבות הסכמה שנתן לספר תורת המלך, בשנת ה'תשע"א (2011), נפתחה חקירה חדשה של הפרקליטות בעניינו. כשנה לאחר מכן, בחשון ה'תשע"ב (2012) נשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש הקצתה חודשיים למדינה להגיש כתב אישום בחקירה חדשה של הפרקליטות בעניינו ונזפה בהם על התמהמהותם.‏[39] כחודש לאחר מכן, בהוראת וינשטיין התיק נסגר מחוסר ראיות, לאחר שימוע בו הראה הרב אליהו שדבריו סולפו בתקשורת.‏[40] ביקורת על החלטה זו הושמעה בעיתונות. לאורה התברר שוינשטיין נמנע מהעמדת הרב אליהו לדין על פסקי ההלכה שפרסם, מהקושי להוכיח שפסק ההלכה בעניין אי מכירת והשכרת דירות לערבים פורסמה במטרה להסית לגזענות, ומפני ההגנה המשפטית הניתנת לרב על פי החוק ביחס לפרסום ציטוט מתוך כתבי דת וספרי תפילה, או שמירה על פולחן דת, המאפשר אישום רק במקרה של קריאה לפגיעה פיזית באחרים.‏[41][42] בעקבות החלטה זו הוצעה ב2013 הצעת חוק הקוראת להרחיב את הגדרת הגזענות (רדיפה על רקע צבע עור, גזע והשתייכות לאומית-אתנית) ולהוסיף בה רדיפה על רקע דתי ומגדרי, להוריד את הצורך בהוכחת רצון המפרסמים לפגוע באחרים, ולהוריד את ההגנה על פרסום ציטוט מתוך כתבי דת ותפילה, אם נעשתה מתוך מטרה להסית לגזענות.‏[43]

בתחילת יולי 2013 בעקבות פנייה של חבר הכנסת איתן כבל, הודיע וינשטיין בתאום עם שרת המשפטים ציפי לבני כי אם הרב שמואל אליהו יעמיד עצמו לבחירה לרבנות הראשית, יהיה עליו לעבור שימוע בעניין התבטאויותיו הוראותיו, ופרסומים בשמו, שוב בחשד להסתה לגזענות.‏[44]

הושמעה ביקורת על החלטה זו, כהתערבות במהלך הדמוקרטי, מאחר שהיועץ המשפטי עצמו כבר החליט שאין להעמידו לדין, ובג"ץ תמך בעמדה זאת בעבר.‏[45]

תמיכה בחזרה מרצון של זרים כלואים לארצות מוצאם ובמעצרם הממושך[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביוני 2013 אישר וינשטיין את פעולות המדינה לעידוד חזרתם של זרים כלואים מאריתראה ודרום סודאן. ביקורת של ארגוני הסיוע לפליטים טענה שבעבר נציבות האו"ם לפליטים קבעה שמדובר למעשה בגירוש, בניגוד לרצונם של הכלואים.‏[46] ביקורת הושמעה בידי ארגוני הסיוע לפליטים על כך שלמעשה אין לכלואים ברירה, ושזוהי פגיעה בחלשים שאינה מוסרית.‏[47]

בתחילת יולי באותה שנה אישר גם מעצר ממושך של חשודים בגניבה, הטרדה ועבירות קלות,‏[48] לאור ניצול מדיניות "הדלת המסתובבת" ופשיעה חוזרת בידי כנופיות.‏[49][50]

הגדרת פעולות 'תג מחיר' של יהודים כפעילות בארגון חבלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאי 2013, בעקבות ריבוי פעולות שהוגדרו כ'תג מחיר' כולל הצתת מסגדים ופגיעה בגוף ובנפש של ערבים, וכן תקיפת חיילי צה"ל, היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין, היה שותף עם שרת הפנים ציפי לבני ושר המשטרה יצחק אהרונוביץ' בהמלצה להגדיר את פעולות תג מחיר כפעולות בארגון חבלה, וכפעילות חבלנית עוינת.‏[51] בעקבות ביקורת בימין, על כך שרבים מהאירועים זויפו, ושרוב התקיפות בשטח הם דווקא נגד המתנחלים,‏[52] ראש הממשלה בנימין נתניהו קיבל החלטה בניסוח מרוכך יותר, והגדיר את הפעולות כ'התאחדות בלתי מותרת'.‏[53] לאחר מכן פרסם שבין הסיבות להחלטה היה גם שיקול תדמיתי של מדינת ישראל בעולם, לאור השוואה אפשרית בין פעולות תג מחיר להתארגנות רצחנית נרחבת וכלל עולמית כמו הג'יהאד האיסלאמי או חמס.‏[54]

מניעת העדפת המשרתים בצה"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2012 היועץ הביע התנגדות לחקיקת חוקים המעדיפים את המשרתים בצה"ל. במאי 2013 הכשיר את החלטת הממשלה בעניין הקצאת דיור ואישורי בנייה, שכללה הנחה למשרתים בצה"ל, והקצאה מיוחדת לתושבים ערבים וליהודים דתיים, למרות הערת בג"ץ לפיה תנאי השירות בצה"ל מהווה אפליה.‏[55] אך חודש לאחר מכן הביע את התנגדותו לחקיקת חוקים המעדיפים את המשרתים בהצה"ל, במסגרת דיון בישיבת ועדת השרים לענייני חקיקה על הצעת החוק של חבר הכנסת יריב לוין 'זכויות התורמים למדינה'.‏[56][57] בתגובה רוב החברים בוועדה התקוממו נגד קביעה זו, וחבר הכנסת אורי אורבך הגיב על הטענות שהובאו בשם ארגון עדאלה שהדבר יפגע בחרדים וערבים: "אז שיתגייסו".‏[58] המלצת היועץ לא התקבלה, והצעת החוק עברה, אך יש ציפיה ששרת המשפטים תבטל אותו על פי סייגים משפטיים.‏[59][60]

חקירת חברי כנסת ערבים בחשד להסתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביולי 2013 פורסם שהיועץ המשפטי אישר לחקור את חברי הכנסת חנין זועבי ובאסל גטאס בעקבות פרסום בעיתונות של דברי חברי הכנסת המאיימים על הכומר גבריאל נדאף, לאחר שקרא לערבים נוצרים להתגייס לצה"ל. הכומר לא הגיע לדיון, כפי הנראה עקב איומים עליו.‏[61]

תביעת דיבה בשם הצבא[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכ"ג בסיון ה'תשס"ח (26 ביוני 2008), שלש שנים לפני כניסתו של וינשטיין לתפקיד היועץ, פורסם פסק הדין של בית המשפט המחוזי בעניין הסרט ג'נין ג'נין. בהסכם מקדמי, שולמו פיצויים לחיילים התובעים על ידי שני בתי קולנוע סינמטק שהקרינו את הסרט. תביעת הדיבה של קבוצת החיילים נגד יוצר הסרט מוחמד בכרי נדחתה, תוך הצגת הוכחות לצדקת טענתם שלא היה טבח, והתרשמות בית המשפט שנכונים דבריהם. הדחיה נומקה בכך שבמקרה של ציבור לפי חוק לשון הרע, התביעה מוגבלת בהסכמתו של היועץ המשפטי לממשלה, על מנת לשמור על חופש הביטוי.

עם כניסתו לתפקיד, ובמשך השנים ביקשו חיילי צה"ל ונציגיהם מוינשטיין שיצטרף אליהם בתביעה נגד יוצר הסרט, אך זה לא נענה. ב-2012 הוחל בגיבוש חוק, שיוציא מידיו של היועץ המשפטי את ההחלטה בעניין, במגמה ללחוץ על וינשטיין לאשר את התביעה. בשבעה עשר בתמוז ה'תשע"ג (2013) הוגשה הצעת חוק בעניין, בוועדת חוקה חוק ומשפט, ובחוות דעת כתובה, וינשטיין התנגד לה. בביקורת על דברי וינשטיין חבר הכנסת יוני שטבון, מציע הצעת החוק, קרא להתנגדות זו "חופש השיסוי".‏[62]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אמיר אורןהלקוח החדש של היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין: שלטון החוק, באתר הארץ, 29 בינואר 2010
  2. ^ ניגוד העניינים של היועמ"ש: בלי אולמרט והרכבת, באתר ynet‏, 22 בינואר 2010
  3. ^ עדנה אדטו, ‏וינשטיין העיד בפרשת העסקת העובד הזר בביתו, באתר ישראל היום, 1 באוגוסט 2012
  4. ^ חן מענית, ‏קנס של 20 אלף שקל לרעיית היועמ"ש על העסקת עובד זר, באתר גלובס, 29 במאי 2013
  5. ^ יואב זיתון ורענן בן צור, ניצחון לגלנט בפרשת הבית במושב: "עדיף מאוחר", באתר ynet, בדצמבר 2012.
  6. ^ וינשטיין ניטרל לנתניהו את צוות המאחזים (חדשות מחלקה ראשונה)
  7. ^ וינשטיין: שליש מתושבי מגרון לא יפונו (חדשות ערוץ שבע על פי הארץ)
  8. ^ בג"ץ מגרון: פוטש משפטי של היועמ"ש וינשטיין (ד' באב, ה'תשע"ב, הפורום המשפטי למען ארץ ישראל) מאמר זה פורסם גם במקור ראשון, בסוף אותו השבוע
  9. ^ בג"ץ הכריע: מאחז מגרון יפונה מיושביו כבר בשבוע הבא (גלובס)
  10. ^ היועמ"ש הורה לפנות את הבתים הריקים במאחז מגרון עד סוף השבוע (הארץ)
  11. ^ וינשטין קורא לתושבי מגרון להתפנות בדרכי שלום (רדיו קול חי)
  12. ^ יהורם גאון: הפינוי השקט והפינוי האלים
  13. ^ וינשטיין מאובטח בשל עמדתו בסוגיית מגרון (הארץ)
  14. ^ וינשטיין הורה למדינה: להכשיר מאחזים רק אחרי הבחירות (אוקטובר 2012 , הארץ)
  15. ^ היועמ"ש הבהיר: לא אוותר על קלון לליברמן 17 בדצמבר 2012 (אתר מאקו)
  16. ^ ליברמן מתעתע בחוק (124) (האתר של אריה אבנרי) במאמר עמדה זה הזהיר אבנרי שליברמן הוא הדורש את סגירת עניינו לפני הבחירות.
  17. ^ ליברמן, התיקים, מרטין שלאף ועוד - מאמר מהימין הפוליטי ובו עמדה המסתייגת מסגירת התיק בידי וינשטיין, למרות היותו לכאורה "נרדף מהימין", בעקבות תמיכתו במדינה פלסטינית, קשרי הון שלטון שנחשפו ומניעת הגישה שלו לחומר חסוי בשב"כ.(חדשות המחלקה הראשונה)
  18. ^ פרשת אביגדור ליברמן? – ממש לא - נטען שמדובר למעשה ב"פרשת יהודה וינשטיין" שבו הן ההודעה על הגשת כתב אישום שנתיים קודם, והן ההודעה על סגירת התיק בעיתוי זה, נועדו ליחסי ציבור של וינשטיין עצמו. ('בית הקפה' דה מרקר)
  19. ^ חשין נגד וינשטיין: ביצע "סחר מכר" עם ליברמן עוד לפני הגשת האישום (דצמבר 2012, הארץ)
  20. ^ הכישלון של וינשטיין (כשאין יועץ משפטי מרדכי גילת (ישראל היום)
  21. ^ השר מיכאל איתן ליועמ"ש וינשטיין: הטל קלון על ליברמן (הארץ)
  22. ^ וינשטיין: לדחות את העתירה נגד סגירת תיק חברות-הקש של ליברמן - בעקבות סירובה של רואת החשבון דניאלה מוצרי להעיד (יוני 2013, מעריב)
  23. ^ לאחר התלבטות, אתר העין השביעית
  24. ^ היועץ המשפטי מונע כבר שנתיים חקירת שופט החשוד בהכאת ילדיו 27 בפברואר 2013, הארץ
  25. ^ וינשטיין צריך ללכת מאמרו של השופט בדימוס גבריאל שטרסמן, (מרץ 2013, הארץ)
  26. ^ יובל גנור, יהודה וינשטיין חייב להתפטר מיד, באתר nrg‏, 4 במרץ 2013
  27. ^ 'צדק' המוסף המשפטי של מקור ראשון, פרשת בלק ה'תשע"ג
  28. ^ וינשטיין ממליץ: הדרת נשים - עבירה פלילית (ויי נט - ידיעות אחרונות)
  29. ^ לבני מקדמת חקיקה למיגור הדרת נשים לפי המלצות היועמ"ש לממשלה (דה מרקר)
  30. ^ דעה: להחזיר הדרה ליושנה - חייבים להחליט אם "אין לציבוריות הישראלית מקום עבורם בשל תפיסותיהם השונות". שבתי גברציק, מקור ראשון
  31. ^ יהודה ויינשטיין חושב שנשים חרדיות מפגרות וחשוכות שיפי חריטין, יוני 2013 מאמר דעות-יהדות (אתר מעריב
  32. ^ דמו של הציבור החרדי הותר - על תגובת הרב יעקב מדן להחלטת וינשטיין. (מאי 2013, גלובס)
  33. ^ החרדים מגנים את הנחיות היועמ"ש נגד הדרת נשים: "זהו מסע רדיפה" (הארץ)
  34. ^ הדרת נשים - הפמיניזם כמנצח העצוב רונית עיר שי (אתר קולך). מאמר זה פורסם גם באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה בשם 'הדרת נשים - צניעות, שוביניזם', ובו עיר שי טענה נגד הזכות לרב תרבותיות, שכן זו בעצם משמשת עלה תאנה לזכות קיום תרבות החזקים, לרוב גברית, ובה בעת השוותה את הדרת הנשים עם "ההתערטלות החילונית" בפרסומת ובאופנה, כחלק מ"שטיפת מח" גברית המחפיצה את האשה.
  35. ^ סותמים את הפה גם לווינשטיין (העין השביעית)
  36. ^ מאת ג'לאל בנא ואורי אס, היועמ"ש: לחקור הרב של צפת על הסתה גזענית, באתר וואלה!, 3 באוקטובר 2002
  37. ^ יאיר אטינגר, אלי אשכנזי, ג'קי חורי, יובל יועז, כתב אישום נגד רבה של צפת בחשד להסתה לגזענות, באתר הארץ, 1 בפברואר 2006
  38. ^ אלי אשכנזי, יבוטל האישום נגד רבה של צפת על הסתה לגזענות, באתר הארץ, 18 ביוני 2006
  39. ^ בג"ץ נזף בפרקליטות: כמה זמן לקח לכם להחליט על חקירת הרב אליהו? (אתר כיפה
  40. ^ נסגר התיק נגד הרב שקרא למנוע מכירת דירות לערבים (הארץ)
  41. ^ ביקורת על הפרקליטות: הרב אליהו לא ייחקר על פסק ההלכה נגד ערבים - וינשטיין הורה לחקור רק התבטאויות גזעניות של הרב: "כשמדובר בפסקי הלכה יש להימנע מהליכים פליליים" (הארץ)
  42. ^ חוק העונשין קובע: 144ג. פרסום מותר (תיקון: תשמ"ו)... ב. פרסום ציטוט מתוך כתבי דת וספרי תפילה, או שמירה על פולחן של דת, לא יראו אותם כעבירה לפי סעיף 144ב, ובלבד שלא נעשה מתוך מטרה להסית לגזענות. חוק העונשין - בויקיטקסט (סימן א'1: הסתה לגזענות, לאלימות או לטרור
  43. ^ [www.knesset.gov.il/privatelaw/data/19/944.rtf‎ הצעת חוק 'איסור פרסום גזעני, הסתה לגזענות ורישום גזעני במסמכי תאגיד, ה'תשע"ג2013'] (מסמך וורד). הצעת החוק הוגשה בשיתוף אנשי יש עתיד: שרת הבריאות יעל גרמן סגן שר האוצר מיקי לוי וחברי הכנסת פנינה תמנו-שטה, שמעון סולומון יאסו, מרצ: מיכל רזין, חד"ש: דב חנין, והעבודה: נחמן שי (באתר הכנסת)
  44. ^ היועץ המשפטי לממשלה יערוך שימוע לרב שמואל אליהו חדשות 2 (אתר מאקו)
  45. ^ השופט בדימוס נאמן: אין מקום לשימוע לרב של צפת -(רשת ב)
  46. ^ ביקורת על החלטת היועמ"ש לאשר חזרתם מרצון של הזרים השוהים בבתי הכלא (אתר גלי צה"ל)
  47. ^ אנשים יעדיפו להסתכן בארצם מאשר להיות כלואים (גלי צה"ל)
  48. ^ היועמ"ש אישר: מעצר ממושך למהגרים החשודים בביצוע עבירות קלות (הארץ)
  49. ^ כתבה משודרת המציגה את התופעה, ומתארת את הבעיה המשפטית, שהובילה להחלטת הממשלה ('חדר החדשות במרכז' הוט בשיתוף עם ידיעות אחרונות, באתר יוטיוב)
  50. ^ סלולריים בשביל אוכל: מכת גניבות בחופי ת"א על מבצע משטרתי בנסיון להלחם תופעת הגניבות בידי כנופיות זרים, שנה קודם לכן. (יוני 2012, מעריב)
  51. ^ יוזמת לבני-אהרונוביץ': תג מחיר - פעולת טרור (ויי נט - ידיעות אחרונות)
  52. ^ לדוגמה מכה לשמאל: את ה'תג מחיר' בכפר קוצרא ביצעו ערבים (אתר 'סרוגים') וכן אובססיית 'תג מחיר': טיילו הותקפו ונעצרו על שני בחורי ישיבה שהותקפו בידי ערבים בעת טיול אופניים, ונעצרו בחשד לפעילות 'תג מחיר'. (ערוץ שבע) ומאמר של קלמן ליבסקינד במעריב התקשורת מקבלת מהשמאל סרטים חתוכים ומייצרת מציאות הטוען להטייה תקשורתית מכוונת, בהביאה צילומים חלקיים וערוכים ללא הקשרם.
  53. ^ נתניהו ריכך את המלצת השב"כ: תג מחיר אינו טרור, אלא רק התאחדות בלתי מותרת (הארץ)
  54. ^ נתניהו: אי אפשר להשוות בין פעולות תג מחיר לפיגועים של חמאס (הארץ)
  55. ^ היועמ"ש הכשיר העדפת יוצאי צבא במבצעי מחיר למשתכן (דה מרקר)
  56. ^ היועמ"ש הביע התנגדות להצעת החוק המפלה לטובה יוצאי צבא (ויי נט - ידיעות אחרונות)
  57. ^ היועמ"ש נגד חוק התורמים: פגיעה באוכלוסייה הסובלת ממילא מאפליה (מעריב)
  58. ^ מקור ראשון, מוסף בצדק, משולחן הכנסת, פרשת בלק: שמונה שרים תמכו, ושלשה התנגדו: ציפי לבני, יעל גרמן ויאיר לפיד. במקור ראשון נחשף שהתנגדות יאיר לפיד נעשתה באמצעות פתק שהוכנס לדיון.
  59. ^ אושרה הצ"ח "התורמים למדינה" בוועדת שרים לחקיקה (אתר החדשות העצמאי מגפון)
  60. ^ הטבות למשרתים בצה"ל בכתבה צויינה ההתנגדות לחוק, והשוואתו בידי זהבה גלאון כנובעת מתפיסה גזענית הדומה לזו שהובילה לתקיפה בסופרלנד ולאירועי תג מחיר. (אתר ערוץ שבע)
  61. ^ חברי כנסת ערבים יחקרו בחשד להסתה (מעריב)
  62. ^ היועץ המשפטי לממשלה מתנגד לחוק "ג'נין-ג'נין": "פוגע בחופש הביטוי" - חבר הכנסת יוני שטבון בוועדה: "חופש הביטוי הפך לחופש השיסוי" (חדשות נענע 10)


דגל ישראל
היועצים המשפטיים לממשלה

יעקב שמשון שפירא | חיים כהן | גדעון האוזנר | משה בן זאב | מאיר שמגר | אהרן ברק | יצחק זמיר | יוסף חריש | מיכאל בן יאיר | רוני בר-און | אליקים רובינשטיין | מני מזוז | יהודה וינשטיין