מוחסן פאיז כאשאני

מולא
מוחסן פאיז כאשאני
ملا محسن فیض کاشانی

לידה	15 בספטמבר 1598 כאשאן
פטירה	22 במאי 1680 (בגיל 81) כאשאן
מדינה	השושלת הספווית, איראן
מקום פעילות	אספהאן, איראן
תקופת הפעילות	המאה ה-17
תחומי עיסוק	פילוסופיה אסלאמית, סופיות, פיקה, מדע החדית'
תפקידים נוספים	מואזין, מולא
צאצאים	Mu'in al-Din Kashani

מולא מוחסן פאיז כאשאני (פרסית: ملا محسن فیض کاشانی) היה מיסטיקן, משורר, פילוסוף ומוחדית' מוסלמי תריסרי שיעי (נפטר ב-1680).

חייו

מוחסן פאיז כאשאני נולד בכאשאן למשפחת חכמים מוסלמית שיעית שהייתה ידועה בלמדנותה. פאיז החל את חינוכו בבית מגוריו, כאשר אביו, שאה מורתד'א, מלמדו. בבעלות אביו של פאיז הייתה ספרייה עשירה מאוד, דבר שהעניק יתרון לאחרון. בהגיעו לגיל עשרים, פאיז החל לנסוע לאספהאן, כדי להמשיך ללמוד. אולם לאחר שנה אחת בלבד של שהות באספהאן, הוא עבר לשיראז, כדי ללמוד את מדעי החדית' ויסודות הפיקה, כלומר את שורשי ההלכה האסלאמית, בהדרכתו של מאג'ד בחרייני, אחד מחכמי הדת השיעים המובילים של זמנו. בחרייני נפטר חודשים מעטים לאחר מכן ופאיז שב לאספהאן שם הוא הצטרף לחוגי הלימוד של החכם הנודע שייח' בהאי, תוך שהוא מתחיל ללמוד פילוסופיה בהדרכתו של מיר דאמאד. לאחר קיום מצוות החאג', הוא שהה בערביה זמן קצר לפני חזרתו לפרס.

במסגרת שובו חזרה לפרס, כאשאני מצא מורה חדש, בדמותו של מולא סדרא, מהעיר קום, אשר החל ללמדו ולהדריכו במספר תחומים שונים ומגוונים. סדרא לימד והדריך את כאשאני במשך שמונה שנים, כאשר האחרון רוכש ממנו את ידיעת כל ענפי המדע השונים הרלוונטיים לזמנם וכן פרקטיקות סגפניות ומיסטיות. סדרא העניק לפאיז כאשאני את אחת מבנותיו למטרות נישואין, כאשר מאוחר יותר הזוג הנשוי יביא לעולם בן, מוחמד עלאם אל-הודא, אשר המשיך בדרכו של אביו. נאמר על פאיז כאשאני שהוא יצר חיבורים ששילבו נושאים מוסריים הלכתיים אסלאמיים עם סכימות פילוסופיות מערביות מבית היוצר של אריסטו ואפלטון, ביחד עם המיסטיציזם הייחודי של תנועת ההארה המוסלמית שיעית (אישראקיה; ערבית: إشراقية) והפילוסופיה של אבן ערבי. לדידו של החוקר סאג'אד ריזווי ניתן להגדיר שילוב זה כגישה רציונליסטית גנוסטית. כמה מחיבוריו הביאו לפתחו תשומת לב שלילית, כאשר מספר עולמא ביקרו אותו בשל כך שלא השתמש בהליך ההלכתי הקרוי איג'מאע, בבחינת ההסכמה הכוללת לסוגיות הקשורות לחוק האסלאמי, כמו סוגיית הלגיטימיות של השמעת מוזיקה וסוגיית ההגדרה של המושג טומאה, לפי הראייה התרייסרית המוסלמית השיעית. לפי החוקר ויליאם צ'יטיק, אחד מתלמידיו של פאיז כאשאני האשים אותו בכך שהוא נתן לתלמידיו להאזין למוזיקה. פאיז לימד במדרסת מולא עבדאללה וניהל את תפילות השישי שהתקיימו באספהאן. לאחר פרק זמן בלתי ידוע, שב כאשאני חזרה לעיר הולדתו, כאשאן, שם הוא נפטר מאוחר יותר בשנת 1680.

זמן קצר לפני מותו, הכתה רעידת אדמה בעיר שירוואן שבאיראן. במהלך אותה השנה, גם העיר משהד, שהייתה באותה תקופה עיירה קטנה, הייתה קורבן לרעידת אדמה אשר הכתה בה בעוצמה גבוהה. שליטו של האזור באותו פרק זמן, החליט לנסוע דרך כאשאן ונעשה מודאג בצורה ניכרת בשל אובדן החיים והתשתיות שהתרחש. עד מהירה הוא החל לחפש תשובות מאותם אלה שנחשבו כחכמים ביותר מבין התושבים שהתגוררו בכאשאן. בסופו של דבר, הוא נפגש עם מוחסן פאיז כאשאני והחל לבקש תשובה. קאשאני מצוטט כמי שאמר: "רצף אירועים זה נובע בגללך. אתה אמנם עשוי לא לדעת, אבל ישנן הוכחות המצויות במסורות על האימאמים, בעלי העצמאא, כלומר בעלי היכולת לא לטעות מבחינה מוסרית לעולם, שרעידות אדמה שבאות בזו אחר זו, יתרחשו כאשר השוחד יהפוך למנהג בחצרות המשפט".

חיבוריו

פאיז כאשאני היה כותב מוכשר, הן בערבית, הן בפרסית, עם ביבליוגרפיה של יותר ממאה ועשרים כותרים. אחד מחיבוריו המפורסמים הוא החיבור הפרסי ששמו בערבית הוא المَحجّةُ الْبَيْضَاءِ (תעתיק מקורב מערבית לעברית: אלמַחְגַּ'ה אלבַיידּאא, תרגום חופשי לעברית: הצליינות הטהורה), שמהווה שכתוב פרשני אחד לאחד של החיבור הידוע אחיאא עלום א-דין, מאת האימאם אל-ע'זאלי, מנקודת מבט שיעית. חיבור נוסף מתוך חיבוריו החשובים, הוא החיבור הסוּפי מידת הוודאות של עין החוזה (ערבית: عين اليقين), אשר מהווה סינתזה אישית שמשלימה את פרשנותו רחבת היריעה לקוראן.

חיבוריו הנוספים כוללים את أبواب الجنان (תרגום חופשי לעברית: שערי גן העדן), تفسير الصافي (תפסיר א-סאפי) الأصفي (אל-אספי) ו-الوافي (אל-ואפי), חיבורי פרשנות ואנתולוגיות של דברי האימאמים ושל החדית'ים השיעים השונים, כאשר האחרון מביניהם, אל-ואפי, מהווה פרשנות לחיבור החדית'ים התריסרי השיעי كتاب الكافي, מאת מוחמד איבן יעקוב אל-כולייני. ניתן לציין חיבורים חשובים נוספים, ביניהם יש להזכיר את الشافي (א-שאפי, הדבר שמתרפא), مفاتيح الشرائع (המפתחות לשריעה), الاسرارٱلصَّلَاة (סודות התפילות), علم اليقين (וודאות הידיעה, של דת האסלאם), لكلمات المكنونة (המילים הנסתרות, ספר פרשנות של אסטרונומיה), וכן سفينة النجاة (ספינת ההצלה, חיבור פרשני על חיבור תפילות התחנונים השיעי, המכונה לרוב בשם ספר התהילים השיעי, أَلصَّحِيفَة الْكَامِلَة السَّجَّاديَّة - הגייה מקורבת בעברית: א-סאחיפה א-סג'אדיה, כתבי הקודש של סאג'אד, כינויו של עלי בן חוסיין, האימאם השיעי הרביעי). כמו כן, שרד דיוואן של פואמות מאת פאיז כאשאני, שנכתבו בהשראה צוּפית. ישנן כ-13,000 שורות של פואמות במסגרת יצירותיו. פאיז כאשאני היה הראשון להציג את הרעיון המהפכני שאין זה הכרח להתפלל תפילה מוסלמית דווקא בשפה הערבית.

מחקר ביבליוגרפי מעמיק הוכיח שפאיז חיבר 122 חיבורים עם סך כולל של מעל 550,000 שורות; מתוכם, כ-40 פורסמו. הוא חיבר כ-20,000 פסוקים של שירה פרסית, לרוב בסגנון סוּפי ושלושים ספרי פרוזה.

פילוסופיה

דימויים ארכיטיפיים

אחת מתרומותיו הידועות ביותר של פאיז כאשאני לפילוסופיה המוסלמית היא הדיון על דימויים ארכיטיפיים. כשהוא שואב רבות מהרעיונות האפלטוניים בדבר ישויות אוניברסליות ופרטיקולריסטיות, פאיז כאשאני שואף לנסח ולהגדיר את יחסי הגומלין בין העולמות הרוחניים והגשמיים ואת האופן שדרכו האינטראקציה ביניהם מממשת את הרצון האלוהי. מראשית הבריאה, לדידו של כאשאני, הפקיד האל בידי הנשמות את השליטה על העולם הגשמי. אולם, מאחר שעולמות אלו, היקום הרוחני והיקום הגשמי, הם בעלי תכונות מהותיות נפרדות ומובחנות זו מזו, כוחו של העולם הרוחני כשלעצמו אינו מספק, כדי לבסס קשר בין הרוחני לגשמי. ישנו הכרח בעולם שיתווך כדי שיאפשר לקשר כזה להתרחש. עולם הדימויים הארכיטיפיים הוא עולם רוחני, אולם על אף זאת, שומר על המאפיינים של העולם החומרי. עולם זה עשוי להתבטא במרחב ובזמן ולכן ניתן לתופסו באמצעות החושים. אולם כאחת, עולם זה מורכב מאור זך וטהור שעיניה של ישות גשמית אינן יכולות לפרש ואם כך, ניתן בנוסף, להגדירו כעולם טרנסצנדנטלי החוצה את גבולות הזמן והמקום. במובן זה, עולם הדימויים הארכיטיפיים איננו רוחני או גשמי באופן מוחלט. ניתן לומר לשם הפשטה, לגבי מרחב קיומי זה, שתפקידו של עולם הדימויים הארכיטיפיים הוא לאפשר לנשמות ולאלוהים ליצור קשר זה עם זה.

כשהוא מבסס את הצורך בקיומו של עולם דימויים ארכיטיפיים, כאשאני מפרט את האופן שבו העולמות הרוחני והגשמי באים במגע זה עם זה. קשר כזה מתרחש באמצעות העולם הגשמי והתכונות המגדירות אותו, דבר המאפשר לעולם הרוחני להתבטא בעולם הגשמי ולקרום עור וגידים. מציאות פיזית חדשה זו אין לפרש כשינוי מהות. העולם הארכיטיפי מאפשר לעולם הרוחני, פשוטו משמעו, להיות מגולם במשמעות סימבולית בעולם הגשמי. כפי שפאיז כאשאני מצביע, כאשר המלאך גבריאל הופיע לפני מרים, היסוד הרוחני שלו קיבל אופי "מוגדר" ולבש על עצמו גוף. אמנם, שלמותו של היסוד הרוחני נשמרה, אך בנוסף לכך יסוד רוחני זה קיבל משמעות סמלית נוספת דרך הגוף החדש אותו לבש המלאך גבריאל והפכה אותו לנראה עבור מרים. אולם, כפי שרוחות מתגלמות בגוף במסגרת עולם תווך זה, כך גם הגוף נהיה רוח. מאחר שכל התכונות הרוחניות והגשמיות קשורות זו בזו דרך ארכיטיפים, היסוד הגשמי עצמו משתקף ביסוד הרוחני. דבר זה, בעת המוות, מאפשר לנשמה המושלמת לשנות את עצמה מצורתה הגשמית לצורתה הרוחנית. באופן כולל, הישויות הרוחניות בעולם הדימויים הארכיטיפיים הן ישויות בעלות צורה מובחנת מהחומר, אולם עדיין ישויות אלו קשורות באופן הדוק לעולם החומר.

גנוסיס

בחיבורו, כּלימאת-י-מכּנוּנה (الكلمات المكنونة; עברית: המילים הנסתרות), מספק פאיז כאשאני את ההבנה התאורטית של הידע או הגנוסיס המוסלמי הסוּפי, לשיטתו, המשפיע בתורו על יחסי הגומלין של הפרט ובינתו את המסתורין האלוהי. טענתו הראשונה היא שחיפושו של הפרט אחר האמת מהווה משימה בלתי אפשרית מפני שהאמת מקיפה את כל הדברים. כל הדברים שביקום מהווים ביטוי לאמת כוללת זו, אך אלה שאותם מכנה פאיז כאשאני בתור אנשי "עילית", מסוגלים להפנים את האמת מתוך כל הדברים אותם היא מגלמת. ההוויה היא למעשה סוג מסוים של אור רוחני. מאחר שאפילה איננה מהווה דבר העומד בפני עצמו, אלא רק מהווה את היעדרו של אותו אור רוחני, כל הידע הקיים הנוגע להווייה טמון ביכולתו של האינדיבידואל לתפוס במוחו דרגות שונות של ידיעה. האלוהים מייצג את הדרגה הגבוהה ביותר של אור זה ולכן מייצג את הדרגה הגבוהה ביותר של ההוויה הכוללת. האור הנובע מהאלוהים כל כך בהיר ועוצמתי, כך שישנם מעין מעטפת או ענן המכסים את פניהם של כל מי שמבקשים את האל. מאחר שמקור הידע הרוחני הוא האלוהים, מעטפת זו משמשת כמחסום עבור האינדיבידואל המבקש באמצעות כוחותיו האישיים ללמוד את הידיעה האלוהית. אולם, יש להדגיש, שגם אצל בני האדם קיימת הוויה זו ולכן הם בעלי דרגת אור קטנה יותר וכמו כן בעלי היכולת להפנים ידיעה רוחנית אפשרית הנובעת מאותו אור. פאיז כאשאני מסיק מכך שהאלוהים הוא הישות העליונה, הוא ההוויה הכוללת, המתקיים בתוך עצמו, בעוד שכל הדברים האחרים ביקום מתקיימים בתוכו ומהווים שיקוף שלו.

מאוחר יותר, פאיז כאשאני מרחיב את דיונו לגבי יחסי הגומלין בין הייחוסים האלוהיים. הייחוסים האלוהיים זהים למהות האלוהית (ערבית: اَلذَّات الإِلَٰهِيَّة), אולם למרות זאת הם נשארים מובחנים ממנה. כל ישות מתקיימת באמצעות יחסי הגומלין בינה לבין אחד הייחוסים או השמות האלוהיים. ניתן להבין את השמות האלוהיים בשתי דרכים מנוגדות, המשלימות זו את זו: לפי ההשקפה הראשונה, השמות האלוהיים נסתרים אך מהווים כמעין מראות אשר משקפות את האמת, כאשר בנוסף לכך דרך השמות האלוהיים מתבטאת האמת בעולם. לפי ההשקפה השנייה, השמות האלוהיים נגלים לכאורה והאמת משמשת להם כמראה, אך עם התקדמותו של תהליך זה, האמת נהיית חבויה ונסתרת. פאיז כאשאני טוען שהאדם הגנוסטי המושלם יכול להתבונן (כשהכוונה כאן להתבוננות על נשמתו שלו), דרך שתי המראות (פריזמות). הוא מסתכל על העולם החומרי כהשתקפות במראה של האמת האלוהית בעוד הוא מסתכל על מהותו שלו כהשתקפות הן של העולם החומרי, הן של האלוהי. העצמיות איננה יכולה להבין את האמת האלוהית בכוחותיה שלה. למעשה, העצמיות מהווה מכשול בדרך להבנתה של אותה אמת אלוהית. לכן, כשמסתכלים על מהותו של אדם, כמראה של העולם החומרי וכמו כן של האלוהי, מתרחש תהליך של אלימינציה (ביטול) של העצמיות. או אז, מוענק לאדם ספציפי זה, הידע האלוהי המדובר.

אתיקה

כאשאני מדגיש את חשיבותה של ההתבוננות העצמית פנימה (ערבית: مُرَاقَبَة, תעתיק לעברית: מוראקבה) כסוג של מערכת יחסים שהאדם עשוי לפתח עם נשמתו שלו. מידת ההתבוננות הפנימית עשויה להתחלק לחמישה שלבים.

קיום מותנה מראש

כשהוא שואל מחיבוריו של אל-ע'זאלי, פאיז כאשאני מדמה את מערכת היחסים שבין האדם לנשמתו כפרויקט עסקי בין שני שותפים. האדם והנשמה הם השותפים בעוד החיים עצמם הם ההון שבו הם משתמשים לשם השקעה. במקרה זה, האדם עובד במהלך חייו על זיכוכה והיטהרותה של הנשמה כדי לקצור את הפירות הנצחיים מעשייה זו. בדומה לחוזה, התנאים חייבים להיות מוגדרים מראש ומוסכמים על שני הצדדים כדי שהשקעה תוכל להתממש. אם כן, תנאי החוזה חייבים לחול על נשמת האדם, כדי שהאדם יחל את תהליך ההיטהרות של נשמתו שלו.

השגחה עצמית

השגחה עצמית מוגדרת על ידי פאיז כאשאני כמאמץ מרוכז שתכליתו לגלות האם התנאים שנקבעו בין האדם לנשמתו הם בהתאם לרצונו של האלוהים. שלב זה של התבוננות עצמית מאופיין בשינוי בליבו של האדם אשר מניע אותו לקבל סיפוק כשהוא עסוק במחשבות הנוגעות למתן תשומת לבו להדרכה האלוהית. בסופו של דבר, התוצר של השגת שלב זה, הוא סוג מסוים של קבלת ידע (גנוסיס) אשר מייצר מודעות גדולה יותר לגבי האל כ”זה אשר צופה במעשי משרתיו”.

חשבון נפש עצמי

פאיז כאשאני מתאר שלב זה כמצב אשר בו האדם מהרהר על מעשיו וכמה לדעת האם הוא עומד בתנאים שהוחלו מראש על נשמתו שלו. שלב זה מערב כל סוג של התחשבות ברצף ובסדר של מעשיו של האדם, אשר אותם הוא ביצע במהלך חייו, והתוצאות החיוביות והשליליות הנובעות מאותם מעשים. מדובר בשלב הזה בו מתחיל האדם להבין את חשיבותה של החרטה. רק כאשר האדם בוחן את ההשלכות השליליות של מעשיו הוא יכול להתחיל תהליך של חרטה. כאשר ההפך לכך, רק כאשר האדם בוחן את ההשלכות החיוביות של מעשיו הוא יכול להתחיל לקבל סיפוק ולהנות מכך.

הענשה עצמית

כאשאני מאפיין שלב זה כהתמסרות שתכליתה להרחיק את נשמתו של האדם מחוסר ציות. מדובר באמצעי המונע מהנשמה לרכוש את ההנאה אשר בה היא הייתה אוחזת כנראה, אם האדם היה חוטא. כדי להבטיח שהנשמה לא תחטא שוב, האינדיבידואל חייב להיות מוכן לקבל את ההשלכות של חטאיו. מעשים של הלקאה נועדו להסב כאב לנשמה כדי שדרישות הצדק האלוהי ימולאו. בו-זמנית, הכאב העצמי שנגרם, מתחיל את התהליך האיטי שבו מיטהרת הנשמה מהתוצאות שנגרמו מחטאי האדם.

לחימה עצמית

לדידו של כאשאני, ישנה נטייה בקרב האדם להימנע מקבלת אחריות הנוגעת להשקעה בנשמתו. האדם לא נלהב לכפות על עצמו לבצע מעשים טובים. הוא מחזיק ביצריות לעשות דברים אשר אותם הוא מורגל לעשות. כדי לשמור על עצמו מלהפוך לאדם עצל בתהליך ההתמסרות לזיכוך נשמתו שלו, האינדיבידואל חייב באופן קבוע לדרבן את עצמו לקיים את חובותיו המוסריים וכן לקיים את חובת הפולחן, מעשים מאתגרים שקשה לבצעם. בכך, הוא מפצה על עצלנותו זו. במשך הזמן, דרבון מתמשך זה, ייצור הרגל בקרב האדם אשר מפחית את המאבק הפנימי הפועל כנגד קיום מעשים טובים באופן תמידי.

תאולוגיה

האדם המושלם

לדידו של כאשאני, האדם המושלם הוא זה אשר גילם בתוכו את אחד מהייחוסים האלוהיים וזה אשר התגבר על המחסום המפריד בין האלוהות המוחלטת, האבסולוטית, לבין הגשמיות. בנוסף לכך, האדם המושלם מהווה את נקודת המוקד המתווכת ומקשרת את ההיבטים הבלתי ידועים של האלוהי האבסולוטי, אשר מגיעים אל היקום הידוע לנו, היקום הגשמי. תאריו וייחוסיו של האל נכנסים פנימה והופכים לאחד בקרבו של האדם המושלם, בעודם שומרים על מהותם הנפרדת. באותו הזמן, מתמסדים יחסים מחייבים בין האדם המושלם לבין עצמו, אשר מאפשרים לו לקחת חלק ולהיות שותף של האלוהי, אך להישאר נפרד ומובחן ממנו. בעוד האדם המושלם ממשיך לחיות בעולם הגשמי, הוא ממשיך באופן רציף להישען על ההתגלמויות (מניפסטציות) העצמיות של האל. מכיוון שהאדם המושלם מתקיים במצב של אחדות בין החומרי לאלוהי, ההשתקפות של הייחוסים האלוהיים בפנימיותו הן אלה אשר מאפשרות שינוי בעולם הגשמי אשר לו הוא שייך. דבר יותר מכריע עבור פאיז כאשאני, הוא ביסוס הדרך שבה מצב הווייה מאוחד זה, אשר מתקיים באדם המושלם, מתקשר לפרקטיקה ולפעולתו ולמעשיו של האימאם. האל וייחוסיו הם נצחיים. באמצעות התבטאויות הייחוסים של האל באדם, האל יוצר קשר בין הבריאה לבינו. מאחר שהאדם המושלם מבטא את הקשר של הבריאה לאלוהים, אף התלות הקיומית של הבריאה באל מתקשרת לאדם המושלם. במובן זה, העולם יחדל להתקיים ללא האדם המושלם. האימאם הוא זה שמייצג את האדם המושלם אשר מתפקד כאמור, כמתווך. לכן, האימאם הוא חיוני להמשך קיומו הרציף של העולם.

ארבע קבוצות עיקריות של מוסלמים

לדידו של פאיז כאשאני, האנשים אשר מרכיבים את הקהילה המוסלמית, מחולקים לארבע קבוצות: הפילוסופים, המיסטיקנים, התאולוגים וההדיוטות. אף על פי שאף אחת מהקבוצות הללו, לא משתייכת לקטגוריית הכופרים, כל קבוצה, באופן כלשהו, הרחיקה לכת בהתאם לשאיפותיה. הפילוסופים מעורבים ומשתלבים בחיפוש אחר האמת, אך גישתם מתבססת על רציונליזם אשר כושל להבין באופן מלא את האמת. נטייתם להציג הוכחות באופן א-פריורי, מתעלמת מחשיבות המסורת וספרות הקודש, במאמץ להשיג ידע רוחני. המיסטיקנים והתאולוגים לעומת זאת, טוענים שהם פועלים מתוך האסכולה או המסורת אשר לה הם שייכים, אך בסופו של עניין, נופלים לתוך מלכודת של ספקולציה טהורה ואמונה טפלה. כל סוג של ספקולציה תאולוגית ומיסטית אשר לא ניתן לשייך לקוראן ולחדית', יש לזנוח באופן מיידי.

לקריאה נוספת

• Achena, M. "Fayḍ-i Kās̲h̲ānī." Encyclopaedia of Islam, Second Edition. Edited by: P. Bearman;, Th. Bianquis;, C.E. Bosworth;, E. van Donzel; and W.P. Heinrichs. Brill, 2011. Brill Online. Augustana. 6 April 2011 Web.
• Algar, Hamid. "Fayz-E Kasani, Molla Mohsen-Mohammad." Encyclopædia Iranica. 1999. Web.
• Chittick, W.C. "Muḥsin-i Fayḍ-i Kās̲h̲ānī, Muḥammad b. Murtaḍā." Encyclopaedia of Islam, Second Edition. Edited by: P. Bearman;, Th. Bianquis;, C.E. Bosworth;, E. van Donzel; and W.P. Heinrichs. Brill, 2011. Brill Online. Augustana. 6 April 2011
• Cole, Juan. Iranian studies. Taylor & Francis, Ltd., 2004. Print.
• Corbin, Henry (1993) [original French 1964]. History of Islamic Philosophy, Translated by Liadain Sherrard, Philip Sherrard. London; Kegan Paul International in association with Islamic Publications for The Institute of Ismaili Studies. ISBN 0-7103-0416-1.
• Corbin, Henry. "Muhsin Fazy Kashani." Spiritual Body and Celestial Earth. New Jersey: Princeton UP, 1977. 176–79. Print.
• Dabashi, Hamid, and Seyyed V. Nasr. "Mulla Muhsin Fayd Kashani." Shi'ism: Doctrines, Thoughts, and Spirituality. Ed. Seyyed H. Nasr. Albany: State University of New York, 1988. 307–08. Print.
• Hassan, Moulana S. "Mohammed Mohsin Faiz Kashani." Islamic-laws. N.p., n.d. Web. 13 Aug. 2013.
• Leaman, Oliver. "The School of Isfahan." History of Islamic Philosophy Part I. Ed. Seyyed H. Nasr. Vol. 1. London and New York: Routledge, 1996. 630–31. Print.
• Leaman, Oliver. "The School of Isfahan." History of Islamic Philosophy Part II. Ed. Seyyed H. Nasr. Vol. 1. London and New York: Routledge, 1996. 1040. Print.
• Rizvi, Sajjad. Iran: journal of the British Institute of Persian Studies. British Institute of Persian Studies, 2007. Print.
• "Sadr Al-Din Shirazi." History of Muslim Philosophy. Ed. M. M. Sharif. Lahore, Pakistan: Pakistan Philosophical Congress, 1961. 964–60. History of Muslim Philosophy. Institute of Islamic Culture, Lahore Pakistan, Aug. 2007. Web. 13 Apr. 2013.
• Saghaye-Biria, M. N. "Al-Fayd Al-Kashani's Self-supervision and Self-accounting." Thesis. McGill University, 1997. Al- Fayz Al-Kashani's Self-supervision and Self-accounting. National Library of Canada. Web. 13 Apr. 2013.
• Takim, Liyakat. "The Concepts of the Absolute and Perfect Man in Mulla Fayd Al-Kashani." Liyakat Takim. University of Denver, Colorado, Aug. 2008. Web. 13 Apr. 2013.

קישורים חיצוניים

• Fayḍ al-Kāshī / Kāshānī, Muhammad ibn Murtaḍá (d. 1090/1680).
• Cyrus Ali Zargar, Revealing Revisions: Fayd al-Kāshānī’s Four Versions of al-Kalimāt al-Maknūna
• The Concepts of the Absolute and Perfect Man in Mulla Fayd al-Kashani, By Professor Liyakat Takim, McMaster University