מועדון הכותנה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
כרזה של קאב קאלוויי ותזמורתו במועדון הכותנה, 1934

מועדון הכותנה היה מועדון לילה מפורסם בהארלם, ניו יורק, אשר שימש בין השנים 1920 - 1940 מוקד בילוי בו הופיעו בדרנים, מוזיקאי ג'אז, רקדניות וחשפניות אמריקאים אפריקאים בפני קהל לבן. לאפרו-אמריקאים נאסרה הכניסה למועדון כקהל, במסגרת מדיניות ההפרדה. למרות שהמועדון פעל במשך רוב שנותיו בתקופת היובש, הוגש בו אלכוהול למבקרים. בין האמנים שהופיעו במועדון ניתן למנות את דיוק אלינגטון, שתזמורתו הייתה תזמורת הבית של המועדון בין השנים 1927 - 1931 והנגנים פלטשר הנדרסון, קאונט בייסי, פאטס וולר, קולמן הוקינס, לואי ארמסטרונג, דיזי גילספי, קאב קאלוויי ואחרים, הזמרים נאט קינג קול, בסי סמית', אלה פיצג'רלד, בילי הולידיי ועוד. בלילות ימי ראשון בילו במועדון אנשים מצמרת הבידור הניו יורקי כג'ורג' גרשווין, אל ג'ולסון, אירווינג ברלין, אדי קנטור ואחרים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1920 פתח המתאגרף ג'ק ג'ונסון מועדון בפינת שדרת לנוקס ורחוב 142 בהארלם וקרא לו "Club De Luxe". בשנת 1923 השתלט על המועדון הגנגסטר אוני מאדן (Owney Madden), וזאת בשעה שהיה כלוא בכלא סינג סינג ושינה את שמו ל"מועדון הכותנה", ברמז למטעי דרום ארצות הברית. בימת המועדון אף עוצבה כמרפסת בבית אחוזה דרומי טיפוסי. תחת ניהול חבורת הגנגסטרים של מאדן זכה המועדון לתקופת הפריחה שלו, פלטשר הנדרסון גויס על מנת להשמיע "מוזיקה פראית" לקהל הלבן והמשטרה לא התערבה במכירת אלכוהול במועדון. אטרקציה מרכזית נוספת הייתה הופעתן של נערות יפהפיות שנבחרו בקפידה, כל אלו, יחד עם הסקרנות של דור "שנות העשרים הסוערות" לגבי האפרו-אמריקאים הציבו את המועדון כאחד מאתרי החובה האפנתיים של מנהטן.

במועדון נערכו שתי הופעות בלילה, אחת נפתחה ב-12:30 בלילה והשנייה ב-03:00 לפנות בוקר, דבר שאיפשר לבדרנים ואנשי עסקי השעשועים עצמם להגיע למועדון לאחר שסיימו הם-עצמם להופיע‏‏‏[1].

באמצע שנות העשרים נפתחו שני סניפים למועדון, הראשון בשיקגו, בניהולו של ראלף קפונה, אחיו של הגנגסטר אל קפונה והשני בלוס אנג'לס. הסניפים פעלו באופן עצמאי עם אמנים משלהם, אך אירחו סיבובי הופעות של להקות מועדון הכותנה. הסניפים נסגרו עקב המשבר הכלכלי בשנות השלושים.

לאחר 1927 התמתנה מעט התדמית ה"פרועה" של המועדון עם שכירת התזמורת של אלינגטון, שניגנה גם יצירות ארוכות ומורכבות. מן המועדון הונהגו שידורי רדיו שהביאו את המוזיקה לאזני קהל בכל רחבי ארצות הברית ובעקבות בקשתו המפורשת של אלינגטון הותר גם לאפרו-אמריקאים להיכנס למועדון כקהל. ב-1931 החליף קאב קאלוויי ומופע ה"סוכר החום" שלו את התזמורת של אלינגטון.

ב-1935 פרצו בהארלם מהומות על רקע גזעי. הדבר הפך את השכונה לאזור פחות מסביר פנים ללבנים והמועדון נסגר. הוא נפתח מחדש באותו שם, בפינת ברודוויי ורחוב 48 אולם נסגר לתמיד ב-1940.

בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1984 ביים פרנסיס פורד קופולה את הסרט העלילתי "מועדון הכותנה". הסרט, שהפקתו ארכה ארבע שנים ומומנה בתקציב של כ-50 מיליון דולר ועם גלריית שחקנים שכללה את ריצ'רד גיר, ניקולס קייג', בוב הוסקינס, לורנס פישבורן, טום וייטס, סופיה קופולה ואחרים, מגולל את סיפור המועדון בשיא תפארתו במקביל לסיפור יריבות בין שתי קבוצות גנגסטרים מתחרות. הוא מעוטר בקטעי נגינה וריקוד סטפס רבים ותפאורות ענק אך סובל מתסריט קלוש והיה כישלון כלכלי ואמנותי שגרם לקופולה נזקים ואובדן חירות אמנותית למשך שנים‏‏‏[2].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הפרק "Jungel Music" בתוך: Jazz: A History of America's Music / Geoffrey C. Ward (ISBN 0679765395) pp. 144-153

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏לפי דברי ההסבר לשידור הרדיו הגרמני בקישורים החיצוניים‏
  2. ^ ביקרות באתר האוזן השלישית, "The Cotton Club", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)