בסי סמית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בסי סמית
Bessiesmith.jpg
צילום בידי קארל ואן וכטן, 1936
מידע כללי
שם לידה בסי סמית
תאריך לידה 15 באפריל 1894
מקום לידה טנסי, ארצות הברית
תאריך פטירה 26 בספטמבר 1937
מקום פטירה מיסיסיפי, ארצות הברית
שנות פעילות 19121937
סוגה בלוז, ג'אז
עיסוק זמרת
חברת תקליטים קולומביה רקורדס
בסי סמית. צילם: קארל ואן וכטן. 1936

בסי סמית (Bessie Smith; ‏ 9 ביולי 1892‏‏ או 15 באפריל 1894‏‏[1] - 26 בספטמבר 1937) היא זמרת בלוז אמריקאית שכונתה "הקיסרית של הבלוז" והייתה זמרת הבלוז המצליחה והפורייה ביותר בשנות העשרים‏‏‏[2].

למרות שלא הייתה לה השכלה מוזיקלית פורמלית, הייתה סמית שותפה פעילה בכתיבת לחני השירים שלה ותמליליהם.

שנים ראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמית חיה ובגרה בצ'אטאנוגה, טנסי. עוד בטרם מלאו לה תשע שנים התייתמה מאביה, פועל וכהן דת בפטיסטי ומאמה וגדלה עם אחיה. כבר כנערה הופיעה במופעי רחוב בשירה וריקוד, כאשר אחיה מלווה אותה בנגינה בגיטרה. הצורך לשרוד בסביבה הקשוחה של מופעי הרחוב הפך אותה למחוספסת ואלימה עוד בגיל צעיר. מבנה גופה (היא התנשאה לגובה של כ-1.80 מטר) וקולה החזק הפכו אותה עד מהרה לשליטת הרחוב. בתקופה זו גם החלה לשתות ג'ין, משקה אלכוהולי שיוצר במסבאות בלתי-חוקיות (מסבאה כזו נקראה speakeasy).

ב-1912 גילתה אותה זמרת הבלוז גרטרוד ("מא") רייני כאשר הופיעה בצ'אטאנוגה ולקחה אותה עמה למסע ההופעות שלה. ב-1913 יצרה סמית את המופע הראשון שלה בתיאטרון "81" באטלנטה, בהשפעתה של רייני ותחת הדרכתה.

קריירה מוזיקלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראשית‏‏‏[3] שנות העשרים הופיעה במחזמר ?How Come שנכתב על ידי סידני בשה והועלה על במות ברודוויי וברחבי ארצות הברית. עם תום הופעותיה עברה להתגורר בפילדלפיה, שם נישאה לג'ק גי ב-1923. שנה זו מציינת גם את התחלת הצלחתה כזמרת עם הופעת האלבום הראשון בכיכובה בחברת Columbia Records, ‏ Downhearted Blues. התקליט זכה להצלחה חסרת תקדים ונמכר עד סוף אותה שנה בשני מיליון עותקים. נישאת על גל ההצלחה הצטרפה ככוכבת ללהקת הוודוויל השחורה הגדולה Theater Owners Booking Association) T.O.B.A.) עמה יצאה לסיבובי הופעות ארוכים ברחבי ארצות הברית. היא הופיעה עם להקות גדולות ובין נגנניה נמנו פלטשר הנדרסון ולואי ארמסטרונג. סמית הפכה לזמרת האפרו אמריקאית בעלת השכר הגבוה ביותר בתעשייה ויכלה להרשות לעצמה חיי מותרות, אלא שהעדיפה לבלות בקרב הפועלים השחורים בשכונות העוני ולשתות ג'ין במסבאות כמו בשיריה Gin House Blues ו- Me And My Gin. רוב המילים לשיריה נבעו מההווי של שכונות אלה.

בעלה לא היה נאמן לה, אך גם סמית לא הייתה נאמנה לבעלה ובגדה בו עם גברים ונשים כאחד. ב-1929 עזבה את בעלה, ללא גירושים ועברה לחיות ללא נישואין עם ריצ'רד מורגן, שהיה חבר קרוב ולא קנאי וגם לא היה מאויים מהביסקסואליות שלה. הם נותרו בני זוג עת מותה.

בין כ-150 שיריה מהתקופה ניתן למנות את הלהיטים Downhearted Blues מ-1923, St. Louis Blues מ-1925 ו-Empty Bed Blues, שלושתם נכללים ב"היכל התהילה של פרס הגראמי". Downhearted Blues נכלל בספריית הקונגרס כערך בעל חשיבות תרבותית, היסטורית ואמנותית‏‏‏[2]. השיר נכלל גם ברשימת "השירים שעיצבו את פני המאה ה-20" על ידי (National Endowment for the Arts (NEA (מחלקה של ממשלת ארצות הברית). היכל התהילה של הרוקנרול הכליל את השיר ברשימת 500 השירים שעיצבו את הרוקנרול‏‏‏[4].

שלהי הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקריירה של סמית נקטעה עקב השפל הגדול ועקב עלייתם של הסרטים המדברים ששמו קץ למופעי הוודוויל. היא ניסתה להופיע במחזות זמר בברודוויי, אך ללא הצלחה מרובה. השיר שכתבה וביצעה, שהפך ללהיט ענק וזכה מאז לאינספור ביצועים, Nobody Knows You When You're Down and Out‏‏‏[5], משקף את תחושת הדיכאון וחוסר המוצא שאפיינה את התקופה.

ב-1933 צירף אותה ג'ון האמונד לתזמורת הסווינג שלו עם הטרומבוניסט ג'ק טיגרדן. הם הקליטו תקליט ל"קולומביה" שכלל את השירים Take Me For A Buggy Ride ו-Gimme a Pigfoot. אך הנדרסון לא היה מרוצה מהתוצאה כיוון שסמית ניסתה להתאים עצמה לסווינג, במקום לדבוק בקצב הבלוז שפרסם אותה והחליף אותה בזמרת צעירה, אותה סימן כיורשת לסמית - בילי הולידיי.

סמית נפצעה בתאונת דרכים, במכונית נהג בן זוגה ריצ'רד מורגן. שמועות שהפיץ ג'ון המונד מאוחר יותר טענו שעקב סירובו של בית חולים "ללבנים בלבד" אליו הגיעה, לטפל בה היא טולטלה בדרכים עד שמתה מאיבוד דם. לאחר מכן הודה המונד שטענתו לא הייתה מבוססת על עדות ראיה אלא על שמועות, לדברי עדים "לא ייתכן שנהג כלשהו ניסה אפילו להובילה לבית חולים ללבנים בלב 'הדרום העמוק' של ארצות הברית באותה תקופה". אולם הנופך המסתורי והרקע של מדיניות ההפרדה הגזעית העניקו למותה הילה של מוות על רקע גזעי והחזירו אותה לתודעת הציבור. בטקס האשכבה שלה, שנערך ב-3 באוקטובר 1937, השתתפו 10,000 איש. ב-1970 הוצבה מצבת זיכרון על קברה בפנסילבניה במימון הזמרת ג'ניס ג'ופלין. ב-1971 הוציא ג'ון האמונד מחדש את תקליטיה של סמית, עבור הוצאה-מחדש זו זכה בפרס גראמי.

לאחר מותה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1989 הוענק לה פרס גראמי למפעל חיים. היא נכללת בהיכלי התהילה של הג'אז, הרוק והבלוז.

במחזמר הישראלי "אל תקרא לי שחור" נכלל שיר בשם "מי רצח את בסי סמית?" הרומז לתעלומה האופפת את נסיבות מותה. ניקו ניתאי ביים את ההצגה "מותה של בסי סמית" לפי מחזה מאת אדוארד אלבי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Albertson, Chris, Bessie (Revised and Expanded Edition), Yale University Press (New Haven), 2003. ISBN 0-300-09902-9.
  • Brooks, Edward, The Bessie Smith Companion: A Critical and Detailed Appreciation of the Recordings, Da Capo Press (New York), 1982. ISBN 0306762021.
  • Davis, Angela Y., Blues Legacies and Black Feminism: Gertrude "Ma" Rainey, Bessie Smith, and Billie Holiday, Pantheon Books (New York), 1998. ISBN 0-679-45005-X.
  • Eberhardt, Clifford, Out of Chattanooga, Ebco (Chattanooga), 1994.
  • Feinstein, Elaine, Bessie Smith, Viking (New York), 1985, ISBN 0670806420.
  • Grimes, Sara, Backwaterblues: In Search of Bessie Smith, Rose Island Pub. (Amherst), 2000, ISBN 0970708904.
  • Kay, Jackie, Bessie Smith, Absolute (New York), 1997. ISBN 1-899791-55-8.
  • Manera, Alexandria, Bessie Smith, Raintree (Chicago), 2003. ISBN 0739868756.
  • Martin, Florence, Bessie Smith, Editions du Limon (Paris), 1994. ISBN 290722431X.
  • Oliver, Paul, Bessie Smith, Cassell (London), 1959.
  • Palmer, Tony, All You Need is Love: The Story of Popular Music, Grossman Publishers/Viking Press (New York), 1976. ISBN 0-670-11448-0.
  • Welding, Pete; Byron, Tony (eds.), Bluesland: Portraits of Twelve Major American Blues Masters, Dutton (New York), 1991. ISBN 0-525-93375-1.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏על תאריך הולדתה ישנן מספר עדויות סותרות המציינות את שני התאריכים‏
  2. ^ 2.0 2.1 בחירת הערכים לספריית ההקלטות ההיסטוריות של הקונגרס משנת 2002
  3. ^ ‏הפרק מבוסס על הספר Albertson, Chris, Bessie (Revised and Expanded Edition), Yale University Press (New Haven), 2003. ISBN 0-300-09902-9
  4. ^ אתר הרשימה
  5. ^ תמליל