מחול אקספרסיוניסטי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מרי ויגמן (במרכז), חלוצת המחול האקספרסיוניסטי, עם סטודנטים בסטודיו שלה למחול בברלין, 1959.
לואי פולר 1902.
רות סנט דניס, המצרייה העתיקה, 1910.
איזדורה דאנקן בחזית הים 1915.
הילדה הולגר 1926.
תלמידי מחול מבית הספר לריקוד של רודולף פון לאבאן 1930.
אמי טאוסי (טאוסיג) ואוולין איפן, בלט בודנוייזר בסנטניאל פארק[1] בסידני, אוסטרליה, בערך 1939.

מחול אקספרסיבי (בגרמנית: Ausdruckstanz)[2] הוא צורת ריקוד אמנותית שבמרכזה ההצגה האישית והאמנותית של רגשות. הוא הופיע כתנועת נגד לבלט הקלאסי בתחילת המאה ה־20 באירופה. הבלט המסורתי נתפס כמחמיר, מכני, וכבול לצורות קבועות ושגרתיות. לעיתים מכנים אותו גם "מחול מודרני" או (במיוחד בהקשר של תולדות המחול) "מחול חופשי", "מחול אקספרסיוניסטי"[2] או "מחול אמנותי חדש", ובארצות דוברות אנגלית גם "מחול גרמני". בשנת 2014, הוסיפה גרמניה את המחול המודרני, עם צורותיו הסגנוניות וצורות התיווך של תנועות ריקוד קצביות ואקספרסיביות, לרשימת "המורשת התרבותית הבלתי־מוחשית הגרמנית" כפי שהוגדר על ידי אמנת אונסק"ו לשמירה על מורשת תרבותית בלתי מוחשית. הריקוד האקספרסיוניסטי הגרמני קשור לתיאטרון מחול.[3]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחול האקספרסיוניסטי נוצר והתפתח על רקע מודרניזם, ויטליזם, אקספרסיוניזם, אוונגרד, ומחאה כללית נגד הקיפאון האמנותי והחברה הישנה. הבלט הקלאסי נתפס כבידור שטחי. המחול החדש נועד להיות אמנות, להבדיל מבידור, ולהיות יצירה אישית ואמנותית כאחד. הוא תואר כ"אמנות התנועה".

מחול זה עלה בצורת מהפכה מתנגדת: בניגוד לבלט, הדגש במחול האקספרסיוניסטי הוא על הפגנת רגש ורוח, ופחות על וירטואוזיות טכנית. הוא עושה יותר שימוש באלתור, והוא יותר נועז ופחות עצור. נשים תפסו את מרכז הבמה. מרכזית ביניהן הייתה איזדורה דאנקן, שבסביבות שנת 1900 נטשה את טכניקת ואת תלבושות המחול הקלאסי. אף את נעלי הריקוד המיוחדות הסירה, באומרה "אין מנגנים בפסנתר בכפפות". היא שאפה לאחד את הגוף והנפש באמצעות אמנות, ולצד אולגה דזמונד חיפשה השראה באמנות יוון ומצרים העתיקות, בתקופה שבה האוריינטליזם היה נפוץ.

מהפכת המחול בלטה ביותר בגרמניה ובארצות הברית, שתי מדינות ללא מסורת בלט ארוכה. על החלוצות באירופה נמנו קלוטילדה פון דרפ, הרטה פייסט, הילדה הולגר, לואי פולר, ג'ו מיהאלי ובמיוחד מרי ויגמן.

בהוראת מחול אקספרסיוניסטי היו תפיסות ודגשים מיוחדים בריקוד, כגון טבעיות התנועה, נשימה, מתח לעומת הרפיה, ועוד. לעיתים קרובות המחול היה קשור למגע ברצפה, ל"משקל" של תנועות ריקוד, ולניסויים במוזיקה. הגוף והגופניות הודגשו מאוד. רודולף פון לאבאן היה תאורטיקן בולט של המחול החדש, ושילב בו רעיונות מטפיזיים.[4] בשנים 1913–1918 ניהל פון לאבאן בית ספר לאמנות במושבה מונטה וריטה באסקונה, שווייץ, שהפך למרכז הוראה למחול החדש.[4] בין תלמידיו היו קורט יוס ומרי ויגמן.

מרי ויגמן השפיעה מאוד כרקדנית, ככוריאוגרפית וכמורה. בבית הספר שלה בדרזדן (שנפתח ב־1920) לימדה ויגמן את הרקדניות הצעירות המובילות באירופה: גרט פאלוקה, האראלד קרויצברג, ג'ינה פאלק, דורה הוייר, איבון גאורגי. הניה הולם הביאה איתה את התיאוריות של ויגמן לארצות הברית, ואילו בירגיט אוקסון המשיכה בדרך משלה במחקר מחול. [5]

בארצות הברית, יסדו רות סנט דניס וטד שון בשנת 1915 את בית הספר למחול "דנישון", שעל תלמידיו נמנו מרתה גרהם ודוריס האמפרי. הריקוד העצמאי והחלוצי של אותו בית ספר הפך לעמוד השדרה של המחול המודרני, שענפיו הרבים משתרגים עד היום.

השפעה על מחול עכשווי[עריכת קוד מקור | עריכה]

תיאטרון המחול היפני בוטו שואב השראה מהמחול האקספרסיוניסטי הגרמני של שנות ה־50.

הרקדן ההודי פַּטרוּני סַסְטְרי פיתח סגנון כוראוגרפי שהוא מכנה "אקספרסיוניזם הודי", שבמרכזו זכויות קוויריות ונושאים חברתיים אחרים. [6] [7] [8]

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Bergsohn, H. and Partsch-Bergsohn, I. (2003) The Makers of Modern Dance in Germany: Rudolf Laban, Mary Wigman, Kurt Jooss. Independent Publishers Group. ISBN 0-87127-250-4
  • Robinson, J. (1998) Modern Dance in France, 1920-1970: An Adventure. Routledge. ISBN 90-5702-015-7ISBN 90-5702-015-7
  • Vernon-Warren, B. and Warren, C. (Eds) (1999) Gertrud Bodenwieser and Vienna's Contribution to Ausdruckstanz. Routledge. ISBN 90-5755-035-0ISBN 90-5755-035-0
  • Kolb, A. (2009). Performing Femininity. Dance and Literature in German Modernism. Oxford: Peter Lang. ISBN 978-3-03911-351-4ISBN 978-3-03911-351-4
  • Amelie Soyka (Hrsg.): Tanzen und tanzen und nichts als tanzen. Tänzerinnen der Moderne von Josephine Baker bis Mary Wigman. Aviva, Berlin 2004. ISBN 3-932338-22-7ISBN 3-932338-22-7
  • Hermann und Marianne Aubel: Der Künstlerische Tanz unserer Zeit. Die Blauen Bücher. K. R. Langewiesche, Leipzig 1928, 1935; Neudruck der Erstausgabe nebst Materialien zur Editionsgeschichte. Einführender Essay von Frank-Manuel Peter. Published by the Albertina Wien. Langewiesche, Königstein i. Ts. 2002. ISBN 3-7845-3450-3ISBN 3-7845-3450-3
  • Alexandra Kolb: Performing Femininity. Dance and Literature in German Modernism. Oxford: Peter Lang 2009. ISBN 978-3-03911-351-4ISBN 978-3-03911-351-4
  • Silke Garms: TanzBalance. Ausdruckstanz für Frauen. Rosenholz, Kiel/Berlin 1999. ISBN 978-3-931665-01-2ISBN 978-3-931665-01-2
  • Silke Garms: Tanzfrauen in der Avantgarde. Lebenspolitik und choreographische Entwicklung in acht Porträts. Rosenholz, Kiel/Berlin 1998. ISBN 3-931665-11-9ISBN 3-931665-11-9/ ISBN 978-3-931665-11-1
  • Hedwig Müller: Die Begründung des Ausdruckstanzes durch Mary Wigman. Köln, Phil.Diss. 1986
  • Hedwig Müller: Mary Wigman. Leben und Werk der großen Tänzerin. Hrsg. von der Akademie der Künste Berlin. Beltz/Quadriga, Weinheim/Berlin 1992. ISBN 3-88679-148-3ISBN 3-88679-148-3
  • Hedwig Müller, Frank-Manuel Peter, Garnet Schuldt: Dore Hoyer. Tänzerin. Hentrich, Berlin 1992. ISBN 3-89468-012-1ISBN 3-89468-012-1

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Trove". trove.nla.gov.au.
  2. ^ 1 2 Preston-Dunlop, Valerie (1995). Dance Words (באנגלית). Amsterdam: Hardwood Aacademic Publishers. p. 18. ISBN 978-3-7186-5605-9.
  3. ^ Müller, Hedwig (21 באוגוסט 2012). "Expressionism? 'Ausdruckstanz' and the New Dance Theatre in Germany". In Climenhaga, Royd (ed.). The Pina Bausch Sourcebook: The Making of Tanztheater. Routledge. pp. 19–30. ISBN 978-1-136-44920-8. {{cite book}}: (עזרה)
  4. ^ 1 2 Savrami, Katia (2019). Tracing the Landscape of Dance in Greece (באנגלית). Newcastle upon Tyne: Cambridge Scholars Publishing. pp. 26–27. ISBN 978-1-5275-4333-1.
  5. ^ Tompkins Sec, Mark (2016). Mark Tompkins Sec Song and Dance (באנגלית). New York. ISBN 978-1-365-35579-0.
  6. ^ Borah, Prabalika M. (30 אפר' 2019). "Dance towards positive thoughts: Patruni Chidananda Sastry" – via www.thehindu.com. {{cite web}}: (עזרה)
  7. ^ "Patruni Chidananda Sastry on expressionist form of dance, and how it can give a voice to communities - Living News, Firstpost". Firstpost. 27 אוג' 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  8. ^ Das, Tanushree (10 יולי 2019). "Dance can depict just about anything!". www.thehansindia.com. {{cite web}}: (עזרה)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=מחול_אקספרסיוניסטי&oldid=35186642"