אלתור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
"The King and Carter Jazzing Orchestra", אלתור בפעולה במוזיקת הג'אז.

אִלתור (בלועזית: אימפּרוֹביזציה) הוא הפעולה של יצירת דבר חדש ושונה במשך תקופת זמן מסוימת‏[1] ללא תכנון מקדים.

מקור השם "אלתור" בעברית הוא חיבור של אל(על) ואתר בארמית, כלומר: "על המקום".

ההבדל המרכזי בין האלתור ליצירתיות הוא שהאלתור חייב להתבצע באופן ספונטני אשר אינו מאפשר תכנון מודע או תיקון של טעויות‏[1].

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

האלתור הוא מנגנון יצירתי המבוסס על חוסר ודאות‏[2]. מהותו של האלתור היא המצאה וחשיבה מהירה, שהרי האלתור הוא המצאת היצירה (או כל תהליך אחר) תוך כדי ביצועה. דבר זה הופך את האלתור למשימה קשה לביצוע‏[1]. אלתור הוא צורה של יצירה (כפועל ולא כשם עצם) באמנות, או אמנות בפני עצמה. למרות זאת, אלתור לא מבוצע רק בהקשר אמנותי אלא בכל תחומי החיים. אלתור יכול להתבצע בתחומים שאינם קשורים קשר ישיר לאמנות. למשל, חובש שנתקע ללא ציוד מתאים, ומאלתר ציוד לטיפול בפצוע.

משום שטבעו של האלתור מערב יצירה של דברים חדשים בדחף הרגע הוא נחשב כמצב מעורר לחץ[1].

אלתור וחשיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האלתור מעודד אנשים לשבור דפוסי חשיבה ישנים‏[1] ובכך הוא יכול לעודד את היצירתיות.

אלתור באמנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

האלתור, בהקשרו האומנותי, לא נפוץ (או לא אפשרי) בתחומים שבהם היצירה כתובה, מודפסת או מוצקה (כמו ציור, קולנוע, פיסול, צילום וספרות), אלא בתחומים שבהם היצירה מבוצעת על ידי האמן על במה, כמו מוזיקה, מחול, פנטומימה ותיאטרון. למעשה יכולת האלתור חיונית לכל אמנויות הבמה‏[2].

דוגמה יוצאת דופן לאלתור מעולם הקולנוע ניתן למצוא בסרט הברזילאי "עיר האלוהים". רוב השחקנים ששיחקו בסרט זה היו שחקנים בלתי מקצועיים, שאותרו לצורך צילומי הסרט, ואִלתרו את הטקסט הקרוב לחייהם, לפי קווים מנחים כלליים בלבד.

דוגמאות נוספות לאלתור אפשר למצוא באמנויות רחוב שונות, בסטנד-אפ קומדי, בתוכניות טלוויזיה כמו "של מי השורה הזאת בכלל?" או תוכנית רדיו כמו "שלושה בסירה אחת" ועוד.

אלתור בתיאטרון [3]

בישראל קיימות מספר קהילות מאלתרים בתחומי התיאטרון. הסגנונות הנפוצים בישראל הם:

  • מערכוני אימפרו - (ידוע גם בשם שורט אימפרו) מופע בידור מאולתר, אינטליגנטי, מצחיק, ומהיר, המאולתר כולו אל מול עיניי הצופים ובהשתתפותם. מערכונים קצרים ומצחיקים, המקבלים נתונים משתנים מהקהל. המופע מבוסס על יכולות האלתור של המשתתפים בו, שחקנים מהשורה הראשונה, שמפעילים גם את הצופים. המופע כולל משחקי אלתורים והמחזת סצנות משעשעות – בשיתוף עם הקהל. זמן יצירת המערכונים הוא קצר, מהיר והשחקנים צריכים לספק תוצרים מהירים, בד"כ קומיים. בישראל לצד השחקנים הקבועים, אפשר למצוא אמנים מהשורה הראשונה כמו דביר בנדק, אבי גרייניק, דרור קרן, ריקי בליך, עידן אלתרמן, משה פרסטר ועוד.
  • תיאטרון פלייבק - תיאטרון חוויתי אישי, ובו אחד הצופים משתף את הקהל בסיפור אישי מחייו, והשחקנים משקפים לו את הסיפור שסיפר.
  • מחזה אימפרוב - (ידוע גם בשם לונג אימפרו) תיאטרון שבו המחזה כולו מאולתר במקום על סמך נתונים המתקבלים מהקהל. בישראל סוג תיאטרון זה הוא הומוריסטי בדרך כלל.

אלתור במוזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אלתור (מוזיקה)

דוגמה מצוינת לאלתור אפשר למצוא במוזיקת הג'אז. רוב המוזיקה בג'אז אינה כתובה אלא מאולתרת, ולכן גם בג'אז ההרכבים קטנים יותר (על מנת שתתאפשר אינטראקציה בין הנגנים), כשכל נגן מקבל פרק זמן מסוים שבו ניתן לו חופש לנגן את רעיונותיו המוזיקליים כששאר הנגנים מלווים אותו.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 Lewis, C., & Lovatt, P. J. (2013). Breaking away from set patterns of thinking: Improvisation and divergent thinking. Thinking Skills and Creativity, 9, 46-58.‏
  2. ^ 2.0 2.1 נילי לוברני רולניק (2009). חיים בתוך סיפור: תיאטרון פלייבק ואמנות האימפרוביזיציה. רעננה: הקיבוץ המאוחד מכון מופ"ת.
  3. ^ קומיקזה - דוגמא למופעי אילתור קצרים