מטאור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
נחשול מטאורים ב-1995

מטאוריוונית: דבר מה שמימי) הוא כינוי לפס האור הנראה כאשר מטאורואיד חודר לאטמוספירה של כדור הארץ (או כל גוף אחר).

תכונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשפה העממית המטאור מכונה לעתים "כוכב נופל", אך מטאורואידים אינם כוכבים אלא גרגרי-חול וסלעים קטנים המתאדים בדרך כלל בהתקלותם במולקולות האוויר של האטמוספירה. לעתים נדירות חודר לאטמוספירה מטאורואיד גדול במיוחד, הנצפה כ"כדור-אש", שבהירותו עולה על זו של נוגה או אף נראית לעין באור יום. המטאורים שאנו רואים הם בגובה של 100 עד 150 קילומטרים ומהירותם בין 11 ל- 74 קילומטר בשנייה. מהירות המטאורים תלויה בעיקר בכיוון הפגיעה שלהם בכדור הארץ. במקרים של התנגשות חזיתית המהירות תהיה גבוהה (מהירות כדור הארץ ועוד מהירות המטאור) ובמקרים בהם כדור הארץ משיג את המטאורים ומתנגש בהם, מהירותם תהיה נמוכה (ההפרש בין המהירות העצמית למהירות כדור הארץ). מטאורים איטיים נוחים יותר לצפייה ולמעקב.

אם חלק ממטאורואיד שורד בעבר האטמוספירה ומגיע לקרקע, השריד נקרא מטאוריט. כאשר פוגע מטאוריט גדול וכבד בכדור הארץ, הוא גורם להיוצרות מכתש בעל צורה מעוגלת אופיינית ושוליים המתרוממים כלפי מעלה.

מקור המטאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור המטאורים הינו בחלקיקים המגיעים לכדור הארץ מירחים, כוכבי לכת ושביטים או מאסטרואידים המצויים במערכת השמש. סביב השמש נעים גופים העשויים תערובת של קרח ואבק, כאשר גוף מסוים נכנס לאזור כבידה של אחר, נוצרת התנגשות אשר בעקבותיה נזרקים מפני השטח אל החלל חלקיקים. הרסיסים משייטים בחלל עד אשר הם נלכדים בכבידת הארץ והופכים למטאורים. על פני כדור הארץ נמצאו מטאוריטים שמקורם בירח, במאדים ואף בנוגה.

צפייה במטאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם ימים מסוימים בשנה בהם ניתן לראות מטאורים רבים בלילה אחד. תופעה זו מכונה מטר מטאורים. בדרך-כלל ייראו יותר מטאורים לאחר חצות, וזאת משום שכיוון התנועה של כדור הארץ סביב השמש הוא כזה שבחצות הלילה התנועה היא לעבר האופק המזרחי, ולפיכך בזמן הזריחה התנועה היא לעבר הזנית. היות שכדור הארץ "מתנגש" עם ענן האבק שיוצר את מטר המטאורים תוך-כדי תנועה במסלולו, ייראו יותר מטאורים כאשר המפגש הוא "חזיתי" (מבחינת הצופה) מאשר אם הצופה נמצא בצד ה"אחורי" של כדור-הארץ, יחסית לתנועתו סביב השמש.

שבלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאורך כניסת המטאוריד לאטמוספירה העליונה, נוצר שובל אוויר מיונן. שובל שכזה, יכול להשאר 45 דקות. מטאורידים בגודל של גרגר חול, נכנסים לאטמוספירה לעתים קרובות, לערך כל כמה שניות באזור נתון, וכך שובלי היונים שלהם יכולים להמצא באטמוספירה העליונה בצורה רציפה.

ביהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חכמים תקנו ברכה לרואה תופעות טבע חריגות, ובין היתר מטאור, כמובא במשנה תורה לרמב"ם:

"עַל הָרוּחוֹת שֶׁנָּשְׁבוּ בְּזַעַף, וְעַל הַבְּרָקִים, וְעַל הָרְעָמִים, וְעַל קוֹל הַהֲבָרָה שֶׁתִּשָּׁמַע בָּאָרֶץ כְּמוֹ רֵחַיִם גְּדוֹלִים, וְעַל הָאוֹר שֶׁבָּאַוֵּיר שֶׁיֵּרָאוּ כְּאִלּוּ הֶן כּוֹכָבִים נוֹפְלִים וְרָצִים מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, אוֹ כְּמוֹ כּוֹכָבִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶן זָנָב--עַל כָּל אֶחָד מֵאֵלּוּ--מְבָרֵךְ בָּרוּךְ אַתָּה ד' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁכּוֹחוֹ מָלֵא עוֹלָם; וְאִם רָצָה--מְבָרֵךְ בָּרוּךְ אַתָּה ד' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, עוֹשֶׂה בְּרֵאשִׁית." (משנה תורה, הלכות ברכות, פרק י' הלכה י"ז)

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]