מלוכיה נאכלת

מלוכיה נאכלת
מיון מדעי
ממלכה:	צומח
מערכה:	בעלי פרחים
מחלקה:	דו-פסיגיים
סדרה:	חלמיתאים
משפחה:	חלמיתיים
סוג:	מלוכיה
מין:	מלוכיה נאכלת
שם מדעי
	Corchorus olitorius; ‏ליניאוס, 1753
תחום תפוצה
	; תפוצה בישראל

מַלּוּכְיָה נֶאֱכֶלֶת (שם מדעי: Corchorus olitorius) היא מין צמח בסוג מלוכיה ממשפחת החלמיתיים. מלוכיה נאכלת צומחת באקלים טרופי כולל דרום-מזרח אסיה ואפריקה הטרופית. בישראל היא צומחת, כעשב שוטה, בשטחים מעובדים ומושקים.

גבעוליה הקירחים צומחים לגובה של עשרים עד שמונים סנטימטרים. עליה ארוכי פטוטרת, מסורגים ומשוננים או מסוריים. מלוכיה נאכלת פורחת בחודשים מאי עד אוגוסט ופרחיה צהובים ומסודרים בתפרחת או כבודדים. הפרי דמוי תרמיל באורך חמישה עד עשרה סנטימטר הנפתח לחמש קשוות.

שימושים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עלים צעירים של מלוכיה נאכלת משמשים בישראל להתקנת מרק בשם מלוח'יה הפופולרי בקרב תושבים פלסטינים המגדלים אותה כצמח תרבות ובקרב יהודים יוצאי מספר מדינות מזרח תיכוניות, בעיקר יהודים ממוצא מצרי. ברחבי העולם היא משמשת לא רק לאכילה, אלא גם כמקור חשוב לייצור הסיבים מהם עשוי בד היוטה. בחלקים נרחבים מהדלתה של הגאנגס מגדלים אותה לשם כך.

אזכורים מוקדמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור שמה של המלוכיה בימינו מהערבית (ملوخي: "מלוח'י"; ראו עוד על שמה בערך "מלוכיה") אך היא מוכרת לאבותינו עוד מימים ימימה. היא הוזכרה כבר בספר איוב תחת השם תָּפֵל עם ציון חוסר התוחלת באכילתה ללא תבלינים, שכן אז חסרה היא טעם: ”הֲיֵאָכֵל תָּפֵל, מִבְּלִי-מֶלַח” (איוב ו, ו), ואולי היא גם החָצִיר ממצרים שהתגעגעו אליו בני ישראל מעת שיצאו ממצרים ”וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ, גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמְרוּ... זָכַרְנוּ, אֶת-הַדָּגָה, אֲשֶׁר-נֹאכַל בְּמִצְרַיִם, חִנָּם; אֵת הַקִּשֻּׁאִים, וְאֵת הָאֲבַטִּחִים, וְאֶת-הֶחָצִיר וְאֶת-הַבְּצָלִים, וְאֶת-הַשּׁוּמִים.” (במדבר י"א, ד-ה).

הצמח היה מוכר גם לרמב"ם שמנה אותו כאחד מתשעת ”הסמים הרטובים בראשונה” ותיאר את שימושיו הרפואיים ”וממה שיעשה רטיה על מקום נשיכת הדבורים והצרעה: במלואש” (קרי מלוכיה נאכלת).