מלוח'יה

**מלוח'יה**
מאכלים
סוג	מנה
מוצא	מצרים
מרכיבים עיקריים	במיה

מלוח'יה היא מאכל המורכב מנזיד עלים צעירים של מלוכיה נאכלת וסוגים משתנים של בשר. בדרך כלל מוגשת מלוח'יה מלווה באורז לבן. מקורה במצרים שם היא נחשבת ל"מאכל לאומי" והיא מוכרת גם בישראל במטבחם של יהודים יוצאי מצרים.

את המאכל מתקינים מעלים צעירים של מלוכיה נאכלת שהופרדו מגבעוליהם ונרחצו. את העלים קוצצים בעזרת סכין קמורה בעלת שתי ידיות עץ המכונה "מח'ראטה" ומוסיפים לסיר שבושל בו בשר כגון עוף, בקר, כבש, ארנבת או סוגי בשר אחרים. המרק כולל גם תערובת תבלינים שטוגנה בנפרד המכונה "תקלייה" (מבוטא: תַאְלִיַיה. כוללת בדרך כלל שום כתוש וזרעי כוסברה טחונים).

העיסוק הרב סביב הכנת המלוח'יה ומראהו הרירי והירוק של המאכל המוכן יצרו סביבה פולקלור משל עצמה הניכר בסיפורים ובמעשיות על הכנתה ועל תגובתם הראשונה של אלו שהמאכל זר להם.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלוח'יה (מערבית: ملوخي) הוא שיבוש של המונח הערבי "מלוּכּי" (ملوكي של המלכים) המתאר את יחוסו המוזר של המאכל הנחשב לתאווה הראויה למלכים ובאותה עת גם מזון העניים, שכן הצמח ממנו מורכב המאכל צומח בר ואין קושי ללקטו בעונה.

אזכורים ראשונים למאכלים עשויים מלוכיה נאכלת נמצאים כבר בספר איוב תחת השם תָּפֵל עם ציון חוסר התוחלת באכילתה ללא תבלינים, שכן אז חסרה היא טעם: ”הֲיֵאָכֵל תָּפֵל, מִבְּלִי-מֶלַח” (איוב ו, ו), ואולי היא גם החָצִיר ממצרים שהתגעגעו אליו בני ישראל מעת שיצאו ממצרים ”וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ, גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמְרוּ... זָכַרְנוּ, אֶת-הַדָּגָה, אֲשֶׁר-נֹאכַל בְּמִצְרַיִם, חִנָּם; אֵת הַקִּשֻּׁאִים, וְאֵת הָאֲבַטִּחִים, וְאֶת-הֶחָצִיר וְאֶת-הַבְּצָלִים, וְאֶת-הַשּׁוּמִים.” (במדבר י"א, ד-ה).

ההיסטוריון המצרי אל-מקריזי (المقريزى, 1364 - 1442) תיאר כיצד בשנת 1004 (395 ללוח המוסלמי) אסר הח'ליף אל-חאכם באמר אללה אכילת מלוח'יה מכיוון שזו הייתה אהובה על אויבה הגדול של השיעה, מועאויה בן אבי סופיאן, מייסדה של שושלת בית אומיה. אלו שנתפסו אוכלים מלוח'יה הולקו והוצעדו לראווה ברחובות. אכילת מלוח'יה הותרה מחדש רק לאחר 23 שנים, בשנת 418 ללוח המוסלמי. מכיוון שדרוזים מקדשים את אל-חאכם באמר אללה, אכילה מלוח'יה בקרבם אסורה עד עצם היום הזה^[^{דרוש מקור]}.

המלוח'יה מוזכרת בסיפורי אלף לילה ולילה כדימוי לעגני למראה של אחת הדמויות, המושוות למלוח'יה ירודה באיכותה: ”צהובה ומשורגת ורידים, כמלוח'יה הנמכרת בבאב אל-לוק (שכונה של מעמד הביניים בקהיר)” (סיפור 43: האיש מתימן ושש שפחותיו).