אפריקה הטרופית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: ויקיזציה.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

אפריקה הטרופית הוא כינוי לאזור של אפריקה הנמצא מדרום לסהרה ומצפון לאפריקה הדרומית.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האזור משתרע מהשוליים הדרומיים של מדבר סהרה, בתחום שבין קו ההיפוך (Tropic) הצפוני של כדור הארץ, הנמצא 23.27 מעלות מצפון לקו המשווה, לבין הגבול הצפוני של דרום אפריקה, בתחום שבין קו ההיפוך הדרומי של כדור הארץ, 23.27 מעלות מדרום לקו המשווה. שטחה של היבשת הטרופית הוא 20,100 מיליון קמ"ר, המהווים 67.5% משטח היבשת האפריקאית.

מים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מי שתייה באפריקה

באזור זה מתחילה זרימתו של הנהר הארוך בעולם (הנילוס) וזורם בו גם נהר הקונגו שהוא הנהר שזרימתו היא המהירה בעולם. האזור סובל מריבוי שיטפונות, המקשים על שגרת החיים.

כ-27% מ-1.1 מיליארד האנשים ברחבי העולם שאין להם גישה למים נקיים חיים באפריקה שמדרום לסהרה[1]. באפריקה מקורות מים רבים, בהם נהר הקונגו, הנילוס, הזמבזי, נהר הניג'ר ואגם ויקטוריה, האגם השני בגודלו בעולם. באזורים הרריים יורדים יותר משקעים ובכך תורמים לזמינות של מים. האזורים ההרריים המרכזיים באפריקה הטרופית הם: הקילימנג'רו במזרח היבשת ורמת פוטה ג'לון (Fouta Djallon) באזור גינאה. אולם אזורים אחרים באפריקה הם מישוריים ומעוטי משקעים. כריתת יתר של יערות ורעיית יתר של צמחייה גורמים נזקים סביבתיים שמביאים לירידה ברמת המשקעים ביבשת.

אקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אקלימה של אפריקה הטרופית נחשב לטרופי ביותר שביבשות כדור הארץ. קיימים הפרשים בין הטמפרטורות באזורים שונים. הם מושפעים מכמות הגשמים היורדת בעונות השונות, בפיזורם, וכן ברום האזור מעל פני הים.‏[2] באזורים שמשני צידי קווי המשווה, כמות המשקעים מגיעה עד לכדי 4000 מ"מ גשם בשנה, ושם קיימים היערות הטרופים - יערות עד, אשר משתרעים משני צידי קו המשווה. הצמחייה הטרופית סבוכה ועבותה מאוד ומקשה על חדירה ועיבוד אדמה. אי לכך התעבורה שם ירודה מאוד. הלחות גורמת לבעיות שונות, ובכך מגבירה את שיעור התמותה באזור.

באפריקה אין אקלים טרופי הומוגני, יש למעשה, רצף משתנה של אקלים המאופיין בתערובת ובחפיפה. האקלים המשווני הלח, שבו כמות ממוצעת של גשם נעה בין 2000-3000 מ"מ בשנה בממוצע, הוא הכלל על פני רוב אזורי מרכז אפריקה. צפון ודרום מאזור זה יש אקלים טרופי רטוב ויבש לסירוגין, ולבסוף, ישנו אקלים טרופי יבש, מאפיין של הסהרה במדבריות נמיביה. הטמפרטורה הממוצעת באפריקה הטרופית היא מעל 20 מעלות צלזיוס. ההפרשים העונתיים בטמפרטורה באזור שבשני צדי קו המשווה הם זעירים, ככל שמתרחקים מקו המשווה צפונה ודרומה ההפרשים גדולים יותר. הלחות מגיעה ל–80 עד 100 אחוזים. הלחות היחסית מרובה ביותר בשעות הבוקר, עם שחר, ופוחתת למינימום אחר הצהריים. מידת הלחות קשורה עם משטר הגשמים. בעונה היבשה באזור המשווני לאורך חוף גיניאה ובאזור נהר הקונגו האוויר לח מאוד בכל ימות השנה. באזור המשווני יורדים גשמים, למעשה, לאורך כל ימות השנה. עם זאת, נהוג להבחין בשתי עונות שיא בגשמים, קיץ וחורף, אך למעשה אין הפסקה מוחלטת ביניהן.

רוחות הנושבות בקביעות לכיוון קו המשווה, מכונות פאסאטים (Alizeo) או ה-Trade winds. הכיוון שלהן בחצי הכדור הצפוני הוא מצפון למזרח, ובחצי הכדור הדרומי- מדרום למזרח. רוחות אלה הן מתאפיינות ביובש ומורידות במקצת את הטמפרטורות.

יערות הגשם[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יער גשם טרופי

יער הגשם הטרופי השני בגודלו נמצא באפריקה, יער גשם הוא יער ממוזג באזור הטרופי שבו שפע גשמים וטמפרטורות גבוהות. רצפת היער שופעת במסה צפופה של שרכים, טחבים, גפנים ועצים בגבהים שונים. יער זה מאופיין בהימצאותם של עצים עתיקים ושתילים מאותו המין וממינים שונים בו זמנית. במבט מלמעלה, נגלה תמונה לא שוויונית של חופת היער המאופיינת בגבהים וצמרות שונות ומגוונות. רצפת היער מכוסה בצמחייה צפופה למדי, למעט לאורך נחלים שבהם הצמחים נסגרים לעתים קרובות על ידי חופה צפופה יותר. באזורים אלו אין תקופת בצורת. וכנראה שבעקבות טרמיטים, מצויים עצים מתים על רצפת היער. באזורים בהם ישנה אדמת סחף האדמה עשירה ועמוקה ואילו האזורים בהם יש טיט אדום עמוק, נחשבים כפחות פרודוקטיביים. הגשמים בדרך כלל כבדים, ואילו תנאי טמפרטורה ולחות נוחים לצמיחה לאורך השנה כולה. אוכלוסיית בעלי החיים צפופה למדי, ומאופיינת במיני ציפורים, קופים, וסנאים, המוגבלים על ידי צמרות העצים. ואילו על הקרקע נמצאים, פילים, אוקפים, תאואי יער, וסוגי אנטילופות (כדוגמת צביונים), כאשר לאורך נתיבי המים מצויים היפופוטמים וקרוקודילים. האדם הקדמון ובמיוחד שבט הפיגמים (pigmies), השתמשו רבות במוצרים מן החי והצומח לצורך מסחר, כדוגמת הפירות, שמן תמרים, אגוזי קולה, אגוזים , גומי, קפה ושנהב.

ביערות הגשם מגוון רחב של עצים אשר נעים על הטווח של כובד וצבע. בדומה למהגוני, והטיק, גדלים מגוון עצי קאיה, סאפלי (sapele), גווארה (gwarea), נקורה (nakore), ואוקאמי והארז האפריקאי (okoume) עצים בעלי ערך גבוה עבור רהיטי עץ דקורטיביים. בגבהים הגבוהים של האזור הטרופי גדלים על העצים ביער בעיקר טחבים, שרכים, וגפנים וסבכי במבוק, בעוד בגבהים הנמוכים עשויים להיות של ארזים ועצי זית.

שטחי החקלאות מאוד צרים ולא קבועים כתוצאה מריבוי העצים והצמחייה העבותה הנפוצים באזורים אלו. יבולים רבים גדלים על שטח זהה באותו זמן ויש בדרך כלל צמחים מכל הגילאים,כמו קסאווה, תירס, שעועית, בוטנים, בטטות, עגבניות, חצילים, וגם קני סוכר או טבק. בקונגו לדוגמה דיללו את עצי היערות, ובאמצעות אש הכינו את אזורים אלו לחקלאות מבלי להזיז גזעים גדולים וענפים. מפאת גודלם של שטחי החקלאות גידולים חד שנתיים ורב שנתיים נזרעים במקביל. לרוב החקלאות באזורים אלו תתחיל בגידולי אורז ותירס לאחר מכן גידולי הקאסווה לאחר שזו גדלה לצפיפות מסוימת במשך כשלוש עד ארבע שנים. לאחר שנקטפו מתפנה מקום לנטיעה של עצי בננות ואלו מוחלפות לבסוף על ידי שלבו הראשונים של היער הטרופי.

חרקים המפיצים מחלות: זבוב הצ'ה צ'ה המפיץ את מחלת השינה (trypanosomiasis) וזבוב החול המפיץ את הליישמניה. עיוורון הנהרות (onchocerciasis), מופץ על ידי נשיכה של זבוב שחור, או תולעת גיניאה, או על ידי שתיית מים נגועים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – היסטוריה של אפריקה

פרהיסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אפריקה כמוצא האדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי הדעה המקובלת כיום במחקר האבולוציה של האדם, מקור המין האנושי הוא באפריקה. אזור המוצא של האדם באפריקה היה בדרום סודאן של ימינו על גבול אוגנדה. ההגירה הפנימית ביבשת הייתה בתחילה (לפני כ-60,000 שנה) דרומה לאזור זמביה של ימינו. לאחר מכן נערך גל הגירה נוסף (לפני כ-50,000 שנה), לאזור הרפובליקה המרכז אפריקאית ואריתראה של ימינו, וכמו כן החלה באותם זמנים הגירה חיצונית מהיבשת לחצי-האי ערב. כמה עשרות אלפי שנים מאוחר יותר, נערך גל הגירה נוסף ביבשת לעבר מצרים ואנגולה של ימינו. כאמור, לאחר מכן ועוד קודם לכן, החל האדם לצאת מאפריקה ולהתפשט ברחבי העולם במהירות.

המהפכה הנאוליתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – המהפכה הנאוליתית
כלים נאוליתיים

המהפכה הנאוליתית (או בשמה האחר המהפכה החקלאית), התרחשה בדרום מערב אסיה בין 8,000 ל־7,000 לפנה"ס, והייתה הראשונה בסדרה של מהפכות חקלאיות בהיסטוריה האנושית, אשר ציינו את המעבר מחברות נוודיות של ציידים-לקטים לחברות חקלאיות נייחות בתקופת האבן החדשה.

החקלאות העניקה לבני האדם שליטה מוגברת על אספקת המזון שלהם, אך דרשה ישיבת קבע ועודדה התפתחות של קבוצות אנושיות רחבות יותר. יש הטוענים שהגורם העיקרי למהפכה זאת, הוא האקלים החם והיבש אשר נוצר בסוף עידן הקרח האחרון. האקלים הביא ליעילות מוגברת בעיבוד תבואה, אך גם כפה את קיום היישוב לצד מקורות מים.

בזכות המעבר לחברה נייחת, בני האדם הפרהיסטוריים יכלו לאגור מזון עבור תקופות קשות ולסחור בעודפים לא נחוצים. לאור הבטחת המזון ופיתוח הסחר יכלו האוכלוסיות לצמוח, להתגוון ולהתחלק ליצרני מזון ובעלי מלאכה. מורכבות חברתית זאת דרשה צורה כלשהי של ארגון, דוגמת דת, כדי לתפקד ביעילות. כמו כן, החיים באתר מסוים אפשרו הצטברות של רכוש אישי וקשר לנחלות.

העת התעיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שבט הבנטו[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – בנטו (עמים)

מאמינים שלפני הבנטו, החצי הדרומי של אפריקה היה מיושב על ידי דוברי שפות החויסאן, שנמצאים כיום באזורים הצחיחים בסביבת מדבר קלהארי ובכמה אזורים מבודדים בטנזניה. פיגמים יישבו את מרכז אפריקה, בעוד שכושים (בני-כוש) ואנשים אחרים דוברים שפות אפרו-אסיאתיות יישבו את צפון אפריקה וצפון-מזרח אפריקה. אפריקה הצפון-מערבית, מדבר סהרה וסודאן יושבו על ידי אנשים דוברי מאנדה ושפות אטלנטיות (כמו פוּלָני ו-וולוף) ואנשים אחרים דוברי שפות נילו-סהריות.

ישנן שתי תאוריות בסיסיות על המוצא של הבנטו. הראשונה קודמה על ידי ג'וזף גרינברג בשנת 1963. הוא חקר והשווה כמה מאות שפות אפריקאיות ומצא שקבוצה של שפות שמדוברות בצפון-מזרח ניגריה הן השפות הקרובות ביותר לשפות מקבוצת הבנטו. הוא פיתח תאוריה שפרוטו-בנטו (שהיא לכאורה שפת המקור של שפות הבנטו) הייתה אחת מן השפות הללו, שהתפשטה דרומה ומזרחה במשך מאות שנים.

התאוריה הזו נסתרה במהרה על ידי מלקולם גאתרי, שחקר שפות בנטו רבות ומצא שהניב האופייני ביותר מצוי בשפות המדוברות בזמביה ובדרום הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו. כך נוצר ההסבר החלופי, שדוברי בנטו התפשטו מהאזור הזה לכל עבר.

יש היסטוריונים שעדיין מקבלים שילוב של התאוריות שלעיל, אך ההתלהבות שבה משטר האפרטהייד בדרום אפריקה ניצל את הרעיונות הללו השאיר אותם בערפל במידה מסוימת. הבנטו הגיעו בתחילה מדרום-מזרח ניגריה, מאזור הנהרות בנואה-קרוס, והתפשטו באפריקה לכיוון זמביה. בשלב מסוים באלף השני לפני הספירה, אולי בעקבות לחץ של אנשים שהיגרו מהסהרה לאזור, הם נאלצו להתפשט לתוך יערות הגשם של מרכז אפריקה. כאלף שנים מאוחר יותר הם החלו בשלב שני ומהיר יותר של התפשטות מעבר ליערות ולתוך מזרח ודרום אפריקה. לאחר מכן, באלף הראשון לספירה, פותחו בזמביה שיטות חקלאיות וצמחים חדשים, שכנראה הובאו מדרום-מזרח אסיה דרך מדגסקר. החידושים הללו הביאו להתפשטות נוספת של הבנטו באזור. עד שנת 1000 לספירה הגיעו אנשי הבנטו לאזורים של זימבבואה ודרום אפריקה של היום. בזימבבואה הייתה אחת האימפריות הגדולות של דרום כדור הארץ, ובירתה הייתה זימבבואה הגדולה. היא שלטה בנתיבי סחר מדרום אפריקה לצפון הזמבזי, וסחרה בזהב, נחושת, אבנים יקרות וטובין אחרים, עם סוחרים ערבים בחוף הסוואהילי. עד אמצע האלף השני לספירה האימפריה כילתה את משאביה והתמוטטה, וזימבבואה הגדולה ננטשה.

ממלכות מערב אפריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מערב אפריקה
המלך מנסה מוסא מחזיק עדי זהב על רקע מפה של אירופה ואפריקה משנת 1395.

האזור המשמעותי ביותר באפריקה שמדרום לסהרה, אשר הצמיח ישויות מדיניות מפותחות, היה מערב אפריקה. התפתחות הכלכלה באזור איפשרה את התפתחותם של משטרים ריכוזיים. התרבות המוקדמת ביותר באזור היא תרבות הנוק ששלטה באזור משנת 1000 לפני הספירה עד שנת 200 לספירת הנוצרים. הנוקאים היו התרבות הראשונה מדרום לסהרה שיצרה פסלי טרקוטה בגודל אדם. היסטוריונים מקשרים את התרבות האבודה לשבט היורובה.

במאה השמינית לספירה השתלטה על מרבית האזור האימפריה הגאנאית שהשתרעה עד לגבול האימפריה המאלית. העיר המרכזית באימפריה - קומבי סלאח היא כיום עיר במאוריטניה של ימינו. האימפריה שלטה על מרבית האזור עד הכיבוש האל-מורבידי של האזור ב- 1052.

אימפריית סוסו ניסתה למלא את החלל הפוליטי באזור עד שהובסה על ידי המנדיקים מקימי האימפריה המאלית החדשה במחצית המאה ה-13. האימפריה המאלית המשיכה לשגשג כמה מאות שנים אך שלטונם של שליטים חלשים בתקופה מאוחרת יותר הובילו להפסדים קשים מול שבטי הטוארג, הסונגהאי והמוסי. במאה ה-15 ייצבו הסונגהיי מדינה חדשה סביבה גאו המנהיגים המובילים של אימפריה זו הם סוני עלי ואסקייה מוחמד.

דרומית לאימפריה הסונגהית הקימו אוסיי טוטו ואוקמפו אנוקייה את אימפריית האשנטי. דרומית לסודאן התפתחו ערי מדינה חזקות - איפה,בונו, בנין. מזרחה משם התפתחה אויו להיות העיר המרכזית של בני הירובה. קונפדרציית ארו התפתחה כגוף הפוליטי המשפיע ביותר באזור בין המאה ה-17 ועד התקופה הקולוניאלית ונשלט על ידי בני האיגבו באזור שהוא ניגריה המודרנית כיום.

העת החדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החלוקה האירופית של אפריקה בראשית מלחמת העולם הראשונה (1914).

אפריקה תחת השלטון האירופי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – המרוץ לאפריקה, קולוניאליזם, אימפריאליזם

במאה ה-15 החלו האירופיםפורטוגזים היו הראשונים שבהם) להקים תחנות מסחר ביבשת על חופי האוקיינוס האטלנטי ומדרום לארצות הים התיכון. האירופים, בשיתוף סוחרים מוסלמים וכמה מנהיגי שבטים מקומיים, תפסו אפריקנים רבים מאפריקה המערבית וההמרכזית) וסחרו בהם ברחבי העולם, פעילות שכונתה מאוחר יותר "סחר העבדים הגלובלי". לאחר גילוי אמריקה, כאשר כוח האדם של הילידים שם לא ענה על ביקוש המתיישבים האירופים, והתקשה לשרוד בתנאי עבדות, גדל הביקוש לכוח אדם אפריקני, והגיע למיליוני עבדים שנשלחו בעיקר ליבשת החדשה.

בתחילת המאה ה-19 החלו מדינות אירופה במרוץ לאפריקה. והן כבשו את רוב שטחי היבשת, שהפכו לקולוניות מערביות. יוצאות דופן מבחינה זו היו אתיופיה, ששמרה על עצמאותה מאות בשנים, וליבריה, מדינה חדשה שייסדו ב-1847 עבדים אמריקאים משוחררים, בסיוע הנשיא האמריקני החמישי ג'יימס מונרו.

הכיבוש הקולוניאליסטי נמשך עד סוף מלחמת העולם השנייה, שלאחריה זכו כל הקולוניות הטרופיות בהדרגה בעצמאות. כיום יש באפריקה הטרופית 42 מדינות עצמאיות. גבולותיהן של רוב המדינות האלה נשארו כפי שהיו כששורטטו וחולקו בצורה שרירותית למדי בין המדינות הקולוניאליסטיות השונות במאה ה-19. הדבר גרם לסכסוכים על רקע אתני בחלק מהמקרים שבהם הוגדרה מדינה שבשטחה נכללו כמה קבוצות אתניות שונות.

מלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מלחמת העולם הראשונה

המושבות הגרמניות במהלך מלחמת העולם הראשונה במערבה של אפריקה כללו את קמרון, וטוגולנד (כיום טוגו). במהלך המערכה במערב אפריקה במלחמת העולם הראשונה נפלו אלה בידי כוחות מדינות ההסכמה בפיקודן של בריטניה, צרפת ובלגיה.

מזרחה משם, התנהלה החזית המזרח אפריקאית במלחמת העולם הראשונה. את מזרח אפריקה הגרמנית (כיום, בקירוב, טנזניה, רואנדה ובורונדי) כבשו כוחות מדינות ההסכמה עד לסתיו 1917, אלא שכוחות גרמנים קטנים, יחד עם כמה אלפי ילידים נאמנים, בפיקודו של לטו-פורבק (Lettow-Vorbeck), המשיכו לנהל מלחמת גרילה עיקשת ומוצלחת עד סוף המלחמה ממש, ואפילו מעט לאחריה, נגד כוחות עדיפים בהרבה. הקרבות האלה התפשטו גם לטריטוריות סמוכות: מזרח אפריקה הבריטית (כיום קניה), אוגנדה, מוזמביק ורודזיה הצפונית (כיום זמביה).

המלחמה הקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – המלחמה הקרה

הסכסוך בין ארצות הברית לבין ברית המועצות במהלך המלחמה הקרה שיחק אף הוא תפקיד בחוסר היציבות. כאשר מדינה קיבלה את עצמאותה לראשונה, ציפו ממנה כי תחבור לאחת משתי מעצמות העל הללו. מדינות רבות בצפון אפריקה קיבלו עזרה צבאית סובייטית, בעוד שמדינות במרכז אפריקה ובדרומה קיבלו את עזרתן של ארצות הברית וצרפת. הסלמה אירעה בשנות ה-70, כאשר אנגולה ומוזמביק, שזכו לעצמאותן בשנים אלה, קשרו את עצמן לברית המועצות, בעוד שמערב אפריקה (וגם דרומה) חברו לבלום את ההשפעה הסובייטית. סכסוכי גבול וטריטוריה היו נפוצים אף הם, כאשר הגבולות שקבעו האירופים עורערו שוב ושוב בידי מדינות האזור.

לאחר המלחמה הקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיניות ממשלתית כושלת, שחיתות פוליטית ומקרי בצורת קשים, הובילו לכך שחלקים ניכרים מאפריקה סובלים מחוסר באספקת מזון ומים, ומקרי רעב המוני אינם נדירים.

אחת הסכנות העיקריות המאיימות על אפריקה היא התפשטות מגיפות המוניות, בשל תנאי תברואה גרועים, היעדר חיסונים ומחסור בשירותים רפואיים. במיוחד נפוץ ברחבי היבשת נגיף ה-HIV, המביא למותם של מיליוני תושבים בכל שנה ממחלת האיידס.

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק זה זקוק לעריכת ויקיזציה
מקוששות עצים להסקה ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – כלכלת אפריקה

חקלאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חקלאות היא פעילות כלכלית דומיננטית של אפריקה הטרופית, היא מספקת את אמצעי הפרנסה המכריע של רוב האוכלוסייה. כמו כן, מייצרת בין 40 ל 60 אחוזים של התוצר הלאומי הגולמי של כל המדינות, למעט בוצואנה, גבון, וזמביה, שם כריית מחצבים חשובה במיוחד. עבור רוב אפריקה הטרופית, פיתוח כלכלי קשור גם בהתקדמות בניצול הפוטנציאל החקלאי שלה. עם זאת, הבעיה העיקרית של ניצול כזה הוא חוסר ידע. בגלל הבדלי האקלים בין האזורים השונים יש צורך להתאים את הגידולים לאקלים המקומי.

התנאים מתאימים לשינוי אבולוציוני מהיר ומגוון המינים צריכים להסתגל להזדמנויות חדשות ומאבקי הישרדות. צמחים מאוימים על ידי עשבים, פטריות טפילים, חרקים, קרדית העכביש, ומחלות וירוס. נחילי ענק של ארבה המדבר במערב ובמזרח אפריקה, ארבה אדום בדרום, במרכז, ומזרח אפריקה, הם איום גדול על היבולים. האיזון נשמר על ידי החזרת אלמנטים בקרקע על ידי ריקבון צמחים ועצים.

על אף הקשיים הרבים העומדים בפני החקלאים באזורים הטרופיים של קו המשווה ניתן לראות מספר גידולים חקלאיים ותוצרת שדה.

מזג האוויר ברמה ההררית של מרכז אפריקה ואפריקה הטרופית מאופיין באקלים ממוזג וקריר יותר, כאשר טווחי הטמפרטורות נעים בין 65-85 מעלות פרנהייט. האקלים הטרופי הקריר חיובי עבור גידולי שדה הדורשים מזג אוויר קריר בדומה לאפרסק, אגס, תפוח, קפה, בננה, הדרים, שיבולת שועל, חיטה, פשתן, תירס, סורגום, בטטות, קסאווה, תפוחי אדמה איריים מתוקים וכל אלו יכולים לגדול ביחד באותם אזורי חקלאות טרופיים.

אזורי המרעה הטרופים של המישורים הגבוהים, מאופיינים בכרי מרעה בהם ישנם גידולי בקר וצאן על ידי נוודים בודדים או באזורים ההרריים ישנם גידולי בקר וצאן על ידי שבטים נוודים. תושבי יערות הגשם הטרופיים, מסתמכים על עיבוד אינטנסיבי של גידולי גרעינים, עזים ותרנגולות. באזורי קו המשווה ניתן למצוא חיות מבויתות כגון עזים, חזירים ותרנגולות. הגידולים נועדים בעיקר עבור מזון לצריכה מקומית, והם בעיקר אורז, בננות, קסאווה, תירס, קנה סוכר, תפוחי אדמה מתוקים, שמן דקלים, בטטות, שעועית, בוטנים, טבק, שומשום, זנגביל, כותנה, תפוז, אתרוג, מנגו, גויאבה, אנונה, עגבניות, אננס , קיקיון ווניל.

  • גידולי שדה בקונגו: קפה, שמן דקלים, קקאו, דוחן, תירס, בננות, בטטות, אפונה, שעועית ואגוזי אדמה.
  • גדולי שדה בגינאה: שמן דקלים וקני סוכר.
  • גידולי שדה באוגנדה: בננות, כותנה, דוחן, בטטות, סורגום, שעועית, תירס, אפונה, אגוזי אדמה, אורז, קפה, קנה סוכר , טבק, תפוחי אדמה, צ'ילי וחיטה.
  • גידולי שדה בקניה: דוחן, תירס, בננות , קוקוסים, קנה סוכר, אגוזים, כותנה, ירקות וחיטה.

גידולי שדה ברואנדה: שעועית, אפונה, תפוחי אדמה מתוקים, בננות, תירס, שמן, אגוזי אדמה, בטטות, דלעת, אורז, קנה סוכר, חיטה, תפוחי אדמה, טבק, שמן קיק, קפה,וכותנה.

משאבי טבע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגבון ובצפון מערב ומרכז אפריקה, ישנם מצבורים גדולים של עתודות נפט ועפרות ברזל עשיר. משאבים אלו מופרדים מן הים, על ידי כארבע מאות קילומטרים של יער גשם וביצות טרופיות. במחקר מפורט, שמומן על ידי האומות המאוחדות, בשנת 1960 החלו לבחון את הכדאיות הכלכלית של בניית רכבת ברחבי גבון, כדי לאפשר את ניצול עפרות הברזל . אחרי שנים של עבודה, התברר כי העלות הכלכלית של רכבת זו הייתה יקרה ולא משתלמת, ועל כן סירבו הבנק העולמי ומקורות פיננסיים בינלאומיים להמשיך לממן את הקמתה. על מנת לנצל את הכנסות הנפט שלה, החליטה ממשלת גבון לבנות את הרכבת בעצמה. נכון להיום ובמידה ולאורך השנים תמשיך הממשלה במאמץ זה, ומחירי הנפט יישארו גבוהים, אמורה הרכבת להגיע אל עפרות הברזל. מחצבים- לאורך השנים המחצבים החשובים ביותר באפריקה היו הזהב והיהלומים. הרפובליקה של מרכז אפריקה היא אחת מיצרניות היהלומים המרכזיות באפריקה.

באזור הטרופי, הפרמטרים הבסיסיים של חציבת יהלומים שונה. אפילו המכשירים המשמשים לחציבה וגילוי צריכים להיות מותאמים לתנאים הטרופים. באזורים הטרופיים הלחים, קיצוניות של חום ולחות יכולה במהרה להרוס מכשירים רגישים שלא תוכננו להתמודד עם תנאים כאלו. למרות המחצבים הרבים הקיימים באפריקה הטרופית הואט פיתוחם בעיקר משיקולים טכנולוגיים. חסרונם של כישורים טכניים וכלים מתקדמים האט רבות את תהליך חציבת וגילוי המחצבים. עם זאת, יש עדיין גורם מדכא אחד הבולט מאוד בהאטת ניצול המשאבים הטבעיים של אפריקה. וזהו הגורם הדן בנושא הסביבה הניהולית ממשלתית. משקיעים רבים מעדיפים להשקיע במדינות עם ממשלות יציבות, או לפחות כאלו עם רמת מינימום של מנהל ציבורי ומערכות משפטיות צפויות.

החל משנות השמונים החלו בייצוא של נפט מגבון ומהרפובליקה של קונגו. עבור המדינות מפיקות הנפט, הנפט הוא מפרנס חשוב מאוד וזה השומר על כלכלת המדינה.

אחד הנכסים החשובים ביותר של אפריקה הטרופית הוא האנרגיה ההידראולית. הרמה המרכזית של מרכז אפריקה (קניה, גבון ואוגנדה) שבה נהרות זורמים, מעניקה לאפריקה את הפוטנציאל ההידרואלקטרי הגדול ביותר מכל יבשת בעולם. אנרגיה הידראולית יכולה לבטל את הצורך בשימוש בנפט מיובא, היקר לייצור חשמל . הבעיה, עם זאת, הוא למצוא שוק עבור כוח זה של פוטנציאל חשמלי. השוק המקומי הוא בדרך כלל קטן מדי כדי לנצל גוש עצום של כוח הידרואלקטרי. פרויקט גדול חייב להיות כלכלי. הפתרון הוא להסתכל לכיוון ייצוא למדינות הסמוכות של הכוח ההידרו-חשמלי.

בריאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחלות ומגפות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – איידס באפריקה שמדרום לסהרה

אפריקה הטרופית שופעת במחלות, במגפות ובנגעים קשים הפוגעים בבני אדם ובבעלי חיים, יותר מאשר כל יבשת אחרת בעולם. האקלים עלול להשפיע על הבריאות דרך תזונה, וקטורים, התנהגות אדם, שכיחות טפילים, חשיפה למחלות טבעיות וכיוצא בזה. המחלות כוללות מלריה, איידס ומחלת השינה.

במהלך שני העשורים האחרונים, היו הישגים משמעותיים בשליטה על זיהומים טרופיים רבים. הישגים אלו כוללים הפחתה משמעותית בשכיחות המחלות הטרופיות המוזנחות.

מחלות טרופיות מוזנחות (NTD), הן כתוצאה מעוני, חוסר במערכות מים מסודרות, מחסור בהיגיינה, בסניטאציה דלה ובגישה מוגבלת לטיפול בריאותי בסיסי. הן בעיקר מוזנחות מכיוון שהן לא מטרידות את מדינות המערב, היקף הבעיה מתפרס על מספר רב של חולים, וניתן לחלות במספר מחלות בו זמנית.

בנוסף, באזורים הטרופים ישנם מספר מיני יתושים וזבובי צ'ה צ'ה המפיצים את מחלת הקדחת.

כל מחלה מוזנחת מתגלה באופן שונה, אך משפיעה תכופות על אותה אוכלוסייה, כך שמחלות טרופיות מוזנחות גורמות להפסדים כלכליים, שמשמרים את הסיכון לזיהום הכלוא במעגל העוני.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אגמון, ר (1999). אפריקה הטרופית: פיתוח הכפר והחקלאות. הוצאת האוזר, גבעתיים.
  • David, E (1998). Geography, Demography, and Economic Growth in Africa. Brooking papers on economic activity, Vol 2, 207-295
  • Molyneux. DH, Hotez, Fenwick A (2005) "Rapid-impact intervention": How a policy of integrated control for Arica's neglected tropical diseases could benefit the poor. PLoS Med 2(11)
  • Molyneux, DH, Hotez, P, Fenwick, A. (2007). Control of neglected tropical diseases. The new England journal of medicine. 357: 1018-1027.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Water for people Water for life, The United Nations World Water Development Report, page 12
  2. ^ (אגמון, 1999: 2)