מינהל החלל הסיני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מינהל החלל הסיני
国家航天局
CNSA.svg.png
לוגו הסוכנות
מידע כללי
מקור סמכות Flag of the People's Republic of China.svg  סין
הקמה 22 באפריל 1993
מנהל/ת Chen Qiufa
מטה מרכזי בייג'ינג, סין
תקציב כ-500 מיליון דולרים
אתר אינטרנט
www.cnsa.gov.cn

מינהל החלל הסיניסינית: 国家航天局, באנגלית: China National Space Administration בקיצור CNSA) היא סוכנות החלל הלאומית של הרפובליקה העממית של סין האחראית על תוכנית החלל הסינית.‏[1]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תוכנית החלל הסינית

למרות שתוכנית החלל הסינית הייתה קיימת גם ב-1956, CNSA היא סוכנות צעירה יחסית שהוקמה ב-22 באפריל 1993 כאשר משרד תעשיית האווירונאוטיקה של סין התפרק לשתי קבוצות: CNSA ו-CASC (תאגיד המדע והטכנולוגיה האווירונאוטית של סין). CNSA היה אחראי על מדיניות ו-CASC היה אחראי על ההוצאה לפועל. עם זאת, שני הארגוינם הם בעצם ארגון אחד גדול מפני שעובדי הארגונים חולקים את אותם עובדים ואותם מנהלים.‏[1] כחלק מהארגון מחדש של הארגונים, ב-1998 פורקה CASC למספר חברות ממשלתיות.

תוכניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דגם של שנג'ואו. קנה מידה 1:40.
איור המציג התקרבות של החללית שנג'ואו (משמאל) לתחנת החלל טיאנגונג

תוכנית שנג'ואו[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תוכנית שנג'ואו

תוכנית שנג'ואו היא תוכנית החלל המאוישת הסינית הראשונה שיצאה לפועל ב-1999 עם שיגור שנג'ואו 1 ולאחריה עוד שלוש חלליות ניסיוניות ובלתי מאוישות (בשנג'ואו 2 היו בעלי חיים). ב-15 באוקטובר 2003 שוגרה שנג'ואו 5, עם הטייקונאוט הסיני הראשון יאנג ליוויי, ובכך הפכה סין למדינה השלישית בעולם ששיגרה אדם לחלל (הראשונה הייתה ברית המועצות ואחריה ארצות הברית). בתוכנית המשיכה עם המשימות שנג'ואו 6 ושנג'ואו 7 והיא עתידה להמישך עם משימות שנג'ואו 8 (2011), ומשימות שנג'ואו 9 ו10 (2012).

תחנת חלל סינית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – טיאנגונג 1

טיאנגונג 1 (בסינית:天宫一号, פירוש השם: הארמון השמיימי) הוא שמה של תחנת חלל שיוצרה בסין במסגרת תוכנית החלל המאוישת של סין, ולהוכחת פעולת טכנולוגיות הנדרשות לתחנות חלל עתידיות של סין. בתחנת החלל מכלול של מרחבי מגורים ועבודה, המחובר ליחידת הנעה המשמשת בחלליות מסוג שנג'ואו. טיאנגונג 1 שוגרה בהצלחה לחלל בשעה 21:16 (זמן סין) ב-29 בספטמבר 2011 באמצעות המשגר CZ-2F/G, למסלול בעל פריגיאה של 200 קילומטר ואפוגיאה של 347 ק"מ. לאחר-מכן השתמשה במערכות ההנעה שעל סיפונה להגעה למסלול הסופי.

חקר הירח[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-24 באוקטובר 2007 שיגרה CNSA את הגשושית צ'אנג-אה 1 שנכנסה למסלול סביב הירח וחקרה אותו למשך שנה ו-4 חודשים. ב-1 באוקטובר 2010 שיגרה סין את צ'אנג-אה 2 אשר צפויה לפעול עד סוף 2012. צ'אנג-אה 3 הכוללת רכב מחקר (רובר) שינחת על הירח, שוגרה ב-1 בדצמבר 2013. רכב המחקר נחת ב"ים הקשתות" על הירח ב-14 בדצמבר‏[2]. הגשושיות הם חלק מהתוכנית הסינית לחקר הירח אשר מטרתה היא הנחתת טייקונאוטים על הירח לא לפני שנת 2020.

חקר מאדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-8 בנובמבר 2011 שיגרה סין את הגשושית יינגהו-1 (גחלילית-1) על גבי הגשושית פובוס-גרנט הרוסית. מטרת הגשושית הייתה להקיף את מאדים למשך שנתיים ולחקור את פני הקרקע, האטמוספירה, היונוספירה והשדה המגנטי של מאדים. זמן קצר לאחר שיגור שני הגשושיות הייתה פובוס-גרנט אמורה לבצע שני הפעלות מנוע שישגרו את שני הגשושיות אל עבר מאדים אך המנועים לא הוצתו ושני הגשושיות נשארו במסלול סביב כדור הארץ. ב-17 בנובמבר 2011 הודיעה סין כי המשימה מוגדרת ככישלון.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]