מישל דושוסואה

מישל דושוסואה
Michel Duchaussoy
לידה	29 בנובמבר 1938; ואלנסיין, צרפת
פטירה	13 במרץ 2012 (בגיל 73); הרובע העשירי של פריז, צרפת
שם לידה	Michel René Jacques Duchaussoy
מדינה	צרפת
תקופת הפעילות	מ-1962
מקום לימודים	הקונסרבטואר הלאומי הגבוה לאמנות הדרמה
בן או בת זוג	Isabelle de Funès (מאי 1970–אוקטובר 1971)
צאצאים	Julia Duchaussoy
פרסים והוקרה	קצין במסדר ההצטיינות הלאומי (14 במאי 1998); מפקד מסדר האמנויות והספרות; קצין בלגיון הכבוד; Molière Award for Best Supporting Actor ;
	פרופיל ב-IMDb

מישל דושוסואה (בצרפתית: Michel Duchaussoy;‏ 29 בנובמבר 1938 – 13 במרץ 2012) היה שחקן קולנוע וטלוויזיה צרפתי. במשך הקריירה שלו, שנפרשה על כ-50 שנה, מתחילת שנות ה-60 ועד מותו ב-2012, שיחק דושוסאה בכ-130 סרטי קולנוע וטלוויזיה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בוולנסיין שבצפון צרפת, בסמוך לגבול עם בלגיה. למד תחילה ספרות בעיר ליל הסמוכה ולאחר מכן משחק בקונסרבטוריון הלאומי הגבוה לאמנות הדרמה בפריז. ב-1964 החל לשחק בתיאטרון הקומדי פראנסז ושיחק בה עד 1984.

את הקריירה הקולנועית שלו החל בתחילת שנות ה-60 כניצב בסרטים כגון "היום הארוך ביותר" (1962). ב-1967 שיחק לראשונה בתפקיד ראשי במותחן "משחקי רצח" (Jeu de massacre); סרטו של הבמאי הצרפתי אלן ז'סואה. ב-1969 החל לשחק בסרטיו של קלוד שברול ואלו הביאו לו פרסום; תחילה היה זה בתפקיד משנה כמפקח המשטרה בסרט "האישה הבוגדנית" בשנת 1969 ובאותה שנה שיחק בתפקיד הראשי בסרט "שהחיה תמות", בו גילם את האב השכול המחפש את האיש שהרג את בנו. הוא זכה לביקורות חיוביות על משחקו זה ונאמר עליו כי הוא מיטיב לבטא מכלול של רגשות תחת מסכה של איפוק.^[1] ב-1970 שיחק בסרט נוסף של שברול, "הקרע"; הפעם בתפקיד משנה כפרקליטה של הגיבורה (בגילומה של סטפאן אודראן) והדמות היחידה העומדת לצידה מול כל מבקשי רעתה. ב-1973 שיחק שוב בסרט של ז'סואה, "Traitement de choc", לצידם של אלן דלון ואני ז'ירארדו. בשנים שבאו לאחר מכן הוסיף דושוסואה לשחק בסרטי קולנוע וטלוויזיה רבים, אולם רק לעיתים רחוקות בתפקידים ראשיים.

ב-1984 השתתף בסרט ההיסטורי עתיר התקציב של הבמאי אלן קורנו, "Fort Saganne", לצידם של ז'ראר דפארדייה, פיליפ נוארה, סופי מרסו וקתרין דנב. ב-1990 שיחק בתפקיד משנה בסרטו של הבמאי לואי מאל, "חגיגה במאי" (Milou en mai) והיה מועמד לפרס הסזאר לשחקן המשנה הטוב ביותר. הוא המשיך לשחק בקולנוע ובטלוויזיה בתפקידי משנה, בדרך כלל. ב-2000 שיחק בתפקיד משנה בסרטו של פטריס לקונט, "האלמנה מסנט פייר" (La veuve de Saint-Pierre), בכיכובם של ז'ולייט בינוש ודניאל אוטיי. ב-2002 השתתף בסרטו של קוסטה גברס, "אמן" שעסק בסיפורו של הקצין הנאצי קורט גרשטיין שניסה להביא לידיעת הכנסייה הקתולית את השואה המתחוללת באירופה. ב-2004 שיחק בתפקיד משנה בסרטו של פטריס לקונט, "זרים אינטימיים" (Confidences trop intimes) בכיכובם של פבריס לוקיני וסנדרין בונאר. באותה שנה שב ושיתף פעולה עם קלוד שברול כששיחק בתפקיד משנה בסרטו, "השושבינה" (La demoiselle d'honneur). ב-2008 נטל חלק בתפקיד משנה בדרמת הפשע הביוגרפית המורכבת משני חלקים "אויב הציבור מספר 1" שעסקה בחייו של הפושע המפורסם ז'אק מזרין. בשנת 2009 השתתף בתור קלוד דלגדו בסדרת הפשע "בראקו" של רשת Canal+.

הסרטים העלילתיים האחרונים בהם השתתף יצאו לאור ב-2010. תחילה היה זה היה בסרטו של יאן סמואל, "ממני באהבה" (Lage de Raison), בכיכובה של סופי מרסו ולאחר מכן, בסרטו של ז'יל פאקה ברנר, "המפתח של שרה" שעסק ביהודי צרפת בזמן השואה.

דושוסואה נפטר בפריז במרץ 2012, בן 73, כתוצאה מהתקף לב.