מלחמה (סרט, 2002)

מלחמה
Война
בימוי	אלכסיי בלבנוב
הופק בידי	סרגיי סליאנוב
תסריט	אלכסיי בלבנוב
עריכה	Marina Lipartiya
שחקנים ראשיים	אלכסיי צ'אדוב; יורי סטפאנוב; ולדימיר גוסטיוחין; Lev Erenburg; אירינה סוקולובה; Giorgi Gurgulia; אינגבורגה דפקונייטה; Euclid Kyurdzidis; איאן קלי; Sergey Bodrov, Jr.; Viktor Smirnov
מוזיקה	ויאצ'סלב בוטוסוב
צילום	סרגיי אסטאחוב
מדינה	רוסיה
חברת הפקה	CTB Films
הקרנת בכורה	14 במרץ 2002
משך הקרנה	120 דק'
שפת הסרט	רוסית, אנגלית, צ'צ'נית
סוגה	סרט דרמה, סרט מלחמה
	ctb.ru/en/films/war/
	דף הסרט ב־IMDb

מלחמה (ברוסית: Война) הוא סרט מלחמה רוסי משנת 2002 שבוים על ידי אלכסיי בלבאנוב על המציאות של מלחמת צ'צ'ניה השנייה, בכיכובם של אלכסיי צ'אדוב כחייל רוסי ואיאן קלי, כתייר אנגלי, כששניהם מנסים לשרוד בשבי הצ'צ'ני על רקע העימות הרוסי-צ'צ'ני.

הסרט שוחרר לאקרנים ב-14 במרץ 2002 בעיצומה של המלחמה שעליה הסרט מספר. אלכסיי צ'אדוב זכה בפרס פסטיבל מונטריאול בקטגוריית השחקן הטוב ביותר על תפקידו בסרט.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט מתחיל עם הגיבור, איוואן ירמאקוב, המרואיין על ידי עיתונאי בבית מעצר. כשהוא מתחיל את סיפורו, הסרט חותך לצ'צ'ניה בקיץ 2001, במהלך מלחמת צ'צ'ניה השנייה. כשהוא מוחזק בשבי אצל מפקד גדוד צ'צ'ני בשם אסלן גוגאייב, איוואן ומגויס נוסף בשם פדיה, משמשים כעבדים מקומיים. איוואן משמש גם כמומחה תקשורת. בסופו של דבר, החמושים של אסלן גם לוקחים בשבי את השחקן האנגלי ג'ון בויל ואת ארוסתו מרגרט מייקלסן. לאחר זמן מה, איוואן, פדיה ושני האסירים האנגלים נלקחים לאאול אחר ומוכנסים לכלא שבו הם מוצאים את קפטן מדבדב, חייל רוסי אחר אשר כבר משותק עקב פגיעה. אסלן משחרר את ג'ון לאסוף שני מיליון ליש"ט כדמי כופר תמורת מרגרט. יחד עם ג'ון, הוא משחרר את איוואן ופדיה, מאחר שאף אחד לא היה מוכן לשלם את הכופר שלהם.

מאמציו של ג'ון לגייס כספים אינם מוצלחים, אך חברת טלוויזיה בריטית אחת מציעה להעניק לו סיוע כספי בתמורה לסרט וידאו מפורט של המבצע הרוסי בצ'צ'ניה. במוסקבה, ג'ון שוב נתקל באדישות המוחלטת של פקידים צבאיים במקום ומחליט לבקש מאיוואן לעזור לו להציל את מרגרט.

חייו של איוואן בטובולסק אינם מסתדרים. הוא אינו יכול להסתגל לחיים אזרחיים שלווים ולא יכול למצוא עבודה בשל חששות מפני נפשו הבלתי מאוזנת, לאחר השבייה הצ'צ'נית. לפני כן הוא מגיע לסנקט פטרבורג, אל משפחתו של קפטן מדבדב, שאיש אינו מוכן להציל. כשג'ון מגיע לטובולסק, איוואן מסכים לחזור לצ'צ'ניה תמורת כסף. לאחר שעברו דרך מוסקבה וולדיקווקז, איוון וג'ון נכנסים בחשאי לצ'צ'ניה, כשהם מחרימים בדרך רכב שטח עם מספר גדול של כלי נשק בתא המטען. לאחר לכידת תושב מקומי, רוסלן שמאייב, איוואן מוצא את דרכו אל האאול של גוגאייב. לאחר שחיכו לקבוצת חמושים גדולה, איוואן, ג'ון ורוסלן תוקפים את האאול לאחר שהרגו את השומרים עם הנשק שהם תפסו קודם, הם מוצאים את מרגרט עם קפטן מדבדב ומגלים כי היא נאנסה על ידי המיליטנטים הצ'צ'נים. זועם, ג'ון הורג את גוגאייב ובכך מסבך את המצב: איוואן צריך את גוגאייב חי כבן ערובה כדי שאפשר יהיה לעזוב את צ'צ'ניה בבטחה.

החמושים של גוגאייב תוקפים את האאול ומתחיל מרדף, אבל הקבוצה בורחת על רפסודה מאולתרת ותופסת עמדות הגנה במגדל של מבצר ישן. בעזרת טלפון לווייני שנלקח אסלן, מדבדב מבקש את תמיכת חיל האוויר. מסוקים רוסיים מגיעים, מנתבים את המיליטנטים ומעבירים את מדבדב והחבורה לבסיס צבאי. ג'ון נותן לאיוואן את הכסף שהבטיח והלה נותן לרוסלן אלף פאונד. את הכסף הנותר איוואן נותן לאחר מכן לקפטן מדבדב לצורך טיפול רפואי.

הסרט מסתיים בהערותיו הקצרות של איוואן. מרגרט לא התחתנה עם ג'ון. ג'ון, לאחר שצילם כל הזמן במסע, הוציא סרט וספר בשם "חיי ברוסיה". לאחר שחרורו של הסרט הועמד איוואן לדין בגין רצח "אזרחים שלווים של הפדרציה הרוסית". רוסלן, שעבר למוסקבה, העיד נגד איוואן ואף אחד לא מצדד בו. היחיד שתומך וניצב לצדו של איוואן הוא קפטן מדבדב.

שחקנים ודמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שחקן	דמות
אלכסיי צ'אדוב	סמל איוואן ירמאקוב
איאן קלי	ג'ון בויל
אינגבורגה דפקונייטה	מרגרט (ארוסתו של ג'ון)
יוסליד קיורדזידיס	רוסלן שמאייב
סרגיי בודרוב הבן	קפטן מדבדב
גאורגי גורגולייה	אסלן גוגאייב
ולדימיר גוסטיוחין	אביו של איוואן
אירינה סוקולובה	אמו של קפטן מדבדב
סטס סטוצקי	פדיה קוליק
יורי סטפנוב	אלכסנדר מטרוסוב

הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלכסיי בלבאנוב כתב את התרחיש לסרט בשנת 1998 לאחר שראה בטלוויזיה ראשים כרותים של מומחים בריטים שעבדו בצ'צ'ניה (בשנת 1998 ארבעה בריטים, פיטר קנדי, דארן היקי, רודי פטצ'י וסטן שו היו עובדי חברת גריינג'ר טלקום הבריטית שזכתה במכרז של חברת צ'צ'נטלקום בעלות 183 מיליון ליש"ט להתקנת קווי טלפון, קשרי לוויין ומערכת טלפון סלולרי, העבודה הופסקה לאחר שהארבעה נחטפו ובהמשך נרצחו על ידי המחתרת הצ'צ'נית)

אלכסיי בלבאנוב שאף להפוך את הסרט למציאותי מאוד, עד כדי נטורליזם. לפני הצילומים הוא שוחח עם שבויים לשעבר ממלחמת צ'צ'ניה הראשונה, נסע לכפרי קברדינו-בלקריה, נפגש עם הגנרל ויקטור קזנצב, מפקד הכוחות הרוסיים בצ'צ'ניה וצפה בקלטות וידאו המתעדות את הזוועות של צ'צ'ניה. כמה מהקלטות הללו הוא הקרין לשחקן האנגלי איאן קלי. לדברי בלבאנוב, במהלך הצפייה קלי רעד והיה בהלם מהמחזות המזוויעים, שהשפיעו גם על הבמאי ושאר אנשי הצוות שצפו במראות.

הסרט צולם בקברדינו-בלקריה, צפון אוסטיה, צ'צ'ניה, מוסקבה, סנקט פטרבורג, טובולסק ולונדון.

בשביל להשיג ריאליזם גדול יותר, רבים מהצ'צ'נים בסרט גולמו על ידי צ'צ'נים אמיתיים והחיילים הרוסיים גולמו על ידי חיילים אמיתיים, טייסי מסוקים, סיירים וקבלנים. בשל המלחמה, הסרט צולם רק בחלקו על אדמת צ'צ'ניה, במיוחד במחסום בכניסה לעיר גרוזני. הסרט נעשה בתנאים כמעט דומים למלחמה^[1], עם זאת, יש לציין שהצילומים בוצעו באזורים שקטים שהיו בשליטת הממשלה והצוות אובטח על ידי קציני SOBR .

כדי לצלם את סצנות השבויים בכלא, בור אמיתי נחפר. השחקנים שכבו בבור הרטוב והמזוהם במשך כמה שעות, משום שבלבאנוב רצה שהכל יהיה ריאליסטי ככל האפשר. הסצנה עם השחקנית אינגבורגה דאפוקנייטה שבה היא צפה בעירום במהירות בקור צולמה ללא שימוש בכפילה.^[2]

יותר מכל אחד אחר, הצילומים הפחידו את השחקן האנגלי איאן קלי, שלא הבין את השפה הרוסית. הוא לא ידע רוסית ודאפוקנייטה חיה בעבר באנגליה והוא כל הזמן רץ אליה להתלונן שהוא מאולץ לשבת בבור ולטפס לתוך נהר ואיך שכמעט טבע שם ושהבמאי אמר עליו שהוא שחקן גרוע. לדברי סרגיי בודרוב הבן (שגילם את קפטן מדבדב), בשביל המערביים זו דרך התקשרות בלתי מתקבלת על הדעת ואינגה הסבירה שהרוסים תמיד עובדים ככה ושהרוסים תמיד צועקים ואם הצילומים יתחילו הם ישתמשו רק בתקשורת חיה וזה רגיל אצל הרוסים לתבוע כדי באמת להציל את עצמם.

במהלך הצילומים בקברדינו-בלקריה, מסוק ששימש את הסרט ירה קליעים תרמיים ואחד מהם נכנס בטעות לבית קברות עתיק של בלקר וכתוצאה מכך עלה באש וקברים רבים נהרסו. בשל כך, כמעט שהתפתח סכסוך אתני בין צוות הצילום לתושבים המקומיים. מבין קציני ה-SOBR ששמרו על הקבוצה היה קפטן צ'צ'ני לשעבר, שהצליח להרגיע את הקהל הזועם. על הסט, כולם מלבד בודרוב ודאפוקנייטה התגוררו בבתיהם של התושבים המקומיים. בלבאנוב חי בבית של אישה שקברי אבותיה נהרסו בבית הקברות שנהרס.^[3]