מקוק זנב-אריה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgמקוק זנב-אריה
Lion-tailed Macaque.jpg
מצב שימור

מצב שימור: סכנת הכחדה (EN)

נכחד נכחד בטבע סכנת הכחדה חמורה סכנת הכחדה פגיע קרוב לסיכון ללא חששמצב שימור: בסכנת הכחדה
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: יונקים
סדרה: פרימטים
משפחה: קופים בעלי זנב
סוג: מקוק
מין: מקוק זנב-אריה
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Macaca silenus
‏(ליניאוס)
תחום תפוצה
Lion-tailed Macaque area.png

מקוק זנב-האריה (שם מדעי: Macaca silenus) הוא קוף החי רק בהרי גהט המערביים שבדרום הודו.

מאפיינים פיזיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שערו של מקוק זנב-האריה הוא חום כהה או שחור. ייחודו מתבטא ברעמת שיער כסופה-לבנה שמקיפה את ראשו מן הלחיים ומטה עד לסנטר, שנתנה לקוף זה את שמו בגרמנית, "קוף הזקן". פניו הקירחות שחורות. אורכו מקצה ראשו עד קצה זנבו נע בין 45 ל-60 ס"מ ומשקלו נע בין 3 ל-10 ק"ג, מה שמדרג אותו בין המקוקים הקטנים ביותר. אורך הזנב 25 ס"מ ובסופו ציצת שיער שחורה, הדומה לזו של האריה, ומכאן שמו. ציצת השיער יותר מפותחת אצל הזכרים מאשר אצל הנקבות.

אורך תקופת ההיריון הוא שישה חודשים לערך. הצעירים יונקים למשך שנה אחת. הנקבות מגיעות לבגרות מינית בגיל ארבע שנים; הזכרים בגיל שש שנים.

התנהגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקוק זנב-האריה הוא שוכן יערות טרופיים ופעיל יום. הוא מטפס היטב ומבלה את רוב חייו בצמרות העצים העליונות של היערות הטרופיים, הלחים וירוקי העד. שלא כמקוקים אחרים, הוא נמנע ממפגש מבני אדם. הוא דומה מאוד למקוקים אחרים בהתנהגות קבוצתית: הוא חי בקבוצות מדרגיות שכוללות 10 עד 20 קופים, שמכילות מעט זכרים והרבה נקבות. קוף זה הוא מגן בחירוף על הטריטוריה שלו, בין היתר בעזרת צעקות רמות לעבר הקופים הפולשים ומגע פיזי במידת הצורך.

התנהגותו של מקוק זנב-האריה מאופיינת על ידי דפוסי התנהגות טיפוסיים לחיה שחיה ביערות: הוא ניזון בצורה בררנית ממגוון גדול של פירות, הוא משתמש במרחבים אינטר-אינדיבידואליים גדולים בזמן חיפוש המזון, וחלק גדול מזמנו מוקדש לטיולים ולאכילה. מקוק זנב-האריה ניזון בעיקר מפירות, מעלים, מניצנים, מנבטים, מחוטי שדרה, מפרחים, מאצטרובלים, מקליפות זרע ומחלקים אחרים של צמחים מקומיים וחלוציים. הוא ניזון גם מחיות קטנות ומחרקים הנמצאים בצמרות.

אוכלוסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי אומדן של איגוד השימור העולמי נותרו בין 3,000 ל-3,500 קופים מפוזרים בכמה אזורים בקארנאטקה, בקראלה ובטמיל נאדו. מקוק זנב-האריה מדורג בין הפרימטים הנדירים והמאוימים ביותר. אזור תפוצתם הפך למבודד ולבלתי-רציף בשל התפשטות החקלאות, גידולי התה, הקפה, הטיק והקינצ'ונה, הקמת מאגרי מים לשם הפקת חשמל והשקייה, והתיישבות בני האדם כדי לתמוך בפעילויות אלו. קופי המקוק לא חיים, אוכלים או מסיירים במטעים. הרס בית גידולם והעובדה שהם נמנעים ממפגש עם בני אדם הובילה לירידה הדרסטית בגודל האוכלוסייה.

בין 1977 ל-1980 דאגת הציבור לגבי מקוק זנב-האריה שמצוי בסכנת הכחדה הפכה לנקודה הפוקאלית של הצלת עמק השקט, העימות הסביבתי האכזרי ביותר בהודו בעשור האחרון. בין 1993 ל-1996 נמנו 14 פלוגות של מקוקי זנב-אריה בפארק הלאומי עמק השקט, קראלה, אחד מבתי הגידול היחידים של המקוק שלא הפריעו לו. גני חיות רבים לוקחים חלק בתוכנית זיווג בשבי כדי לעזור להבטיח את המשך קיומו של המין הזה, כדוגמת הספארי ברמת-גן.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]