מקור שליטה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מקור שליטה‏‏[1], מוקד שליטה או מיקום שליטהאנגלית: Locus of control) הוא מונח בפסיכולוגיה, המתייחס לאמונתו של אדם באשר למה גורם לדברים טובים או רעים בחייו (באופן כללי, או בתחום מסוים, כגון בריאות או הצלחה בלימודים). מקור השליטה עשוי להיות פנימי (כלומר, האדם מאמין כי הוא שולט בעצמו ובחייו) או חיצוני (האדם מאמין כי חייו והחלטותיו נשלטים בידי סביבתו, בידי כוח עליון או בידי אנשים אחרים). המונח נטבע בשנת 1954 על ידי הפסיכולוג האמריקאי ג'וליאן רוטר לשם ציון היבט חשוב של האישיות.

ההיסטוריה של המושג[עריכת קוד מקור | עריכה]

המושג "מקור שליטה" נולד במסגרת תאוריית הלמידה החברתית של האישיות שניסח רוטר (1954). היסטוריה מוקדמת של המושג נמצאת אצל לפקורט (Lefcourt, 1976), אשר מקשר בראשית מאמרו בינו ובין חוסר אונים נלמד. לפקורט הגדיר מקור שליטה נתפשׂ (perceived) באופן הבא: "השליטה הנתפשׂת מוגדרת כציפייה מוכללת לשליטה פנימית או חיצונית בחיזוק". לפקורט מסביר כי שורשי המחקר המוקדם בנושא ציפיות לחיזוקים מצויים בשנות ה-50, בעבודת הדוקטורט של ג'יימס (James) ופארס (Phares) בהנחיית רוטר באוניברסיטת אוהיו. נעשו ניסיונות לזהות את ראשית התהוות המושג בעבודתו של אלפרד אדלר, אך המקור הישיר נמצא בעבודתם של תלמידיו של רוטר, ובהם ויליאם ה' ג'יימס (לא ויליאם ג'יימס), אשר חקר שני סוגים של העתקת ציפיות:

  • העתקת ציפיות טיפוסית – אמונה כי הצלחה או כישלון יגררו אחריהם תוצאה דומה;
  • העתקת ציפיות לא טיפוסית – אמונה כי הצלחה או כישלון יגררו אחריהם תוצאה שונה.

המחקר בתחום הוביל את הפסיכולוגים לשער כי אנשים הנוטים לגלות העתקת ציפיות טיפוסית הם אלה שקרוב לוודאי כי ייחסו את מה שקורה להם ליכולותיהם, בעוד שאלו הנוטים לגלות העתקת ציפיות לא טיפוסית ייחסו לרוב את הטוב והרע שבחייהם למזל. ובמילים אחרות: ניתן לחלק את בני האדם לשניים: אלו הנשענים על יכולת (גורם פנימי) לעומת אלו הנשענים על המזל (גורם חיצוני). ואולם, לאחר 1970 העיר ברנרד ויינר (Weiner) כי ייחוס ליכולת וייחוס למזל נבדלים גם בכך שהראשון הוא ייחוס לגורם יציב וקבוע, בעוד האחרון הוא ייחוס לגורם שאינו יציב.

בשנת 1966 פרסם רוטר בכתב העת "Psychological Monographs" מאמר מהפכני בתחום, שבו סיכם מחקר של למעלה מעשר שנים שלו ושל תלמידיו, אשר ברובו לא התפרסם עד אז. בהמשך דן רוטר (1975, 1989) בבעיות ובתפיסות מוטעות שעלו בשימוש שעשו אחרים במבנה השליטה (הפנימית או החיצונית) בחיזוקים.

מקור שליטה ואוריינטציות אישיותיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוטר (1975) מבהיר כי מקור שליטה פנימי ומקור שליטה חיצוני אינם שני מצבים דיכוטומיים, אלא הם מציינים שני קצוות של רצף. 'פנימיים' נוטים לייחס תוצאות או אירועים בחייהם לשליטתם; לעומתם, 'חיצוניים' ייחסו אותם לנסיבות חיצוניות. לדוגמה, סטודנט בעל מקור שליטה פנימי יאמין כי הציונים שהשיג הם פרי יכולותיו ומאמציו, בעוד שסטודנט בעל מקור שליטה חיצוני יאמין כי הציונים שהשיג נובעים ממזל טוב או רע, או מפרופסור שכותב מבחנים גרועים או שמחלק ציונים באופן גחמתי; ומשום כך סביר פחות כי הוא יצפה לכך שיכולותיו או המאמצים שישקיע יביאו להצלחתו, ומכאן שסביר פחות כי יתמיד בעבודה קשה עבור ציונים גבוהים. לכך יש השלכה ברורה על ההבדלים שבין 'פנימיים' ו'חיצוניים' ביחס למוטיבציה שלהם להישגים (Achievement Motivation). בשל העובדה כי הם ממקמים את השליטה מחוץ לעצמם, נוטים 'חיצוניים' לחוש שליטה פחותה על גורלם. אנשים בעלי מקור שליטה חיצוני נוטים להיות לחוצים יותר ונוטים יותר לדיכאון.‏‏[2]

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוטר (1966) האמין כי 'פנימיים' מגלים שני מאפיינים מהותיים: מוטיבציה גבוהה להישגים, ומוכוונות-חיצונית נמוכה. זה היה הבסיס ל"סולם מקור שליטה" שהוצע על ידי רוטר ב-1966, אם כי הוא התבסס על אמונתו של רוטר כי מקור שליטה הוא קונסטרוקט חד-ממדי. מאז 1970 היו שאתגרו את הנחתו של רוטר בדבר חד-ממדיות; אחד מאלה שביקשו לבחון את אמיתותה היה ליוונסון (Levenson), אשר טען כי יש להפריד בין ממדים שונים של מקור השליטה (ובהם לדוגמה, אמונתו של אדם כי האירועים בחייו הם פרי גורל, נקבעים בידי אנשים חזקים אחרים וכי אין בידו לשנותם).

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Lefcourt, H.M. (1966). "Internal versus external control of reinforcement: A review", Psychological Bulletin, 65, 206-20.
  • Lefcourt, H.M. (1976). Locus of Control: Current Trends in Theory and Research New Jersey: Lawrence Erlbaum Associates. ISBN 0-470-15044-0
  • Maltby, J., Day, L. & Macaskill, A. (2007). Personality, Individual Differences and Intelligence. Harlow: Pearson Prentice Hall. ISBN 0-13-129760-0
  • Rotter, J.B. (1954). Social learning and clinical psychology. New York: Prentice-Hall.
  • Rotter, J.B. (1966). Generalized expectancies of internal versus external control of reinforcements. Psychological Monographs, 80 (whole no. 609).
  • Rotter, J. B. (1975). Some problems and misconceptions related to the construct of internal versus external control of reinforcement. Journal of Consulting and Clinical Psychology, 43, 56-67.
  • Rotter, J. B. (1990). Internal versus external control of reinforcement: A case history of a variable. American Psychologist, 45, 489-493.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏על-פי מילון מונחי האקדמיה ללשון העברית – פסיכולוגיה, תשנ"ד-1994.‏
  2. ^ ‏Benassi, Sweeney & Dufour, 1988; מצוטט אצל: Maltby, Day & Macaskill, 2007.‏