אלפרד אדלר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אלפרד אדלר

אלפרד אדלרגרמנית: Alfred Adler;‏ 7 בפברואר 1870 - 28 במאי 1937) היה רופא יהודי אוסטרי, ומייסד הפסיכולוגיה האינדיבידואלית.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדלר נולד בשנת 1870 בווינה למשפחה יהודית מהמעמד הבינוני. היה השני מבין שבעת הילדים של לאופולד אדלר (1922-1833), סוחר דגנים שמוצאו מקיטזה, בורגנלנד (פעם בהונגריה) ושל פאולינה בר (1906-1845), ילידת טרביטש (מורביה). הוא סבל בילדותו מרככת והיה חולני ומוגבל ביכולתו לשחק עם ילדים אחרים. בגיל חמש חלה בדלקת ריאות קשה והרופאים ניבאו שימות, אך אדלר הצליח להתגבר עליה. התנסות זו יחד עם מותו של אח קטן ממנו גרמו לו להחליט שמטרת חייו היא להפוך לרופא. כילד העריץ את אחיו הבכור, זיגמונד אדלר (יליד פינפהאוס על יד וינה, 1868) שעשה קריירה מוצלחת בתחום המסחר ורצה להצליח כמוהו. אלפרד היה הילד המועדף של אביו, איש חרוץ ואסרטיבי, בעוד קשרו עם האם היה פחות אמיץ.

את לימודי התיכון עשה אדלר בגימנסיה הרנאלזר ברחוב קלוואריינברגגאסה (כיום "גימנסיה הרנאלזר גבלרגאסה") ועבר שם את בחינות הבגרות בשנת 1888.

בשנת 1895 השלים את לימודיו באוניברסיטת וינה והוסמך לעסוק ברפואה. במהלך לימודיו השתייך לקבוצת סטודנטים סוציאליסטים, שם הכיר את האקטיביסטית הרוסייה ראיסה אפשטיין, לה נישא ב-1897 במוסקבה. נולדו להם ארבעה ילדים, שניים מהם הפכו לפסיכיאטרים בבגרותם. עם סיום לימודיו באוניברסיטה, עסק אדלר תחילה באופתלמולוגיה, אחר כך עבר לרפואה כללית ופתח קליניקה משלו ברובע השני, לאופולדשטאט, ברחוב פראטר 44, לא רחוק מהפראטר הווינאי, בשכונה שבה חלק ממטופליו חיו בתנאי עוני. ההיכרות עם מטופלים אלה חיזק בו את אמונתו בחשיבות הגורמים הסוציו-כלכליים ביישום מקצועות הבריאות. ב-1901 הצטרף אדלר, בעקבות הצעה של זיגמונד פרויד, לקבוצת דיון שהתקיימה בביתו של פרויד מדי שבוע, ועסקה בפסיכואנליזה. כך עבר אדלר לעסוק בפסיכותרפיה. הוא נמנה עם החברים המרכזיים באגודה הפסיכואנליטית של פרויד, וב-1910 אף התמנה לנשיא האגודה, אך בשנת 1911 התפטר מהנשיאות בעקבות מחלוקת עם פרויד.

ב-1912 ייסד אדלר אסכולה חדשה ששמה הפסיכולוגיה האינדיבידואלית. אסכולה זו גורסת כי על האדם להשתתף מעשית בטיפול בעצמו וכי רק שינוי באדם עצמו והכרה שלו בחולשותיו תוך רצון עז מצידו להתגבר עליהם, יובילו להרגשה בריאה יותר.

במלחמת העולם הראשונה שירת אדלר כרופא בצבא האוסטרי. בשנים הבאות גברה השפעתו, הוא פתח מספר קליניקות לטיפול בילדים והדרכת הורים, והרצה במוסדות אקדמיים רבים באירופה ובארצות הברית.

בשנת 1932 נסגרו רוב הקליניקות של אדלר באוסטריה, בשל מוצאו היהודי (אף על פי שהתנצר). בשנת 1935, בעקבות התגברות האנטישמיות באוסטריה, היגר אדלר לארצות הברית, שם המשיך בעבודתו הטיפולית והאקדמית. הוא נפטר מהתקף לב בשנת 1937 באברדין שבסקוטלנד, במהלך מסע הרצאות.

משנתו של אדלר[עריכת קוד מקור | עריכה]

משנת אדלר נבנתה בהשראת הפילוסופיה של עמנואל קאנט מתוך הראייה שהסובייקטיבי הוא האובייקטיביות היחידה, כלומר שהמציאות שאליה נחשף האדם ואשר מלווה את חייו היא מה שהתקבל מנתוני החושים שלו, נסיון החיים שלו ועבר דרך העיבוד של תפיסת העולם וצורת החשיבה שלו.

המציאות של האדם היא המציאות הרלוונטית היחידה, כשהאדם משתנה המציאות משתנה. המציאות יכולה להיות מעוצבת על ידי האופן בו אנו מגדירים אותה, האדם מפנים את משמעות המלים שהוא בחר כדי לתאר את המציאות וגוזר מכך השלכות נוספות.

העקרון המרכזי במשנתו של אדלר הוא העיקרון של בחירה חופשית, האדם יכול לבחור את האופן בו יפרש את המציאות ועקב כך (היות והסובייקטיבי הוא האובייקטיבי) הוא בורא את המציאות שהוא בחר.

בנקודה זו נבדלת תורתו של אלפרד אדלר באופן מהותי מתורותיהם של יונג ופרויד הממוקדים יותר בעבר ורואים את האדם כבעל פחות אפשרויות. הגישה הטיפולית של אדלר ממוקדת בפתיחת אפשרויות, לאפשר לאדם לברוא לו תפישת מציאות שיש בה יותר אפשרויות ומשרתת יותר את מטרותיו.

הנחות היסוד מול המציאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תורת אדלר מדגישה את חשיבותן של הנחות היסוד במפגש של האדם עם המציאות, היא מבדילה בין הנחות יסוד הפותחות אפשרויות לכאלה הסוגרות אותן. לדוגמה: הנחת יסוד הפותחת אפשרויות כמו "לטעות זה טבעי, מותר לי לטעות" מאפשרת הוויה בריאה יותר מאשר הנחת היסוד המגבילה שבאמירה "טעות היא כישלון, היא דבר שיש להימנע ממנו".

סביבה פחות קשוחה בתביעותיה תאפשר גדילה של אדם גמיש יותר שיכול להרשות לעצמו ליפול ולקום. האדם מפתח את היכולות שזמינות לו, מי שלא נחשף בתקופה המעצבת של ילדותו לאפשרות ליפול לא יידע לעמוד בכך מאוחר יותר.

עקב כך יש חשיבות למיפוי הנחות היסוד של האדם. במסגרת הטיפולית ניתן לגלות הנחות יסוד לא הכרחיות על ידי עימות של גישתו של אדם עם גישות של אחרים: לתאר מצב ותגובה ואז לשאול "מה אתה היית עושה במקרה כזה?", הצגת מספר אפשרויות תגובה מצביעה על אי-הכרחיותה של הנחת היסוד וגם מצביעה על אפשרות ספציפית חלופית לראות את הדברים. ניתן לעמת הנחות יסוד גם עם העובדה שיש מי שחי אחרת, יש מי שפועל בהתוויות שלכאורה יוצאות מכלל אפשרות על פי הנחת היסוד. האדם יכול לבחור אילו הנחות יסוד יאמץ לעצמו על פי מאזן הרווח והפסד שמלווה כל אחת ולבחור את זו שפחות תגביל אותו.

כאמור כשיש יותר אפשרויות, כשהמציאות של האדם פתוחה יותר, הוא חי חיים שלמים ובריאים יותר.

אמירות של "צריך" ושל "אין ברירה" הן בדרך כלל הנחות יסוד מגבילות. חינוך פותח ומאפשר הוא חינוך המציב את האפשרויות כאופציות ("אפשר") ולא כהכרח ("צריך"), כעניין של בחירה, הילד לומד לפעול לעבר מה שהוא בחר ולא לעבר מה שנכפה עליו, הוא לומד לקחת אחריות, בונה חיים של פעולה ואנרגטיות.

אפיוני האדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

האדם מתאפיין בנקודות הבאות:

  • חברתיות
  • סובייקטיביות
  • מטרתיות
  • בחירה
  • הוליזם.

האדם הוא יצור חברתי ולא ניתן להבין אותו ואת מניעיו בלי לקחת בחשבון את הפן החברתי שבו, ובלי מימוש של הפן הזה ייקשה עליו להגיע להגשמה עצמית וסיפוק עמוק מחייו. הראיה שלו סובייקטיבית, הוא רואה את המציאות דרך הפילטר של תפיסת המציאות שלו שגורמת לפרשנות שונה למצבים נתונים מאדם לאדם.

האדם ממוקד מטרה, מטרותיו משתנות ממצב למצב ומאדם לאדם אך בכל סיטואציה יש לפעולה שלו מטרה. אפילו במצב המוקצן של פסיביות ותלותיות יש לאדם מטרה, והיא המטרה שמאחורי הבחירה בפסיביות.

בתהליך ההליכה אל המטרה כמו בכל תהליך אחר יש לאדם בחירה, הוא לעולם לא סגור בתוך אפשרות דטרמיניסטית אחת ויש לו תמיד האופציה לשנות ולהשתנות. הוליזם פירושו שהאדם ניתן להבנה רק אם לוקחים בחשבון את כל מרכיביו, הוא בלתי ניתן להפרדה ולפיכך הוא תמיד אחראי למעשיו, מעשה לעולם אינו תולדה של חלק מסוים מהאישיות.

מכל אלה יוצא שהאדם תמיד אחראי למעשיו, הם תמיד תולדה של הבחירה שלו, אמורים לשרת את המטרות שלו ונובעים מאישיות שהיא כולית ולא נפרדת ולא ניתן לתלות את האחריות בגורם נפרד כזה או אחר של האישיות.

למעשה גם במצב של חוסר שפיות האדם אחראי למעשיו, הוא פועל לנוכח עיוות של ראיית המציאות או ניתוק מההיגיון הכללי, והשאלה העומדת גם בפניו היא "מה אני עושה עם זה?"

אדלר לעומת פרויד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניגוד לפרויד וחסידיו שהדגישו את דחפי המין והבלתי מודע הדגיש אדלר את הגורם החברתי ואת הבחירה החופשית. על מנת להבין את האדם הוא נותן מקום מרכזי לניתוח הרקע המשפחתי והחברתי שממנו צמח ובו הוא פועל.

אדלר מטעים תפיסה הוליסטית של האדם כמכלול אחד. אדלר לא מקבל את החלוקה של נפש האדם למרכיבים דוגמת איד, אגו, ליבידו וסופר אגו, מבחינתו כל אלה הם שמות שרירותיים למאפיינים פנימיים של נפש אחת בלתי מתחלקת של האדם.

בעוד שמרכז תשומת הלב של פרויד נמצא בעברו של האדם, עם הנסיון להבין את האירועים שעברו עליו בילדותו המוקדמת, אלפרד אדלר מתמקד באפשרויות שבפני האדם, בעתיד שלו, בפעולה שלו הנובעת מיכולת בחירה חופשית בכל מצב.

נחיתות ועליונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי אדלר האדם נולד עם תחושת נחיתות ובמשך כל חייו הוא נאבק להשיג עליונות, עצמאות, חופש והגשמה עצמית. אדלר מבחין בין סוגים שונים של רגשי נחיתות:

  • נחיתות אישית היא נחיתות שחש האדם מול זולתו.
  • נחיתות קבוצתית, אדם חש שהעם, העדה, הקבוצה המקצועית, שבתוכם הוא מצוי נחותים.
  • נחיתות אוניברסלית, האדם חש את מגבלותיו של המין האנושי.

לדעת אדלר, בעוד שהתמקדות בנחיתות האישית מזיקה, שכן תיקון יכול לבוא על ידי הפחתת ערך הזולת, התמקדות בנחיתות האוניברסלית היא אידאלית. דרך משל, אדם הממציא תרופה למחלת הסרטן מתגבר על חוסר האונים של המין האנושי מולה ומפצה על הנחיתות האוניברסלית. האופן שבו אדם מתמודד עם נחיתויותיו קרוי סגנון חיים. האופן שבו האדם מתנהג בחברה, העניין החברתי שלו, יכול להעיד האם הוא פועל בכוונה לרמוס את הזולת או לשתף עמו פעולה.

הגותו המאוחרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגותו המאוחרת של אדלר הדגישה אלמנטים של שלמות והגשמה עצמית ובכך התקרבה לפסיכולוגיה ההומניסטית. דברים שכתב גם הופכים אותו למבשר של "גישת הנראטיב" בפסיכולוגיה, הגישה העוסקת באופן שבו אדם מספר לעצמו את סיפור חייו.

הורות וחינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחום החינוך ההורי היה אדלר בעל השפעה רבה. על תפיסתו מתבסס מכון אדלר בישראל.

אדלר סבר כי ההורות צריכה לשאוף לפצות על נחיתותו של הילד, מתוך אהבתו וקבלתו. עם זאת, פינוק יתר עלול להביא את הילד להתעלם מההכרח שיש עליו לפעול בעצמו מול נחיתותו.

התאוריה של אדלר הביאה למחקר אמפירי בעיקר בנושא סדר הלידה במשפחה. בתחום זה נמצא למשל ש-21 מתוך 23 האסטרונאוטים האמריקנים הראשונים היו בנים בכורים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אלפרד אדלר, משמעות חיינו, הוצאת דביר, 2009.
  • אלפרד אדלר, אתה וחייך, המכון על שם אלפרד אדלר, תל אביב, 1958.
  • משה בריל, אלפרד אדלר בפסיכולוגיה.
  • מאנס שפרבר, פסיכולוגים כבני אדם - אלפרד אדלר לעומת פרויד, עם עובד, תל אביב, 1973

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]