טעות הייחוס הבסיסית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

טעות הייחוס הבסיסית (Fundamental Attribution Error) היא מונח בפסיכולוגיה חברתית לפיו בני אדם נוטים בעת שיפוט של בני אדם אחרים לתת משקל יתר לגורמים פנימיים שהביאו לביצוע המעשה, כגון תכונות ומנטליות של המבצע, ולתת משקל חסר להשפעת הסיטואציה והגורמים החיצוניים שאינם תלויים באדם שהובילו למעשה. הנטייה נובעת מהבולטות הרבה יותר של מבצע ההתנהגות בהשוואה לסיטואציה שהוא מצוי בה.

הטיה הפוכה לזו של טעות הייחוס הבסיסית היא ההטיה לטובת העצמי, הנטייה של אנשים ליחס את כישלונותיהם לגורמים ולנסיבות חיצוניים, ואת הצלחותיהם לגורמים פנימיים.

השלכות של טעות הייחוס הבסיסית[עריכת קוד מקור | עריכה]

כך לדוגמה, אם אדם יפוטר על ידי המעסיק מעבודתו, הוא ינטה לפרש זאת כחוסר הוגנות או רשעות של המעסיק, ולא יתן דעתו לכך שהפיטורין נובעים ממצבו של העסק, הצורך בביצוע קיצוצים וכדומה. השלכה נוספת לנטייה זו היא התייחסות החברה לאנשים בעלי נכות לא נראית שהיא מצב בו קיימות מוגבלויות שאינן מתבטאות בתופעות חריגות או במגבלות תפקודיות הנראות לעין.

היבטים תרבותיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

טעות הייחוס הבסיסית מושפעת מהבדלים בין-תרבותיים. על פי מחקרים, בחברות מערביות יש נטייה גבוהה לבצע טעות ייחוס זו, ויש נטייה ליחס בהן יותר את התנהגות האדם לגורמים פנימיים. לעומת זאת במזרח הרחוק טעות ייחוס זו איננה נפוצה, מכיוון ששמים בה יותר דגש לשדה ההתרחשות. מחקר נוסף הוכיח שדווקא אצל ילדים טעות הייחוס הבסיסית פחות נפוצה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

אולג קומליק אגוצנטריות והטיה לטובת העצמי בניהול משא ומתן, משאבי אנוש 259-260, עמ' 12-18 (2009).