מרסל קרנה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מרסל קרנה, במאי קולנוע צרפתי, בשנת 1994

מרסל קרנה (Marcel Carné18 באוגוסט 1906 - 31 באוקטובר1996) היה במאי קולנוע צרפתי. אחת הדמויות המובילות בקולנוע הצרפתי בשנות ה-1930-1940.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בפריז ברובע בטיניול, כבן של פול קרנה, נגר יוצר רהיטים, שמוצאו מהאזור מורבאן (בורגון) ושל מרי, בת לבית רקואה, ממוצא ברטוני. מפני שבגיל 5 התיתם מאמו, גודל בחלק מידלותו על ידי סבתו ואחת מדודותיו. למד בבית ספר ליצור רהיטים ועבד בצעירותו כעוזר נגר רהיטים. הפסיק לימודיו בגיל 17 ועבד פרק זמן כפקיד בנק וכפקיד בחברת ביטוח. בגיל 5 התיתם מאמו. בשנות ה-1920 המאוחרות נכנס לעולם הקולנוע. הוצג על ידי השחקנית המפורסמת פרנסואז רוזה Françoise Rosay ‏ (1891 - 1974) בפני בעלה ,הבמאי ז'אק פדר וכך התקבל לעבוד כעוזר לצלם פרינאל, בעת הפקת סרט אילם של פדר. בגיל 25 יצר סרטו הקצר הראשון - נוז'אן, אלגורדו של יום ראשון" (1929) בהמשך קרנה עזר לז'אק פדר ולרנה קלר בעבודה על כמה מסרטיהם (הקרמס ההרואי) (1935). בהמשך פדר נסע לאנגליה על מנת לעבוד בשביל אלכסנדר קורדה ב"פרש ללא שריון" (1937), קרנה לקח על עצמו את פרויקט בימוי הסרט שפדר התחיל בצרפת - "ז'ני" (1936) עם שפרנסואז רוזה בתפקיד הראשי. בהזדמנות זו התחיל שיתוף הפעולה הפורה שלו עם המשורר והתסריטן ז'ק פרוור ביצירת סרטים בסגנון ריאליסטי שירי.

בימי מלחמת העולם השנייה קרנה עבד באזור שבשליטת המשטר של וישי תוך ניסיון להתחמק מהסדר החדש שנכפה על ידי השליטים הפרו-נאצים. המשיך למשל להעסיק עובדים יהודים , ביניהם המלחין ז'וזף קוסמה והתפאורן אלכסנדר טארונר. בתנאים קשים ביים קרנה את סרטו המוערך ביותר, "ילדי גן-העדן", שהוסרט בבתי הקולנוע אחרי השחרור, בשנת 1945 שנבחר על ידי שש מאות אנשי המקצוע בשנת 1995 כ"סרט הצרפתי של המאה". "שערי הלילה" היה הסרט השביעי והאחרון המשותף לקרנה ולפרוור. הוא נדרש להפקה יקרה מאוד והיה לכישלון קופתי.

בשנות 1950 כוכבו דעך. בתקופת הגל החדש בקולנוע הצרפתי מבקרי הקולנוע התחילו להפחית בערכו וליחס את איכות סרטיו יותר לשיתוף הפעולה עם פרוור. רבים מסרטיו שבוימו החל משנות ה-1950 זכו לבקורות שליליות, למעט "ז'ולייט או המפתח לחלומות", משל פואטי סוריאליסטי, עם טונים פרוידייאנים, שהקדים את זמנו,אך זכה להערכה מאוחרת. סרטו האחרון הופק בשנת 1976.

בחייו האישיים היה הומוסקסואל, מבלי לצאת מהארון בצורה פומבית. השחקן רולאן לסאפר ששיחק ברבים מסרטיו, היה חברו הנאמן ביותר בחייו. הוא זה שדאג לו בימי מחלתו ועד מותו. לסאפר טען שליחסיו עם קרנה היה אופי לא "הומוסקסואלי" אלא "הומוסנזואלי".

מרסל קרנה נפטר בשנת 1996 בקלמאר Clamart , מחוז או-דה-סן, ונקבר בבית העלמין סן בנסאן במונמרטר

פרסים ואותות כבוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1946 - מדליית הזהב של הפסטיבל לקולנוע בונציה - בשביל הסרט "ילדי גן עדן"
  • 1947 - המשורר ז'ק פרוור זכה בפרס אוסקר לתסריט הטוב ביותר בשביל סרטם המשותף, "ילדי גן עדן"
  • 1953 - מדליית הכסף בפסטיבל לקולנוע בוונציה עבור הסרט "תרז ראקן"
  • 1978 - עיטור הלאומי להצטיינות של צרפת בדרגת מפקד
  • 1979 - פרס סזאר למפעל חיים
  • 1982 - חבר באקדמיה לאמנויות יפות של האיסנטיטוט של צרפת - הקולנוען הראשון שנבחר חבר במוסד זה
  • 1982 -פרס למפעל חיים בפסטיבל בוונציה
  • 1985 - לגיון הכבוד בדרגת מפקד
  • 1989 - הפרס האימפריאלי של יפאן. היה החתן הראשון בתחום הקולנוע
  • 1995- פרס פליקס של האקדמיה האירופית לקולנוע בשביל מפעל חייו
  • 1995 - סרטו "ילדי גן עדן" נבחר ל"סרט הצרפתי הטוב ביותר של המאה" לפי בחירה של 600 מבקרים ואנשי קולנוע

סרטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Jenny 1936
  • Drôle de drame 1936
  • Le Quai des brumes 1938
  • Hôtel du Nord 1938
  • Le Jour se lève 1939
  • Les Visiteurs du soir 1942
  • Children of Paradise|Les Enfants du paradis 1945)
  • Les Portes de la nuit 1946
  • La Marie du port 1949
  • Juliette ou La clef des songes 1951
  • Thérèse Raquin 1953
  • L'Air de Paris 1954
  • Les Tricheurs 1958
  • Terrain vague 1960
  • Les Jeunes loups 1968
  • Les Assassins de l'ordre 1971
  • La Merveilleuse visite 1973
  • La Bible 1976

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Edward Baron Turk Child of Paradise: Marcel Carné and the Golden Age of French Cinema Harvard film Studies 1989 (אדווארד ברון טרק - מרסל קרנה ועידן הזהב של הקולנוע הצרפתי, 1989

Film reel.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא קולנוע. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.