משל שופט העוולה

משל שופט העוולה (הידוע גם כ"משל של האלמנה התובעת" או "משל האלמנה העיקשת"), הוא אחד ממשלי ישו המופיע בבשורה על פי לוקס י"ח 8-1. במשל זה אלמנה ענייה שעשקו אותה, פונה שוב ושוב אל שופט עוולה, חסר חמלה לחפש צדק. בתחילה הוא דוחה את בקשותיה, אך בסופו של דבר נעתר לה כיוון שעל ידי עקשנותה לקבל משפט צדק היא ייגעה אותו.

פרשנות אחת למשל זה מדגימה את חשיבותה של התמדה ושקידה בתפילה, לעולם לא לוותר. המשל מופיע מיד לפני "משל הפרוש והמוכס", שגם הוא קשור לנושא התפילה והוא דומה למשל של החבר בלילה. מלומדים אחרים שמו לב לכך, כי בתוכן המשל עצמו אין כל התייחסות לתפילה (ואולם בפתיח למשל יש בפירוש התייחסות לנושא "להתפלל תמיד"), וכי הפתיח למשל בעניין התפילה משמש כנושא, בדרך כלל אופן בניית הפסוקים 6–8 האופיינית ללוקס, ועל ידי העובדה שלוקס כתב את משל הפרוש והמוכס מייד לאחריו. בכל מקרה, בשתי הגישות, השופט במשל אינו פועל על בסיס של צדק.

סיפור המשל[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיפור המשל בבשורת לוקס היא כדלקמן:

וְגַם־מָשָׁל דִּבֶּר אֲלֵיהֶם לְהִתְפַּלֵּל תָּמִיד וְלֹא לְהִתְרַפּוֹת׃ וַיֹּאמַר שׁוֹפֵט הָיָה בְּעִיר אֶחָת אֲשֶׁר לֹא יָרֵא אֶת־הָאֱלֹהִים וְלֹא־נָשָׂא פְּנֵי אָדָם׃ וְאַלְמָנָה הָיְתָה בָּעִיר הַהִיא וַתָּבֹא אֵלָיו לֵאמֹר דִּינָה אֶת־דִּינִי מִמְּרִיבִי׃ וַיְמָאֵן יוֹם וָיוֹם וּמִקֵּץ יָמִים אָמַר בְּנַפְשׁוֹ גַּם־כִּי לֹא אִירָא אֶת־הָאֱלֹהִים וְלֹא־אֶשָׂא פָנִים לְאָדָם׃ אֶעֱשֶׂה אֶת־מִשְׁפַּט הָאַלְמָנָה הַזֹּאת עַל־הַלְאוֹתָהּ אֹתִי פֶּן־תָּבוֹא תָמִיד וְדִכְּאַתְנִי בְּמִלִּים׃ וַיֹּאמֶר הָאָדוֹן שִׁמְעוּ אֶת־אֲשֶׁר אֹמֵר דַּיַּן הָעַוְלָה׃ וְהָאֱלֹהִים הַהוּא לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפַּט בְּחִירָיו הַקֹּרְאִים אֵלָיו יוֹמָם וָלָיְלָה וַאֲלֵיהֶם יִתְאַפָּק׃ אֲנִי אֹמֵר לָכֶם כִּי־עָשׂוֹ יַעֲשֶׂה אֶת־מִשְׁפָּטָם בִּמְהֵרָה אַךְ בֶּן־הָאָדָם בְּבֹאוֹ הֲיִמְצָא אֱמוּנָה בָּאָרֶץ׃

— הבשורה על-פי לוקאס, פרק י"ח, פסוקים 1–8, בתרגום דליטש

פרשנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשל מדגים את הצורך להתמיד ולשקוד בתפילה כמו אותה אלמנה עיקשת, שכן, אם שופט העוולה, חסר הרחמים, נעתר לה ושופט את משפטה בסופו של דבר, הרי לא כל שכן, אלוהים, ימהר ויעשה כן^[1] לכל מי ששוקד ומתעקש בתפילה, תחינה והעתרה. גם למשל החבר בלילה יש משמעות דומה^[2].

ג'ואל ב. גרין רואה במשל זה ציווי של ישו שלא לאבד את האמונה, לאור המשמעות האסכטולוגית (של אחרית הימים) כמתואר בלוקס י"ז 37-20:

20 וַיִּשְׁאָלֻהוּ הַפְּרוּשִׁים לֵאמֹר מָתַי תָּבוֹא מַלְכוּת הָאֱלֹהִים וַיַּעַן וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מַלְכוּת הָאֱלֹהִים לֹא תָבוֹא בְּמַרְאֵה עֵינָיִם׃ 21 וְלֹא יֹאמְרוּ הִנֵּה־פֹה אוֹ הִנֵּה־שָׁם כִּי מַלְכוּת הָאֱלֹהִים הִנֵּה בְּקִרְבְּכֶם׃ 22 וַיֹּאמֶר אֶל־הַתַּלְמִידִים יָמִים בָּאִים וְהִתְאַוִּיתֶם לִרְאוֹת יוֹם אֶחָד כִּימֵי בֶן־הָאָדָם וְלֹא תִרְאוּ׃ 23וְאִם־יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם הִנֵּה־שָׁם הִנֵּה־פֹה אַל־תֵּלֵכוּ וְאַל־תָּרוּצוּ אַחֲרֵיהֶם׃ 24כִּי כַבָּרָק אֲשֶׁר יִבְרַק מִקְצֵה הַשָּׁמַיִם וְיָאִיר עַד־קְצֵה הַשָּׁמַיִם כֵּן־יִהְיֶה בֶן־הָאָדָם בְּיוֹמוֹ׃ 25 אַךְ בָּרִאשׁוֹנָה עָלָיו לִסְבֹּל הַרְבֵּה וְלִהְיוֹת נִמְאָס בַּדּוֹר הַזֶּה׃ 26 וְכַאֲשֶׁר הָיָה בִּימֵי נֹחַ כֵּן יִהְיֶה בִּימֵי בֶן־הָאָדָם׃ 27 הֵמָּה אָכְלוּ וְשָׁתוּ נָשְׂאוּ נָשִׁים וְהָיוּ לַאֲנָשִׁים עַד־הַיּוֹם אֲשֶׁר־בָּא נֹחַ אֶל־הַתֵּבָה וַיָּבֹא הַמַּבּוּל וַיַּשְׁחֵת אֶת־כֻּלָּם׃ 28 וְכַאֲשֶׁר הָיָה בִּימֵי לוֹט אָכֹל וְשָׁתֹה קָנֹה וּמָכֹר נָטֹע וּבָנֹה׃ 29 וַיְהִי בַיּוֹם אֲשֶׁר־יָצָא לוֹט מִסְּדוֹם וַיַּמְטֵר אֵשׁ וְגָפְרִית מִן־הַשָּׁמַיִם וַיַּשְׁחֵת אֶת־כֻּלָּם׃ 30 כֵּן יִהְיֶה בַּיּוֹם אֲשֶׁר יִגָּלֶה בֶּן־הָאָדָם׃ 31 אִישׁ כִּי יִהְיֶה בַּיּוֹם הַהוּא עַל־הַגָּג וְכֵלָיו בַּבָּיִת אַל־יֵרֵד לָשֵׂאת אֹתָם וְאִישׁ אֲשֶׁר בַּשָׂדֶה אַל־יָשֹׁב לְאָחוֹר׃ 32 זִכְרוּ אֶת־אֵשֶׁת לוֹט׃ 33 הֶחָפֵץ לְמַלֵּט אֶת־נַפְשׁוֹ יְאַבְּדֶנָּה וַאֲשֶׁר יְאַבֵּד אֹתָהּ יְחַיֶּהָ׃ 34 אֲנִי אֹמֵר לָכֶם בַּלַּיְלָה הַהוּא יִהְיוּ שְׁנַיִם בְּמִטָּה אֶחָת וְיֵאָסֵף אֶחָד וְאֶחָד יֵעָזֵב׃ 35 שְׁתַּיִם תִּהְיֶינָה טֹחֲנוֹת יָחַד אַחַת תֵּאָסֵף וְאַחַת תֵּעָזֵב׃ 36 שְׁנַיִם יִהְיוּ בַשָׂדֶה וְנֶאֱסַף אֶחָד וְאֶחָד יֵעָזֵב׃ 37 וַיַּעֲנוּ וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אֵיפֹה תִהְיֶה זֹאת אֲדֹנֵינוּ וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם בַּאֲשֶׁר הַפֶּגֶר שָׁם יִקָּבְצוּ הַנְּשָׁרִים׃

וגם הד לנאמר בספר החיצוני בן-סירא פרק ל"ה, פסוקים 12 - 18:

"(יב) כי ה' שופט צדק, ולא ישא פנים במשפט. (יג) לא יכיר שוע לפני דל, וצעקת דלים ישמע ה' (יד) אנקת אלמנה ויתום לא יבזה, ועני כי ישפוך שיחו לא ישקץ. (טו) דמעות אלמנה תרדנה על לחיה, וזעקתה על ראש מורידן. (טז) עובד ה' ברצון ירצה, ותפילתו תגיע לשחקים. (יז) אנקת דכא תבקע עבים, ולא תידום עד כי שמע אל. (יח) עד כי ירא ה' וישפוט, ואת ריבו יריב.^[3]

ויליאם ברקלי טוען כי הנקודה העיקרית במשל פחות נוגעת לעניין השקידה בתפילה, אלא יותר לניגוד בין הגישה של אלוהים לבין הגישה של בני האדם, גישה שבאה לידי בביטוי באימרה "וְהָאֱלֹהִים הַהוּא לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפַּט ...??". בתפילה מדובר בנכונות האב לנתינה^[4].

דונלד פארי, וג'יי. איי. פארי טוענים כי "המשל הזה חל על כל אחד מאיתנו המאמינים, שיש לו אויבים, המזיקים לחייו הרוחניים, בין שאויבים אלה הם בני תמותה אחרים, או יצורים רעים (כמו שדים/מלאכי חבלה), או חטאים מסוימים המציקים לנו ללא הרף. אנחנו, כמו האלמנה התובעת, חייבים להתפלל תמיד לעזרה כנגד יריבים אלה. וכשאנו עושים כך, אבינו שבשמיים ישמע את תפילותינו ויושיע אותנו." (פרי את פרי, בספרם "להבין את משלי ישוע המשיח", 2006), כשם שישו הציע במשל זה את הישועה שאנו מבקשים, היא לא תגיע אלא, עד אחרי "שבן האדם יבוא." (לוקס י"ח 8) המשיח יינקום את נקמת נבחריו, אלה אשר שמרו את האמונה עד שובו בביאתו השנייה (לוקס י"ח 7–8) .