בן סירא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ספר "בן סירא", הידוע גם בשם "חכמת בן סירא" או "משלי בן סירא", הוא מהספרים הידועים ביותר בין הספרים החיצוניים, מבחינת מספר האזכורים שלו במקורות יהודיים ומבחינת הפופולריות שהייתה לו בקרב יהודים ונוצרים. הספר לא נכלל בקורפוס המקראי אצל היהודים ונחשב כאבוד, ולעומת זאת נשמר בביבליה הנוצרית כחלק מהברית הישנה. עם זאת הספר היה ידוע בקרב יהודים גם בתקופת התלמוד ובמידה מועטה בתחילת ימי הביניים, אך לאחר מכן לא נודע עוד אצל היהודים כספר בפני עצמו, והוא השתמר רק בשפה היוונית. רק עם התגלות הגניזה הקהירית ומגילות קומראן נתגלו כתבי יד (לא שלמים) של המקור העברי של הספר.

לשונו של ספר בן סירא דומה לזו של ספרות החכמה המקראית כדוגמת משלי ואיוב, כמו גם ללשונם של חלק ממזמורי תהילים. עם זאת ניכר בלשונו איחורו לעומת ספרים אלה, ויש בו כמה תופעות המטרימות את לשון חז"ל.

הספר כולל הנחיות מוסריות וקריאה לשמירת התורה, יחד עם המנונים בשבח אבות העולם ובשבח הכהן הגדול, ועוד. בתוכנו הוא מהווה במובנים מסוימים המשך של ספרות החכמה המקראית, אך בשינויים חשובים.

ספר בן סירא דוגל בשיטת השכר והעונש עוד בעולם הזה, ואין בו זכר לעולם הבא או תחיית המתים. בזאת דומה בן סירא לספר מקבים א, אשר מדגיש את ה"תהילה" וה"שם" שמותיר האדם לאחר מותו, ללא רמז לחיים שלאחר המוות. בדרך זו הוא בעצם ממשיך את הקו האמוני של ספרי המקרא (שאף הם נטולים התייחסות לאמונות החיים שלאחר המוות).

חיבור הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר התחבר בשלהי המאה השלישית לפני הספירה או בראשית המאה השנייה לפני הספירה[1]. זמנו של בן-סירא נקבע משני טעמים:

  • בתרגום היווני שעשׂה נכדו של בן סירא מצהיר הנכד בהקדמה לספר כי ירד למצרים בשנת 38 למלכות תלמי Euergetes (רב-תועלת, נוטה-חסד), מצא שם עותק של ספרו של סבו, והחליט לתרגמו ליוונית‏[2]. שני מלכים לבית-תלמי נתכנו אֵוּאֵרגֵטֶס, תלמי השלישי ותלמי השמיני, ומהם - רק תלמי השמיני הגיע לשנה ה-38 של שלטונו. זה עלה לשלטון בשנת 170 לפנה"ס, כך שהשנה ה-38 למלכותו היא 132 לפנה"ס. יוצא מזה שסבו של המתרגם, בעל הספר המקורי, חי בשלהי המאה ה-3 ובתחילת ה-2.
  • בשלהי ספרו מהלל בן סירא את שמעון בן יוחנן הכהן: "גדול אחיו ותפארת עמו, שמעון בן יוחנן הכהן. אשר בדורו נפקד הבית, ובימיו חוזק היכל" (בן סירא, פרק נ', 1-2), מכאן שחיבורו נכתב סמוך למיתתו של אותו שמעון. כהן גדול זה הוא שמעון II, אביהם של חוניו ויאסון-ישוע, שבימיהם נשמטה הכהונה הגדולה מידי בית-צדוק, זמן קצר לפני גזירות אנטיוכוס. גם חישוב זה מציב את שמעון II, ולפיכך את בן סירא, בשלהי המאה השלישית או בראשית המאה השנייה.‏[3]

הספר חובר בלשון עברית, לשונו דומה ללשון המקרא, ובייחוד לספר משלי. הספר היה נפוץ בקרב היהודים בתקופה שבשלהי ימי הבית השני, זאת אנו למדים מן השרידים שנמצאו בקומראן ובמצדה.

נוסחי הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד למאה ה-19 לא היו קיימים בידינו נוסחים בעברית של ספר בן סירא, למעט כ-30 פסוקים ממנו שנשתמרו בציטוטים בספרות התנאים והאמוראים (המאה ה-4 עד המאה ה-6 לספירה), בתלמוד ובמדרשים, ו-13 פסוקים שמובאים על ידי רבי סעדיה גאון בהקדמתו לספר הגילוי‏[4]. זאת עקב היותו חלק מהספרים החיצוניים שנדחו מהספרות היהודית בשלהי ימי הבית השני, ואבדו כתוצאה מכך.

אולם נוסחים של הספר בשפות אחרות השתמרו היטב. הידוע שבהם הוא התרגום ליוונית שנעשה על ידי נכדו של בן סירא באלכסנדריה במצרים עוד במאה השנייה לפני הספירה (דור או שניים לפני שנכתבה המגילה שנמצאה במצדה)‏[5]. נוסח זה נכנס לביבליה, הברית הישנה, ומצוי בכל כתבי היד של תרגום השבעים. נוסח נוסף ביוונית, הוא עריכה של הנוסח הנ"ל שנשתמר בכתבי יד בודדים. שם הספר בנוסחותיו היוונים הוא Σοφία Ἰησοῦς υἱὸς Σειρὰχ (חכמת ישוע בן סיראח) או בקיצור Σοφία Σειράχ (חוכמת סיראח), שם זה נתקבע גם בתרגומים לאנגלית, Wisdom of Jesus son of Sirach או the Wisdom of Ben Sira, או בקיצור Sirach.

בתרגום הוולגטה ללטינית שנערך במאה ה-4 לספירה, נשתקע שמו Liber Ecclesiasticus (ספרי הכנסייה) או בקיצור Ecclesiasticus (של הכנסייה), שם זה כלל בתחילה את הספרים החיצוניים: טוביה, יהודית, חכמת שלמה, ואת הספר אסתר, אולם עם הזמן נתייחד השם לספר בן סירא בלבד, משום חביבותו.

תרגום חשוב נוסף, הוא התרגום הסורי למקרא, הפשיטתא. מקובל לומר שתרגום זה בוצע ממקור עברי, וזמנו מאוחר לתרגום היווני של נכדו של בן סירא.

גילוי ראשוני של קטעי הנוסח בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קטע מהספר "בן סירא" שנמצא בגניזה הקהירית, מסומן כ-T.-S. 12.864 (אוסף טיילור ושכטר, ספריית אוניברסיטת קיימברידג'). הקטע מתוארך למאה ה-11 לספירה לערך.

ב-13 במאי 1896, הבחין פרופסור שלמה זלמן שכטר בדף מתוך ספר בן סירא בעברית בתוך חבילת כתבי יד שהובאו מארץ ישראל וממצרים (שמקורם בגניזה הקהירית)‏[6]. בעקבות גילוי זה נמצאו תשעה דפים נוספים באוספי הבודליאנה שבאוקספורד. מאז נמצאו עוד דפים נוספים של כתבי יד שונים של ספר בן סירא באוסף הגניזה הקהירית‏[7].

שני קטעים נוספים התגלו במערה 2 בקומראן, אולם הם מכילים רק מספר תיבות‏[8]. ותיארוכם מאוחר לקטעי המגילה שנמצאו במצדה, והם נכתבו ככל הנראה במחצית השנייה של המאה הראשונה לפני הספירה (50 לפנה"ס - 1 לפנה"ס)

מגילת בן סירא ממצדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-8 באפריל 1964 גילתה משלחת של ארכאולוגים בראשות יגאל ידין 26 קטעי מגילה באחד החדרים המזרחיים בחומת מצדה (סוגר 1109)‏[9], שהכילו את הנוסח העברי המקורי והקדום ביותר שנמצא עד כה, של חלקים מספר בן סירא‏[10]. קטעי המגילה ניזוקו עם השנים, וחלקם כורסמו על ידי רמשים שונים, והם פוענחו בעזרת צילומים באור תת-אדום. הקטעים שפוענחו יצאו לאור בספרו של יגאל ידין, "מגילת בן סירא ממצדה"‏[11].

המגילה שנמצאה כתובה בטורים, כאשר החרוז כתוב לכל רוחב העמוד, וצלעות החרוז כתובות בשני טורים מקבילים, צלע מול צלע‏[12]. סימנים הנלווים למגילה, הם סימן בצורת "ר" המציין תחילת פרשה או פסקה, ועוד סימן אחד הדומה ל-Ψ שככל הנראה מסמן גם הוא תחילתה של פרשה‏[13].

תיארוך ארכאולוגי של קטעי המגילה שנמצאו נסמך על "טרמינוס אנטה קואם" (תאריך שלפני) של מועד נפילת מצדה, בשנת 73 לספירה, ועל כן זהו כתב היד הקדום ביותר שנמצא בידינו של ספר בן סירא. תיארוך פאליאוגראפי קובע אף הוא שזמנה של המגילה הכתובה בכתב עברי בסגנון "חשמונאי" או "קדם הירודיאני", הוא המחצית הראשונה של המאה הראשונה לפני הספירה (100 לפנה"ס - 50 לפנה"ס). בהנחה שהספר המקורי חובר בתחילת המאה השנייה לפני הספירה, הרי שנוסח זה חובר כמאה שנים בלבד לאחר מכן.

היחס לספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

חז"ל השתמשו רבות בספר בן סירא, במספר מקומות הם מציינים את שמו בפירוש‏[14], ובמספר רב של מקומות הם מצטטים מדבריו ללא אזכור שם החיבור. במספר מקומות אנו מוצאים כי חז"ל מבארים כי ספר בן סירא אינו חלק מספרות המקרא, משום שהוא נמנה עם החיבורים המאוחרים שאינם מקודשים כחיבורים המוקדמים‏[15], אולם אין כל אמירה נגד הספר. במקורות מאוחרים יותר, בדברי האמוראים, אנו מוצאים אמירות השוללות קריאה בספר; על האמורא רב יוסף נאמר בתלמוד הבבלי כי סבר שבחלקים שאינם הגיוניים"בספר בן סירא נמי אסור למיקרי (תרגום: אסור לקרוא אף בספר בן סירא)"[16], אך בחלקים הגיוניים, מותר לקרוא ואף לצטט ברבים‏[17], אף התלמוד הירושלמי מבאר את דברי רבי עקיבא במשנה במסכת סנהדרין הפוסק כי "הקורא בספרים החיצוניים אין לו חלק לעולם הבא" (משנה, מסכת סנהדרין יא,א) כמתייחסים בין היתר לספר בן סירא: "כגון ספרי בן סירא וסיפרי בן לענה"[18].

אף על פי שחז"ל והגאונים הרבו לצטט מן הספר, הוא לא נכלל בסופו של דבר בין ספרי התנ"ך, ולפיכך הוא נזנח ונשכח ברוב הקהילות היהודיות. תרמה לכך גם העובדה שחז"ל אסרו לקרוא בספר זה, ויש המשערים שעל רקע איסור זה התפתח עם השנים החיבור אלפא ביתא דבן סירא, הכולל דברי חכמה של בן סירא ואחרים‏[19]. עם זאת, רס"ג שחי בסוף תקופת הגאונים, מספר על אופן כתיבת הספר בנקודות וטעמים‏[20].

הספר נכלל בתרגום השבעים, וכיוון שתרגום זה משמש בסיס לברית הישנה, הוא נכלל בכתבי הקודש הנוצריים. הנוצרים מכנים אותו "Sirach" על פי שמו המקורי, או "Ecclesiasticus" שפירושו "הספר של הכנסייה". לספר שמות רבים מפאת חיבתו בקרב קוראים רבים מדתות שונות שהיו משתמשים בו ללימוד ולקריאה.

ההתעניינות בספר בקרב משכילים יהודים עלתה בסביבות תחילת המאה ה-20, עם התגברות ההשקפה כי ספרי התנ"ך והספרים החיצוניים הם ביטוי לתרבות היהודית ולא רק להשקפה דתית. לפיכך תורגם הספר בחזרה לעברית מתוך הנוסחים הנוצריים שהשתמרו. לראשונה "נעתק ללשון עברי ואשכנזי ומתורגם ארמית עם באור העניין ופתרון מלות הארמית והערות מוסר", על ידי יהודה ליב בן-זאב, בברסלאו בשנת ה'תקנ"ח (1798).

בעקבות גילוי מגילות ים המלח וגניזת קהיר, נמצאו קטעים מן הנוסח העברי המקורי, דבר שהקל על שחזור הספר, ואפשר לבחון את אמינות התרגומים שהשתמרו בידי הנוצרים. הימצאות קטעים מן הספר בגניזת קהיר מעידה על כך שיהודים התעניינו בספר גם לאחר חתימת התנ"ך.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Pancratius C. Beentjes‎, The Book of Ben Sira in Hebrew - a text edition of all extant Hebrew manuscripts and a synopsis of all parallel Hebrew Ben Sira texts. Leiden, The Netherlands E. J. Brill, 1997
  • Yigal Yadin, The Ben Sira scroll from Masada, With Introduction, Emendations and Commentary, The Hebrew University, Jerusalem 1965

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראו רשימה ביבליוגרפית כאן.
  2. ^ [...] εν τω ογδοω και τριακοϲτω ετει επι του ευεργετου βαϲιλεωϲ αιγυπτον και ϲυνχρονιϲαϲ [...]. (הנוסח היווני לקוח מתוך כתב יד קודקס סינאיטיקוס, בהקדמה לספר בן סירא, folio: 160 scribe: A, יחידות 27-28).
  3. ^ להרחבה בנושא, ראו בין היתר:
  4. ^ מבוא, המליץ, 23 ביולי 1868
  5. ^ תחילת עבודת התרגום נעשתה "בשנתו ה-38 של אוורגטס מבית תלמי", ככל הנראה זהו אוורגטס השני, הידוע כ"פיסקון", והתיארוך אם כן הוא לשנת 132 לפנה"ס, או לשנת 116 לפנה"ס
  6. ^ בינה בספרים, המליץ, 16 באוגוסט 1898
  7. ^ [1]
  8. ^ מפרק ט'
  9. ^ ד. זכאיתרומת מצדה לחקר בן סירא, דבר, 3 בדצמבר 1965
  10. ^ קטעים מפרקים ל"ט עד מ"ד. לדעת החוקרים, זהו קטע מתוך מגילה שנקרעה, והושלכה לרצפת החדר, בעוד ששאר המגילה שלא נמצאה הושלך ככל הנראה מחוץ לחומה ואבד.
  11. ^ תיאור מציאת המגילה מופיע בספרו של יגאל ידין, מצדה; בימים ההם - בזמן הזה, פרק 13 - "המגילות" (עמ' 174-178), הוצאת ספריית מעריב, "שקמונה" חברה להוצאה לאור, ירושלים התשכ"ו.
  12. ^ זוהי הצורה האופיינית לכתיבת ספרות השירה שבמקרא, וכמותה נמצאו בעוד ספרים, כמו מגילת תהילים שנמצאה במצדה ועוד. באותה הצורה נכתבו גם חלקים מכתבי היד שנמצאו בגניזה הקהירית.
  13. ^ הסימן מופיע בראש עמוד V, ואולי שימש לציון תחילתה של פרשה שירית.
  14. ^ תלמוד בבלי, מסכת חגיגה יג,א; מסכת בבא קמא (צב,ב?), קי,ב; מסכת בבא בתרא צח,ב, קמו,א; מסכת סנהדרין ב"ק,ב; מסכת יבמות סג,ב; מסכת נידה טז,ב.
  15. ^ כך למשל לגבי הלכות טומאת ידיים של כתבי הקודש מובהר כי ספר בן סירא אינו בכלל כתבי הקודש לעניין זה, (תוספתא, מסכת ידיים ב,ה).
  16. ^ כדוגמת שיוך צורת הזקן, לתכונות אופי
  17. ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין ק,ב וראו רש"י במקום
  18. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת סנהדרין פרק י, הלכה א. (דף נ,א)
  19. ^ ראה הקדמת ד.צ. פרידמן וד.ש. לוינגר לאלפא ביתא שבהוצאתם, הצופה לחכמת ישראל י עמ' 250 והלאה.
  20. ^ ספר הגלוי, הוצאת הרכבי זבתוך זיכרון לראשונים מחברת חמישית, קנ"א, קס"ג.


ספרי הברית הישנה

החומש (Pentateuch): בראשיתשמותויקראבמדברדברים
ספרות ההיסטוריה: יהושעשופטיםרותשמואל (א' וב')מלכים (א' וב')דברי הימים (א' וב')עזרא החיצוניעזרא - נחמיהטוביהיהודיתאסתרספר מקבים א'-ב-ג-ד
ספרות החכמה: איובתהיליםמשליקהלתשיר השיריםחכמת שלמהמשלי בן סירא
נביאים גדולים: ישעיהירמיהאיכהברוךאיגרת ירמיהויחזקאלדניאל נביאים קטנים: הושעיואלעמוסעובדיהיונהמיכהנחוםחבקוקחגיצפניהזכריהמלאכי


ספרים ברקע ירוק - חלק מכתבי הקודש לפי הקאנון הקתולי והאורתודוקסי, אולם אינם חלק מכתבי הקודש בקאנון הפרוטסטנטי. ספרים ברקע סגול - מצויים רק בקאנון האורתודוקסי
Targum.jpg
הברית החדשה