משתמש:אריה יונה/זכירת מעשה מרים

לדעת הרמב"ן ישנה מצות עשה לזכות את עונשה של מרים הנביאה, שדיברה באחיה משה ונענשה בצרעת, המצווה היא לזכור בפה ויש אומרים שמספיק מחשבה.

מצווה זו היא אחת משש זכירות המובאים ברוב סידורי התפילה הנפוצים, לאחר תפילת שחרית.

לדעת החפץ חיים אדם המדבר לשון הרע מבטל מצוות עשה זו.

מקור המצווה

על הפסוק (דברים כד, ט) "זכור את אשר עשה ה' אלהיך למרים בדרך בצאתכם ממצרים".

כתב הרמב"ן שישנה מצווה לזכות את מעשה מרים כדרך שיש מצווה לזכור את יציאת מצרים ומעשה עמלק וז''ל:

זכור את אשר עשה ה' אלהיך למרים -לפי דעתי שהיא מצות עשה ממש, כמו זכור את יום השבת לקדשו (שמות כ ח), זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים (שם יג ג), זכור את אשר עשה לך עמלק (להלן כה יז), כולם מצוה, אם כן גם זה כמותם. והיא אזהרה מלדבר לשון הרע, יצוה במצות עשה שנזכור העונש הגדול שעשה ה' לצדקת הנביאה, שלא דברה אלא באחיה גמול חסדה אשר אהבתו כנפשה, ולא דברה בפניו שיבוש, ולא בפני רבים, רק בינה לבין אחיה הקדוש בצנעה, וכל מעשיה הטובים לא הועילוה, גם אתה אם תשב באחיך תדבר בבן אמך תתן דופי לא תנצל:

כדברי הרמב"ן משמע בספרא ריש פרשת בחוקתי. וכן כתבו הרשב"ץ והחרדים. וכן פסק החפץ חיים.

המגן אברהם (או"ח ס, ב) הקשה מדוע לא תקנו לקרות בספר תורה זכירת מעשה מרים, כמו שתיקנו לקרוא פרשת עמלק? ותירץ היות ויש בזה גנות של מרים, לא תיקנו קריאה מיוחדת, ויוצאים ידי חובה בקריאת פרשת השבוע.

השיטות שלא מונות מצווה זו

הרמב"ם לא מנה מצווה זו בספר המצוות, אבל בהלכות (טומאת צרעת ט"ז ה"י) כתב: "ועל ענין זה מזהיר בתורה ואומר: 'השמר בנגע הצרעת', 'זכור את אשר עשה ה' אלהיך למרים בדרך'. הרי הוא אומר: התבוננו מה אירע למרים הנביאה שדיברה באחיה שהיתה גדולה ממנו בשנים וגידלתו על ברכתיה וסיכנה בעצמה להצילו מן הים והיא לא דברה בגנותו אלא טעתה שהשוותו לשאר נביאים והוא לא הקפיד על כל הדברים האלו, שנאמר: 'והאיש משה ענו מאוד', ואף על פי כן מיד נענשה בצרעת, קל וחומר לבני אדם הרשעים הטפשים שמרבים לדבר גדולות ונפלאות".

לדעת החפץ חיים גם הרמב"ם מסכים עם מצווה זו, למרות שלא מנאה בספר המצוות. יש שהסבירו שהיות ואין חובה לקרות פרשה זו בפה, אלא סגי במחשבה לכן לא מנאה.

בדעת רש"י נראה שאין זה מצווה, אלא רק עצה טובה אם רצון האדם שלא ללקות בצרעת.

דעת ערוך השולחן (או"ח ס, ד) שאין חיוב לזכור מעשה מרים, משום שנסמך לדין צרעת, וכיון שדין נגע צרעת אינו נוהג בזמנינו, אף זכירת פרשת מרים אינו נוהג בזמנינו.

חיוב בפה או במחשבה

דעת החינוך השאגת אריה ועוד שאין חיוב לזכור מעשה מרים בפה, אלא מספיק לזכור בלב ולהתבונן בדברים.

לעומת זאת החפץ חיים כתב שחובה לזכור בפה כמו ששנינו בספרי, זכור את אשר עשה וגו' יכול בלבבך, כשהוא אומר השמר בנגע הצרעת הרי שמירת הלב אמור, הא מה אני מקיים זכור, שתהא שונה בפיך.

לדעות הסוברות שיש מצווה לזכור בפה, יש הסוברים שמצווה לזכור בכל יום, ויש הסוברים שמספיק פעם בשנה כמו זכירת מעשה עמלק.

מנהגים בקיום המצווה

יש נוהגים לומר כל יום לאחר תפילת שחרית את הפסוק "זכור את אשר עשה ה' אלהיך למרים בדרך בצאתכם ממצרים" בתוך שש זכירות כדי לקיים מצווה זו.

המגן אברהם (ס, ב) מביא בשם האר"י לכוון בברכת אהבת עולם במילים "להודות לך" זכירת מעשה מרים שהפה נברא להודות לה' וליחדו ולא לספר בו לשון הרע ח"ו,

מעשה מרים

מצוות הזכירה כולל ארבעה חלקים:

לקריאה נוספת

עלון נר יששכר - אתר ביננו.

ספר שש זכירות, באתר אוצר החכמה.